81. מקור התנגדותו ומרדנותו של האדם כלפי האל הוא השחתתו בידי השטן. בגלל השחתתו של השטן, מצפונו של האדם קהה; הוא לא מוסרי, מחשבותיו מנוונות, והשקפתו המנטלית נחשלת. לפני שהושחת בידי השטן, האדם התמסר לאל באופן טבעי והתמסר לדבריו לאחר ששמע אותם. הוא היה באופן טבעי בעל היגיון ומצפון בריאים, ובעל אנושיות רגילה. לאחר שהאדם הושחת בידי השטן, הגיונו, מצפונו ואנושיותו המקוריים קהו ונפגמו בידי השטן. כך, הוא איבד את התמסרותו ואהבתו כלפי האל. הגיונו של האדם הפך חריג, צביונו הפך לצביון של חיה, ומרדנותו כלפי האל מעצימה ומחמירה יותר ויותר. אך האדם עדיין אינו יודע זאת ואינו מבין זאת, והוא רק מתנגד ומורד בהתמדה. גילויי צביונו של האדם הם ביטויים של הגיונו, תובנתו ומצפונו; מכיוון שהגיונו ותובנתו אינם בריאים, ומצפונו קהה ביותר, צביונו הוא צביון של מרדנות כלפי האל. אם הגיונו ותובנתו של האדם אינם יכולים להשתנות, אין כלל מקום לדבר על שינוי בצביון, וכל שכן על התאמה לכוונות האל. אם הגיונו של האדם אינו בריא, הוא אינו יכול לשרת את האל ואינו ראוי לשימושו של האל. "היגיון רגיל" פירושו התמסרות ונאמנות לאל, כמיהה לאל, מוחלטות כלפי האל, ואחיזה במצפון כלפי האל. פירושו להיות מאוחד בלב ובנפש עם האל, ולא להתנגד לאל בכוונה. היגיון חריג אינו כזה. מאז שהושחת האדם בידי השטן, הוא פיתח תפיסות לגבי האל, ואין לו נאמנות לאל או כמיהה אליו, וקל וחומר שאין לו מצפון כלפי האל. האדם מתנגד לאל בכוונה ושופט אותו, ויתרה מכך, הוא מטיח בו עלבונות מאחורי גבו. האדם שופט את האל מאחורי גבו, ביודעו בבירור שהוא האל; אין לאדם כל כוונה שהיא להתמסר לאל, והוא רק ממשיך להציב לו דרישות ובקשות. בני אדם כאלה – בני אדם בעלי היגיון חריג – אינם מסוגלים להכיר בהתנהגותם הבזויה או להתחרט על מעשי המרדנות שלהם. אם בני אדם מסוגלים להכיר את עצמם, הרי שהם השיבו לעצמם מעט מהגיונם; ככל שאנשים מורדים יותר באל ועם זאת אינם מסוגלים להכיר את עצמם, כך הגיונם לקוי יותר.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שצביונו אינו משתנה הוא אויב האל

82. לאחר כמה אלפי שנים של שחיתות, האדם הפך קהה חושים ורפה שכל; הוא הפך לשד שמתנגד לאל, עד כדי כך שמרדנותו של האדם כלפי האל תועדה בספרי ההיסטוריה, ואפילו האדם עצמו אינו מסוגל לתת דין וחשבון מלא על התנהגותו המרדנית – כי האדם הושחת עמוקות בידי השטן, והשטן הוליך אותו שולל עד כדי כך שהוא אינו יודע לאן לפנות. גם כיום, האדם עדיין בוגד באל: כשהאדם רואה את האל, הוא בוגד בו, וכשהוא אינו יכול לראות את האל, גם אז הוא בוגד בו. ישנם אפילו כאלה שעדיין בוגדים באל לאחר שחזו בקללותיו ובזעמו. ולכן אני אומר שהגיונו של האדם איבד את תפקודו המקורי, וגם מצפונו של האדם איבד את תפקודו המקורי. האדם שאני רואה הוא חיה בלבוש אדם, הוא נחש ארסי, ולא משנה כמה מעורר רחמים הוא מנסה להיראות בעיניי, לעולם לא ארחם עליו, כי האדם אינו תופס את ההבדל בין שחור ולבן, את ההבדל בין אמת לאי-אמת. הגיונו של האדם קהה כל כך, ובכל זאת הוא רוצה לזכות בברכות; אנושיותו שפלה כל כך, ובכל זאת הוא רוצה למלוך וליטול ריבונות. עם היגיון שכזה, מלך של מי הוא יוכל להיות? איך יוכל לשבת על כס המלכות עם אנושיות כזו? באמת אין לו בושה! הוא יצור יהיר ועלוב! לאלה מכם שרוצים לזכות בברכות, אני מציע שתמצאו קודם מראה ותביטו בהשתקפותכם המכוערת – האם יש לך את מה שדרוש כדי להיות מלך? האם יש לך פנים של מי שיכול לזכות בברכות? בצביונך לא חל ולו השינוי הקל ביותר, ולא יישמת שום אמת, ובכל זאת אתה עדיין מייחל למחר נפלא. אתה משלה את עצמך! האדם, שנולד בארץ כה טמאה, נדבק במידה חמורה מהחברה, ספג את ההתניות של המוסר הפיאודלי, וקיבל את החינוך של "מוסדות להשכלה גבוהה". המחשבה הנחשלת, המוסר המושחת, השקפת החיים השפלה, הפילוסופיה הבזויה להתנהלות בעולם, הקיום חסר הערך לחלוטין, והמנהגים והחיים היומיומיים השפלים – כל הדברים האלה מסתננים בצורה חמורה ללבו של האדם, ופוגעים ותוקפים בחומרה את מצפונו. כתוצאה מכך, האדם מתרחק מהאל יותר ויותר, ומתנגד לו יותר ויותר. צביונו של האדם נעשה אכזרי יותר מיום ליום, ואין ולו אדם אחד שמוכן לוותר על דבר מה למען האל, ולו אדם אחד שמוכן להתמסר לאל מרצון, וקל וחומר שאין ולו אדם אחד שמוכן לחפש את הופעת האל. במקום זאת, האדם רודף אחר תענוגות כאוות נפשו תחת השפעתו של השטן, ומשחית את בשרו בבוץ ללא מעצורים. לאלה החיים באופל אין רצון ליישם את האמת בפועל גם כשהם שומעים אותה, והם אינם נוטים לחפש גם כשהם רואים שהאל כבר הופיע. איך ייתכן שלאנושות כה מושחתת יהיה סיכוי כלשהו לישועה? איך ייתכן שאנושות כה מנוונת תחיה באור?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שצביונו אינו משתנה הוא אויב האל

83. ההתגלות של צביונו המושחת של האדם לא נובעת אלא ממצפונו הקהה, מטבעו הזדוני ומהגיונו הלקוי; אם מצפונו והגיונו של האדם יוכלו לשוב להיות רגילים, הוא יהפוך לאדם הראוי לשימוש בפני האל. מצפונו של האדם היה קהה מאז ומתמיד והגיונו, שמעולם לא היה בריא, הולך ונהיה קהה יותר, ומשום כך האדם הופך מרדן יותר ויותר כלפי האל, עד כדי כך שהוא אפילו צלב את ישוע, מסרב לאפשר להתגלמותו של האל באחרית הימים להיכנס לביתו, מגנה את בשרו של האל, ורואה את בשרו של האל כשפל. אילו הייתה לאדם ולו מעט אנושיות, הוא לא היה כה אכזרי ביחסו לבשרו של האל בהתגלמותו; אילו היה לו ולו מעט היגיון, הוא לא היה כה מרושע ביחסו לבשרו של האל בהתגלמותו; אילו היה לו ולו מעט מצפון, הוא לא היה "מודה" לאל בהתגלמותו בדרך זו. האדם חי בעידן שבו האל התגלם כבשר ודם, ובכל זאת אינו מסוגל להודות לאל על שהעניק לו הזדמנות טובה כל כך, ובמקום זאת מקלל את בואו של האל, או מתעלם לחלוטין מעובדת התגלמותו של האל, ונראה שהוא מתנגד לה וסולד ממנה. האל, בקצרה, תמיד המשיך בעבודתו בסבלנות, וזאת בלי קשר לאופן שבו האדם מתייחס לבואו – אף על פי שהאדם לא הפגין כלפיו ולו שמץ של קבלת פנים, ומציב לו דרישות בעיוורון. צביונו של האדם הפך מרושע ביותר, הגיונו הפך קהה ביותר, ומצפונו נרמס לחלוטין בידי אותו הרע וכבר מזמן חדל להיות מצפונו המקורי של האדם. לא רק שהאדם אינו אסיר תודה לאל בהתגלמותו על שהעניק לאנושות חיים וחסד כה רבים, אלא שהוא אף פיתח טינה כלפי האל על שנתן לו את האמת; משום שלאדם אין ולו שמץ של עניין באמת, הוא פיתח טינה כלפי האל. לא רק שהאדם אינו מסוגל למסור את נפשו למען האל בהתגלמותו, אלא שהוא גם מנסה לסחוט ממנו טובות, ותובע ריבית הגבוהה עשרות מונים ממה שהאדם נתן לאל. אנשים בעלי מצפון והיגיון שכאלה עדיין אינם רואים בכך כל רע, ועדיין מאמינים שהם השקיעו כל כך הרבה מעצמם למען האל, ושהאל נתן להם מעט מדי. ישנם אנשים שלאחר שנתנו לי קערת מים, מושיטים את ידיהם ודורשים שאשלם להם עבור שתי קערות חלב, או, לאחר שנתנו לי חדר ללילה אחד, דורשים שאשלם שכר דירה עבור כמה לילות. עם אנושיות כזו ועם מצפון כזה, איך אתם עדיין יכולים לרצות לזכות בחיים? איזה יצורים בזויים אתם!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שצביונו אינו משתנה הוא אויב האל

84. אילולא חשפתי את הכיעור שבמעמקי לבבכם, אזי כל אחד מכם היה מניח כתר על ראשו ושומר את כל הכבוד לעצמו. הטבע הגאוותן והיהיר שלכם דוחף אתכם לבגוד במצפונכם, למרוד במשיח ולהתנגד לו, ולחשוף את כיעורכם, ובכך להוציא לאור את כוונותיכם, תפיסותיכם, רצונותיכם המוגזמים ועיניכם המלאות חמדנות. ועדיין אתם ממשיכים ללהג על תשוקת חייכם לעבודתו של המשיח, וחוזרים ושונים את האמיתות שהמשיח אמר מזמן. זוהי "אמונתכם" – "אמונה ללא רבב". מאז ומעולם דרשתי מהאדם דרישות מחמירות. אם נאמנותך באה עם כוונות ותנאים, אז אני מעדיף לוותר על אותה נאמנות שלך כביכול, כי אני מתעב את אלה המרמים אותי באמצעות כוונותיהם וסוחטים אותי באמצעות תנאים. אני חפץ רק שהאדם יהיה נאמן לי לחלוטין, ויעשה כל דבר כדי להוכיח מילה אחת, ולמענה: אמונה. אני מתעב את השימוש שאתם עושים בדברי חנופה ומירמה כדי לנסות לשמח אותי, כי אני תמיד התייחסתי אליכם בכנות, ולכן אני חפץ שגם אתם תנהגו כלפיי באמונה אמיתית. כשמדובר באמונה, רבים עשויים לחשוב שהם נוהים אחר האל מפני שיש להם אמונה, וכי אחרת לא היו סובלים סבל כזה. לכן אני שואל אותך זאת: אם אתה מאמין בקיומו של האל, מדוע אינך ירא אותו? אם אתה מאמין בקיומו של האל, מדוע אין בליבך ולו שמץ של יראה מפניו? אתה מקבל שהמשיח הוא התגלמות האל, אז מדוע אתה בז לו? מדוע אתה נוהג כלפיו בחוסר כבוד? מדוע אתה שופט אותו בגלוי? מדוע אתה תמיד מרגל אחר תנועותיו? מדוע אינך מתמסר לסידוריו? מדוע אינך פועל בהתאם לדברו? מדוע אתה סוחט ושודד ממנו את מנחותיו? מדוע אתה מדבר ממקומו של המשיח? מדוע אתה שופט אם עבודתו ודברו נכונים? מדוע אתה מעז לנאץ אותו מאחורי גבו? האם אלה, ודברים נוספים, הם המרכיבים את אמונתכם?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האם אתה מאמין אמיתי באל?

85. אם אתם משתמשים בתפיסות משלכם כדי למדוד ולתחום את האל, כאילו האל היה פסל חימר שאינו משתנה, ואם אתם תוחמים את האל לחלוטין בפרמטרים של כתבי הקודש ומכילים אותו בתוך טווח עבודה מצומצם, הרי שהדבר מוכיח שגיניתם את האל. מאחר שבעידן הברית הישנה, היהודים התייחסו לאל כאל אליל בעל תבנית קבועה שאותה החזיקו בלבם, כאילו שהאל יכול להיקרא רק המשיח ורק מי שמכונה המשיח הוא האל, ומאחר שהאנושות שירתה את האל ועבדה אותו כאילו היה פסל חימר (חסר חיים), הם צלבו את ישוע של אותה תקופה וגזרו עליו מיתה – כך ישוע החף מכל אשמה נדון למוות. האל היה חף מפשע, אך האדם לא חס עליו והתעקש לדון אותו למוות, וכך ישוע נצלב. האדם תמיד מאמין שהאל לא משתנה והוא מגדיר אותו על פי מקור אחד בלבד, כתבי הקודש, כאילו שהאדם מבין באופן מושלם את ניהולו של האל, כאילו שכל מעשיו של האל נתונים בכף ידו של האדם. בני האדם מגוחכים באופן קיצוני, יהירים באופן קיצוני ונוטים להגזים. אין זה משנה עד כמה אתה מכיר את האל, אני בכל זאת אומר שאינך מכיר את האל, שאתה מתנגד חריף לאל ושאתה מגנה את האל, משום שאתה חסר כל יכולת להתמסר לעבודתו של האל וללכת בנתיב של אלה שהאל הפך למושלמים. מדוע האל אף פעם אינו מרוצה ממעשיו של האדם? מכיוון שהאדם לעולם אינו מכיר את האל, מכיוון שיש לו יותר מדי רעיונות ומשום שהידע שלו בנוגע לאל אינו תואם בשום צורה את המציאות, אלא חוזר, תחת זאת, באופן מונוטוני על אותו נושא ללא שינוי ומשתמש באותה גישה בכל מצב. לפיכך, לאחר שהאל ירד ארצה כיום, האדם שוב צולב את האל. האנושות האכזרית! האינטריגות והמזימות, הגזלה והמחטפים ההדדיים, המאבק על מוניטין ועושר, הטבח ההדדי – מתי זה ייגמר? למרות שהאל השמיע מאות אלפי מילים, איש לא התעשת. בני האדם פועלים למען משפחותיהם, למען בניהם ובנותיהם, למען הקריירות שלהם, למען סיכוייהם העתידיים, מעמדם, יהירותם וכספם, למען מזון, בגדים ולמען מנעמי הבשר. אך האם יש מישהו שמעשיו הם באמת למען האל? גם בקרב אלה שמעשיהם הם למען האל, רק מתי מעט מכירים את האל. כמה אנשים אינם פועלים מתוך האינטרסים שלהם עצמם? כמה אינם מדכאים או מנדים אחרים כדי להגן על המעמד שלהם? כך נגזר על האל גזר דין מוות בעל כורחו פעמים אין ספור ושופטים ברבריים רבים מספור גזרו את דינו של האל ושוב צלבו אותו. כמה בני אדם יכולים להיקרא צדיקים משום שהם באמת ובתמים פועלים למען האל?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הרעים לבטח ייענשו

86. בני אדם רבים מתנגדים לאלוהים ומפריעים לעבודתה של רוח הקודש מפני שהם לא מכירים את עבודתו העשירה ומגוונת של אלוהים, ויתרה מכך, הם עושים זאת מפני שיש להם רק קמצוץ של ידע ודוקטרינה המאפשרים להעריך את עבודתה של רוח הקודש. האין זה כך? על אף שחוויותיהם של בני אדם כאלה הן שטחיות, הם יהירים ומפונקים באופיים והם בזים לעבודתה של רוח הקודש, מתעלמים מהדיסציפלינות של רוח הקודש ויתרה מזאת, הם משתמשים בטיעונים הישנים והשוליים שלהם כדי "לאמת" את עבודתה של רוח הקודש. הם גם מעמידים פנים ומאמינים לגמרי בהשכלתם ולמדנותם ומשוכנעים שהם מסוגלים לנסוע ברחבי העולם. האין אנשים כאלה מי שרוח הקודש דוחה בתיעוב, האם הם לא יסולקו על ידי העידן החדש? בני האדם המתייצבים בפני אלוהים ומתנגדים לו בגלוי הם נבלים בורים ובעלי ידע לקוי, אשר בסך הכול מנסים להוכיח עד כמה הם מבריקים, הלא כן? הם מנסים לעורר מהומה ב"אקדמיה" העולמית כשבידם רק ידע זעום על כתבי הקודש; הם מנסים להפוך את כיוון עבודתה של רוח הקודש ומשתדלים לגרום לה לסוב סביב הלך המחשבה שלהם עצמם, בזמן שהם יכולים ללמד בני אדם רק דוקטרינה שטחית. הם קצרי ראייה ובכל זאת מנסים לראות במבט חטוף אחד 6,000 שנים של עבודת האל. לבני האדם האלה אין שום היגיון שראוי לדבר עליו! למעשה, ככל שבן אדם מכיר את אלוהים יותר טוב, כך הוא פחות ממהר למתוח ביקורת על עבודתו. יתר על כן, בן אדם כזה ממעט לדבר על הכרתו את עבודת האל כיום, אך הוא לא נחפז בשיפוטו. ככל שבני אדם מכירים פחות את אלוהים, כך הם יותר יהירים ובעלי ביטחון עצמי מופרז יותר וכך הם מצהירים יותר הצהרות מיותרות על הווייתו של אלוהים. עם זאת, הם מדברים רק על תיאוריה ולא מציעים ראיות ממשיות. בני אדם כאלה הם חסרי כל ערך. בני אדם שרואים בעבודתה של רוח הקודש משחק הם קלי דעת! בני אדם שלא נזהרים כשהם נתקלים בעבודה החדשה של רוח הקודש, שמדברים באופן חסר אחריות, שממהרים לשפוט, שמשלחים רסן מהמזג הטבעי שלהם להתכחש לנכונותה של עבודתה של רוח הקודש וכן מעליבים אותה ומחללים את קדושתה – בני אדם כה גסי רוח אינם מבינים כהוא זה את עבודתה של רוח הקודש, הלא כן? יתרה מזאת, האין הם אנשים יהירים, גאוותנים מאוד מטבעם ובלתי ניתנים לשליטה? אפילו אם יום יבוא ובני האדם האלה יקבלו את עבודתה החדשה של רוח הקודש, אלוהים עדיין לא יסבול אותם. לא רק שהם מזלזלים במי שעובד עבור אלוהים, אלא שהם גם מנאצים את אלוהים עצמו. בני אדם נואשים כאלה לא יזכו למחילה, לא בעידן הזה ולא בעידן הבא, והם יאבדו בגיהינום לנצח נצחים! בני אדם גסי רוח ומפונקים כאלה מעמידים פנים שהם מאמינים באלוהים וככל שהם כאלה, כך סביר יותר שהם פוגעים בצווים המנהליים של אלוהים. כל בני האדם היהירים האלה שהם חסרי מעצורים מיסודם ומעולם לא נשמעו לאיש צועדים בנתיב הזה, הלא כן? הם מתנגדים לאלוהים כל יום ביומו, מתנגדים לאלוהים, לאלוהים שהוא תמיד חדש ולעולם אינו ישן, הלא כן?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הכרת שלושת השלבים של עבודת האל היא הנתיב להכרת האל

87. דעו לכם שאתם מתנגדים לעבודתו של אלוהים או משתמשים בתפיסות שלכם עצמכם כדי למדוד את העבודה של ימינו משום שאתם לא מכירים את עקרונות עבודתו של אלוהים ומשום שאתם לא מתייחסים במספיק רצינות לעבודתה של רוח הקודש. התנגדותכם לאלוהים והפרעתכם לעבודתה של רוח הקודש נובעות מתפיסותיכם ומהגאוותנות הטבעית שלכם. הן לא נגרמות מכך שעבודתו של אלוהים מוטעית אלא משום שאתם יותר מדי מרדנים מטבעכם. לאחר שבני אדם מסוימים מוצאים את אמונתם באלוהים, הם אפילו לא יכולים לומר בוודאות מהיכן הגיע האדם, אך הם מעזים לשאת בפומבי נאומים שבהם הם אומדים את הדברים הטובים והרעים בעבודתה של רוח הקודש. והם אפילו מתחצפים, מעבירים ביקורת ומטיפים לשליחים שמחזיקים בעבודתה החדשה של רוח הקודש. אנושיותם נחותה מדי ואין להם אפילו טיפה אחת של היגיון. יבוא יום שבו עבודתה של רוח הקודש תדחה בתיעוב בני אדם כאלה והם יישרפו באש הגיהינום, הלא כן? הם לא מכירים את עבודת האל, אך במקום זאת הם מבקרים את עבודתו וגם מנסים להורות לאלוהים איך לעבוד. איך ייתכן שבני אדם חסרי היגיון כאלה יכירו את אלוהים? האדם מתחיל להכיר את אלוהים במהלך התהליך שבו הוא מחפש אותו וחווה אותו. הוא לא מתחיל להכיר את אלוהים באמצעות הנאורות של רוח הקודש בכך שהוא מבקר את אלוהים מתוך גחמה. ככל שבני אדם מכירים את אלוהים באופן יותר מדויק, כך הם פחות מתנגדים אליו. בניגוד לכך, ככל שבני אדם פחות מכירים את אלוהים, כך סביר יותר שהם יתנגדו אליו. תפיסותיכם, טבעכם הישן והאנושיות, האופי וההשקפה המוסרית שלכם הם ה"הון" שבאמצעותו אתם מתנגדים לאלוהים, וככל שהמוסר שלכם מושחת יותר, תכונותיכם דוחות ואנושיותכם שפלה, כך אתם יותר אויבים של אלוהים. מי שמחזיק בתפיסות חזקות וניחן בטבע יהיר עוין את אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם אפילו יותר, ובני אדם כאלה הם צוררי המשיח. אם תפיסותיכם לא יתוקנו, הן תמיד יהיו נגד אלוהים, לעולם לא תוכלו להיות תואמים לאלוהים ותמיד תהיו נפרדים ממנו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הכרת שלושת השלבים של עבודת האל היא הנתיב להכרת האל

