81. המקור להתנגדותו של האדם ולהתמרדותו נגד אלוהים הוא השחתתו על ידי השטן. משום ההשחתה בידי השטן, מצפונו של האדם נעשה אדיש. מסיבה זו הוא בלתי מוסרי, מחשבותיו מנוונות, ויש לו השקפה מחשבתית נחשלת. לפני שהשטן השחית אותו, האדם הלך באופן טבעי בעקבות אלוהים ושמע לדבריו לאחר ששמע אותם. היו לו היגיון ומצפון יציבים באופן טבעי, והייתה לו אנושיות רגילה. אחרי שהשטן השחית אותו, ההיגיון, המצפון והאנושיות המקוריים של האדם הלכו ונעשו קהים והשטן פגם בהם. כך הוא איבד את צייתנותו ואת אהבת אלוהים שלו. ההיגיון של האדם נעשה לקוי, טבעו נעשה זהה לטבע של חיה והתמרדותו באלוהים נעשתה תכופה וחמורה יותר. אולם האדם עדיין לא יודע זאת ולא מכיר בכך, והוא רק מתנגד ומורד בעיוורון. טבעו של האדם מתגלה כביטוי של ההיגיון, התובנה והמצפון שלו, מכיוון שההיגיון והתובנה שלו רעועים ומצפונו נעשה קהה ביותר, טבעו מתמרד באלוהים. אם ההיגיון והתובנה של האדם לא יכולים להשתנות, אין סיכוי לשינויים בטבעו ולהתאמה לרצונו של אלוהים. אם ההיגיון של האדם רעוע, הוא אינו יכול לשרת את אלוהים והוא לא ראוי לשימושו של אלוהים. "היגיון רגיל" פירושו ציות ונאמנות לאלוהים, כמיהה לאלוהים, יחס מוחלט כלפי אלוהים, ומצפון כלפי אלוהים. פירושו שפיכם ולבכם שווים כלפי אלוהים, ללא התנגדות מכוונת לאלוהים. היגיון לקוי אינו כזה. מכיוון שהשטן השחית אותו, האדם יצר לעצמו תפיסות על אלוהים, ואין לו נאמנות או תשוקה לאלוהים, וקל וחומר שאין לו מצפון כלפי אלוהים. האדם מתנגד ושופט את אלוהים במכוון. יתרה מכך, הוא מטיח בו גידופים מאחורי גבו. האדם שופט את אלוהים מאחורי גבו כשהוא יודע בבירור שמדובר באלוהים. אין לאדם כל כוונה להישמע לאלוהים והוא רק מציב לאלוהים דרישות ובקשות בעיוורון. בני אדם כאלה – בני אדם שיש להם היגיון לקוי – לא מסוגלים להכיר בהתנהגותם המתועבת ולהתחרט על מרדנותם. אם בני אדם מסוגלים להכיר את עצמם, הם ישיבו לעצמם מעט מההיגיון שלהם. ככל שבני אדם שאינם מסוגלים להכיר את עצמם מתמרדים יותר נגד אלוהים, כך ההיגיון שלהם רעוע יותר.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, מי שטבעו אינו משתנה צורר את אלוהים

82. לאחר כמה אלפי שנות שחיתות, האדם אדיש וקהה חושים. הוא נעשה לשד המתנגד לאלוהים, עד כדי כך שמרדנותו של האדם כלפי אלוהים תועדה בספרי ההיסטוריה, ואפילו האדם עצמו לא מסוגל לתת דין וחשבון מלאים על התנהגותו המרדנית. זאת משום שהשטן השחית את האדם עד עמקי נשמתו והוביל את האדם הרחק מדרך הישר, עד כדי כך שהאדם לא יודע לאן לפנות. גם היום, האדם עודנו בוגד באלוהים: כשהאדם רואה את אלוהים, הוא בוגד בו, וכשהוא לא יכול לראות את אלוהים, גם אז הוא בוגד בו. יש גם מי שלאחר שהיה עד לקללות אלוהים ולחרון אפו, בכל זאת בוגד בו. לכן אני אומר שההיגיון של האדם איבד את תפקידו המקורי, ושגם מצפונו של האדם איבד את תפקידו המקורי. האדם שאני מביט בו הוא חיה בדמות אדם – הוא נחש ארסי – ולא משנה כמה הוא מנסה להיראות מעורר רחמים אל מול עיני, לעולם לא אהיה רחמן כלפיו, מפני שאין לאדם יכולת הבחנה בין שחור ללבן ובין אמת לשקר. הגיון האדם נעשה כה אטום, אך הוא בכל זאת מבקש לקבל את ברכתי. אנושיותו כה נחותה, אך הוא בכל זאת רוצה להחזיק בריבונות של מלך. על מי הוא יכול למלוך, עם היגיון שכזה? איך הוא יכול לשבת על כס מלכות עם אנושיות כזו? אין ספק שאין לאדם בושה! הוא חדל אישים ויהיר! למי מכם שרוצה לקבל ברכות, אני מציע שימצא תחילה ראי ויתבונן בבבואתו המכוערת – האם יש לכם את מה שנדרש כדי למלוך? האם יש לכם פנים של אדם שיכול לקבל ברכות? לא חל אפילו שינוי קל בטבעכם, ולא הנהגתם שום דבר מן האמת, ובכל זאת אתם מייחלים לעתיד נפלא. אתם משלים את עצמכם! מאחר שהאדם נולד לתוך ארץ כה מזוהמת, החברה פגעה בו אנושות, הוא הושפע ממוסר פיאודלי, ולמד ב"מוסדות להשכלה גבוהה." החשיבה הנחשלת, המוסר המושחת, ההשקפה הנבזית על החיים, הפילוסופיה הנתעבת של החיים, הקיום חסר התוחלת, ואורח חייכם ומנהגיכם המושחתים – כל הדברים האלה פלשו באופן חמור לתוך לבו של האדם, חתרו תחת מצפונו והתקיפו אותו באופן חמור. כתוצאה מכך, האדם מרוחק עוד יותר מאלוהים ומתנגד לו עוד יותר. טבע האדם הולך ונעשה מרושע יותר מיום ליום, ואין ולו אדם אחד שיוותר מרצון על שום דבר למען אלוהים, אין ולו אדם אחד שיישמע לאלוהים מרצון, ויתרה מזאת, אין ולו אדם אחד שישאף מרצונו להופעת אלוהים. במקום זאת, בתחומו של השטן, האדם לא עושה דבר מלבד לחפש הנאות, והוא נכנע לשחיתות הבשר בארץ הרפש. גם כשאלה שחיים בחשיכה שומעים את האמת, לא עולה בדעתם להנהיג אותה, והם לא שואפים לחפש את אלוהים גם אם הם חזו בהופעתו. כיצד יכול להיות לאנושות כה מושחתת סיכוי כלשהו לישועה? כיצד יכולה אנושות כה מנוונת לחיות באור?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, מי שטבעו אינו משתנה צורר את אלוהים