88. כל מי שאינו מבין את מטרת עבודתו של האל מתנגד לו, ומי שהבין את מטרת עבודתו של האל אך עדיין לא שואף לרצות אותו נחשב עוד יותר כמתנגד לאל. ישנם כאלה הקוראים בכתבי הקודש בכנסיות מפוארות ומשננים אותם כל היום, אך איש מהם אינו מבין את מטרת עבודתו של האל. אין איש מהם היכול להכיר את האל; לא כל שכן להיות תואם לכוונותיו של האל. כולם אנשים חסרי ערך ושפלים, כל אחד מהם מתנשא כדי להטיף ל"אל". הם אנשים הנושאים את דגלו של האל אך מתנגדים לו בכוונה, הנושאים את תווית האמונה באל בעודם אוכלים את בשר האדם ושותים את דמו. כל האנשים האלה הם שדים רעים הטורפים את נשמת האדם, שדים ראשיים המפריעים בכוונה לאנשים לעלות על דרך הישר, ואבני נגף המעכבות את חיפוש האל על ידי אנשים. הם עשויים להיראות "בריאים וחסונים", אך כיצד ידעו חסידיהם שהם אינם אלא צוררי משיח המובילים אנשים להתנגד לאל? כיצד ידעו חסידיהם שהם שדים חיים המסורים לטריפת נשמות אדם? אלה המחשיבים את עצמם רמי מעלה בנוכחות האל הם האנשים השפלים ביותר, בעוד שאלה החושבים את עצמם לשפלים הם המכובדים ביותר. ואלה החושבים שהם מכירים את עבודת האל, ויתרה מכך, מסוגלים להכריז על עבודת האל בפני אחרים בקול תרועה רמה בעודם מביטים בו ישירות – אלה הם הבורים שבאנשים. אנשים כאלה הם כולם ללא עדות לאל, כולם יהירים וגאוותנים. אלה שיש להם ניסיון מעשי וידע אודות האל, ובכל זאת מאמינים שידיעתם את האל מועטה מדי, הם האהובים עליו ביותר. רק לאנשים כאלה יש עדות אמיתית, ורק הם מסוגלים באמת ובתמים להפוך למושלמים על ידי האל. אלה שאינם מבינים את כוונות האל הם מתנגדים לאל; אלה המבינים את כוונות האל אך אינם מיישמים בפועל את האמת הם מתנגדים לאל; אלה שאוכלים ושותים את דברי האל, אך פועלים בניגוד למהות דבריו, הם מתנגדים לאל; אלה שיש להם תפיסות לגבי האל בהתגלמותו, ויתרה מכך, עוסקים במרד מכוון, הם מתנגדים לאל; אלה השופטים את האל הם מתנגדים לאל; וכל מי שאינו מסוגל להכיר את האל ולשאת לו עדות הוא מתנגד לאל. לכן אני מפציר בכם: אם באמת יש בכם אמונה שאתם יכולים ללכת בנתיב זה, אזי המשיכו ללכת בו. אך אם אינכם מסוגלים להימנע מלהתנגד לאל, אזי מוטב שתסתלקו לפני שיהיה מאוחר מדי. אחרת, יש סיכוי גבוה ביותר לכך שהדברים יסתיימו רע עבורכם, כי טבעכם פשוט מושחת מדי. אין בכם שמץ של נאמנות או התמסרות, או לב הכמה לצדק ולאמת, או אהבה לאל. ניתן לומר שמצבכם בפני האל הוא תוהו ובוהו מוחלט. אינכם יכולים לקיים את מה שעליכם לקיים, ואינכם מסוגלים לומר את מה שצריך לומר. את מה שעליכם ליישם בפועל, לא הצלחתם ליישם; ואת התפקיד שעליכם למלא, לא הייתם מסוגלים למלא. אין בכם את הנאמנות, המצפון, ההתמסרות או הנחישות שאמורים להיות לכם. לא סבלתם את הסבל שראוי שתסבלו, ואין לכם את האמונה שעליכם להחזיק בה. בפשטות, אתם חסרי כל מעלה: אינכם מתביישים להמשיך לחיות? הרשו לי לשכנע אתכם שעדיף שתעצמו את עיניכם במנוחת עולמים, ובכך תחסכו מהאל את הדאגה לכם ואת הסבל למענכם. אתם מאמינים באל אך אינכם יודעים את כוונותיו; אתם אוכלים ושותים את דברי האל אך אינכם מסוגלים לקיים את מה שהאל דורש מהאדם. אתם מאמינים באל אך אינכם מכירים אותו, ואתם חיים ללא מטרה לשאוף אליה, ללא כל ערכים, ללא כל משמעות. אתם חיים כבני אדם אך אין בכם שמץ של מצפון, יושרה או אמינות – האם אתם עדיין יכולים לקרוא לעצמכם בני אדם? אתם מאמינים באל אך מרמים אותו; יתרה מכך, אתם לוקחים את כספו של האל ואוכלים את המנחות המוגשות לו. ובכל זאת, בסופו של דבר אתם עדיין לא מפגינים ולו התחשבות קלה ביותר ברגשותיו של האל או שמץ של מצפון כלפיו. אפילו את הדרישה הפעוטה ביותר של האל אינכם יכולים למלא. האם אתם עדיין יכולים לקרוא לעצמכם בני אדם? אתם אוכלים את המזון שהאל מספק לכם ונושמים את החמצן שהוא נותן לכם, נהנים מחסדו, אך בסופו של דבר, אין לכם שמץ של ידע על האל. נהפוך הוא, הפכתם לחסרי תועלת המתנגדים לאל. האין זה הופך אתכם לחיות נחותות אף יותר מכלב? האם יש בין החיות כאלה הזדוניות יותר מכם?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, כל אדם שאינו מכיר את האל הוא אדם המתנגד לאל

89. הבעיה החמורה ביותר הנוגעת לאדם היא העובדה שהוא אוהב רק דברים שהוא לא יכול לראות ושהוא לא יכול לגעת בהם, דברים מסתוריים ופלאיים ביותר, שאדם לא יכול לדמיין ושבן תמותה לא יכול להשיג. ככל שדברים אלה פחות מציאותיים, כך האדם מקדיש זמן רב יותר לניתוחם, וכך הוא עוסק בהשגתם ללא פשרות ומנסה לזכות בהם. ככל שהדברים האלה פחות מציאותיים, כך האדם בוחן ומנתח אותם בדקדקנות רבה יותר, ואף מגדיל לעשות ומגבש רעיונות מקיפים משלו לגביהם. מנגד, ככל שהדברים יותר מציאותיים, כך האדם נוטה יותר לבטלם – הוא בז להם ומזלזל בהם עוד יותר. האין זה בדיוק אותו יחס שאתם מפגינים כלפי העבודה המציאותית שאני עושה כיום? ככל שדברים שכאלה יותר מציאותיים, כך אתם יותר משוחדים נגדם. אתם לא מקדישים זמן כדי לבחון אותם, אלא פשוט מתעלמים מהם. אתם בזים לדרישות המציאותיות והלא-מחמירות האלה. אתם אף מטפחים שפע של תפיסות בנוגע לאל הזה, המעשי ביותר, ואתם פשוט לא מסוגלים לקבל את היותו מעשי ורגיל. כיוון שכך, האין אמונתכם מעורפלת? יש לכם אמונה בלתי מעורערת באל המעורפל של ימים עברו, ואין לכם כל עניין באל המעשי של הימים האלה. האם הדבר אינו נובע מכך שהאל של אתמול והאל של היום שייכים לשני עידנים שונים? האם הדבר אינו נובע גם מכך שהאל של אתמול הוא האל הנשגב של השמיים, בעוד שהאל של היום הוא אדם זעיר שנמצא על פני הארץ? יתר על כן, האם הדבר אינו נובע מכך שהאל שהאדם עובד הוא פרי תפיסתו של האדם, בעוד שהאל של היום הוא בשר ודם מוחשי וארצי? בסופו של דבר, האם הדבר לא נובע מכך שהאל של היום מציאותי מדי ולכן האדם לא עוסק בו? זאת משום שהדבר שהאל של היום מבקש מהאדם הוא בדיוק הדבר שהאדם מסרב לעשות, ואשר גורם לו לבושה. האין זה מקשה על האדם? האין זה חושף את הצלקות שלו? כך, אנשים רבים אינם עוסקים באל האמיתי, המעשי, ולכן הם הופכים לאויבים של האל בהתגלמותו כבשר ודם, כלומר לצוררי משיח. האין זו עובדה ברורה מאליה? בעבר, בטרם התגלם האל כבשר ודם, יכולת להיות דמות דתית או מאמין אדוק. לאחר שהאל התגלם כבשר ודם, רבים מן המאמינים האדוקים האלה הפכו בלא-יודעין לצוררי משיח. האם אתה יודע מה מתחולל כאן? באמונתך באל, אתה לא מתרכז במציאות או עוסק באמת, אלא דבק בשקר – האין זה המקור הברור ביותר לעוינות שלך כלפי האל המתגלם כבשר ודם?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, רק מי שמכיר את האל ואת עבודתו יכול לְרַצות את האל

90. לפני המגע עם המשיח, ייתכן שאתה מאמין שצביונך השתנה לחלוטין, שאתה חסיד נאמן של המשיח, שאיש אינו ראוי יותר ממך לקבל את ברכותיו של המשיח – ושלאחר שהלכת בדרכים רבות, עשית עבודה רבה והנבת פרי רב, אתה בוודאי תהיה אחד מאלה שיקבלו בסופו של דבר את הכתר. אך האם אתה יודע את העובדה הבאה והיא, שצביונו המושחת של האדם ומרדנותו והתנגדותו נחשפות כשהוא רואה את המשיח, ושבזמן זה מרדנותו והתנגדותו נחשפות באופן מוחלט ושלם יותר מבכל זמן אחר? מכיוון שהמשיח הוא בר אנוש – בר אנוש הניחן באנושיות רגילה – האדם אינו מכבד אותו ואינו רוחש לו כבוד. מכיוון שהאל חי בבשר ודם, מרדנותו של האדם נחשפת לאור באופן יסודי כל כך ובפירוט חי כל כך. לכן אני אומר שבואו של המשיח חשף את כל המרדנות של המין האנושי והבליט את טבעו. הדבר מכונה "לפתות את הנמר לרדת מההר" ו"לפתות את הזאב לצאת ממאורתו". התעז להתיימר ולומר שאתה נאמן לאל? התעז להתיימר ולומר שאתה מגלה התמסרות מוחלטת לאל? התעז לומר שאינך מרדן? יש שיאמרו: "בכל פעם שהאל מציב אותי בסביבה חדשה, אני תמיד מתמסר מבלי לרטון, ויתרה מכך, אין לי שום תפיסות לגבי האל." יש שיאמרו: "אני עושה כמיטב יכולתי בכל מה שהאל מטיל עליי ולעולם איני מתנהל כלאחר יד." אם כך, אני שואל אתכם: האם אתם יכולים להיות תואמים למשיח כשאתם חיים לצידו? וכמה זמן תהיו תואמים לו? יום אחד? יומיים? שעה? שעתיים? אמונתכם אולי ראויה לשבח, אך אינכם ניחנים בהתמדה רבה. ברגע שאתה באמת חי עם המשיח, הצדקנות והחשיבות העצמית שלך יתגלו דרך דבריך ומעשיך, טיפין-טיפין, וכך גם רצונותיך המוגזמים, הלך הרוח המרדני שלך וחוסר שביעות רצונך יתגלו באופן טבעי. לבסוף, גאוותנותך תגבר עוד ועוד, עד שתהיה מנוגד למשיח כפי שמים מנוגדים לאש, ואז טבעך ייחשף במלואו. באותו זמן, לא תוכל עוד להסתיר את תפיסותיך, וגם תלונותיך יפרצו באופן טבעי, ואנושיותך השפלה תיחשף לחלוטין. אולם גם אז, עדיין תסרב להכיר במרדנותך, ובמקום זאת תאמין שקשה לאדם לקבל משיח כזה, שהוא תובעני מדי כלפי האדם, ושהיית מתמסר לחלוטין אילו הוא היה משיח טוב יותר. אתם מאמינים שהמרדנות שלכם מוצדקת, שאתם מורדים בו רק כשהוא דוחק אתכם יותר מדי. מעולם לא שקלתם שאינכם רואים במשיח אלוהים, שאין לכם כוונה להתמסר לו. במקום זאת, אתה מתעקש שהמשיח יפעל בהתאם לרצונותיך, וברגע שהוא עושה דבר אחד שאינו עולה בקנה אחד עם חשיבתך, אתה מאמין שהוא אינו האל אלא אדם. האין רבים בקרבכם שהתנצחו איתו כך? במי, אחרי הכול, אתם מאמינים? ובאיזה אופן אתם מחפשים?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שלא תואם למשיח בוודאי מתנגד לאל

91. אתם תמיד רוצים לראות את המשיח, אך אני מפציר בכם לא להעריך את עצמכם כל כך; כל אחד יכול לראות את המשיח, אך אני אומר שאיש אינו ראוי לראות אותו. מכיוון שטבע האדם מלא ברוע, בגאוותנות ובמרדנות, ברגע שתראה את המשיח, טבעך ישמיד אותך ויגזור עליך דין מוות. הקשר שלך עם אח (או אחות) אולי לא יגלה הרבה עליך, אך כשאתה מקיים קשר עם המשיח, הדבר לא פשוט כל כך. בכל עת תפיסותיך עלולות להכות שורש, גאוותנותך תתחיל לנבוט, ומרדנותך תניב תאנים. כיצד אתה, עם אנושיות כזו, יכול להיות ראוי לקיים קשר עם המשיח? האם אתה באמת מסוגל להתייחס אליו כאל האל בכל רגע ובכל יום? האם באמת יש לך את המציאות של התמסרות לאל? כולכם עובדים את האל הנשגב שבליבכם כיהוה, בעודכם רואים במשיח הנראה לעין אדם בלבד. ההיגיון שלכם נחות מדי ואנושיותכם שפלה מדי! אינכם מסוגלים לראות תמיד את המשיח כאל; רק מדי פעם, כשיש לכם מצב רוח טוב, אתם נאחזים בו ועובדים אותו כאל. זו הסיבה שאני אומר שאינכם אנשים המאמינים באל, אלא חבורה של שותפים לדבר עבירה המתנגדים למשיח. אפילו אנשים המגלים חסד כלפי אחרים זוכים לגמול, ואילו המשיח, שעשה עבודה כזו בקרבכם, לא זכה לאהבת האדם, לא לגמולו ולא להתמסרותו. האין זה דבר קורע לב?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שלא תואם למשיח בוודאי מתנגד לאל

92. ייתכן שבכל שנות אמונתך באל, מעולם לא קיללת איש או עשית מעשה רע, אך בקשר שלך עם המשיח, אינך יכול לומר את האמת, לנהוג בכנות או להתמסר לדברו; אם כך, אני אומר שאתה האדם הזדוני והמרושע ביותר בעולם. ייתכן שאתה חביב ומסור במיוחד כלפי קרוביך, חבריך, אשתך (או בעלך), כלפי בניך ובנותיך, והוריך, ולעולם אינך מנצל אחרים, אך אם אינך מסוגל להיות תואם למשיח, אם אינך יכול לקיים עמו יחסי גומלין בהרמוניה, הרי שגם אם תשקיע את כל כולך בסיוע לשכניך או תטפל במסירות באביך, באמך ובבני ביתך, אומר שאתה עדיין אדם רע, ויתרה מכך, אדם מלא בתחבולות ערמומיות. אל תחשוב שאתה תואם למשיח רק משום שאתה מסתדר עם אחרים או עושה כמה מעשים טובים. האם אתה חושב שכוונתך הטובה יכולה להשיג בעורמה את ברכות השמיים? האם אתה חושב שעשיית כמה מעשים טובים היא תחליף להתמסרותך? אף אחד מכם אינו מסוגל לקבל גיזום, וכולכם מתקשים לאמץ את אנושיותו הרגילה של המשיח, ולמרות זאת אתם מכריזים ללא הרף על התמסרותכם לאל. אמונה כשלכם תמיט עליכם גמול הולם. חדלו להתמכר לאשליות דמיוניות ולייחל לראות את המשיח, שכן שיעור קומתכם נמוך מדי, עד כדי כך שאינכם ראויים אפילו לראותו. כשתטוהר לחלוטין ממרדנותך, ותהיה מסוגל להיות בהרמוניה עם המשיח, באותו רגע האל יתגלה אליך באופן טבעי. אם תתיצב בפני האל מבלי שעברת גיזום או משפט, בוודאי תהפוך למתנגד לאל ובוודאי שתהיה מושא להשמדה. טבע האדם עוין מטבעו לאל, שכן כל בני האדם עברו את השחתתו העמוקה ביותר של השטן. אם אדם ינסה לקיים אינטראקציה עם האל מתוך שחיתותו שלו, ודאי שלא ייצא מכך דבר טוב; מעשיו ודבריו בוודאי יחשפו את שחיתותו בכל עת, ובקשר שלו עם האל מרדנותו תתגלה בכל צעד ושעל. מבלי משים, האדם יגיע למצב שבו הוא יתנגד למשיח, ירמה וידחה אותו; כשזה יקרה, הוא יהיה במצב מסוכן עוד יותר, ואם ימשיך כך, הוא יהפוך למושא לענישה.

יש הסבורים שאם הקשר עם האל מסוכן כל כך, אולי יהיה חכם יותר לשמור מרחק ממנו. מה כבר יכולים אנשים כאלה להרוויח? האם הם יכולים להיות נאמנים לאל? אין ספק, הקשר עם האל קשה מאוד – אך זאת משום שהאדם מושחת, ולא משום שהאל אינו יכול לקיים עמו קשר. מוטב שתקדישו מאמץ רב יותר לאמת של הכרת העצמי. מדוע האל אינו מעריך אתכם? מדוע צביונכם מתועב בעיניו? מדוע דיבורכם מעורר את שנאתו? כאשר אתם מגלים מעט נאמנות, אתם מהללים את עצמכם; כאשר אתם תורמים תרומה קטנה, אתם דורשים גמול; אתם מזלזלים באחרים כאשר אתם מגלים שמץ של התמסרות, ומבזים את האל כאשר אתם מבצעים איזו משימה פעוטה. אתם מבקשים כסף, דברים חומריים ומחמאות בתמורה לאירוח האל. כואב לכם לתרום שני מטבעות; וכאשר אתם תורמים עשרה, אתם מבקשים ברכות ויחס מיוחד. אנושיות כשלכם פשוט דוחה מדי מכדי לדבר או לשמוע עליה. האם יש דבר הראוי לשבח בדבריכם ובמעשיכם? אלה המבצעים את חובתם ואלה שלא; המנהיגים ואלה שהולכים אחריהם; אלה המארחים את האל ואלה שלא; אלה התורמים מנחות ואלה שלא; אלה המטיפים ואלה המקבלים את הדבר, וכן הלאה: כל האנשים הללו מהללים את עצמם. האם זה לא מגוחך בעיניכם? הרי אתם יודעים היטב שאתם מאמינים באל, ובכל זאת אינכם יכולים להיות תואמים לאל. אתם יודעים היטב שאתם חסרי כל ערך, ובכל זאת ממשיכים להתפאר. האם אינכם חשים שההיגיון שלכם התדרדר עד לנקודה שבה אין לכם עוד שליטה עצמית? עם היגיון כזה, כיצד אתם ראויים לבוא במגע עם האל? האם אינכם דואגים לעצמכם בשלב זה? צביונכם כבר התדרדר עד לנקודה שבה אינכם מסוגלים להיות תואמים לאל. אם כך, אמונתכם מגוחכת, הלא כן? האין אמונתכם אבסורדית? כיצד אתה מתכוון לגשת לעתידך? כיצד תבחר את הנתיב שבו תלך?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שלא תואם למשיח בוודאי מתנגד לאל

93. יש אנשים שאינם אוהבים את האמת, וקל וחומר שלא משפט. תחת זאת, הם אוהבים כוח ועושר; אנשים כאלה נקראים מחפשי כוח. הם מחפשים רק את אותם פלגים בעולם שיש להם כוח, והם מחפשים רק כמרים ומורים שמגיעים מסמינרים. על אף שקיבלו את דרך האמת, הם מאמינים רק למחצה והם אינם מסוגלים לתת את כל לבם ונפשם, פיהם מדבר דברים אודות השקעה מעצמם למען האל, אך עיניהם ממוקדות בכמרים ובמורים הגדולים, והם אינם מקדישים למשיח ולו מבט חטוף נוסף. מוחותיהם מלאים במחשבות על תהילה, רווח וכבוד. הם חושבים שאין זה מתקבל על הדעת שאדם כה חסר משמעות יכול לכבוש כל כך הרבה, שמישהו כה בלתי מרשים יכול להפוך אדם למושלם. הם חושבים שאין זה מתקבל על הדעת שאותם אפסים מתוך האבק והאשפתות הם אנשיו הנבחרים של האל. הם מאמינים שאם אנשים כאלה היו מושאי ישועתו של האל, אזי שמיים וארץ היו מתהפכים, וכל בני האדם היו צוחקים עד דמעות. הם מאמינים שאם האל בחר באנשים כאלה כדי להפוך אותם למושלמים, אזי אותם אנשים גדולים היו הופכים לאל עצמו. נקודות המבט שלהם נגועות בחוסר אמונה; יותר מחוסר אמונה, הם פשוט בהמות חסרות היגיון. כי הם מעריכים רק מעמד, יוקרה וכוח, והם מוקירים רק קבוצות ופלגים גדולים ואין להם ולו שמץ של כבוד כלפי אלה המונהגים על ידי המשיח. הם פשוט בוגדים שהפנו את גבם למשיח, לאמת ולחיים.

אינך מעריץ את ענוותנותו של המשיח, אלא את אותם רועי שקר בעלי מעמד נחשב. אינך מעריץ את חביבותו או את חוכמתו של המשיח, אלא יש לך חיבה לאותם הוללים הזורמים עם זוהמת העולם. אתה רק לועג לכאבו של המשיח שאין לו מקום להניח את ראשו, אך אתה מעריץ את אותן גוויות הצדות מנחות וחיות בהוללות. אינך מוכן לסבול לצד המשיח, אך אתה משליך את עצמך בשמחה לזרועותיהם של אותם צוררי משיח פוחזים ועיקשים, על אף שהם מספקים לך רק בשר, מילים ושליטה. אפילו עכשיו, לבך עדיין פונה אליהם, למוניטין שלהם, למעמדם, לכוחם. ועם זאת, אתה ממשיך להחזיק בגישה שלפיה קשה לקבל את עבודתו של המשיח ואינך מוכן לקבלה. רק בגלל העניין הזה אני אומר שחסרה לך האמונה הדרושה להכרה במשיח. הסיבה שנהית אחריו עד היום היא רק מפני שלא הייתה לך ברירה אחרת. סדרה של דימויים נשגבים מתנשאת לנצח בלבך; אינך יכול לשכוח את כל דבריהם ומעשיהם, ולא את מילותיהם וידיהם רבות ההשפעה. בלבבכם הם עליונים לנצח וגיבורים לנצח. אך לא כך הוא לגבי המשיח של היום. בלבך הוא לנצח חסר חשיבות, ולנצח אינו ראוי ליראה. כי הוא רגיל מדי, בעל השפעה מועטה מדי, ורחוק מלהיות נשגב.

על כל פנים, אני אומר שכל אלה שאינם מוקירים את האמת הם חסרי אמונה ובוגדים באמת. אנשים כאלה לעולם לא יזכו לאישורו של המשיח. האם זיהית עתה כמה חוסר אמונה יש בך, וכמה בגידה במשיח? אני מפציר בך כך: מכיוון שבחרת בדרך האמת, עליך להתמסר בלב שלם; אל תהיה הססן או חצוי בדעתך. עליך להבין שהאל אינו האל של העולם או של אדם כלשהו, אלא האל של כל אלה המאמינים בו באמת, של כל אלה אשר עובדים אותו, ושל אלה המסורים והנאמנים לו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האם אתה מאמין אמיתי באל?

94. רבים מאלה שנוהים אחר האל עסוקים רק בשאלות כיצד לזכות בברכות או להימנע מאסון. ברגע שמוזכרים העבודה והניהול של האל, הם משתתקים ומאבדים כל עניין. הם מאמינים שהבנת סוגיות מייגעות כאלה לא תוביל לצמיחה בחייהם ולא תביא להם כל תועלת. על כן, אף על פי שהם שמעו מידע על ניהולו של האל, הם מתייחסים לכך בחוסר רצינות. הם לא רואים בכך דבר מה יקר ערך שיש לקבלו, וקל וחומר שהם לא מבינים זאת בכך שהם מתייחסים לכך כאל חלק מחייהם. מטרתם של אנשים אלה בנהייתם אחר האל היא פשוטה מאוד, ויש לה יעד אחד ויחיד: להיות מבורכים. אנשים אלה לא טורחים לשים לב לכל דבר אחר שאינו קשור למטרה זו. מבחינתם, האמונה באלוהים כדי לזכות בברכות היא היעד הלגיטימי ביותר – זהו ערך אמונתם. אם דבר מה אינו תורם למטרה זו, הוא אינו משפיע עליהם כלל. זהו מצבם של מרבית בני האדם המאמינים כיום באלוהים. המטרה והכוונה שלהם נראות לגיטימיות, מפני שבמקביל לאמונתם באלוהים, הם גם משקיעים למען אלוהים, מקדישים עצמם לאלוהים וממלאים את חובתם. הם מוותרים על נעוריהם, זונחים משפחה וקריירה ואפילו מבלים שנים בעיסוקים הרחק מביתם. למען היעד הסופי שלהם, הם משנים את האינטרסים שלהם, את השקפתם על החיים ואפילו את הכיוון שהם מחפשים, אך הם אינם יכולים לשנות את מטרת אמונתם באלוהים. הם מתרוצצים למען ניהול השאיפות האישיות שלהם. ללא קשר לאורכה של הדרך וללא קשר לכמות הקשיים והמכשולים שהם נתקלים בהם בדרכם, הם דבקים במטרותיהם ונותרים עשויים לבלי חת מפני המוות. איזה כוח גורם להם להמשיך להקדיש כך את עצמם? האם זהו מצפונם? האם זהו אופיים הנהדר והאצילי? האם זוהי נחישותם להילחם בכוחות הרשע עד הסוף? האם זוהי אמונתם, שבה הם נושאים עדות על אלוהים מבלי לבקש כל תמורה? האם זוהי נאמנותם, שלשמה הם מוכנים לוותר על הכול כדי למלא את רצון האל? או שמא זוהי רוח מסירותם שבה הם מוותרים תמיד על דרישות אישיות ראוותניות? ככאלה שמעולם לא הכירו את עבודת הניהול של אלוהים, זה פשוט נס שהם נותנים הרבה כל כך! לעת עתה, לא נדון בשאלה כמה נתנו בני האדם האלה. לעומת זאת, בהחלט מן הראוי שננתח את התנהגותם. פרט ליתרונות הקשורים אליהם באופן הדוק, הייתכן שיש סיבות אחרות כלשהן לכך שבני האדם האלה, שלעולם אינם מבינים את אלוהים, ייתנו לו כל כך הרבה? בכך אנחנו מגלים בעיה שלא זוהתה קודם לכן: הקשר בין האדם לבין האל הוא קשר הנובע אך ורק מאינטרס אישי מובהק. זהו קשר בין מקבל הברכות לבין זה שמעניק אותן. במילים פשוטות, זהו קשר בין עובד למעביד. העובד עובד קשה רק כדי לקבל את הגמול שהמעביד מעניק לו. אין חיבה משפחתית בקשר כזה, שמבוסס על אינטרסים, רק עסקה. אין לאהוב או להיות נאהב, אלא רק צדקה ורחמים. אין הבנה, אלא רק תרעומת נואשת ומודחקת ותרמית. אין אינטימיות, אלא רק תהום שלא ניתן לגשר עליה. כעת, משהדברים הגיעו למצב כזה, מי יכול לשנות את הכיוון של מגמה כזו? וכמה אנשים מסוגלים להבין באמת עד כמה נואש הפך הקשר הזה? אני סבור שכאשר אנשים צוללים אל תוך השמחה שבזכייה בברכות, איש מהם לא מסוגל לדמיין עד כמה קשר כזה עם האל הוא מביך ומכוער.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, נספח 3: האדם יכול להיוושע רק תחת ניהולו של האל

95. הדבר העצוב ביותר באמונה של האנושות באלוהים הוא שהאדם מקיים ניהול משל עצמו בתוך עבודתו של אלוהים ואינו מתייחס כלל לניהולו של אלוהים. הכישלון הגדול ביותר של האדם טמון באופן שבו, בד בבד עם שאיפתו להתמסר לאלוהים ולעבוד אותו, האדם בונה לעצמו את ייעודו האידיאלי וזומם כיצד יזכה בברכה הגדולה ביותר ובייעוד הטוב ביותר. גם אם בני אדם מבינים עד כמה הם מעוררי רחמים, בזויים ועלובים, כמה מהם מוכנים לזנוח את האידיאלים והתקוות שלהם? ומי מסוגל לעצור את עצמו מלכת ולהפסיק לחשוב רק על עצמו? אלוהים זקוק לאלה שישתפו איתו פעולה באופן הדוק כדי להשלים את הניהול שלו. נחוצים לו בני האדם שישמעו לו על ידי הקדשת כל שכלם וגופם לעבודת הניהול שלו. הוא אינו זקוק לבני אדם שיושיטו את ידיהם ויתחננו אליו בכל יום ועל אחת כמה וכמה הוא אינו זקוק לבני אדם שנותנים מעט ואז מצפים לקבל גמול. אלוהים מתעב את בני האדם שתורמים תרומה זניחה ולאחר מכן נחים על זרי הדפנה. הוא שונא את בני האדם בעלי המזג הקר שנוטרים טינה כלפי עבודת הניהול שלו ורק רוצים לדבר על העלייה לשמיים ועל זכייה בברכות. הוא מתעב אף יותר את בני האדם שמנצלים את ההזדמנות שהעניקה להם העבודה שהוא עושה לשם ישועת האנושות. זאת מפני שלבני האדם האלה מעולם לא היה אכפת ממה שאלוהים מעוניין להשיג ולרכוש באמצעות עבודת הניהול שלו. הם רק עסוקים בשאלה כיצד יוכלו לנצל את ההזדמנות שהעניקה להם עבודתו של אלוהים כדי לזכות בברכות. הם אדישים כלפי לבו של אלוהים, משום שכל עיסוקם הוא בסיכוייהם העתידיים ובגורלם. בני האדם שנוטרים טינה כלפי עבודת הניהול של אלוהים ושאין להם כל עניין בכוונותיו של אלוהים ובאופן שבו הוא מושיע את האנושות עושים רק מה שמסב להם הנאה ללא כל קשר לעבודת הניהול של אלוהים. אלוהים אינו זוכר את התנהגותם ואינו מאשר אותה, וקל וחומר שהוא אינו מביט עליה בעין יפה.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, נספח 3: האדם יכול להיוושע רק תחת ניהולו של האל

96. מעשיי רבים מהחול אשר על שפת הים וחוכמתי רבה מזו של כל בני שלמה, אך בני האדם רואים בי רק רופא חסר חשיבות ומורה אלמוני לאדם. רבים מאוד מאמינים בי רק כדי שארפא אותם, רבים מאוד מאמינים בי רק כדי שאשתמש בעוצמתי כדי לגרש רוחות טמאות מגופם, ורבים מאוד מאמינים בי רק כדי לקבל שלווה ואושר ממני. רבים מאוד מאמינים בי רק כדי לדרוש ממני יותר עושר חומרי. רבים מאוד מאמינים בי רק כדי להעביר את החיים הללו בשלום וכדי להיות בטוחים בעולם הבא. רבים מאוד מאמינים בי כדי להימנע מסבל הגיהינום ולקבל את ברכות השמיים. רבים מאוד מאמינים בי רק לשם נוחות זמנית, אך אינם מבקשים להרוויח דבר בעולם הבא. כשאני מעניק את חרוני על האנשים ולוקח את כל האושר והשלווה שהיו להם בעבר, הם הופכים ספקניים. כשאני מעניק לאנשים את סבל הגיהינום ולוקח מהם את ברכות השמיים, זעמם מתעורר. כשאנשים מבקשים ממני לרפא אותם, אני מתעלם מהם וחש סלידה כלפיהם, הם הולכים אז ממני כדי לבקש, במקום זאת, את דרכי רפואת הרשע והכישוף. כשאני לוקח מהאנשים את כל אשר הם דרשו ממני, כולם נעלמים ללא עקבות. לפיכך, אני אומר שלאנשים יש אמונה בי מכיוון שחסדי שופע מדי ומשום שיש תועלות רבות מדי להרוויח.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מה אתה יודע על אמונה?

97. אתה מקווה שאמונתך באלוהים לא תביא עליך שום אתגרים ותלאות, אף לא את הקשיים הקלושים ביותר. אתה תמיד עוסק בדברים חסרי ערך ולא מייחס שום ערך לחיים, ובמקום זאת מציב את מחשבותיך המוגזמות לפני האמת. אתה כל כך חסר ערך! אתה חי כמו חזיר – איזה הבדל יש בינך לבין חזיר או כלב? האם כל אלה שלא מנסים להשיג את האמת, ובמקום זאת אוהבים את הבשר, אינם חיות? האם כל האנשים המתים ומחוסרי הנשמה הללו אינם גוויות מהלכות? כמה דברים נאמרו לכם? האם רק עבודה מעטה נעשתה בקרבכם? כמה הענקתי לכם? אם כך, מדוע לא זכית בדבר מהללו? על מה יש לך להתלונן? האין זה נכון שלא השגת דבר משום שאתה מאוהב מדי בבשר? האם זה לא כך משום שהמחשבות שלך מוגזמות מדי? האם זה לא כך משום שאתה מאוד טיפש? אם אתה לא יכול לזכות בברכות הללו, היכול אתה להאשים את אלוהים על שלא הושיע אותך? אתה מבקש שלווה דרך אמונתך באלוהים, כדי שילדיך יהיו בריאים, כדי שלבעל תהיה עבודה טובה, כדי שהבן שלך ימצא אישה טובה, כדי שהבת שלך תמצא בעל הגון, כדי שהשוורים והסוסים שלך יחרשו את האדמה כראוי, כדי שתזכה בשנה של מזג אוויר טוב עבור יבולך. זה מה שאתה מחפש. מטרת החיפוש שלך היא כדי לחיות בנוחות בלבד, כדי שלא יקרו תאונות למשפחה שלך, כדי שהסערות יחלפו על פניך, כדי שחצץ לא יפגע בפניך, כדי שהיבולים של משפחתך לא יוצפו, כדי שלא תושפע משום אסון, כדי לחיות בחיק אלוהים, כדי לחיות בקן נעים וחמים. פחדן שכמותך שתמיד עוסק בבשר – היש לך לב, היש לך נשמה? האין אתה חיה? אני מעניק לך את הדרך האמיתית בלי לבקש דבר בתמורה, אך אתה לא מנסה ללכת בה. האם אתה אחד מאלה שמאמינים באלוהים? אני מעניק לך חיים אנושיים אמיתיים, אך אתה לא מנסה לחיות אותם. האם יש הבדל בינך לבין חזיר או כלב? חזירים לא מנסים לחיות את חיי האדם, הם לא מנסים להיטהר, והם לא מבינים מה הם החיים. מדי יום לאחר שהם אוכלים לשובעה, הם פשוט ישנים. אני נתתי לך את הדרך האמיתית, אך אתה לא קיבלת אותה: אתה חסר-כל. האם אתה מוכן להמשיך בחיים האלה, בחיים של חזיר? מה החשיבות בחייהם של אנשים כאלה? חייך נבזים ושפלים, אתה חי בקרב זוהמה ופריצות ואתה לא שואף לשום יעד – האין חייך הם החיים השפלים ביותר שיש? האם יש לך את החוצפה להתייצב בפני האל? אם תמשיך לחוות בצורה זו, האין זה נכון שלא תשיג דבר? הדרך האמיתית ניתנה לך, אך חיפושך האישי הוא שיקבע אם בסוף תוכל לזכות בה או לא.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, חוויותיו של פטרוס: הידע שלו על ייסור ועל משפט

98. בחוויות חייהם של אנשים, לעתים קרובות, הם חושבים לעצמם, "ויתרתי על המשפחה והקריירה שלי למען אלוהים, ומה הוא נתן לי בתמורה? עליי לחשב ולאשר זאת – האם קיבלתי ברכות כלשהן לאחרונה? נתתי הרבה לאורך הזמן, רצתי וסבלתי הרבה – האם אלוהים גמל לי בהבטחות כלשהן? האם הוא זכר את מעשיי הטובים? מה יהיה סופי? האם אוכל לקבל את ברכותיו של אלוהים? ..." כל אדם עושה חישובים כאלה בלבו באופן מתמשך ודורש דרישות מאלוהים בהתאם למניעיו, שאיפותיו והתפיסה שלו שכל דבר הוא עסקת חליפין. כלומר, בלבו, האדם תמיד בוחן את אלוהים, תמיד מתכנן תוכניות לגבי אלוהים, תמיד משמיע טיעונים בפני אלוהים לגבי סופו האישי, ומנסה לחלץ הצהרה מפיו של אלוהים, כדי לראות האם אלוהים יוכל למלא את רצונו. באותו הזמן שהוא מחפש אחר אלוהים, האדם אינו מתייחס לאלוהים כאל אלוהים. האדם תמיד ניסה לעשות עסקאות עם אלוהים, דרש ממנו דברים ללא-הרף ואף דחק בו בכל צעד, בניסיון לקחת את כל היד כשניתנה לו רק אצבע. בו-בזמן שהוא מנסה לעשות עסקאות עם אלוהים, האדם גם מתווכח עמו. יש אפילו אנשים שכאשר פוקדים אותם ניסיונות או כשהם נקלעים לסיטואציות מסוימות, הם לעתים קרובות נעשים חלשים, פסיביים ומרושלים בעבודתם, ומלאי תלונות נגד אלוהים. מרגע שהאדם החל לראשונה להאמין באלוהים, הוא חשב את אלוהים לקרן שפע ולכלי לכל מטרה. נדמה שהוא חשב את עצמו לנושה הגדול ביותר של אלוהים, כאילו הניסיון להשיג ברכות והבטחות מאלוהים היה זכותו וחובתו הטבעיות, בעוד שבאחריותו של אלוהים להגן על האדם, לדאוג לו ולספק את צרכיו. זו ההבנה הבסיסית של "אמונה באלוהים" של כל מי שמאמין באלוהים וזו הבנתו העמוקה ביותר לגבי האמונה באלוהים. ממהות אופיו של האדם ועד לעיסוקו הסובייקטיבי, אין דבר אשר מתייחס ליראת אל. מטרת האדם באמונתו באלוהים לא יכולה הייתה להיות קשורה לעבודת אלוהים. כלומר האדם מעולם לא הביא בחשבון ולא הבין שאמונה באלוהים מצריכה יראה מאלוהים וסגידה לו. לאור התנאים האלה, מהות האדם ברורה. מהי המהות הזו? המהות היא שלבו של האדם זדוני, מסתיר בוגדנות וערמומיות, לא אוהב הוגנות וצדק ודברים חיוביים ובזוי ותאב בצע. לב האדם לא יכול להיות סגור יותר בפני אלוהים. הוא לא מסר אותו לאלוהים כלל. אלוהים מעולם לא ראה את לבו האמיתי של האדם, והאדם מעולם לא עבד אותו. בלי קשר למחיר שאלוהים משלם, לעבודה שהוא עושה ולדברים שהוא מספק לאדם, האדם נותר עיוור ואדיש לכך לחלוטין. האדם מעולם לא נתן את לבו לאלוהים – הוא רק רוצה לשמור על לבו בעצמו, לקבל החלטות בעצמו. המשמעות הסמויה כאן היא שהאדם אינו רוצה ללכת בדרך של יראת אל והישמרות מרע, או להישמע לריבונותו של אלוהים ולהסדריו וגם אינו רוצה לעבוד את אלוהים כאלוהים. זהו מצב האדם כיום.

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, עבודתו של האל, צביונו של האל והאל עצמו ב'

99. בכל פעם שמוזכר יעד, אתם מתייחסים אליו ברצינות מיוחדת. כולכם רגישים במיוחד לנושא הזה. יש כאלה הלהוטים להשתחוות אפיים ארצה ולהתרפס בפני האל על מנת להשיג יעד טוב. אני יכול להזדהות עם הלהיטות שלכם, שאותה אינכם צריכים לבטא במילים. אין זאת אלא שאינכם רוצים שיקרה אסון לבשרכם ודמכם, ומעבר לכך, אתם לא רוצים לרדת בעתיד אל בור הענישה הנצחית. אתם רק מקווים לחיות בחופש ובקלות רבים יותר. על כן, אתם חרדים במיוחד בכל פעם שמוזכר יעד, בפחד עז שאם לא תהיו מספיק קשובים, תפגעו באל ותיענשו על כך. לא היססתם להתפשר למען היעד שלכם, ואפילו רבים מכם שהיו פעם נלוזים וקלי דעת הפכו פתאום לעדינים וכנים. מופע הכנות שלכם אפילו מצמרר. כך או כך, לכולכם יש לב "ישר", ומראשית ועד תכלית, נפתחתם בפניי מבלי להסתיר אף אחד מהסודות שבלבכם, בין שהם נוגעים לטינה, להונאה או למסירות. בסך הכל, "התוודיתם" בפניי באופן גלוי מאוד בנוגע לדברים המהותיים שבמעמקי הווייתכם. כמובן, מעולם לא התחמקתי מדברים כאלה, משום שהם הפכו למוכרים היטב עבורי. אתם מעדיפים להיכנס לים האש למען יעדכם הסופי על פני אובדן שיערה אחת כדי לזכות באישורו של האל. אני לא דוגמטי מדי איתכם, אלא שלבכם חסר מסירות כדי להתמודד עם כל הדברים שאני עושה. יכול להיות שאינכם יורדים לסוף דעתי, אז אספק לכם הסבר פשוט: מה שאתם צריכים הוא לא האמת והחיים; הוא לא עקרונות להתנהל לפיהם, והוא במיוחד לא עבודתי הקפדנית. מה שאתם צריכים הוא כל אשר אתם ניחנים בו כבשר ודם – עושר, מעמד, משפחה, נישואין וכולי. אתם מתייחסים בביטול מוחלט לדבריי ולעבודתי, ולכן אני יכול לסכם את אמונתכם בשתי מילים: לב חצוי. אתם תעשו הכול כדי להשיג את הדברים שאתם מסורים אליהם לחלוטין, אך גיליתי שאינכם מוכנים לנהוג כך למען עניינים הנוגעים לאמונתכם באל. במקום זאת, אתם נאמנים יחסית ורציניים יחסית. זו הסיבה לכך שאני אומר שבני האדם שליבם אינו של כנות מלאה נכשלים באמונתם באל. חשבו בזהירות – האם יש ביניכם נכשלים רבים?

עליכם לדעת שההצלחה באמונה באל מושגת בזכות מעשיהם של בני האדם. כשבני האדם לא מצליחים אלא נכשלים, גם זה נובע ממעשיהם, ולא מההשפעה של כל גורם אחר. אני מאמין שאתם תעשו הכול כדי לבצע דברים מסובכים שדורשים סבל רב יותר מאמונה באל, ואשר אתם מתייחסים אליהם ברצינות רבה. אתם אפילו לא תהיו מוכנים לעשות שגיאות. אלה מאמצים בלתי פוסקים מהסוג שכולכם מקדישים בחייכם. אתם אפילו מסוגלים להונות אותי כבשר ודם בנסיבות שבהן לא הייתם מוכנים להונות אף אחד מבני משפחתכם. זו התנהגותכם העקבית וזה העיקרון לפיו אתם חיים. האם אינכם מטפחים עדיין תדמית מטעה כדי להונות אותי למען היעד שלכם, כדי שיעדכם יהיה יפה בשלמות ויענה על כל משאלותיכם? אני מודע לכך שנאמנותכם זמנית בלבד וכך גם כנותכם. הנחישות שלכם והמחיר שאתם משלמים נועדו רק למען ההווה ולא למען העתיד, הלא כן? אתם רוצים להשקיע מאמץ אחד אחרון בלבד כדי לשאוף להשיג יעד יפהפה, והמטרה היחידה שלכם היא לבצע עסקה. אינכם משקיעים את המאמץ הזה כדי שלא להיות בעלי חוב לאמת, ועל אחת כמה וכמה שלא כדי לגמול לי על המחיר ששילמתי. בקצרה, אתם מוכנים רק להשתמש בתחבולות מחוכמות כדי להשיג את מבוקשכם, אך אתם לא מוכנים לצאת לקרב גלוי לשם כך. האין אלה המחשבות הכמוסות ביותר שלכם? אל לכם להסוות את עצמכם ואף לא לאמץ את מוחכם לגבי היעד שלכם, עד כדי כך שלא יהיה לכם תיאבון לאכול או לשתות במהלך היום, ולא תוכלו להירדם בלילה בשלווה. האם לא נכון שקיצכם כבר ייקבע בסופו של דבר?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, שיחה בנושא היעד

100. הלכתם אחריי כל השנים הללו, אך מעולם לא נתתם לי ולו קורטוב של נאמנות. במקום זאת, הסתובבתם סביב האנשים שאתם אוהבים והדברים שאתם אוהבים – עד כדי כך שבכל עת, ובכל מקום שאליו אתם הולכים, אתם שומרים אותם קרוב ללבכם ומעולם לא נטשתם אותם. בכל פעם שאתם להוטים או נלהבים לגבי כל דבר שאתם אוהבים, זה קורה בזמן שאתם נוהים אחריי, או אפילו בזמן שאתם מקשיבים לדבריי. לכן, אני אומר שאתם משתמשים בנאמנות שאני מבקש מכם כדי להיות נאמנים ל"חיות המחמד" שלכם ולהוקיר אותן. אף על פי שאתם עשויים להקריב דבר או שניים למעני, אין זה מייצג את כל כולכם, ואין זה מראה שאני הוא זה שלו אתם נאמנים באמת. אתם מעורבים במפעלים שאתם נלהבים לגביהם: יש אנשים שנאמנים לבניהם ולבנותיהם, אחרים לבעלים, לבנות זוגם, לעושר, לעבודה, לממונים, למעמד או לנשים. לעולם אינכם חשים עייפות או עצבנות כלפי הדברים שלהם אתם נאמנים; במקום זאת, אתם נעשים להוטים יותר ויותר להחזיק בדברים אלה בכמות גדולה יותר ובאיכות גבוהה יותר, ולעולם אינכם מוותרים. אני ודבריי נדחקים תמיד לאחור, אל מאחורי הדברים שאתם נלהבים לגביהם. ואין לכם ברירה אלא לדרג אותם במקום האחרון. יש אפילו כאלה שמשאירים את המקום האחרון הזה לדברים שהם נאמנים להם ושטרם גילו. מעולם לא היה בליבם ולו הזכר הקל ביותר לי. אתם עשויים לחשוב שאני מבקש מכם יותר מדי או מאשים אתכם שלא בצדק – אך האם חשבתם אי פעם על העובדה שבזמן שאתם מבלים בשמחה עם משפחתכם, מעולם לא הייתם נאמנים לי ולו פעם אחת? בזמנים כאלה, האין זה מכאיב לכם? כאשר לבבותיכם מתמלאים שמחה על קבלת גמול על עמלכם, האם אינכם חשים מיואשים על כך שלא הצטיידתם באמת מספקת? מתי בכיתם על כך שלא קיבלתם את אישורי? אתם מאמצים את מוחכם ועמלים קשות למען בניכם ובנותיכם, ועדיין אינכם מרוצים; עדיין אתם מאמינים שלא הייתם חרוצים למענם, שלא עשיתם כל שביכולתכם למענם. כלפיי, לעומת זאת, תמיד הייתם רשלנים וחסרי אכפתיות; אני נמצא רק בזיכרונותיכם, אך אינני שוכן בלבכם. אף פעם אינכם מנסים להבין את כוונותי הקפדניות או להתחשב בהן. אתם נוקטים רק בהרהור קצר ומאמינים שזה יספיק. "נאמנות" שכזו אינה מה שאני עורג אליו זמן רב, אלא מה שאני מתעב זמן רב.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, למי אתה נאמן?

101. אילו הייתי מניח כעת קצת כסף לפניכם ונותן לכם את החופש לבחור – ואילו לא הייתי מגנה אתכם על בחירתכם – אזי רובכם הייתם בוחרים בכסף ונוטשים את האמת. אלה מביניכם שהם טובים יותר היו מוותרים על הכסף ובוחרים באמת באי-רצון, בעוד אלה שבאמצע היו תופסים את הכסף ביד אחת ואת האמת ביד השנייה. האם פרצופכם האמיתי לא היה מתגלה כך מאליו? בבחירה בין האמת לבין כל דבר שלו אתם נאמנים, כולכם הייתם בוחרים באופן זה, ועמדתכם הייתה נשארת זהה. האין זה כך? האם אין רבים ביניכם שהיססו בין טוב לרע? בכל המאבקים בין חיובי לשלילי, שחור ללבן – בין משפחה לאל, בין ילדים לאל, בין הרמוניה לשסע, עושר לעוני, מעמד לפשטות, תמיכה לדחייה, וכן הלאה – אתם בוודאי מודעים לבחירות שעשיתם! בין משפחה הרמונית למשפחה שבורה, בחרתם באפשרות הראשונה, ועשיתם זאת ללא כל היסוס; בין עושר לחובה, בחרתם שוב באפשרות הראשונה, מבלי שיהיה לכם אפילו את הרצון לחזור לחוף;^[א] בין מותרות לעוני, בחרתם באפשרות הראשונה; בבחירה בין ילדכם, נשותיכם ובעליכן לביני, בחרתם בהם; ובין תפיסות לאמת, עדיין בחרתם באפשרות הראשונה. לנוכח שלל מעשיכם הרעים, פשוט איבדתי את האמון בכם, פשוט הוכיתי בתדהמה. באופן בלתי צפוי כל כך, לבבותיכם אינם מסוגלים להתרכך. באופן מפתיע, דם לבי שהשקעתי במשך שנים רבות הביא לי לא יותר מאשר נטישה וקבלה מתוך אי רצון מצדכם, אך תקוותיי לגביכם גוברות מיום ליום, שכן יומי נחשף לחלוטין בפני כולם. אך כעת אתם עדיין רודפים אחר דברים אפלים ורעים, ומסרבים להרפות מהם. מה, אם כן, יהיה סופכם? האם שקלתם זאת אי פעם בכובד ראש? אילו התבקשתם לבחור שוב, מה אז הייתה עמדתכם? האם עדיין הייתה זו העמדה שתוארה קודם לכן? האם עדיין הייתם מסבים לי אכזבה ויגון כואב? האם לבבותיכם עדיין היו מחזיקים רק בקמצוץ של חום? האם עדיין לא הייתה בכם מודעות למה שיש לעשות כדי לנחם את לבי?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, למי אתה נאמן?

הערות שוליים:

א. לחזור לחוף מבטחים: ניב סיני, שמשמעותו לחזור מדרכיו הרעות.

102. כל יום האחד בוחן את המעשים ואת המחשבות של כל אדם, ובה בעת, המעשים והמחשבות האלה בהכנה לקראת המחר של כל אדם. זוהי הדרך שכל הבריות צריכות לצעוד בה וזו הדרך שייעדתי לכולם. איש לא יכול להימלט ממנה ואיש אינו יוצא מן הכלל. אמרתי אינספור דברים ומעבר לכך, עשיתי כמות אדירה של עבודה. כל יום אני מביט ורואה כיצד האדם מוציא לפועל את כל שעליו לעשות לפי טבעו הפנימי ולפי התפתחות טבעו. ללא יודעין, רבים כבר עלו על "דרך הישר" שאני סללתי כדי להבהיר את השוני בין סוגי האדם. כבר מיקמתי כל סוג אדם בסביבה שונה, וכל אחד במקומו הביע את תכונותיו הטבעיות. איש לא יכול לכבול אותם, איש לא יכול לפתות אותם. הם חופשיים לחלוטין והדברים שהם מביעים נאמרים באופן טבעי. ישנו רק דבר אחד שמרסן אותם, והוא דבריי. לפיכך, יש בני אדם שקוראים את דבריי באי-רצון רק כדי שסופם לא יהיה במיתה, אך הם אינם מיישמים את דבריי. מצד שני, יש אנשים שמתקשים לשאת את הימים מבלי שדבריי ינחו אותם ויתמכו בהם, כך שבאופן טבעי, הם תמיד מחזיקים בדבריי. עם הזמן, הם מגלים את סוד החיים האנושיים, את ייעודה של האנושות ואת הערך של היותם בני אדם. כך היא האנושות לנוכח דברי, ואני פשוט נותן לעניינים לעשות את שלהם. אני לא עושה דבר המאלץ את האדם לחיות על פי דבריי כתשתית לקיומו. כך, אלה שמעולם לא היה להם מצפון ולשקיומם מעולם לא היה כל ערך צופים בשקט בהתקדמות העניינים, ואז משליכים את דבריי הצדה בעזות מצח ועושים כאוות נפשם. הם מתחילים לסלוד מן האמת ומכל מה שבא ממני. זאת ועוד, הם סולדים מן השהות בביתי. אנשים אלה דרים בביתי באופן זמני לשם ייעודם וכדי להימלט מעונש, אפילו אם הם עמלים. אך כוונותיהם לעולם לא משתנות, וכך גם מעשיהם. הדבר מגביר את רצונם בברכות, ואת רצונם להיכנס פעם אחת למלכות ואז להישאר בה לעולמים – אפילו להיכנס אל שמי הנצח. ככל שהם כמהים לבואו של היום שלי במהרה, כך הם חשים שהאמת הפכה למשוכה, לאבן נגף בדרכם. הם מחכים בקוצר רוח להיכנס למלכות, ליהנות לנצח מברכות מלכות השמיים, בלי שיצטרכו לרדוף את האמת או לקבל שיפוט וייסורים, ומעל הכול, בלי שיצטרכו לדור בכניעות בביתי ולעשות כדבריי. אנשים אלה נכנסים לביתי לא על מנת לרַצות לב השואף לאמת ולא על מנת לשתף פעולה עם ניהולי. הם רק מכוונים להיות אלה שלא יושמדו בעידן הבא. לכן לבם מעולם לא ידע מה היא האמת וכיצד לקבל את האמת. זו הסיבה לכך שבני האדם האלה מעולם לא יישמו בפועל לפי האמת ומעולם לא הבינו את העומק של שחיתותם, ובכל זאת שכנו בביתי כ"משרתים" לאורך כל הדרך. הם ממתינים "בסבלנות" לבוא היום שלי, והם אינם מתעייפים בעודם מושלכים אנה ואנה מעצם עבודתי. לא משנה כמה הם מתאמצים ומה המחיר שהם משלמים, איש מעולם לא ראה אותם סובלים למען האמת או מקריבים דבר-מה למעני. בלבם הם קצרי רוח לקראת היום שבו אשים קץ לעידן הישן, ויתר על כן, הם ממתינים בחוסר סבלנות לדעת כמה גדולים עוצמתי וסמכותי. הדבר שמעולם לא מיהרו לעשות הוא לשנות את עצמם ולרדוף את האמת. הם אוהבים את הדברים שמהם אני סולד והם סולדים מן הדברים שאני אוהב. הם כמהים לדברים שאני שונא אך בו בזמן הם מפחדים לאבד את הדברים שאני מתעב. הם חיים בעולם הרע הזה אך לעולם אינם רוחשים לו שנאה והם מפחדים פחד מוות שאני אשמיד אותו. כוונותיהם סותרות: הם אוהבים את העולם הזה שאותו אני מתעב, אך בו בזמן הם מייחלים שאשמיד את העולם הזה במהרה. כך ייחסך מהם סבל ההשמדה והם יהפכו לאדוני העידן הבא לפני שיסטו מדרך האמת. זאת מפני שהם אינם אוהבים את האמת והם סולדים מכל הדברים שבאים ממני. אולי הם יהפכו ל"אנשים ממושמעים" לזמן קצר כדי לא לאבד את הברכות, אך חרדתם לברכה ופחדם מאבדון ומכניסה לאגם האש הבוערת, לעולם אינם ניתנים להסתרה. ככל שיומי קרב ובא, רצונם רק גדל וגדל. וככל שהאסון גדול יותר, כך הוא עושה אותם יותר לחסרי אונים – הם אינם יודעים מה לעשות כדי לשמח אותי ולהימנע מאובדן הברכות שלהן ייחלו מזה זמן רב. מרגע שידי מתחילה בעבודתה, אנשים אלה נלהבים לפעול ולשרת כחיל חלוץ. הם רק חושבים כיצד להתייצב בראש הכוח, מתוך חשש שמא לא אבחין בהם. הם עושים ואומרים את הדברים שהם חושבים לנכונים, מבלי לדעת שמעשיהם ופעולותיהם מעולם לא היו קשורים לאמת, ושהם רק חותרים תחת תוכניותיי ומפריעים להן. גם אם השקיעו מאמץ עליון וגם אם נחישותם וכוונתם לשאת את הקשיים הן אמיתיות, אף מעשה שלהם אינו קשור אליי, משום שמעולם לא ראיתי כי מעשיהם נובעים מכוונות טובות, ויותר מכך, מעולם לא ראיתי אותם מניחים דבר על המזבח שלי. כאלה היו מעשיהם לפניי במשך שנים כה רבות.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עליכם לשקול את מעשיכם

103. אנשים רבים מחזיקים בדברי האל כדי לקרוא בהם מדי יום ביומו, אפילו עד כדי כך שהם משננים בעל פה את כל הפסוקים הקלאסיים כאילו היו הנכס היקר ביותר שלהם ואף מטיפים בכל מקום את דברי האל, מזינים את הזולת ומסייעים לו באמצעות דברי האל. הם חושבים שבכך הם נושאים עדות לאל, נושאים עדות לדבריו, שבכך הם נוהים אחר האל. הם חושבים שבכך הם חיים על פי דברי האל, שבכך הם מכניסים את דברי האל אל תוך חייהם בפועל ושבכך יזכו לשבח מהאל, ייוושעו ויהפכו למושלמים. אולם בעודם מטיפים את דברי האל, הם לעולם לא נוהגים על פי דבריו בפועל ואינם מנסים להשוות את עצמם למה שדברי האל מגלים. במקום זאת, הם משתמשים בדברי האל כדי לזכות בדרכי מרמה בהערצתו ובאמונו של הזולת, לנהל בעצמם ולמעול ולגנוב את כבודו של האל. הם מקווים לשווא לנצל את ההזדמנות של הפצת דברי האל כדי לזכות בעבודתו של האל ובשבחיו. שנים רבות חלפו ולא רק שאנשים אלה לא יכלו לזכות בשבחי האל כשהטיפו את דבריו ולא רק שלא יכלו לגלות את הדרך שבה עליהם ללכת כשהם נושאים עדות לדברי האל ולא רק שלא סייעו לעצמם או הזינו את עצמם בעודם מסייעים לזולת ומזינים אותו באמצעות דברי האל ולא רק שלא יכלו להכיר את האל או לעורר בלבם יראה אמיתית כלפי האל בעודם עושים את כל הדברים האלה – נהפוך הוא, חוסר הבנתם את האל רק גדל והולך, חוסר אמונם בו מחמיר והולך והאופן שבו הם מדמיינים אותו הולך ונעשה מוגזם יותר. התיאוריות שלהם באשר לדברי האל מנחות ומזינות אותם ונדמה שהם מרגישים בבית, כאילו הם מפעילים את כישוריהם בקלות, כאילו מצאו את הייעוד בחייהם ואת שליחותם, כאילו זכו בחיים חדשים ובישועה, כאילו שבגלגול דברי האל שוב ושוב על לשונם הם זכו באמת, תפסו את כוונותיו של האל וגילו את הנתיב להכיר אותו, כאילו שבעודם מטיפים את דברי האל, הם זוכים לעתים קרובות לפגוש את האל פנים-אל-פנים. כמו כן, לעתים קרובות הם "מתרגשים" עד לכדי התקפי בכי ולעתים קרובות הם הולכים אחרי ה"אל" שבדברי האל ונדמה שהם מנסים ללא הרף לזכות בדאגתו ובכוונתו הטובה ובה בעת לתפוס את ישועת האל את האדם ואת ניהולו, להכיר את מהותו ולהבין את צביונו הצודק. על סמך יסוד זה, נדמה שהם מאמינים באמונה שלמה עוד יותר בקיומו של האל, מודעים עוד יותר לרוממותו וחשים אף יותר לעומק את תפארתו ואת נשגבותו. בהיותם ספוגים בידע שטחי של דברי האל, נדמה שאמונתם גדלה, שנחישותם לעמוד בסבל התחזקה ושהכרתם את האל העמיקה. הם אינם יודעים כלל שעד שיחוו באמת את דבר האל, כל הידע שלהם על האל ודעותיהם לגביו נובעים ממשאלותיהם המדומיינות ומניחושיהם. אמונתם לא תעמוד באף מבחן מהאל, רוחניותם ושיעור קומתם לכאורה פשוט לא יעמדו בניסיון או בבדיקה של האל, נחרצותם אינה אלא טירה עשויה מחול והכרתם לכאורה את האל היא פרי דמיונם ותו לא. למעשה, אנשים אלה, שהשקיעו לכאורה מאמץ רב בדברי האל, מעולם לא הבינו מהי אמונה אמיתית, מהי התמסרות אמיתית, מהי אכפתיות אמיתית או מהי ההכרה האמיתית של האל. הם לוקחים תאוריה, דמיון, ידע, כישרון, מסורת, אמונות טפלות ואף את ערכי המוסר של האנושות והופכים אותם ל"הון" ול"כלי נשק" לשם אמונה באל ודבקות בו ואף הופכים אותם ליסודות אמונתם באל ולדבקותם בו. במקביל, הם גם לוקחים את ההון ואת כלי הנשק הללו והופכים אותם לקמעות קסם להכרת האל, לעמידה מול האל ולהתמודדות עם הבדיקות, הניסיונות, הייסורים והשיפוט של האל. בסופו של דבר, מה שהם משיגים איננו אלא מסקנות על האל הספוגות בקונוטציה דתית ובאמונות טפלות פיאודליות וכל זה הוא רומנטי, גרוטסקי וחידתי. דרכם להכיר ולהגדיר את האל יצוקה באותה תבנית של האנשים המאמינים רק בשמיים ממעל, או באיש הזקן שבשמיים, בעוד שמעשיותו של האל, מהותו, צביונו, מה שיש לו, הווייתו וכדומה – כל הדברים הקשורים באל האמיתי בעצמו – הם דברים שנשגבים מבינתם, שמנוגדים לחלוטין לבינתם ואף מרוחקים ממנה כרחוק מזרח ממערב. באופן זה, על אף שהם חיים על פי האספקה וההזנה של דברי האל, הם בכל זאת אינם מסוגלים באמת לפסוע בנתיב של יראת האל ולסור מרע. הסיבה האמיתית לכך היא שהם מעולם לא התוודעו לאל, מעולם לא היו להם קשר או קרבה אמיתית איתו, ועל כן לא התאפשר להם להגיע לכדי הבנה הדדית עם האל או לעורר בקרבם אמונה אמיתית באל, דבקות בו או סגידה כלפיו. העובדה שהם מתייחסים כך לדברי האל, העובדה שהם מתייחסים כך לאל – השקפה וגישה אלה הן שחרצו את גורלם להעלות חרס במאמציהם, לנצח לא להיות מסוגלים לצעוד בנתיב של יראת האל ולסור מרע. המטרה שאליה הם מכוונים והכיוון שבו הם צועדים מסמלים את היותם אויבי האל לנצח נצחים וכי לנצח נצחים לא יוכלו לזכות בישועה.

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, הקדמה

104. במהלך שנות עבודתי הרבות, אנשים זכו בהרבה וזנחו הרבה, אך אני עדיין אומר שהם אינם מאמינים בי באמת. שכן אנשים מודים רק בפיהם שאני האל, אך הם אינם מסכימים עם האמיתות שאני מבטא, ויתרה מכך, אינם מיישמים בפועל את האמיתות שאני דורש מהם. כלומר, אנשים מכירים רק בקיומו של האל, אך לא בקיומה של האמת; אנשים מכירים רק בקיומו של האל, אך לא בקיומם של החיים; אנשים מכירים רק בשם האל, אך לא במהותו. אני מתעב אותם על הלהט שלהם, שכן הם משתמשים במילים יפות רק כדי לרמות אותי; איש מהם אינו עובד אותי באמת. דבריכם מכילים את פיתויו של הנחש; יתרה מכך, הם יהירים עד קיצוניות, הכרזה של ממש מאת הארכי-מלאך. יתר על כן, מעשיכם בלויים וקרועים עד כדי חרפה; רצונותיכם המופרזים וכוונותיכם החמדניות צורמים לאוזן. כולכם הפכתם לעש בביתי, למושאים שיידחו על ידי בתיעוב. שכן איש מכם אינו אוהב את האמת; תחת זאת, אתם חפצים להיות מבורכים, לעלות לשמיים, לחזות בחזון המפואר של המשיח המפעיל את כוחו על פני האדמה. אך האם חשבתם אי פעם כיצד מישהו כמוכם, מושחת כל כך לעומק, שאין לו מושג מהו האל, יכול להיות ראוי לנהות אחר האל? כיצד תוכלו לעלות לשמיים? כיצד תוכלו להיות ראויים לחזות במראות מפוארים כל כך, מראות שאין להם תקדים בתפארתם? פיותיכם מלאים במילים המרמות אותי, מילים של זוהמה, של בגידה בי ושל גאוותנות. מעולם לא דיברתם אליי דברי כנות, לא דברי קדושה, לא דברים על חוויית דבריי ועל התמסרות לי. בסופו של דבר, מהי אמונתכם? אין בליבכם אלא תאווה וכסף, ואין במוחכם אלא דברים חומריים. מדי יום אתם מחשבים כיצד להשיג ממני דבר-מה. מדי יום אתם סופרים כמה עושר וכמה דברים חומריים השגתם ממני. מדי יום אתם ממתינים שיותר ויותר ברכות ירדו עליכם כדי שתוכלו ליהנות מדברים רבים יותר ונעלים יותר שמהם אפשר ליהנות. לא אני הוא הנמצא במחשבותיכם בכל רגע ורגע, ואף לא האמת שבאה ממני, אלא בעליכן או נשותיכם, בניכם, בנותיכם, והדברים שאתם אוכלים ולובשים. אתם חושבים כיצד תוכלו לזכות בהנאה טובה יותר ויותר, נעלה יותר ויותר. אך גם כשאתם ממלאים את בטנכם עד להתפקע, האינכם עדיין גווייה? גם כאשר כלפי חוץ אתם מקשטים את עצמכם בלבוש יפהפה כל כך, האינכם עדיין גווייה מהלכת, חסרת חיים? אתם עומלים למען בטנכם, עד כדי כך ששער ראשכם מאפיר, אך איש מכם אינו מקריב ולו שערה אחת למען עבודתי. אתם נמצאים בתנועה מתמדת, מייגעים את גופכם ומאמצים את מוחכם, למען בשרכם שלכם ולמען בניכם ובנותיכם – אך איש מכם אינו מגלה דאגה כלפי כוונותיי או התחשבות בהן. מה עוד אתם עדיין מקווים להשיג ממני?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, רבים הקרואים אך מעטים הנבחרים

105. ביטאתי דברים כה רבים, וגם את כוונותיי ואת צביוני, אך למרות זאת, אנשים עדיין אינם מסוגלים להכיר אותי ולהאמין בי. או, ניתן לומר שאנשים עדיין אינם מסוגלים להתמסר לי. אלה החיים בתוך כתבי הקודש, אלה החיים בתוך החוק, אלה החיים על הצלב, אלה החיים על פי תקנות, אלה החיים בתוך העבודה שאני עושה כיום – מי מביניהם תואם לי? אתם חושבים רק על קבלת ברכות וגמול, אך מעולם לא הקדשתם מחשבה כיצד להיות תואמים לי באמת, או כיצד למנוע מעצמכם להיות נגדי. אני כל כך מאוכזב מכם, כי הענקתי לכם כל כך הרבה, אך קיבלתי מכם כל כך מעט. המרמה שלכם, הגאוותנות שלכם, חמדנותכם, רצונותיכם המופרזים, בגידתכם, אי-הצייתנות שלכם – מה מאלה יכול לחמוק ממבטי? אתם מתנהלים איתי כלאחר יד, אתם משטים בי, אתם מבזים אותי, אתם משדלים אותי, אתם דורשים וסוחטים ממני קורבנות – כיצד תוכל רשעות כזו לחמוק מעונשי? כל מעשי הרוע האלה הם הוכחה לאיבתכם כלפיי והם הוכחה לאי-התאימות שלכם אליי. כל אחד מכם מאמין שהוא כל כך תואם לי, אך אילו כך היה, על מי הייתה חלה הוכחה זו שאינה ניתנת להפרכה? אתם מאמינים שאתם ניחנים בכנות ובנאמנות מרביות כלפיי. אתם חושבים שאתם כל כך טובי לב, כל כך רחומים, ושהקדשתם לי כל כך הרבה. אתם חושבים שעשיתם למעני די והותר. אך האם אי פעם השוויתם זאת למעשיכם? אני אומר שאתם גאוותנים וחמדנים עד מאוד ופועלים כלאחר יד; התחבולות שאיתן אתם משטים בי מתוחכמות עד מאוד, ויש לכם כוונות ושיטות בזויות רבות. נאמנותכם דלה מדי, כנותכם זעומה מדי, וקל וחומר שאין לכם שום מצפון. הזדוניות שבליבכם גדולה מדי, ואיש אינו ניצל מזדונכם, אפילו לא אני. אתם מדירים אותי למען ילדיכם, או בעליכן, או למען שמירה על עצמכם. במקום לדאוג לי, אתם דואגים למשפחתכם, לילדיכם, למעמדכם, לעתידכם ולהנאותיכם. מתי אי פעם חשבתם עליי כשדיברתם או פעלתם? בימים קרים, מחשבותיכם מופנות לילדיכם, לבעליכן, לנשותיכם, או להוריכם. בימים לוהטים, גם אז אין לי מקום במחשבותיכם. כשאתה מבצע את חובתך, אתה חושב על האינטרסים שלך, על ביטחונך האישי, על בני משפחתך. מה עשית אי פעם למעני? מתי אי פעם חשבת עליי? מתי אי פעם עשית כל מה שצריך לעשות למעני ולמען עבודתי? היכן הראיה לתאימותך אליי? היכן המציאות של נאמנותך לי? היכן המציאות של התמסרותך לי? מתי כוונותיך לא היו למען קבלת ברכותיי? כולכם מנסים לשטות בי. כולכם מרמים אותי. אתם משחקים באמת, אתם מסתירים את קיומה, ובוגדים במהותה של האמת. מה מצפה לכם בעתיד אם תמשיכו להתנגד לי כך? אתם חותרים רק לתאימות עם אל מעורפל ולאמונה מעורפלת, אך אינכם תואמים למשיח. עם מעשים רעים כאלה האם לא תסבלו מגמול הראוי לאנשים רעים? באותה עת, תבינו שאף אדם שאינו תואם למשיח לא יכול להימלט מיום חרון אפי, ותגלו איזה סוג של גמול יושת על אלה המתנגדים למשיח.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עליכם לחפש את דרך התאימות למשיח

106. בחיפושכם, יש לכם יותר מדי תפיסות, תקוות ועתידים אישיים. העבודה הנוכחית נועדה לגזום את רדיפת המעמד שלכם ואת תשוקותיכם המופרזות. התקוות, המעמד והתפיסות הם כולם ביטויים קלאסיים של טבע שטני. הסיבה לכך שהדברים האלה קיימים בליבם של בני האדם היא משום שרעל השטן תמיד מאכל את מחשבותיהם של בני האדם, והם לא מסוגלים להתנער מפיתויי השטן האלו. הם חיים בחטא אך לא מאמינים שזהו חטא, והם עדיין מאמינים: "אנחנו מאמינים באלוהים, ולכן הוא חייב להעניק לנו ברכות ולהסדיר הכול למעננו באופן ראוי. אנחנו מאמינים באלוהים, ולכן אנחנו בהכרח נעלים על אחרים, וצריך להיות לנו מעמד רם מזה של אחרים ועתיד טוב מזה של כל אדם אחר. מכיוון שאנחנו מאמינים באלוהים, הוא חייב לתת לנו ברכות בלתי מוגבלות. אחרת זו לא הייתה נקראת אמונה באלוהים." במשך שנים רבות, המחשבות שבני האדם הסתמכו עליהן כדי לשרוד איכלו את ליבם עד כדי כך שהם הפכו לבוגדניים, לפחדנים ולמתועבים. לא רק שאין להם כוח רצון ונחישות, אלא שהם גם הפכו לתאבי בצע, יהירים ועיקשים. אין להם שום נחישות שמתעלה מעבר לעצמם, וגם אין להם שום אומץ להתנער מכבלי ההשפעות האפלות האלה. מחשבותיהם וחייהם של בני האדם רקובים, נקודת מבטם על האמונה באלוהים עדיין מכוערת באופן בלתי נסבל, ואפילו כשהם מדברים על נקודת מבטם על האמונה באלוהים, ההאזנה לכך פשוט בלתי נסבלת. בני האדם הם כולם פחדנים, חסרי יכולת, מתועבים ושבירים. הם לא נגעלים מכוחות האפלה והם לא רוחשים אהבה אל האור והאמת. במקום זאת, הם עושים כמיטב יכולתם לגרש אותם. מחשבותיכם ונקודות המבט שלכם כיום הן בדיוק כאלה, הלא כן? "מכיוון שיש לי אמונה באלוהים, עליי לקבל שפע ברכות, ויש להבטיח שמעמדי לעולם לא ירד ושהוא יהיה רם מזה של חסרי האמונה." אתם מחזיקים בנקודת מבט כזו לא במשך שנה או שנתיים בלבד אלא במשך שנים רבות. דפוסי החשיבה שלכם הם יותר מדי מהסוג של עסקאות קח-ותן. אף על פי שהגעתם לשלב הזה כיום, עדיין לא הרפיתם מהמעמד שלכם ואתם נאבקים בלי הרף לשאול אודותיו ולצפות בו מדי יום, בפחד עמוק שמא יום אחד מעמדכם יאבד ושמכם ייהרס. בני האדם לעולם לא מניחים בצד את רצונם בנוחות... ככל שאתה מחפש כך יותר, כך אתה קוצר פחות תוצאות. ככל שהרצון של אדם במעמד רב יותר, כך אלוהים יגזום אותו יותר. במקרה כזה, על האדם לעבור זיכוך אדיר. אדם כזה הוא יותר מדי חסר ערך! יש לגזום אותו ולשפוט אותו באופן נאות כדי שהוא ירפה מדברים כאלה באופן יסודי. אם תחתור כך עד הסוף, לא תקצור דבר. בני אדם שלא חותרים אחר החיים לא יכולים לעבור שינוי. בני אדם שלא צמאים לאמת לא יכולים לזכות באמת. אתה לא מתמקד בחתירה אל שינוי אישי ובכניסה, אלא תמיד מתמקד בתשוקות מופרזות ובדברים שמגבילים את אהבתך לאלוהים ומונעים מבעדך להתקרב אליו. האם הדברים האלה יכולים לחולל בך שינוי? האם הם יכולים להכניס אותך אל המלכות?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מדוע אינך מוכן להיות ניגוד?

107. האדם חי בתוך האור, אך הוא אינו מודע לערכו הרב של האור. הוא אינו יודע את תמציתו של האור ואת מקורו של האור, ויתרה מזו, הוא אינו יודע למי האור שייך. מיד לאחר שאני מעניק לאדם את האור, אני בוחן את מצבו של האדם: משום האור, כל בני האדם משתנים וגדלים, והם עזבו את החשכה. אני מביט בכל פינה בתבל ורואה שההרים נבלעים בערפל, שהמים קפאו מהקור, ושמשום בואו של האור, בני האדם מביטים למזרח בתקווה לגלות משהו יותר יקר ערך – אך האדם עדיין לא מסוגל לזהות כיוון ודאי בתוך הערפל. מפני שהעולם כולו מכוסה בערפל, כשאני מביט מתוך העננים, האדם אף פעם לא מגלה את קיומי. האדם מחפש משהו על פני האדמה; נדמה שהוא תר אחר מזון; נדמה שהוא מתכוון להמתין לבואי, אך הוא לא מכיר את יומי, וכל מה שהוא יכול לעשות הוא להביט לעתים תכופות בנצנוץ האור במזרח. מבין כל העמים, אני מחפש בני אדם שהם באמת כלבבי. אני מהלך בקרב כל העמים וחי בקרב כל העמים, אך האדם בריא ושלם על פני האדמה, ולכן איש לא באמת כלבבי. בני האדם לא יודעים איך לדאוג לרצוני, הם לא יכולים לראות את מעשיי, הם לא יכולים לנוע באור והאור לא יכול להאיר אותם. על אף שהאדם תמיד נצר את דבריי בלבו, הוא לא מסוגל לזהות את מזימותיו הערמומיות של השטן. מפני ששיעור קומתו של האדם עלוב מדי, הוא לא מסוגל לעשות כל מה שהוא רוצה. האדם מעולם לא אהב אותי בכנות. כשאני מרומם אותו, הוא מרגיש לא ראוי לכך, אך זה לא גורם לו לנסות לְרַצות אותי. הוא בסך הכל מחזיק בידו את המעמד שנתתי לו ובוחן אותו בקפידה. משום שהוא אדיש לחביבותי, הוא מתעקש במקום זאת לזלול את התועלות שמעמדו טומן בחובו. האין זה הליקוי של האדם? כשההרים זזים, האם הם יכולים לשנות את מסלולם כדי לא לפגוע במעמדכם? כשהמים זורמים, האם הם יכולים לעצור לפני מעמדו של האדם? האם מעמדו של האדם יכול להניע את השמיים והארץ לאחור? פעם הייתי רחום כלפי האדם שוב ושוב, אך איש לא הוקיר זאת או נצר זאת בלבו – הוא בסך הכל הקשיב לכך כאל סיפור או קרא זאת כרומן. האם דבריי באמת לא מרגשים את לבו של האדם? האם לאמירותיי אין כל השפעה? האם ייתכן שאיש לא מאמין בקיומי? האדם לא אוהב את עצמו – במקום זאת, הוא עושה יד אחת עם השטן כדי לתקוף אותי ומשתמש בשטן כ"נכס" כדי לשרת אותי. אני אחדור לכל מזימותיו הערמומיות של השטן ואמנע מבני האדם על פני האדמה ללכת שולל אחרי השטן, כדי שהם לא יתנגדו לי משום קיומו של השטן.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 22

108. אנשים רבים מאחורי גבי חומדים את יתרונות המעמד. הם מאביסים את עצמם במזון, הם אוהבים לישון ומסבים את כל תשומת לבם לבשרם ותמיד חוששים שאין לבשר דרך להימלט. הם אינם ממלאים את תפקידם ההולם בכנסייה. הם אוכלי חינם על חשבון הכנסייה או שהם גוערים באחיהם ובאחיותיהם תוך שימוש בדבריי, מגבילים אחרים מעמדות של סמכות. בני האדם האלה חוזרים ואומרים שהם נוהים אחר רצון האל ותמיד אומרים שהם מקורבי האל – האין זה מגוחך? אם אתה מונע מהכוונות הנכונות אך אינך יכול לשרת לפי רצון האל, הרי שאתה משתטה. אולם אם הכוונות שלך אינן נכונות אך אתה בכל זאת אומר שאתה משרת את אלוהים, הרי שאתה מתנגד לאלוהים ואלוהים צריך להעניש אותך! אין לי שום אהדה לבני אדם כאלה! הם אוכלי חינם בבית האל והם תמיד חומדים את הנאות הבשר ואינם מתחשבים כלל בענייניו של אלוהים. הם תמיד מחפשים את מה שטוב להם ואינם מתייחסים לרצון האל. הם אינם מקבלים את הביקורת של רוח האל בשום דבר ממעשיהם. הם תמיד נכלוליים וערמומיים ומרמים את אחיהם ואחיותיהם והם דו-פרצופיים, כמו שועל בכרם הגונב ענבים ורומס את הכרם. האם ייתכן שבני אדם כאלה יהיו מקורביו של אלוהים? האם אתה כשיר לקבל את ברכות האל? אינך נושא שום עול בחייך ובכנסייה. האם אתה כשיר לקבל את המטלה שאלוהים מטיל עליך? מי יעז לסמוך על אדם כמוך? כשאתה משרת כך, האם אלוהים יוכל להפקיד בידך משימה גדולה יותר? האם זה לא יגרום לעיכובים בעבודה?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, איך לשרת בהרמוניה עם רצון האל

109. במסגרת שירותם לאל, רוב האנשים אף מדברים על תנאים: לא אכפת להם אם הוא אל או אדם, והם מדברים רק על תנאיהם שלהם, ומבקשים רק לספק את רצונותיהם שלהם. כשאתם מבשלים עבורי, אתם דורשים דמי שירות, כשאתם מבצעים שליחויות עבורי, אתם מבקשים דמי משלוח, כשאתם עובדים עבורי, אתם דורשים דמי עבודה, כשאתם מכבסים את בגדיי, אתם דורשים דמי כביסה, כשאתם מספקים לכנסייה, אתם דורשים עלויות הבראה, כשאתם מדברים, אתם דורשים דמי דיבור, כשאתם מחלקים ספרים, אתם דורשים דמי הפצה, וכשאתם כותבים, אתם דורשים דמי כתיבה. אלה שגזמתי אותם אף דורשים ממני פיצוי, ואילו אלה שנשלחו הביתה דורשים פיצויים על הפגיעה בשמם הטוב; אלה שאינם נשואים דורשים נדוניה, או פיצוי על נעוריהם האבודים; אלה שהורגים תרנגולת דורשים דמי שחיטה, אלה שמטגנים אוכל דורשים דמי טיגון, ואלה שמכינים מרק דורשים תשלום גם על כך... זוהי אנושיותכם הנעלה והאדירה, ואלה המעשים שמצפונכם החם מכתיב. היכן הגיונכם? היכן אנושיותכם? הרשו לי לומר לכם! אם תמשיכו כך, אחדל לעבוד בקרבכם. לא אעבוד בקרב להקת חיות בלבוש אדם, לא אסבול כך למען קבוצת אנשים שפניהם הנאות מסתירות לבבות פראיים, לא אסבול להקת חיות שאין לה ולו הסיכוי הקלוש ביותר לישועה. היום שבו אפנה לכם את גבי הוא יום מותכם, הוא היום שבו יבוא עליכם האופל, והיום שבו האור יזנח אתכם. הרשו לי לומר לכם! לעולם לא אהיה נדיב כלפי קבוצה כמו שלכם, קבוצה שאף נחותה מחיות! יש גבולות לדבריי ולמעשיי, ובמצב הנוכחי של האנושיות ושל המצפון שלכם לא אעשה עוד עבודה, כי אתם מצפונכם לוקה מדי בחסר, גרמתם לי כאב רב מדי, והתנהגותכם הבזויה מעוררת בי יותר מדי שאט נפש. לאנשים כה חסרי אנושיות ומצפון לעולם לא תהיה הזדמנות לישועה; לעולם לא אושיע אנשים כה חסרי לב וכפויי טובה. כשיבוא יומי, אמטיר את להבותיי הבוערות לעולמי עד על בני המרד שפעם עוררו את זעמי העז, אטיל את עונשי הנצחי על אותן חיות שפעם הטיחו בי עלבונות וזנחו אותי, אשרוף לעולמי עד בלהבות כעסי את בני המרד שפעם אכלו וחיו יחד איתי אך לא האמינו בי, העליבו אותי ובגדו בי. אנחית את עונשי על כל אלה שעוררו את כעסי, אמטיר את מלוא כעסי על אותן חיות שפעם רצו לעמוד לצדי כשווים לי אך לא עבדו אותי ולא התמסרו לי; המטה שבו אני מכה את האדם יונחת על אותן חיות שפעם נהנו מדאגתי ופעם נהנו מדברי המסתורין שאמרתי, ושפעם ניסו לקחת ממני הנאות חומריות. לא אסלח לאף אדם שינסה לתפוס את מקומי; לא אחוס על אף אחד מאלה שינסו לגזול ממני אוכל ובגדים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שצביונו אינו משתנה הוא אויב האל

110. מה שאתם רואים היום הוא רק חרב פי החדה; עוד לא ראיתם את המטה שבידי או את האש שבה אני שורף את האדם. זו הסיבה לכך שאתם עדיין יהירים ומשולחי רסן בפניי, וזו הסיבה לכך שאתם עדיין נאבקים בי בביתי ומערערים בלשונכם האנושית על הדברים שאמרתי לכם במו פי. האדם לא מפחד ממני, ואף על פי שהוא ממשיך להפגין עוינות כלפיי עד היום, הוא בכל זאת לא מפחד ממני כלל. יש בפיכם לשון ושיניים של חוטאים. דבריכם ומעשיכם הם כמו אלה של הנחש שפיתה את חווה לחטוא. אתם דורשים זה מזה עין תחת עין ושן תחת שן, ואתם נאבקים בנוכחותי כדי להשיג לעצמכם מעמד, תהילה ורווח, אך אתם לא יודעים שאני צופה בסתר בדבריכם ובמעשיכם. עוד לפני שאתם נכנסים לטווח ראייתי, אני כבר מכיר את דעתכם ולבכם לפניי ולפנים. האדם תמיד חפץ להימלט מבין ידיי ולהימנע מבחינת עיניי, אבל אני מעולם לא נמנעתי מדבריו וממעשיו. במקום זאת, בכוונה תחילה התרתי לדברים ולמעשים הללו להגיע לעיניי, כדי שאוכל לייסר אותו על חוסר הצדיקות שלו ולשפוט אותו על מרדנותו. כך, דבריו ומעשיו הנסתרים של האדם תמיד נשארים בפני כס המשפט שלי, וכס המלכות מעולם לא עזב את האדם משום שמרדנותו רבה מדי. עבודתי היא לשרוף ולטהר את כל הדברים והמעשים של האדם שנאמרו ונעשו בפני רוחי. כך^[א], לאחר שאעזוב את פני האדמה, אנשים עדיין ישמרו על נאמנות כלפיי, ועדיין יהיו מסוגלים לנהוג כלפי עבודתי כפי שעושים משרתיי הקדושים כשהם משרתים אותי, ובכך הם יאפשרו לעבודתי על פני האדמה להימשך עד היום שבו היא תושלם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עבודת הפצת הבשורה היא גם עבודת ישועת האדם

הערות שוליים:

א. בטקסט המקורי לא מופיעה המילה "כך".

111. אני חפץ באלה שאינם חושדים באחרים, ואוהב את אלה המקבלים את האמת ברצון; אני דואג מאוד לשני סוגי האנשים האלה, כי בעיניי הם אנשים כנים. אם אתה ערמומי, תהיה חשדן וזהיר כלפי כל אדם ועניין, ולכן אמונתך בי תהיה בנויה על יסוד של חשד. לעולם לא אוכל להכיר באמונה כזו. בהיעדר אמונה אמיתית, אתה נטול אף יותר אהבה אמיתית. ואם אתה נוטה להטיל ספק באל ולשער השערות לגביו כרצונך, הרי שללא ספק אתה הערמומי מכל האנשים. אתה משער שמא האל יכול להיות כאדם: חוטא שאין לו מחילה, קטנוני באופיו, נטול הוגנות והיגיון, חסר חוש צדק, נוטה לתכסיסים מרושעים, בוגדני וערמומי, ומוצא עונג ברוע ובאופל וכן הלאה. הסיבה לכך שלאנשים יש מחשבות כאלה היא שאין להם שמץ של ידע על האל, הלא כן? אמונה כזו אינה אלא חטא! ישנם אפילו כאלה המאמינים שהאנשים הרצויים לי הם דווקא אלה המחניפים ומתרפסים, וכי אלה שאין להם כישורים כאלה לא יתקבלו בברכה בבית האל ויאבדו את מקומם שם. האם זה כל הידע שרכשתם במשך כל השנים הללו? האם זה מה שהשגתם? והכרתכם אותי אינה מסתכמת באי-ההבנות האלה; חמור מכך הוא הניאוץ שלכם כלפי רוח האל וחילול שם שמיים. לכן אני אומר שאמונה כשלכם רק תרחיק אתכם ממני ותביא אתכם לידי התנגדות גדולה יותר כלפיי. במהלך שנים רבות של עבודה, ראיתם אמיתות רבות, אך היודעים אתם מה שמעו אוזניי? כמה מביניכם מוכנים לקבל את האמת? כולכם סבורים שאתם מוכנים לשלם את המחיר למען האמת, אך כמה מכם באמת סבלו למענה? אין בליבכם אלא רשעות הגורמת לכם לחשוב שכל אדם, יהיה אשר יהיה, הוא ערמומי ונכלולי באותה מידה – עד כדי כך שאתם מאמינים שאף האל בהתגלמותו, בדומה לאדם רגיל, יכול להיות נטול לב טוב או אהבת חסד. יתרה מכך, אתם מאמינים שאופי אצילי וטבע רחום ומיטיב קיימים רק באל שבשמיים. אתם מאמינים שקדוש כזה אינו קיים, שרק אופל ורוע שולטים על האדמה, ואילו האל הוא רק משענת לכמיהתם של אנשים לטוב וליופי, דמות אגדית פרי דמיונם. במחשבותיכם, האל שבשמיים הוא ישר, צודק וגדול עד מאוד, ראוי לסגידה והערצה; ואילו האל הזה שעל פני האדמה הוא רק תחליף וכלי שרת של האל שבשמיים. אתם מאמינים שהאל הזה אינו יכול להיות שווה ערך לאל שבשמיים, וקל וחומר שלא ניתן להזכירו בנשימה אחת איתו. כשמדובר בגדולה ובכבוד של האל, הם שייכים לתפארתו של האל שבשמיים, אך כשמדובר בטבע האדם ובשחיתותו, אלה תכונות שגם לאל שעל פני האדמה יש חלק בהן. האל שבשמיים הוא רם ונישא לנצח, ואילו האל שעל פני האדמה הוא חסר חשיבות, חלש וחסר אונים לעד. האל שבשמיים נטול תחושות הבשר ואינו אלא צדק, ואילו לאל שעל פני האדמה יש רק מניעים אנוכיים והוא חסר כל הגינות או היגיון. האל שבשמיים נטול כל נכלוליות והוא נאמן תמיד, ואילו לאל שעל פני האדמה יש תמיד צד לא ישר. האל שבשמיים אוהב את האדם אהבה עזה, ואילו האל שעל פני האדמה אינו דואג לאדם דיו, ואף מזניח אותו כליל. הידע המופרך הזה מקונן בליבכם זה מכבר, ועלול להמשיך ולהתקיים גם בעתיד. אתם מתייחסים לכל מעשי המשיח מעמדתם של הרשעים ומעריכים את כל עבודתו, כמו גם את זהותו ומהותו, מנקודת מבטם של הרעים. עשיתם טעות חמורה ומעשה שלא עשו קודמיכם מעולם. כלומר, אתם משרתים רק את האל הנשגב שבשמיים, אשר כתר לראשו, ולעולם אינכם משרתים את האל הזה, שבעיניכם הוא כה חסר חשיבות עד כי אינכם רואים אותו כלל. האין זה חטאכם? האין זו דוגמה מובהקת לפגיעתכם בצביון האל? אתם עובדים את האל שבשמיים. אתם מעריצים דמויות נשגבות ומכבדים את אלה המצטיינים בכושר הביטוי שלהם. אתה נשמע בשמחה לאל הממלא את ידיך בעושר, וחושק באל שיכול למלא כל משאלה שלך. היחיד שאינך עובד הוא האל הזה שאינו נשגב; הדבר היחיד שאתה שונא הוא חברתו של האל הזה, שאיש אינו יכול להעריך. הדבר היחיד שאינך מוכן לעשות הוא לשרת את האל הזה, שמעולם לא נתן לך פרוטה, והיחיד שאינו מסוגל לעורר בך כמיהה הוא האל הלא-חביב הזה. האל הזה אינו יכול לאפשר לך להרחיב את אופקיך, להרגיש כאילו מצאת אוצר, וקל וחומר למלא את משאלותיך. מדוע, אם כן, אתה הולך אחריו? האם הרהרת בשאלות כאלה? מעשיך אינם פוגעים רק במשיח הזה; חשוב מכך, הם פוגעים באל שבשמיים. אינני סבור שזו מטרת אמונתכם באל!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, כיצד להכיר את האל שעל פני האדמה

112. רבים יעדיפו להיות נידונים לגיהינום על פני התנהגות ודיבור כנים. אין זה פלא שיש לי יחס אחר כלפי אנשים לא כנים. כמובן, אני מבין היטב את הקושי האדיר שלכם להיות אנשים כנים. כיוון שכולכם "חכמים" כל כך ומיומנים מאוד במדידת לבבותיהם של אנשים נאצלים על בסיס הלך הרוח המרושע שלכם, הדבר הופך את העבודה שלי לפשוטה הרבה יותר. ומכיוון שכל אחד מכם חובק סודות קרוב לחזהו, ובכן, אני אשלח אתכם בזה אחר זה לתוך אסון, לעבור "טבילת אש", כדי שמאותו רגע והלאה תהיו מחויבים לחלוטין לאמונה בדבריי. בסופו של דבר אחלץ מפיכם את המילים: "האל הוא אל נאמן", ואז תכו על חזותיכם ותקוננו על ש"לב האדם הוא כה ערמומי!" מה יהיה הלך רוחכם בשלב הזה? לבטח לא תיסחפו בגאווה כמו עכשיו! ועל אחת כמה וכמה שלא תהיו "עמוקים שקשה לרדת לסוף דעתם" כפי שאתם עכשיו. יש כאלה שבנוכחות האל מתנהגים כראוי ובהגינות ובמיוחד "בנימוס", אך הם חושפים את ניביהם ומנופפים בטפריהם בנוכחות רוח הקודש. האם תמנו אנשים כאלה בין שורות האנשים הישרים? אם אתה צבוע ומיומן ב"התערות בחברה", אני אומר שאתה בהחלט מקל ראש באל. אם דבריך מלאים בתירוצים והצדקות חסרות ערך, אז אני אומר שאתה ממאן ליישם את האמת בפועל. אם יש לך עניינים פרטיים רבים שאתה מתקשה לדבר עליהם, ואם אתה לא מוכן לחשוף את סודותיך – כלומר את הקשיים שלך – בפני אחרים כדי לחפש את דרך האור, אני אומר שתיתקל בקושי רב בהשגת הישועה, ושיהיה לך קשה להגיח מהחושך.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, שלוש תוכחות

113. אני מבין היטב את המרמה שקיימת בלבכם. רובכם הפכתם לחסידים שלי מתוך סקרנות והתחלתם לחפש אותי מתוך ריקנות. כשמשאלתכם השלישית מתנפצת – משאלתכם לחיים שמחים ושלווים – גם הסקרנות שלכם מתפוגגת. המרמה שקיימת בלבו של כל אחד מכם נחשפת באמצעות דבריכם ומעשיכם. למען הכנות, אתם פשוט סקרנים לגביי, אך אתם לא מפחדים ממני. אתם לא נוצרים את לשונכם, ומעבר לכך, אתם לא נוהגים בריסון בהתנהגותכם. אם כן, איזו מין אמונה יש לכם, באמת? האם היא אמיתית? אתם פשוט משתמשים בדבריי כדי להפיג את הדאגות שלכם ולהתמודד עם השעמום שלכם, כדי למלא את החללים הריקים בחייכם. מי מבינכם הנהיג את דבריי? למי יש אמונה אמיתית? אתם שוב ושוב צועקים שאלוהים הוא אל שרואה לעומק לבם של בני האדם, אך עד כמה האל שאתם צועקים עליו בלבכם תואם אותי? מאחר שאתם צועקים כך, מדוע אתם מתנהגים כך? האם ייתכן שזו האהבה שאתם רוצים לגמול לי בה? יש כמות לא מעטה של מסירות על שפתיכם, אך היכן הקורבנות שלכם ומעשיכם הטובים? אלמלא דבריכם הגיעו לאוזניי, איך ייתכן שהייתי שונא אתכם כל כך? אילו באמת הייתם מאמינים בי, איך ייתכן שהייתם נקלעים למצב כזה של מצוקה? סבר פנים מדוכא מרוח על פרצופכם כאילו אתם עומדים למשפט בשאול. אין לכם שמץ של חיוניות, ואתם מדברים בחולשה על הקול הפנימי שלכם. אתם אפילו מלאים בתלונות ובקללות. איבדתם אמונה במעשיי לפני זמן רב, ואפילו האמונה המקורית שלכם נעלמה, ולכן איך ייתכן שתוכלו להיות חסידים עד הסוף? אם כך הדבר, איך ייתכן שתזכו בישועה?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, דברים לצעירים ולזקנים

114. על אף שהאדם מאמין באלוהים, אלוהים אינו בלבו של האדם והאדם אינו יודע כיצד לאהוב את אלוהים ואינו רוצה לאהוב את אלוהים, משום שלבו לעולם אינו מתקרב לאלוהים והוא תמיד מתחמק מאלוהים. כתוצאה מכך, לבו של האדם מרוחק תמיד מאלוהים. אם כן, היכן לבו? למעשה, לבו של האדם לא הלך לשום מקום: במקום למסור את לבו לאלוהים או לחשוף אותו אליו, הוא שומר אותו לעצמו. זאת חרף העובדה שיש אנשים שמתפללים תדיר לאלוהים ואומרים, "הו, אלוהים, הבט בלבי – אתה יודע את כל מחשבותיי," ויש שאפילו נשבעים להניח לאלוהים להביט בהם, ושייענשו אם הם יפרו את שבועתם. על אף שהאדם מאפשר לאלוהים להביט אל תוך לבו, אין פירוש הדבר שהאדם מסוגל להישמע לכל התזמורים והסידורים של אלוהים, או שהוא נתן את גורלו ועתידו ואת כל כולו לשליטתו של אלוהים. לכן, יהיו אשר יהיו השבועות שאתם נשבעים לאלוהים או הדברים שאתם מצהירים בפניו, בעיני אלוהים לבכם עדיין סגור בפניו, משום שאתם מתירים לו רק להביט בלבכם, אך לא לשלוט בו. במילים אחרות, לא מסרתם את לבכם לאלוהים כלל, ואתם רק אומרים מילים יפות כדי שאלוהים ישמע. מצד שני, אתם מסתירים את כוונותיכם הערמומיות מאלוהים, יחד עם התככים, המזימות והתוכניות שלכם, ואתם אוחזים את עתידכם וגורלכם בידיכם, בפחד שאלוהים ייקח אותם מכם. לכן, אלוהים לעולם אינו חוזה בכנותו של האדם כלפיו. על אף שאלוהים צופה בעומקי לב האדם ויכול לראות מה האדם חושב ולמה הוא מייחל בלבו, ויכול לראות אילו דברים שמורים בלבו, לבו של האדם אינו שייך לאלוהים – הוא לא מסר אותו לשליטת אלוהים. כלומר לאלוהים יש הזכות לצפות, אך לא לשלוט. בהכרתו הסובייקטיבית של האדם, האדם אינו מתכוון ואינו רוצה למסור את עצמו לידי תזמורי האל. לא רק שהאדם סגר עצמו בפני אלוהים, ישנם אפילו אנשים המעלים דרכים לעטוף את לבם. הם משתמשים בדיבור חלק ובחנופה כדי ליצור מראית שווא ולרכוש את אמונו של אלוהים, והם מסתירים את פניהם האמיתיים מעיניו של אלוהים. מטרתם בכך היא למנוע מאלוהים לתפוס את טיבם האמיתי. הם אינם רוצים לתת את לבם לאלוהים, אלא לשמור אותם לעצמם. המשמעות הסמויה כאן היא שהאדם עצמו מתכנן, מחשב ומחליט את כל מה שהאדם עושה ורוצה. הוא אינו זקוק להשתתפותו או התערבותו של אלוהים, לא כל שכן לתזמוריו וסידוריו של אלוהים. לפיכך, בין אם ביחס לציווייו של אלוהים, למינויו או לדרישות של אלוהים מהאדם, החלטות האדם מבוססות על כוונותיו וענייניו שלו ועל מצבו ונסיבותיו שלו באותו הזמן. האדם תמיד משתמש בידע ובתובנות המוכרים לו ובתבונתו כדי לשפוט ולבחור את הדרך שבה ילך והוא לא מאפשר התערבות או שליטה מצד אלוהים. זהו לב האדם שאלוהים רואה.

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, עבודתו של האל, צביונו של האל והאל עצמו ב'

115. בני אדם רבים רוצים לאהוב אותי באמת, אך משום שלבם אינו שלהם, אין להם שליטה על עצמם; בני אדם רבים אוהבים אותי באמת במהלך הניסיונות שלי, אך הם עדיין לא מסוגלים לתפוס שאני באמת קיים, והם סתם אוהבים אותי מתוך ריקנות ולא משום קיומי הממשי; בני אדם רבים חושפים בפניי את לבם ואז לא מתייחסים אליהם יותר והשטן חוטף את לבם בכל הזדמנות שיש לו, ולאחר מכן הם עוזבים אותי; בני אדם רבים אוהבים אותי באמת ובתמים כשאני מספק להם את דבריי, אך לא מוקירים את דבריי ברוחם, אלא משתמשים בהם כבדרך אגב כמו ברכוש ציבורי ומטילים אותם בחזרה למקום שממנו הם באו בכל זמן שמתחשק להם. כל האנשים מחפשים אותי כשהם שרויים בכאב ומבקשים אותי במהלך ניסיונות. בעתות שלווה, הם נהנים ממני; בעת סכנה הם מתכחשים אליי, כשהם עסוקים הם שוכחים אותי, ובזמנם הפנוי הם עושים מאמצים שטחיים כלשהם כדי לצאת ידי חובה כלפיי. אך איש מעולם לא אהב אותי במשך כל חייו. אני רוצה שאנשים יהיו כנים בפניי. אני לא מבקש מהם לתת לי דבר, אלא רק שכולם יתייחסו אליי ברצינות ושבמקום לשדל אותי, יאפשרו לי לקבל בתמורה את כנותם. הנאורות שלי, ההארה שלי והמחיר של מאמציי חודרים אל כל בני האדם, אך כך גם העובדה האמיתית שכל מעשה אדם חודר אל כל בני האדם, וכך גם האופן שבו הם מוליכים אותי שולל. נדמה שמרכיבי הרמאות של האדם מלווים אותו עוד ברחם אמו, כאילו הוא ניחן בכישורים המיוחדים האלה של הולכת שולל מבטן ומלידה. יתר על כן, הוא מעולם לא גילה את סודו – איש מעולם לא גילה את המקור של כישורי הולכת השולל האלה. כתוצאה מכך, האדם חי חיי רמאות מבלי לדעת זאת, כאילו הוא סולח לעצמו וכאילו אלה הסדרי האל ולא האופן שבו הוא מוליך אותי שולל במכוון. האין זה בדיוק המקור לאופן שבו האדם מוליך אותי שולל? האין זו מזימתו הערמומית? החנופה והתחבולות של האדם מעולם לא בלבלו אותי, משום שהבנתי את מהותו זה מכבר. מי יודע כמה טומאה יש בדמו וכמה מארס השטן יש בו עד לשד עצמותיו? עם הזמן, האדם מתרגל לכך יותר ויותר, כך שהוא אדיש לסבל שהשטן גורם, ולכן אין לו עניין במציאת "אומנות הקיום הבריא."

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 21

116. כל בני האדם הם יצורים ללא הכרה עצמית והם אינם מסוגלים להכיר את עצמם. למרות זאת, הם מכירים את כל האחרים כמו את כף ידם, כאילו כל מה שהאחרים עשו ואמרו "נחקר" תחילה על ידיהם, אל מול עיניהם, וזכה לאישורם לפני שבוצע. כתוצאה מכך, נדמה שהם בוחנים לחומרה את כל האחרים, לרבות את מצבם הנפשי. כל בני האדם הם כאלה. למרות שהם נכנסו כיום לעידן המלכות, אופיים נותר כשהיה. הם עדיין עושים את מה שאני עושה בנוכחותי, אך מאחורי גבי, הם מתחילים לעסוק ב"עניינים" הייחודיים שלהם. אולם אחר כך, כשהם מתייצבים בפניי, נדמה שהם בני אדם שונים לחלוטין – לכאורה, רגועים ועשויים ללא חת, פניהם שלווים ודופק לבם יציב. האין זה בדיוק הדבר שהופך את האדם לנתעב כל כך? בני אדם רבים כל כך הם לגמרי דו-פרצופיים – מציגים לי פרצוף אחד ואת השני חושפים מאחורי גבי. בני אדם רבים כל כך מתנהגים כמו שה בן יומו בפניי, אך הופכים לנמר אכזרי מאחורי גבי, ואז הופכים לציפור קטנה המתעופפת בעליזות מעל הגבעות. בני אדם רבים כל כך מפגינים תכליתיות ונחישות בפניי. בני אדם רבים כל כך באים אליי ומבקשים את דבריי בצמא ובתשוקה, אך סולדים מהם ומתכחשים להם מאחורי גבי, כאילו שאמירותיי קשות מנשוא. פעמים כה רבות, חדלתי לתלות תקווה באנושות, משום שראיתי שאויבי השחית אותה. פעמים כה רבות, ראיתי את האנושות ניגשת אליי בבכי ומבקשת מחילה, אך משום חוסר הכבוד העצמי וחוסר התקנה העיקש שלה, עצמתי את עיניי בכעס לנוכח מעשיה, אפילו כשלבה היה ישר וכוונותיה כנות. פעמים כה רבות, ראיתי את בני האדם בטוחים בעצמם דיים כדי לשתף איתי פעולה, חבוקים לכאורה בזרועותיי וחשים את חום גופי כשהם בנוכחותי. פעמים כה רבות, בראותי את התמימות, החיוניות והחביבות של אנשיי הנבחרים, איך יכולתי שלא להתענג על הדברים האלה? בני האנוש אינם יודעים ליהנות מהברכות שידיי הועידו להם, משום שהם אינם יודעים מה הפירוש האמיתי של "ברכה" ו"סבל". זו הסיבה לכך שבני האדם אינה כנים כלל בחיפוש שלהם אותי. אילו יום המחר לא התקיים, מי מבינכם הניצבים בפניי היה צחור כשלג וזך כאבן ירקן טהורה? הייתכן שאהבתכם כלפיי היא רק דבר שניתן להמירו בסעודה טעימה לחך, בחליפה אופנתית, או במשרה רמה בשכר נאה? האם ניתן להמירה באהבה של הזולת כלפיכם? הייתכן באמת שניסיונות שהאדם עובר יגרמו לו לנטוש את אהבתו כלפיי? האם סבל ותלאות יגרמו לו להתלונן על הסדריי? איש מעולם לא העריך באמת את חרב פי: האדם מכיר רק את המשמעות השטחית שלה בלי להבין באמת מה כרוך בכך. לו בני אנוש היו מסוגלים לראות באמת את חדות חרבי, הם היו נחפזים כעכברושים לחוריהם. משום קהות החושים של בני האנוש, הם אינם מבינים כלל את הפירוש האמיתי של דבריי, ולכן אין להם מושג עד כמה אמירותיי מטילות אימה, או באיזו מידה אופיים האנושי נחשף, וכמה מהשחיתות שלהם נשפטה בדברים האלה. זו הסיבה לכך שעל פי הבנתם החלקית את דבריי, רוב בני האדם אימצו לעצמם גישה פושרת.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 15

117. במהלך העידנים, רבים נפרדו מהעולם הזה באכזבה ובאי-רצון, ורבים באו לעולם הזה מלאי תקווה ואמונה. דאגתי לכך שרבים יגיעו, ושילחתי רבים. אינספור בני אדם עברו בידיי. נפשות רבות הושלכו אל השאול, רבות חיו כבשר ודם, ורבות מתו ונולדו מחדש על פני האדמה. אולם אף אחת מהן לא זכתה מעולם להזדמנות ליהנות מברכות המלכות כיום. נתתי לאדם כל כך הרבה, אך הוא זכה רק במעט, משום שהסתערות כוחותיו של השטן שללה ממנו את היכולת ליהנות מהשפע שלי. התמזל מזלו רק להביט, אך הוא מעולם לא היה מסוגל ליהנות באמת. האדם מעולם לא גילה את בית האוצר שבגופו כדי לקבל את השפע השמימי, ולכן הוא איבד את הברכות שהענקתי לו. רוחו של האדם היא בדיוק החלק שלו שמחבר אותו לרוחי, הלא כן? מדוע האדם מעולם לא בא איתי במגע ברוחו? מדוע הוא מתקרב אליי כבשר ודם, אך הוא לא מסוגל לעשות זאת ברוח? האם פניי האמיתיים הם פניי כבשר ודם? מדוע האדם לא מכיר את מהותי? האם באמת לא היה ברוחו של האדם שום שמץ משלי? האם נעלמתי לחלוטין מרוחו של האדם? אם האדם לא ייכנס למישור הרוחני, איך הוא יוכל לתפוס את כוונותיי? האם יש משהו בעיני האדם שיוכל לחדור ישירות למישור הרוחני? פעמים רבות, קראתי לאדם ברוחי, אך האדם מתנהג כאילו דקרתי אותו – הוא מתבונן בי מרחוק בפחד עז שאוביל אותו לעולם אחר. פעמים רבות, בחנתי את רוחו של האדם, אך עדיין אין לא שום מושג והוא מפחד מאוד שאכנס לביתו ואנצל את ההזדמנות כדי לגזול ממנו את כל רכושו. לכן הוא סוגר את הדלת בעדי, ואני נותר מול אותה דלת קרה ואטומה. פעמים רבות, האדם נפל ואני הצלתי אותו, אך לאחר שהוא מתעורר, הוא מיד עוזב אותי ומעיף בי מבט זהיר, מבלי שאהבתי נגעה ללבו. מעולם לא חיממתי את לבו של האדם. האדם הוא בעל חיים חסר רגש, בעל דם קר. על אף שהחיבוק שלי חם, הוא מעולם לא ריגש אותו במיוחד. האדם הוא כמו ברברי השוכן בהרים. הוא מעולם לא הוקיר את האופן שבו אני מטפח את האנושות. הוא לא מוכן להתקרב אליי ומעדיף להתגורר בין ההרים; אף על פי שהחיים שם הם בצל איום של חיות פרא, הוא עדיין לא מוכן למצוא בי מקלט. אני לא כופה דבר על אף אדם: אני רק עושה את עבודתי. יום יבוא שבו האדם ישחה אליי באוקיינוס רב-העוצמה, כדי ליהנות מכל השפע שעל פני האדמה ולהותיר מאחור את סכנת הטביעה בים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 20

118. אמונתכם יפה מאוד. אתם אומרים שאתם מוכנים להקדיש את חייכם לעבודתי – ושאתם מוכנים להקריב אותם למענה – אך הטבע שלכם לא השתנה במיוחד. אלה היו רק מילים יהירות, ואילו המעשים שלכם בפועל אומללים ביותר. נדמה שלשונו ושפתיו של האדם נמצאים בשמיים אך רגליו נמצאות הרחק למטה בארץ, ולכן דבריו ומעשיו וכן המוניטין שלו עדיין שרויים במצב מזעזע. המוניטין שלכם נהרס, התנהלותכם מבישה, אופן הדיבור שלכם עלוב, חייכם מתועבים, ואפילו כל האנושיות שלכם הידרדרה לכדי עליבות גסה. אתם צרי אופקים כלפי הבריות, ואתם עומדים על המקח על כל דבר קטן. אתם רבים על המוניטין והמעמד שלכם עצמכם, אפילו עד כדי כך שאתם מוכנים לרדת לגיהינום, אל אגם האש. די במילים ובמעשים שלכם בהווה כדי שאוכל להכריע שאתם חוטאים. די בגישתכם לעבודתי כדי שאוכל להכריע שאתם רשעים, ודי בטבע שלכם כדי לומר שאתם נפשות מטונפות מלאות בתועבות. די בביטויים שלכם ובמה שאתם מגלים כדי לקבוע שאתם בני אדם ששתו לרוויה מדמן של רוחות טמאות. כשמדובר על כניסה למלכות, אתם לא מסגירים את רגשותיכם. האם אתם סבורים שדי במצבכם הנוכחי כדי שתוכלו להיכנס בשערי מלכות השמיים? האם אתם סבורים שתוכלו לזכות להיכנס לארץ הקודש של עבודתי ודבריי מבלי שאבחן קודם לכן את דבריכם ומעשיכם? מי מסוגל לשטות בי בהצלחה? איך ייתכן שההתנהגויות המתועבות והעלובות שלכם יחמקו ממבטי? אני הכרעתי שחייכם הם חיים של שתיית דמן של הרוחות הטמאות ואכילת בשרן, מפני שאתם מחקים אותן בפניי מדי יום. ההתנהגות שלכם בפניי הייתה רעה במיוחד, ולכן איך ייתכן שלא אגעל? יש בדבריכם מן הסיאוב של רוחות טמאות: אתם מוליכים שולל, מסתירים ומתחנפים בדיוק כמו אלה שמבצעים מעשי כישוף, כמו אלה שמוליכים שולל ושותים את דמם של הרשעים. כל הביטויים של האנושות מאוד מרושעים, ולכן איך ייתכן שכל בני האדם ייכנסו לארץ הקודש שבה מצויים הצדיקים? האם אתם חושבים שהתנהגותכם המתועבת יכולה לבדל אתכם כקדושים בשונה מהרשעים? לשונכם דמוית הנחש תהרוס בסופו של דבר את בשרכם שמשמיד ומבצע תועבות, והידיים שלכם שמכוסות בדמן של רוחות טמאות יגררו את נשמתכם בסופו של דבר לגיהינום. אם כן, מדוע אתם לא ממהרים לנצל את ההזדמנות הזו לטהר את ידיכם שמכוסות בזוהמה? ומדוע אתם לא מנצלים את ההזדמנות הזו כדי לכרות את לשונכם שאומרת דברי רשע? האם ייתכן שאתם מוכנים לסבול באש הגיהינום למען ידיכם, לשונכם ושפתיכם? אני משגיח על לבם של בני האדם בשתי עיניי, מפני שזמן רב לפני שבראתי את האנושות, תפסתי את לבם בתוך ידיי. לפני זמן רב, ראיתי מבעד ללבו של האדם, ולכן איך ייתכן שהמחשבות שעל לבו של האדם יימלטו ממבטי? ואיך ייתכן שהאדם יספיק להימלט מהאש שרוחי תצית?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האופי שלכם כה עלוב!

119. השפתיים שלכם אדיבות יותר מיונים, אך לבכם זדוני יותר מהנחש הקדמון. השפתיים שלכם יפהפיות כנשות לבנון, אך לבכם אינו אדיב משלהן, ובהחלט לא ניתן להשוות אותו ליופיין של נשות כנען. לבכם כה בוגדני! מה שאני מתעב הוא רק השפתיים של הרשעים והלב של הרשעים. הדרישות שאני מציב לבני האדם לא רמות מאלה שהצבתי לקדושים. העניין הוא רק שאני חש תיעוב כלפי המעשים הרעים של הרשעים, ואני מקווה שהרשעים יהיו מסוגלים להשליך מעליהם את הטינופת שלהם ולהימלט ממצבם הנוכחי, כדי שהם יוכלו להיבדל מהרשעים ולחיות עם הצדיקים ולהיות קדושים ביחד איתם. אתם נמצאים באותן נסיבות שאני מצוי בהן, אך אתם מכוסים בזוהמה, אתם לא ניחנים אפילו במקצת בצלם האנוש שנברא בראשית, ומשום שמדי יום אתם מחקים את צלמן של הרוחות הטמאות ועושים את מה שהן עושות ואומרים את מה שהן אומרות, כל חלק מכם ואפילו לשונכם והשפתיים שלכם רוויים במימיהם המעופשים. המצב חמור עד כדי כך שאתם מכוסים כולכם בכתמים האלה, ואין אפילו חלק אחד שיכול לשמש לעבודתי. זה כל כך שובר לב! אתם חיים בעולם כזה של סוסים ובקר, ואף על פי כן אתם לא מודאגים. אתם מלאים באושר וחיים בחופשיות ובקלות. אתם שוחים סביב במים המעופשים האלה, אך למעשה אינכם מבינים שנקלעתם לנסיבות כאלה. בכל יום אתם מתרועעים עם רוחות טמאות ומתעסקים ב"צואה". חייכם גסים מאוד, אך אתם לא מודעים לכך שאתם בשום אופן לא מתקיימים בעולם האנושי, ושאינכם שולטים בעצמכם. האם אינכם יודעים שהרוחות הרעות רמסו זה מכבר את חייכם, ושהמים המעופשים העכירו את האופי שלכם? האם אתם חושבים שאתם חיים בגן העדן הארצי, ושאתם מאושרים? האם אינכם יודעים שחייתם את חייכם לצד רוחות טמאות, ושחייתם עם כל מה שהן הכינו לכם? איך ייתכן שתהיה לדרך החיים שלכם איזושהי משמעות? איך ייתכן שיהיה לחייכם איזשהו ערך? עד היום, אתם מתרוצצים סביב למען הוריכם, הורים של רוחות טמאות. אולם אתם לא יודעים שאלה שמפילים אתכם בפח הם הורי הרוחות הטמאות האלה, שהולידו וגידלו אתכם. יתר על כן, אתם לא מודעים לכך שהם למעשה הורישו לכם את הטינופת שלכם. כל מה שאתם יודעים הוא שהם יכולים להסב לכם "הנאה", שהם לא ממיטים עליכם ייסורים, שהם לא שופטים אתכם, ושהם בפרט לא מקללים אתכם. הם מעולם לא התפרצו עליכם בזעם, אלא מתייחסים אליכם בחביבות ובאדיבות. דבריהם מזינים את לבכם ושובים אתכם, כך שאתם מאבדים את הצפון, ומבלי לשים לב, אתם נשאבים פנימה ואתם מוכנים לשמש לתועלתם, ולהיות כלים למטרותיהם ומשרתים. אין לכם תלונות כלל, ואתם מוכנים לעבוד עבורם כמו כלבים, כמו סוסים – הם מוליכים אתכם שולל. זו הסיבה לכך שאתם לא מגיבים כלל לעבודה שאני עושה. אין זה פלא שאתם תמיד רוצים להימלט בסתר מידיי, ואין זה פלא שאתם תמיד רוצים להשתמש במילות חנופה כדי ליהנות מחסדיי במרמה. מתברר שכבר הייתה לכם תוכנית אחרת, הסדר אחר. אתם יכולים לראות מעט מהמעשים שלי כאל הכול-יכול, אך אתם לא מכירים כהוא זה את המשפט והייסורים שלי. אין לכם מושג מתי הייסורים שלי החלו. אתם רק יודעים כיצד לרמות אותי, אך אתם לא יודעים שלא אסבול כל ביזוי מצד האדם. מאחר שכבר גמרתם בדעתכם לשרת אותי, לא ארפה מכם. אני אל קנאי ואני אל שקנאי לאנושות. מאחר שכבר שמתם את דברכם על המזבח, לא אהיה סובלני להתרוצצותכם לנגד עיניי, ולא אהיה סובלני כלפיכם אם תשרתו שני אדונים. האם חשבתם שתוכלו לאהוב אחר אחרי ששמתם את דברכם על המזבח שלי ולנגד עיניי? איך ייתכן שארשה לבני האדם לשטות בי כך? האם חשבתם שתוכלו לנדור נדרים ולהישבע לי בלשונכם כלאחר יד? איך ייתכן שנשבעתם בכס המלכות שלי, אני הנשגב מכול? האם חשבתם שהשבועות שלכם כבר עברו מהעולם? אני אומר לכם, גם אם בשרכם יעבור מהעולם, השבועות שלכם אינן יכולות להיעלם. בסופו של דבר, אני אגנה אתכם על סמך השבועות שלכם. אולם אתם חושבים שאתם יכולים להציב את דבריכם בפניי כדי להתמודד איתי ושלבכם יכול לשרת רוחות טמאות ורוחות רעות. איך ייתכן שחמת אפי תהיה סובלנית לבני האדם דמויי הכלבים ודמויי החזירים שמרמים אותי? אני חייב להוציא לפועל את צווי הניהול שלי, ולשחרר מידי הרוחות הטמאות את כל בני האדם ה"אדוקים" והמלאים בעצמם שמאמינים בי כדי "לשרת" אותי באופן ממושמע, כדי להיות לי לשוורים, כדי להיות לי לסוסים וכדי להיות נתונים לרחמי השחיטה שלי. אני אגרום לכם לאמץ מחדש את המסירות שהייתה לכם בעבר ולשרת אותי שוב. אני לא אהיה סובלני כלפי אף ברוא שירמה אותי. האם אתם חושבים שתוכלו להציב לי דרישות ולשקר בפניי בהפקרות? האם אתם חושבים שלא שמעתי ולא ראיתי בעבר את דבריכם או מעשיכם? איך ייתכן שלא אראה את דבריכם ואת מעשיכם? איך ייתכן שארשה לבני האדם לרמות אותי כך?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האופי שלכם כה עלוב!

120. אני חי ביניכם ומתרועע איתכם מזה כמה אביבים וסתווים, אני חי בקרבכם ואיתכם מזה זמן רב. כמה מהתנהגותכם הבזויה חמקה מעיניי? דבריכם הכנים בהחלט מהדהדים באוזניי. מיליונים על מיליונים של שאיפותיכם הונחו על המזבח שלי – הן רבות מספור. אולם באשר למסירות וההשקעה שלכם, אינכם נותנים דבר. אין אפילו טיפה קטנה של כנות על המזבח שלי. איפה הפירות שהניבה אמונתכם בי? קיבלתם ממני חסד עד-אין-קץ, וראיתם אינסוף תעלומות מהשמיים. אפילו הראיתי לכם את להבות השמיים, אך לא הייתי מוכן לשרוף אתכם. כמה נתתם לי בתמורה? כמה אתם מוכנים לתת לי? בעודכם אוחזים במזון שנתתי לכם, אתם פונים ומציעים לי אותו, ואפילו אומרים שזה דבר שקיבלתם בתמורה על זיעת אפכם בביצוע עבודה קשה, ושאתם נותנים לי את כל שיש לכם. איך ייתכן שאתם לא יודעים שה"תרומות" שאתם מציעים לי הן דברים שגנבתם מהמזבח שלי? וכעת אתם מציעים אותם לי – אתם מרמים אותי, הלא כן? איך ייתכן שאתם לא יודעים שמה שאני נהנה ממנו היום הוא כל המנחות שעל המזבח שלי, ולא מה שהרווחתם בתמורה לעבודה הקשה ואז הצעתם לי? אתם למעשה מעזים לרמות אותי כך, ולכן איך ייתכן שאמחל לכם? איך ייתכן שאשא זאת עוד? נתתי לכם הכל. פתחתי הכל בפניכם, מילאתי את הצרכים שלכם ופקחתי את עיניכם, אך אתם מרמים אותי כך ומתעלמים ממצפונכם. הענקתי לכם הכל בחוסר אנוכיות, כך שאפילו שתסבלו, תזכו ממני בכל מה שהבאתי מהשמיים. אולם אין לכם שום מסירות כלל, ואפילו אם יש לכם תרומה זעירה, אתם "מתחשבנים" איתי לאחר מכן. תרומתכם לא תהיה שווה דבר בסופו של דבר, הלא כן? מה שנתתם לי הוא אך ורק גרגיר חול אחד, אבל מה שביקשתי מכם הוא טון זהב. אתם מתנהגים בחוסר היגיון, הלא כן? אני עובד בקרבכם. אין שום זכר למעשר שאני אמור לקבל, ועל אחת כמה וכמה אין זכר לקורבנות נוספים. יתרה מזאת, המעשר שמפרישים בני האדם יראי האל נחטף בידי הרשעים. כולכם ברחתם ממני, הלא כן? כולכם עוינים כלפיי, הלא כן? כולכם משמידים את המזבח שלי, הלא כן? איך ייתכן שאנשים כאלה ייחשבו לאוצרות בעיניי? בני אדם כאלה הם חזירים וכלבים שאני מתעב, הלא כן? איך ייתכן שאתייחס למעשיכם הרעים כאל אוצר?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האופי שלכם כה עלוב!

121. יש דרכים רבות שנשגבות מתפיסתכם, ודברים רבים שעליהם אינכם יודעים דבר. אתם כל כך בורים; אני מכיר היטב את שיעור קומתכם ואת החסרונות שלכם. לפיכך, על אף שיש מילים רבות שלא תהיו מסוגלים להבין, אני בכל זאת רוצה לומר לכם את כל האמיתות האלה שמעולם לא קיבלתם. זאת משום שאני מודאג תמיד אם בשיעור הקומה הנוכחי שלכם, תהיו מסוגלים לעמוד איתן בעדות שאתם נושאים עליי. אני לא ממעיט בערככם. אתם כולכם חיות שלא עברו את ההכשרה הרשמית שלי, ובאמת איני מסוגל כלל לראות כמה תהילה טמונה בכם. על אף שהשקעתי מאמצים אדירים בעבודתי עליכם, נדמה שכמעט אין בכם יסודות חיוביים, ואילו את היסודות השליליים ניתן לספור על עשר אצבעות והם משמשים רק כעדויות המביישות את השטן. כמעט כל מה שיש בכם חוץ מזה הוא הרעל של השטן. אתם נראים לי כבני אדם שכבר לא יוכלו לזכות בישועה. כפי שהדברים נראים כעת, אני מביט בביטויים השונים שלכם ובהתנהגויותיכם השונות, וסוף-סוף אני יודע מה שיעור הקומה האמיתי שלכם. זו הסיבה שאני תמיד דואג לכם: אם האדם היה מנהל את חייו בכוחות עצמו, האם הוא היה במצב טוב יותר, או שהיה בדומה למצבו הנוכחי? האם אתם לא מודאגים משיעור קומתכם הבוסרי? האם באמת תוכלו להיות כמו עם ישראל הנבחר, ולהיות נאמנים לי ורק לי בכל מצב? התכונות שאתם מדגימים הן לא השובבות של ילדים שהתרחקו מהשגחת הוריהם, אלא החייתיות שמתפרצת כשבעלי חיים נמצאים מחוץ להישג שוטו של אדונם. עליכם להכיר את הטבע שלכם, שהוא גם החולשה המשותפת שלכם והמחלה המשותפת שלכם. לכן אני רק מפציר בכם היום לעמוד איתן בעדות שאתם נושאים עליי. אל תתנו למחלה הישנה שלכם להתעורר שוב בשום אופן. הדבר החשוב ביותר הוא לשאת עדות. זה לב לבה של עבודתי. עליכם לקבל את דבריי בדיוק כפי שמרים קיבלה את התגלותו של יהוה כשהוא בא אליה בחלום: קודם להאמין בי ואז להתמסר. רק זה נחשב לטוהרה. זאת מכיוון שאתם אלה ששומעים את דבריי יותר מכל, ואלה שאני מברך יותר מכל. נתתי לכם את כל נכסיי יקרי הערך והרעפתי עליכם הכול ממש, ועדיין יש הבדל כה גדול בין מעמדכם ומעמדם של בני ישראל; אתם רחוקים זה מזה כמרחק מזרח ומערב. אולם בהשוואה אליהם, קיבלתם הרבה יותר. בעוד שהם ממתינים נואשות שאופיע בפניהם, אתם מבלים איתי ימים נעימים וחולקים איתי את עושרי. לנוכח הבדל זה, מה נותן לכם את הזכות לצווח ולהתווכח איתי ולדרוש חלקים מנכסיי? האם לא קיבלתם הרבה? אני נותן לכם כל כך הרבה, אך מה שאתם נותנים לי בתמורה הוא רק עצבות וחרדה קורעות לב ותרעומת ואי שביעות רצון בלתי ניתנות לדיכוי. אתם כה דוחים, אך אתם גם מעוררי רחמים. לפיכך, אין לי ברירה אלא לבלוע את התרעומת שלי ולהביע את ההתנגדויות שלי בפניכם שוב ושוב. לאורך אלפי שנות עבודה, מעולם לא הבעתי התנגדות כלשהי בפני האנושות, מפני שגיליתי שלאורך התפתחותה של האנושות, רק ה"הונאות" ביניכם הן הדברים המפורסמים ביותר. הן כמו ירושות יקרות שהורישו לכם האבות הקדמונים העתיקים והמפורסמים שלכם. כמה שאני שונא את החזירים והכלבים התת-אנושיים האלה. אתם יותר מדי חסרי מצפון! האופי שלכם שפל מדי! לבכם קשה מדי! אילו לקחתי את המילים האלה שלי ואת העבודה הזו שלי לעם ישראל, הייתי זוכה בתהילה כבר מזמן. אך ביניכם הדבר אינו בר השגה. ביניכם יש רק הזנחה אכזרית, אדישות ותירוצים. אתם יותר מדי חסרי רגש, וחסרי ערך לחלוטין!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עד כמה אתה מבין את האל?

122. חישבו על העבר: מתי היה מבטי זועם וקולי תקיף כלפיכם? מתי הייתי קטנוני כלפיכם? מתי נזפתי בכם שלא בצדק? מתי נזפתי בכם בפניכם? האם לא למען עבודתי אני קורא לאבי להרחיק אתכם מכל פיתוי? מדוע אתם נוהגים בי כך? האם אי פעם השתמשתי בסמכותי כדי להכות את בשרכם? מדוע אתם גומלים לי כך? לאחר שאתם מתייחסים אלי בחום ובקור חליפות, אתם אינכם חמים ואינכם קרים, ואז אתם מנסים לשדל אותי ולהסתיר ממני דברים, ופיכם מלא ברוק של חסרי הצדיקות. האם אתם חושבים שלשונכם יכולה לרמות את רוחי? האם אתם חושבים שלשונכם יכולה להימלט מחרון אפי? האם אתם חושבים שלשונכם רשאית לשפוט את מעשיו שלי, יהוה, ככל שתחפוץ? האם אני האל שאדם שופט? האם ארשה לרימה קטנה לנאץ אותי כך? כיצד אוכל להכניס בני מרי שכאלה לברכותיי הנצחיות? דבריכם ומעשיכם חשפו והוקיעו אתכם זה מכבר. כאשר פרשתי את השמיים ובראתי את כל הדברים, לא הרשיתי לאף יציר בריאה להשתתף כרצונו, וקל וחומר שלא הרשיתי לדבר כלשהו לשבש את עבודתי ואת ניהולי כרצונו. לא הייתה בי סבלנות לשום אדם או דבר; כיצד אוכל לחוס על אלה שהם אכזריים ובלתי אנושיים כלפיי? כיצד אוכל לסלוח לאלה שבוגדים בדבריי? כיצד אוכל לחוס על אלה שמתמרדים נגדי? האם גורלו של האדם אינו בידיו שלי, הכול יכול? כיצד אוכל להחשיב את חוסר הצדיקות שלך ואת מרדנותך כדבר קדוש? כיצד יוכלו חטאיך לטמא את קדושתי? איני נטמא מטומאתם של חסרי הצדיקות, ואיני נהנה ממנחותיהם. אילו היית נאמן לי, אני יהוה, האם היית לוקח לעצמך את הקורבנות ממזבחי? האם היית משתמש בלשונך הארסית כדי לנאץ את שמי הקדוש? האם היית בוגד בדבריי כך? האם היית מתייחס לתהילתי ולשמי הקדוש ככלי שנועד לשרת את השטן, אותו הרע? חיי ניתנים להנאתם של הקדושים. כיצד אוכל להרשות לך לשחק בחיי כרצונך, ולהשתמש בהם ככלי לסכסוך ביניכם? כיצד תוכלו להיות כה חסרי לב, וכה נטולי דרך הטוב, באופן שבו אתם נוהגים בי? האינכם יודעים שכבר כתבתי את מעשיכם הרעים בדברי החיים האלה? כיצד תוכלו להימלט מיום חרון האף שבו אייסר את מצרים? כיצד אוכל להרשות לכם להתנגד לי ולהתמרד נגדי כך, פעם אחר פעם? אני אומר לכם בבירור, בבוא היום, הייסור שלכם יהיה קשה מנשוא, יותר מזה של מצרים! כיצד תוכלו להימלט מיום חרון אפי?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אף אדם העשוי בשר ודם אינו יכול להימלט מיום חרון האף

123. האדם אינו זוכה באל לא מפני שלאֵל יש תחושות בשר, או מפני שהאל אינו רוצה שהאדם יזכה בו, אלא מפני שהאדם אינו רוצה לזכות באל, ומפני שאין לו לב המחפש את האל בלהיטות. איך ייתכן שאחד מאלה שמחפשים את האל באמת יקולל בידי האל? איך ייתכן שאדם בעל היגיון בריא ומצפון רגיש יקולל בידי האל? איך ייתכן שאדם שעובד את האל ומשרת אותו באמת ייאכל באש זעמו? איך ייתכן שאדם שנכון להתמסר לאל יסולק מבית האל? איך ייתכן שאדם שחש שאף פעם אינו יכול לאהוב די את האל – יחיה בעונשו של האל? איך ייתכן שאדם שנכון לנטוש הכל למען האל יישאר ללא כלום? האדם אינו מוכן לחתור אל האל, אינו מוכן להשקיע את רכושו למען האל, ואינו מוכן להקדיש מאמצים של חיים שלמים למען האל; במקום זאת, הוא אומר שהאל הרחיק לכת, ושדברים רבים מדי באל מנוגדים לתפיסותיו של האדם. עם אנושיות כזו, גם אילו השקעתם את מלוא מאמציכם, עדיין לא הייתם מסוגלים לזכות באישורו של האל, שלא לדבר על כך שאינכם מחפשים את האל. האינכם יודעים שאתם פסולת המין האנושי? האינכם יודעים שאין אנושיות שפלה משלכם? האינכם יודעים כיצד אחרים מכנים אתכם לשם כבוד? אלה שאוהבים את האל באמת מכנים אתכם אבי הזאב, אם הזאב, בן הזאב ונכד הזאב; אתם צאצאי הזאב, אנשי הזאב, ועליכם להכיר בזהותכם ולעולם לא לשכוח אותה. אל תחשבו שאתם דמות נעלה כלשהי: אתם הקבוצה המרושעת ביותר של הבלתי אנושיים בקרב האנושות. האינכם יודעים דבר מכל זה? היודעים אתם איזה סיכון גדול נטלתי כשאני פועל בקרבכם? אם הגיונכם לא יוכל לשוב להיות רגיל, ומצפונכם לא יוכל לתפקד כרגיל, אזי לעולם לא תשליכו מעליכם את הכינוי "זאב", לעולם לא תימלטו מיום הקללה ולעולם לא תימלטו מיום עונשכם. נולדתם נחותים, דבר חסר כל ערך. מטבעכם אתם להקת זאבים רעבים, ערמה של שיירים ואשפה, ובניגוד לכם, עבודתי בקרבכם אינה למען רווח אישי, אלא בשל צורכי העבודה. אם תמשיכו להיות מרדנים בדרך זו, אז אפסיק את עבודתי, ולעולם לא אפעל בקרבכם שוב; נהפוך הוא, אעביר את עבודתי לקבוצה שמוצאת חן בעיניי, וכך אעזוב אתכם לנצח, כי איני רוצה לראות את אלה שהם אויביי. אם כן, האם רצונכם להיות תואמים לי, או להיות לי לאויבים?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שצביונו אינו משתנה הוא אויב האל

124. בהליכתכם בנתיב של ימינו, מהו סוג החיפוש הראוי ביותר לעסוק בו? בעיסוקכם בחיפוש, כמו איזה מין אדם עליכם לראות את עצמכם? עליכם לדעת כיצד עליכם להתמודד עם כל דבר שעולה בגורלכם כיום, בין אם אלו ניסיונות או קשיים, או ייסורים קשים וקללות. לנוכח כל הדברים האלה, עליכם לשקול זאת בזהירות בכל מקרה ומקרה. מדוע אני אומר זאת? אני אומר זאת מפני שהניסיונות הפוקדים אתכם כיום הם, אחרי הכול, ניסיונות קצרים, החוזרים ונשנים. ייתכן שאינכם תופסים אותם כמכבידים במיוחד מבחינה מנטלית, ולכן אתם מזלזלים בהם ואינכם מתייחסים אליהם כנכסים בעלי ערך בדרך ההתפתחות שלכם. אתם כל כך רשלנים! עד כדי כך שאתם רואים את הנכס יקר הערך הזה כמו היה ענן חולף אל מול עיניכם; אינכם מוקירים את המהלומות הכואבות שמומטרות עליכם שוב ושוב – מהלומות שהן קצרות ונדמות לכם כקלות – אלא מביטים בהן בזלזול, לא מחשיבים אותן, מתייחסים אליהן כאל נקישות אקראיות בלבד. מה רבה יהירותכם! אתם מתייחסים בזלזול מתנשא להתקפות עזות אלו, הדומות לסערות הפוקדות אתכם שוב ושוב; לפעמים אתם אפילו מחייכים חיוך צונן, שבו אתם מגלים את חוסר האכפתיות שלכם – כי מעולם לא תמהתם מדוע אתם ממשיכים לסבול מאירועי "ביש מזל" כאלו. האם אני כל-כך לא הוגן לאדם? האם אני מוצא בכם פגמים? גם אם הבעיות עם הלך הנפש שלכם אינן חמורות במידה שתיארתי, כבר זמן רב אתם יוצרים, באמצעות קור הרוח המוחצן שלכם, דימוי מושלם של עולמכם הפנימי. אין צורך שאומר לכם, שהדברים היחידים החבויים בעמקי לבכם הם עלבון דוחה ועקבות מטושטשים של עצבות, שלאחרים קשה להבחין בהם. משום שאתם מרגישים שאין זה הוגן שסבלתם ניסיונות כאלה, אתם מקללים; הניסיונות גורמים לכם לחוש את חורבן העולם, וכתוצאה מכך אוחזת בכם מרה שחורה. במקום לראות את המהלומות החוזרות ונשנות הללו ואת הטלת המשמעת כהגנה הטובה ביותר, אתם רואים אותן כטרדנות חסרת טעם של השמיים, או כעונש שאתם ראויים לו. מה גדולה בורותכם! ללא רחמים אתם כולאים את תקופות החסד בחשכה; שוב ושוב אתם תופסים ניסיונות מופלאים והטלת משמעת כהתקפות אויב. אינכם יודעים כיצד להסתגל לסביבתכם ועל אחת כמה וכמה אינכם מוכנים לנסות לעשות זאת, כיוון שאינכם מוכנים ללמוד דבר מהייסורים החוזרים ונשנים, ולדעתכם האכזריים. אינכם מנסים כלל לחפש או לחקור; אתם פשוט משלימים עם גורלכם והולכים לאשר יישא אתכם. הייסורים הפראיים, כפי שהם נראים לכם, לא משנים את לבכם ולא כובשים את לבכם; הם רק דוקרים את לבכם. לתפיסתכם, "הייסורים האכזריים" האלו אינם אלא אויביכם בחיים הללו וכך לא זכיתם בכלום. מה רבה צדקנותכם! רק לעתים נדירות אתם מאמינים שאתם סובלים ניסיונות כאלה בשל נבזותכם; לעומת זאת, אתם מתייחסים לעצמכם כאל חסרי מזל, ואומרים שאני תמיד מוצא בכם פגמים. ועתה כשהדברים הגיעו לידי כך, כמה אתם באמת יודעים על דבריי ומעשיי? אל תחשבו שאתם עילויים מלידה, נמוכים רק מעט מהשמיים אבל גבוהים בהרבה מפני האדמה. אתם רחוקים מלהיות פקחים יותר מאחרים ואפשר אפילו לומר שאתם יותר מטופשים מכל אדם בעל תבונה על פני האדמה, כיוון שאתם כל-כך מעריכים את עצמכם, ולעולם לא לוקים ברגש נחיתות, כאילו שאתם תופסים כל פרט זעיר במעשיי. למעשה, אתם בני אדם חסרי תבונה באופן בסיסי, כיוון שאין לכם מושג מה אני מתכוון לעשות, ועל אחת כמה וכמה אינכם מודעים למעשיי כיום. לכן אני אומר שאינכם שווים אפילו לאיכר זקן העובד את אדמתו, איכר שאין לו מושג קל שבקלים לגבי חיי האדם, ועם זאת הוא שם את כל יהבו על ברכות השמיים כאשר הוא עובד את אדמתו. אינכם מקדישים אפילו שנייה לחשוב על חייכם, אינכם יודעים דבר על מוניטין ועל אחת כמה וכמה אין לכם שמץ של ידיעה עצמית. אתם כל-כך "מעל כל זה"!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אלו שאינם לומדים ונותרים בורים: האינם בהמות?

125. יש בהם שמתקשטים מאוד, אבל רק באופן שטחי: האחיות מתקשטות כפרחים מלאי חן והאחים מתלבשים כנסיכים או כגברברים צעירים ועשירים. כל דאגתם נתונה לדברים חיצוניים, כמו מאכליהם ולבושם. בתוכם, הם חסרי כול ואין להם אפילו שמץ של ידע אודות האל. איזו משמעות יכולה להיות לכך? יש גם כאלה שמתלבשים כמו קבצנים חסרי כול – הם באמת נראים כמו עבדים ממזרח אסיה! האם באמת אינכם מבינים את בקשתי מכם? שתפו ביניכם: במה באמת זכיתם? כל השנים האלו אתם מאמינים באלוהים, ורק זו התנובה שקצרתם – האינכם נבוכים? האינכם מתביישים? כל השנים האלו אתם מבקשים את דרך האמת, ולמרות זאת שיעור קומתכם כיום אינו עולה על זה של זרזיר! ראו את הגבירות הצעירות שביניכם, יפות כמו ציור בבגדיכן ובאיפור שלכן, משוות את עצמכן זו לזו – מה אתן משוות? את תענוגותיכן? את דרישותיכן? האם אתן חושבות שבאתי כדי לגייס דוגמניות? אין לכן בושה! איפה החיים שלכן? האין זה נכון שאתן רק מבקשות את התשוקות המופרזות שלכן? את מחשיבה את עצמך ליפה כל כך, אבל למרות שאת עוטה בגדי פאר, האם אינך אלא תולעת מתפתלת שנולדה בערימת גללים? כיום, שפר מזלך ואת נהנית מברכות שמימיות אלו, לא בגלל פנייך היפים, אלא בגלל שאלוהים מרומם אותך באופן יוצא דופן. האם עדיין לא ברור לך מאין באת? כאשר מוזכרים החיים, את סוכרת את פיך ואינך אומרת דבר, אילמת כמו פסל, אך עדיין את מעזה בחוצפתך להתלבש בבגדי פאר! ואת עדיין נוטה לשים סומק על פנייך ולפדר אותם! וראו את הגנדרנים שביניכם, גברים סוררים המבלים את זמנם בשוטטות חסרת תוחלת, חסרי משמעת, כשהבעה זחוחה על פניהם. האם כך אמור בן אדם להתנהג? אל מה מופנית תשומת הלב של כל אחד ואחת מכם כל היום? האם אתם יודעים במי אתם תלויים כדי שיזין אתכם? ראה את בגדיך, ראה את שקצרת בידיך, טפח על בטנך – מה הרווחת ממחיר הדם והזיעה ששילמת במשך כל שנות אמונתך? אתה עדיין חושב לנסוע לטיולים, עדיין חושב איך לקשט את בשרך המצחין – עיסוקים חסרי ערך! אתה מתבקש להיות אדם רגיל, אבל כעת לא רק שאינך רגיל, אתה סוטה. איך יש לאדם כמוך החוצפה לבוא לפניי? עם אנושיות כזו, כשאתה מפגין את קסמיך ומציג לראווה את בשרך, חי תמיד בתוך תשוקות הבשר – האם אינך צאצא של שדים מזוהמים ושל רוחות רעות? לא ארשה לשד מטונף כזה להמשיך לשרוד עוד זמן רב! אל תניח שאיני יודע מה אתה חושב בלבך. אתה יכול אולי לרסן את תאוותך ואת בשרך, אבל איך לא אדע את המחשבות המקננות בלבך? איך לא אדע את כל תאוות עיניך? גבירות צעירות, האם אינכן מייפות את עצמכן כדי להציג לראווה את בשרכן? מה תועלת יביאו לכן הגברים? האם הם באמת יכולים להושיע אתכן מים הסבל? ובנוגע לגנדרנים שביניכם, כולם מתלבשים כדי להראות כג'נטלמנים מכובדים, אבל האין זו תחבולה שמטרתה למשוך תשומת לב ליפי תוארכם? למען מי אתם עושים זאת? מה תועלת יביאו לכם הנשים? האם אינן מקור חטאכם? דברים רבים אמרתי לכם, גברים ונשים, אך אתם צייתם רק למעטים מתוכם. אוזניכם קשות שמיעה, עיניכם קהו מראות ולבותיכם התקשחו עד כדי כך שאין בגופכם דבר מלבד תשוקה, תשוקה שאתם לכודים בה ללא יכולת להיחלץ ממנה. מי רוצה להתקרב אל תולעים שכמותכם המתפלשות בטינופת ובזוהמה? אל תשכחו שאינכם אלא אלה שהרמתי מאשפתות ושבמקור לא הייתה בכם אנושיות רגילה. כל שאני מבקש מכם הוא אנושיות רגילה, שבמקור לא הייתה בכם, לא שתציגו לראווה את תשוקתכם או שתתנו דרור לבשרכם הרקוב, שאוּלף במשך שנים כה רבות בידי השטן. כאשר אתם מתלבשים בצורה כזו, האינכם פוחדים שתיפלו עמוק עוד יותר למלכודת? האינכם יודעים שמקורכם בחטא? האינכם יודעים שגופכם מלא וגדוש בתשוקה, עד כדי כך שהיא נוטפת מבגדיכם וחושפת את מצבכם כשדים מכוערים ומטונפים להחריד? האין זה נכון שאתם יודעים זאת טוב יותר מכל אדם? לבותיכם, עיניכם, שפתותיכם – האם הם לא טומאו כולם על-ידי שדים מטונפים? האם חלקים אלו שלכם אינם מטונפים? האם אתם סבורים שכל עוד אינכם עושים דבר, אתם הקדושים מכולם? האם אתם סבורים שבגדי פאר יכולים להסתיר את נשמותיכם השפלות? זה לא יילך! אני מציע לכם להיות יותר מציאותיים: אל תהיו נוכלים ומזויפים ואל תציגו לראווה את עצמכם. אתם מנופפים בתשוקתכם זה לזה, אבל כל שתקבלו בתמורה הוא סבל ללא קץ ותוכחה חסרת פשרות! לשם מה אתם מפלרטטים זה עם זה ומשחקים משחקי אהבים? האם זו מידת ההגינות ומידת היושרה שלכם? אני מתעב את אלו מביניכם שעוסקים ברפואת אליל ובכשפים. אני מתעב את הגברים והנשים הצעירים ביניכם שאוהבים את בשרם. מוטב שתרסנו את עצמכם, מפני שכעת נדרש מכם להיות בעלי אנושיות רגילה, ואינכם רשאים להציג לראווה את תשוקתכם – ולמרות זאת אתם מנצלים כל הזדמנות שנקרית בדרככם, כי בשרכם שופע ותשוקתכם גדולה!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, נוהג (7)

126. אלו שחושבים רק על בשרם ונהנים מנוחות, אלו שנראים כמאמינים אבל אינם מאמינים באמת, אלו שעוסקים ברפואת אליל ובכשפים, המופקרים, המרופטים והבלויים, אלו שגונבים את הקורבנות והרכוש של יהוה, אלו שאוהבים שוחד, אלו שחולמים לריק על עלייתם לשמיים, אלו שהם יהירים וגאוותנים ומבקשים רק פרסום וממון לעצמם, אלו שמפזרים מילים חצופות, אלו שכופרים באלוהים עצמו, אלו שאינם עושים דבר אבל מבקרים את אלוהים עצמו ומשמיצים אותו, אלו שיוצרים חבורות ומבקשים עצמאות, אלו שמרוממים את עצמם מעל אלוהים, אותם גברים ונשים צעירים ובני גיל העמידה וזקנים, קלי דעת השקועים בפריצות, אותם גברים ונשים שנהנים מפרסום וממון אישי ורודפים אחר מעמד אישי בין אחרים, ואותם בני אדם חסרי חרטה הלכודים בחטא – האין כולם מעבר לאפשרות של ישועה? פריצות, חטא, תרופות אליל, כשפים, ניבולי פה ודיבור מלא חוצפה משתוללים בכם ללא מעצורים, בעוד שהאמת ודברי החיים נרמסים על ידיכם ושפת הקודש מחוללת בקרבכם. גויים שכמוכם, מלאים בטינופת ובמרדנות! מה יהיה סופכם? איך יש לאלו שאוהבים את הבשר, שמבצעים כישופים של הבשר וששקועים בחטא הפריצות את החוצפה להמשיך לחיות? האינכם יודעים שאנשים כמוכם הם תולעים שאין להן ישועה? איזו זכות יש לכם להעמיד דרישות? עד כה, לא התחולל שמץ של שינוי באלו שאינם אוהבים את האמת ואוהבים רק את הבשר – איך יכולים בני אדם כאלה להיוושע? אלו שאינם אוהבים את דרך החיים, שאינם מרוממים את אלוהים ונושאים לו עדות, שמתחבלים תחבולות למען מעמדם, שמהללים את עצמם – האם אינם כפי שהיו, אפילו כיום? מה הטעם להושיע אותם? יכולתך להיוושע אינה תלויה בוותק שלך או במספר שנות עבודתך, ועוד פחות מכך במספר ההסמכות שצברת. היא תלויה בשאלה, אם החיפוש שלך נשא פרי. עליך לדעת שאלו שאלוהים מושיע הם ה"עצים" נושאי הפרי, לא העצים שלמרות היותם עשירי עַלְוָה ועתירי פרחים אינם נושאים פרי. גם אם בילית שנים רבים בשיטוט ברחובות, מה חשיבות יש לדבר? איפה היא עדותך? יראת האל שלך קטנה בהרבה מאהבתך את עצמך ואת תשוקותיך מלאות התאווה – האין אדם כמוך מְנוּוָן? איך יכול אדם כזה להיות דוגמה ומודל לישועה? אופייך חסר תקנה, מרדנותך גדולה מדי, ואין לך סיכוי לישועה! אנשים כאלו יסולקו, הלא כן? האם מועד סיום עבודתי לא יהיה גם מועד הגעתו של יומך האחרון? עשיתי כה הרבה עבודה ואמרתי דברים כה רבים בקרבכם – כמה מהם נכנסו באמת לאוזניכם? לכמה מהם צייתם אי פעם? כאשר עבודתי תסתיים, זה יהיה המועד שבו תפסיק להתנגד לי, שבו תפסיק לצאת נגדי. בזמן שאני עובד, אתם מתנגדים לי ללא הפסק ולעולם אינכם מצייתים לדבריי. אני עושה את עבודתי ואתם עושים את ה"עבודה" שלכם ומקימים את הממלכה הקטנה שלכם. אינכם אלא להקת שועלים וכלבים, שעושים הכול כדי להתנגד לי! אתם מנסים כל הזמן לאמץ לחיקכם את אלו שמציעים לכם את אהבתם המלאה – היכן היראה שלכם? כל מעשיכם מלאים מרמה! אין בכם צייתנות או יראה, וכל מעשיכם מלאים מרמה וכפירה! האם אנשים כאלו יכולים להיוושע? גברים שטופי זימה ומושחתים מינית מנסים תמיד למשוך אליהם פרוצות מתגנדרות להנאתם. בהחלט לא אושיע שדים מושחתים מינית כאלו. אני שונא אתכם, שדים מטונפים, ותאוותנותכם וגנדרנותכם יובילו אתכם לגיהינום. מה יש לכם לומר להגנתכם? אתם דוחים, שדים מטונפים ורוחות רעות שכמוכם! אתם מגעילים! איך יכול זבל כזה להיוושע? האם יכולים אלו הלכודים בחטא להיוושע? כיום, האמת הזו, הדרך הזו והחיים האלו לא מושכים אתכם. לעומת זאת, אתם נמשכים לחטאים, לממון, למעמד, לפרסום ולרווח, להנאות הבשר, ליפי תוארם של הגברים ולקסמי הנשים. מה מכשיר אתכם להיכנס למלכותי? צלמכם גדול אפילו יותר מזה של אלוהים, מעמדכם גבוה אפילו יותר מזה של אלוהים, ויוקרתכם בקרב בני האדם גדולה אף יותר – הפכתם למושא הערצתם של בני האדם. האם לא הפכתם למלאך הראשי? כאשר יתגלה סופם של בני האדם, שהיא גם העת בה תתקרב עבודת הישועה אל סופה, רבים מכם יהיו גופות שלא ניתן להושיען ושיש לסלקן.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, נוהג (7)

127. בני האנוש הם חדלי אישים חסרי ערך, משום שהם לא נוצרים את עצמם בלבם. אם הם אפילו לא אוהבים את עצמם אלא רומסים את עצמם, האין זה מוכיח את חוסר הערך שלהם? האנושות היא כמו אישה לא מוסרית שמשחקת עם עצמה משחקים ואשר נותנת ברצון לאחרים לחלל אותה. אפילו כך, בני האדם עדיין לא יודעים כמה הם עלובים. הם מוצאים עונג בעבודה למען אחרים, או בדיבור עם אחרים, ונותנים לאחרים לשלוט בהם. האין זו בדיוק הטינופת של האנושות? על אף שלא חוויתי חיים בקרב האנושות, ולא חוויתי באמת את החיים האנושיים, הגעתי להבנה ברורה מאוד של כל מהלך, כל פעולה, כל מילה וכל מעשה שבני האדם עושים. אני אפילו מסוגל לנתח את בני האדם לבושתם העמוקה ביותר, עד כדי כך שלא יעזו עוד להראות את התכסיסנות שלהם ולהיכנע לתאוותם. כמו חלזונות שנסוגים אל הקונכיות שלהם, הם כבר לא מעזים לחשוף את מצבם המכוער. משום שבני האדם לא מכירים את עצמם, הפגם הגדול ביותר שלהם הוא נכונותם להציג לאחרים את קסמם, להפגין את ארשת פניהם המכוערת. זה דבר שאלוהים מתעב יותר מכל. זה כך משום שהקשרים בין בני אדם אינם טבעיים ומשום שחסרים קשרים בין-אישיים רגילים בין בני אדם, על אחת כמה וכמה קשרים רגילים עם אלוהים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, פירושים של מסתרי דברי האל לתבל כולה, פרק 14

128. לפני שאנשים מתנסים בעבודת האל ומבינים את האמת, אופיו של השטן נוטל פיקוד ושולט בהם מבפנים. אילו דברים ספציפיים נכללים באופי זה? לדוגמה, מדוע אתה אנוכי? מדוע עליך להגן על עמדתך? מדוע רגשותיך כה עזים? מדוע אתה נהנה מהדברים הלא צודקים האלה? מדוע אתה אוהב את הדברים הרעים האלה? מהו הבסיס לחיבתך כלפי הדברים האלה? מאין באים הדברים האלה? מדוע אתה שמח כל כך להשלים עמם? כעת כולכם מבינים כי הסיבה לכך היא בעיקר הרעל של השטן שנמצא בתוך האדם. מהו, אם כן, רעל השטן, כיצד הוא בא לידי ביטוי? לדוגמה, אם תשאל "כיצד בני אדם צריכים לחיות? לשם מה עליהם לחיות?" אנשים ישיבו: "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון". המשפט האחד הזה מבטא את שורש הבעיה: הפילוסופיה וההיגיון של השטן הפכו להיות חייהם של בני האדם. יהא אשר יהא מה שבני האדם מחפשים, הם עושים זאת רק למען עצמם. לכן הם חיים רקלמען עצמם. "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון" – זוהי פילוסופיית החיים של האדם שאף מייצגת את האופי האנושי. דברים אלה הפכו זה מכבר לאופייה של האנושות המושחתת ולמראה האמיתי של אופייה השטני של האנושות המושחתת. אופי שטני זה הפך זה מכבר לבסיס קיומה של האנושות המושחתת. זה כמה אלפי שנים האנושות המושחתת חיה על-פי הארס של השטן, עד לימינו אלה. כל שהשטן עושה הוא עושה למען התאבון, השאיפות והכוונות שלו. כוונתו היא להתעלות מעל אלוהים, להתנער ממנו ולהשתלט על כל הדברים שהוא יצר. זוהי כיום מידת ההשחתה של בני האדם בידי השטן: לכולם יש אופי שטני, הם כולם מנסים להתכחש לאלוהים ולהתנגד לו, הם רוצים לשלוט בגורלם שלהם ולנסות להתנגד לתזמוריו והסדריו של האל. השאיפות והתאבון שלהם זהים לאלו של השטן. לכן, אופיו של האדם הוא למעשה אופיו של השטן. מעשים, סיסמאות ופתגמים רבים של בני האדם מייצגים את אופי האדם ומשקפים את מהות השחיתות האנושית. אנשים בוחרים בדברים שמועדפים עליהם והדברים הללו מייצגים כולם את הטבע והחיפוש של בני האדם. בכל מילה שאדם אומר ובכל מה שהוא עושה, לא משנה תחת איזה מסווה, אין ביכולתו להסוות את אופיו. לדוגמה, הפרושים נשאו בדרך כלל דרשות שנשמעו די נחמדות, אך כשהם שמעו על הדרשות והאמיתות שישוע ביטא, במקום לקבלן, הם גינו אותן. זה חשף את מהות אופיים של הפרושים והראה שהם שונאים את האמת ומואסים בה. יש אנשים שמתנסחים בצורה יפה ומיטיבים להסוות את עצמם, אבל אחרי שאנשים אחרים מבלים זמן מה בחברתם, הם מגלים שאופיים ערמומי ונכלולי ביותר. אם מבלים בחברתם זמן רב, מגלים שהם חושפים את אופיים האמיתי. בסוף, כל מי שמבלה זמן בחברתם מסיק את המסקנה הבאה: הם אף פעם לא מבטאים מילה אחת של אמת והם שקרנים. הצהרה זו מבהירה היטב את אופיים של אנשים אלה ומהווה הדוגמה וההוכחה הטובה ביותר למהות אופיים. פילוסופיית החיים שלהם היא לא לספר לאיש את האמת ולא לבטוח באיש. אופיו השטני של האדם כולל פילוסופיות ורעלים שטניים רבים. לפעמים אתה עצמך אינך מודע להם ולא מבין אותם. למרות זאת, כל רגע בחייך מבוסס על הדברים הללו. יתרה מכך, אתה חושב שהדברים האלה נכונים והגיוניים ושאין בהם שום טעות. די בכך כדי להראות שפילוסופיות השטן הפכו להיות לאופיים של האנשים, שמנהלים את חייהם על פיהן, בחושבם שזו מהווה דרך חיים טובה והם אינם חשים שום צורך להכות על חטא. לכן, הם חושפים כל העת את אופיים השטני וחיים כל העת על פי פילוסופיות השטן. אופיו של השטן מקביל לחיי האנושות ולמהות אופיה של האנושות.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד לצעוד בדרכו של פטרוס

129. טבעו של האדם שונה לחלוטין מהמהות שלי. הסיבה לכך היא שטבעו המושחת של האדם נובע לגמרי מהשטן, ושהשטן עיבד והשחית את טבעו של האדם. כלומר, האדם חי תחת השפעת רשעותו וכיעורו של השטן. האדם אינו גדל בעולם של אמת או בסביבה קדושה, ועל אחת כמה וכמה הוא אינו חי באור. לפיכך, אין זה אפשרי שטבעו של האדם יכיל את האמת מרגע לידתו, ויתרה מזאת, איש אינו נולד עם מהות של יראת האל והתמסרות לו. נהפוך הוא, בני אדם ניחנים בטבע שמתנגד לאל, שמורד בו ושאינו אוהב את האמת. טבע זה הוא הבעיה שעליה אני רוצה לדבר – בגידה.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, בעיה חמורה מאוד: בגידה (2)

130. התנהגות שלא יכולה להתמסר לי לחלוטין היא בגידה. התנהגות שלא יכולה להיות נאמנה לי היא בגידה. כשמרמים אותי ומשתמשים בשקרים כדי להוליך אותי שולל, זו בגידה. החזקה בתפיסות רבות והפצתן לכל עבר היא בגידה. כישלון בשמירה על עדויותיי ועל האינטרסים שלי הוא בגידה. חיוך מזויף כאשר כבר עזבתם אותי בליבכם הוא בגידה. אתם תמיד מסוגלים למעשי בגידה אלו, והם גם נפוצים ביניכם. ייתכן שאיש מכם לא חושב שזו בעיה, אבל זו לא דעתי. אינני יכול להתייחס לבגידה בי כאל עניין פעוט, ובוודאי אינני יכול להתעלם מכך. אני עובד בקרבכם כעת, אך אתם עדיין מתנהגים כך. אם יום יבוא ואיש לא ידאג לכם וישגיח עליכם, האם לא תהיו הנבלים שהכריזו על עצמם כמלכים? מלכים של ממלכתם הקטנה? כאשר זה יקרה ותגרמו לאסון ענק, מי יתקן את הנזק? אתם חושבים שבגידות מסוימות הן פשוט אירועים מקריים ולא התנהגות מתמדת שלכם, ושאין צורך לדון בהן בחומרה כזו ולהביך אתכם. אם כך באמת אתם חושבים, ההיגיון שלכם לוקה בחסר. מחשבה כזו היא דוגמה ואב-טיפוס של מרד. אופיו של האדם הוא חייו, והוא עיקרון שעליו הוא מסתמך כדי לשרוד, והאדם לא יכול לשנות אותו. קחו את אופי הבגידה בתור דוגמה – אם אתם יכולים לעשות מעשה שהוא בגדר בגידה בקרוב משפחה או בחבר, זו הוכחה לכך שהבגידה היא חלק מהחיים והאופי שנולדתם איתם. איש לא יכול להכחיש זאת.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, בעיה חמורה מאוד: בגידה (1)

131. כל אחד יכול להשתמש במילים ובמעשים שלו כדי לייצג את פניו האמיתיים. הפנים האמיתיים האלה הם כמובן אופיו. אם אתם בני אדם שמדברים בעקיפין, יש לכם טבע פתלתל. אם טבעכם ערמומי, שיטת הפעולה שלכם חלקלקה ונכלולית, ואתם מקלים מאוד על אחרים ליפול בפח שלכם. אם אופייכם זדוני, המילים שלכם אולי נעימות לאוזן, אך מעשיכם אינם יכולים להסתיר את התחבולות הזדוניות שלכם. אם אופייכם עצל, כל דבריכם מכוונים להתחמק מאחריות על חוסר האכפתיות והעצלות שלכם, ומעשיכם יהיו איטיים וחסרי אכפתיות, ויצטיינו בהסתרת האמת. אם אופייכם אמפתי מאוד, המילים שלכם יהיו הגיוניות, וגם מעשיכם יעלו בקנה אחד עם האמת. אם אופייכם נאמן, המילים שלכם ודאי יהיו כנות, ואופן הפעולה שלכם יהיה יציב וחף מכל דבר שיגרום לאדונכם אי נוחות. אם אופייכם מלא תשוקה ותאוות בצע, הרי שלבכם יתמלא לעתים קרובות בדברים כאלה, ומבלי משים תעשו מעשים סוטים ובלתי מוסריים, שיהיה קשה לבני האדם לשכוח, ואשר אפילו יגעילו אותם. בדיוק כמו שאמרתי, אם יש לכם אופי של בגידה, בשום אופן לא תוכלו להיחלץ ממנו. אל תבטחו במזל, שאין לכם אופי של בגידה רק משום שלא גרמתם עוול לאיש. אם זה מה שאתם חושבים, הרי שאתם באמת דוחים. כל המילים שאני אומר, בכל פעם שאני מדבר, מכוונות אל כל בני האדם, ולא רק לאדם אחד או לסוג מסוים של בני אדם. עצם העובדה שלא בגדתם בי בעניין אחד לא מוכיחה שלא תוכלו לבגוד בי בכל עניין אחר. יש בני אדם, שכאשר הם מתמודדים עם מכשולים בנישואיהם, מאבדים את ביטחונם בחיפוש אחר האמת. יש בני אדם שמזניחים את חובתם להיות נאמנים לי בעת משבר משפחתי. יש בני אדם שנוטשים אותי כדי לחפש רגע של שמחה והתרגשות. יש בני אדם שמעדיפים נפילה אל תהום אפלה על פני חיים באור וזכייה בעונג עבודתה של רוח הקודש. יש בני אדם שמתעלמים מעצותיהם של חברים כדי לְרַצות את תאוות הבצע שלהם, ואינם יכולים להכיר בטעויותיהם ולחזור בהם אפילו כעת. יש בני אדם שחיים רק באופן זמני תחת שמי כדי לקבל את הגנתי, ואילו אחרים מקדישים לי רק מעט מעצמם בכפייה משום שהם דבקים בחיים ומפחדים מהמוות. האם מעשים כאלה ופעולות אחרות, שהם בלתי מוסריים ויתר על כן, בלתי הגונים, אינם פשוט התנהגויות שבהן בני אדם בגדו בי כבר מזמן בעומק לבם? כמובן, אני יודע שבני האדם אינם מתכננים מראש לבגוד בי; בגידתם היא גילוי טבעי של אופיים. איש אינו רוצה לבגוד בי, ואיש אינו שמח משום שעשה דבר שהוא בגדר בגידה בי. נהפוך הוא, בני האדם רועדים מפחד, לא כן? אם כן, האם אתם חושבים כיצד תוכלו לכפר על הבגידות האלה, וכיצד תוכלו לשנות את המצב הנוכחי?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, בעיה חמורה מאוד: בגידה (1)

132. אתם הופרדתם מהבוץ, ובכל מקרה, הייתם החומר שלוקט מתוך הפסולת, מטונפים ושנואים על ידי אלוהים. הייתם שייכים לשטן ובעבר הוא רמס אתכם והכתים אתכם. זו הסיבה לכך שנאמר שהופרדתם מהבוץ ושאתם רחוקים מלהיות קדושים. תחת זאת, אתם עצמים בלתי אנושיים שהשטן שיטה בהם מזמן. זו ההערכה המתאימה ביותר עבורכם. עליכם להבין שבמקור הנכם יצירי טומאה שמצויים במים מעופשים ובבוץ, בניגוד ליצורים שרצוי ללכוד אותם, כגון דגים וחסילונים, משום שלא ניתן להפיק מכם שום הנאה. בניסוח בוטה, הנכם הבהמות השפלות ביותר במעמד הנמוך, גרועים יותר מחזירים וכלבים. למען הכנות, אין זו הגזמה או הפרזה לתאר אתכם במונחים כאלה, אלא זו דרך לפשט את העניין. תיאורכם במונחים כאלה הוא למעשה התייחסות מכובדת אליכם. די בתובנות, בדיבור ובהתנהגות שלכם כבני אדם, ובכל ההיבטים של חייכם, לרבות מעמדכם בבוץ, כדי להוכיח שזהותכם "יוצאת מגדר הרגיל".

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מהי הזהות הטבעית של האדם ומהו ערכו?

133. בני האדם אינם אלא אויביי. בני האדם הם אותם הרעים שמתנגדים לי ומורדים בי. בני האדם אינם אלא צאצאיו של הרע הזה שאותו קיללתי. בני האדם אינם אלא צאצאי הארכי-מלאך שבגד בי. בני האדם אינם אלא המורשת של השד, שאותו דחיתי בתיעוב לפני זמן רב ואשר מאז הוא האויב הבלתי מתפשר שלי. משום שהרקיע מעל האנושות כולה קודר ואפל ללא שמץ של בהירות והעולם האנושי שרוי בעלטה מוחלטת, כזו שמי שחי בה אינו יכול לראות את ידו המושטת אל מול פניו או את השמש כשהוא מרים את ראשו. הדרך תחת רגליו בוצית ומלאת מהמורות והיא מתעקלת ומתפתלת. הארץ כולה זרועה גוויות. הפינות החשוכות מלאות בשרידי המתים ובפינות הקרות והמוצללות דחוסים המוני שדים המתגוררים שם. בנוסף, בכל מקום בעולמם של בני האדם, המוני שדים באים והולכים. צאצאיהם של בהמות שונות מכוסים בזוהמה נלחמים במאבק אכזרי שקולותיו מעוררים אימה בלב. בזמנים כאלה, בעולם כזה, וב"גן עדן ארצי" כזה, היכן אדם יחפש את רגעי האושר שבחיים? לאן יילך אדם כדי למצוא את אחרית חייו? האנושות, שמזמן נרמסה תחת רגלי השטן, הייתה מלכתחילה שחקן המגלם את דמותו של השטן. יתר על כן, האנושות היא התגלמות השטן ומשמשת ראיה שנושאת עדות רמה וברורה על השטן. איך ייתכן שגזע אנושי כזה, חלאות אדם מנוונות כאלה, צאצאים כאלה של משפחת האדם המושחתת יישאו עדות על האל? מהיכן מגיע כבודי? היכן ניתן להתחיל לדבר על עדותי? זאת מכיוון שהאויב שניצב נגדי כבר השחית את האנושות, כבר לקח את האנושות – את האנושות שבראתי לפני זמן רב ואשר הייתה מלאה בכבודי ובביטוי שלי – והכתים אותה. הוא חטף ממני את כבודי וכל מה שהוא הטמיע באדם הוא רעל עם מנה גדושה של כיעורו של השטן ומיץ מפרי עץ הדעת טוב ורע.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מה פירושו להיות אדם אמיתי

134. שנות ההתנהגות הרבות שלכם בפניי העניקו לי תשובה חסרת תקדים. השאלה שזו תשובתה היא: "מהי גישתו של האדם בפני האמת ובפני האל האמיתי?" דם לבי שנשפך למען האדם מוכיח את מהות אהבתי כלפי האדם, וכל המעשים של האדם בפניי הוכיחו אף הם את מהות תיעובו כלפי האמת והתנגדותו לי. אני תמיד מלא דאגה לכל מי שנוהה אחרי, אך הנוהים אחרי אף פעם לא מסוגלים לקבל את דברי; הם אפילו אינם מסוגלים לקבל את הצעותיי. זה הדבר שמעציב אותי יותר מכול. איש מעולם לא היה מסוגל להבין אותי ומעבר לכך, איש מעולם לא היה מסוגל לקבל אותי, אפילו שגישתי כנה ודבריי עדינים. כולם מנסים לעשות את העבודה שהטלתי עליהם על פי הרעיונות שלהם; לא זו בלבד שהם אינם מחפשים את כוונותיי, הם אף לא שואלים מה אני דורש מהם. הם עדיין טוענים שהם משרתים אותי נאמנה, תוך שהם מורדים בי. רבים מאמינים שהאמיתות שאינן מקובלות עליהם או שאינם יכולים ליישמן בפועל אינן אמיתות כלל. בעיני בני אדם כאלה, האמיתות שלי הופכות לדבר מה שיש לדחות ולהשליך הצידה. בה בעת, אני הופך לאל שהאדם מכיר בו במילים בלבד, אך גם מאמין בו כגורם זר, שאינו האמת, הדרך או החיים. איש אינו יודע את האמת הזו: דבריי הם האמת שלא משתנה לעולם. אני מספק את החיים לאדם ואני היחיד שמכוון את האנושות. ערך דבריי ומשמעותם לא נקבעים על פי ההכרה בהם או קבלתם על ידי האנושות, אלא על פי עצם מהותן של מילותיי. אפילו אם אין ולו אדם אחד בעולם הזה שיכול לקבל את דבריי, ערך דבריי ועזרתם לאנושות אינם ניתנים להערכה על ידי אף אדם. לפיכך, אל מול אנשים רבים המורדים בדבריי, מנסים להפריכם או בזים להם כליל, גישתי היא רק זו: הזמן והעובדות יהיו עדיי והם יוכיחו שדבריי הם האמת, הדרך והחיים. הם שיוכיחו שכל שאמרתי הוא נכון, וכי האדם צריך להיות ניחן בדבריי, ועל אחת כמה וכמה שעליו לקבל אותם. אאפשר לכל חסידיי לדעת את העובדה הזו: אלה שאינם מסוגלים לקבל את דבריי במלואם, אלה שאינם מסוגלים ליישם בפועל על פי דבריי, אלה שאינם מוצאים מטרה בדבריי ואלה שאינם יכולים לקבל את חסד הישועה בזכות דבריי, הם אלה שדבריי גזרו את דינם, ועל אחת כמה וכמה, הם אלה שאיבדו את חסד ישועתי, ושבטי לעולם לא ירפה מהם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עליכם לשקול את מעשיכם