83. גילוי טבעו המושחת של האדם נובע מלא אחר מאשר מצפונו שהוקהה, טבעו הזדוני וההיגיון הרעוע שלו. אם מצפונו של האדם וההיגיון שלו יוכלו לשוב להיות רגילים, הוא יהיה אדם שראוי לשימושו של אלוהים. בפשטות, מפני שמצפונו של האדם היה תמיד אדיש, ומפני שההיגיון של האדם, שמעולם לא היה יציב, רק הולך ומתקהה, האדם מורד באלוהים יותר ויותר, עד כדי כך שהוא אף צלב את ישוע ומסרב להכניס לביתו את ההתגלמות של אלוהים כבשר ודם באחרית הימים. מסיבה זו הוא מגנה את בשרו של אלוהים, ורואה בבשרו של אלוהים דבר נחות. אילו הייתה באדם ולו מעט אנושיות, הוא לא היה כה אכזרי כלפי התגלמותו של אלוהים כבשר ודם; אילו היה לו ולו מעט היגיון, הוא לא היה כה אכזרי כלפי התגלמותו של אלוהים כבשר ודם; אילו היה לו ולו מעט מצפון, הוא לא היה "מרעיף תודות" על התגלמותו של אלוהים כבשר ודם, בדרך זו. האדם חי בתקופה שבה אלוהים מתגלם כבשר ודם, אבל הוא לא מסוגל להודות לאלוהים על שנתן לו הזדמנות טובה שכזו, ובמקום זאת הוא מקלל את בואו של אלוהים או מתעלם לגמרי מעובדת התגלמותו של אלוהים כבשר ודם, ונדמה שהוא מתנגד לה ועייף ממנה. בלי קשר לאופן שבו האדם מתייחס לבואו של אלוהים, בקיצור, אלוהים תמיד המשיך בעבודתו בסבלנות – על אף שהאדם לא קיבל אותו בברכה כלל, ועל אף שהאדם בא אליו בדרישות בעיוורון. טבע האדם נעשה אכזרי מאוד, ההיגיון שלו נעשה קהה מאוד, ומצפונו נרמס לגמרי על ידי השטן, והוא חדל מזמן להיות מצפונו המקורי של האדם. לא זו בלבד שהאדם כפוי טובה כלפי אלוהים המתגלם כבשר ודם, על כך שהעניק לאנושות כל כך הרבה חיים וחסד, אלא שהוא אף נוטר טינה כלפי אלוהים, על שהעניק לו את האמת. האדם נעשה נוטר טינה לאלוהים מפני שאין לו שום עניין באמת. לא זו בלבד שהאדם לא יכול להקריב את חייו למען אלוהים המתגלם כבשר ודם, אלא שהוא אף מנסה לסחוט ממנו טובות הנאה, ודורש עניין גדול בעשרות מונים מזה שהאדם נתן לאלוהים. בני אדם עם מצפון והיגיון כאלה חושבים שאין זה עניין גדול ובכל זאת מאמינים שהם ויתרו על הרבה כל כך מעצמם למען אלוהים, ושאלוהים נתן להם מעט מדי. יש כאלה, שלאחר שנתנו לי קערת מים, מושיטים את ידיהם ודורשים שאשלם להם עבור שתי קערות חלב, או, לאחר שנתנו לי חדר ללילה אחד, דורשים שאשלם שכירות על כמה לילות. עם אנושות שכזו, ומצפון שכזה, כיצד אתם עדיין מעזים לבקש לזכות בחיים? כמה אתם נקלים ובזויים!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, מי שטבעו אינו משתנה צורר את אלוהים

84. אם לא אחשוף את הכיעור הנמצא עמוק בלבכם, כל אחד מכם ישים כתר על ראשו ויאמין שהוא ראוי לתהילה. האופי היהיר והשחצן שלכם גורם לכם לבגוד במצפון שלכם, למרוד במשיח ולהתנגד לו, ולחשוף את הכיעור שלכם. כך אתם חושפים את כוונותיכם, תפיסותיכם, תשוקותיכם המוגזמות ועיניכם החמדניות. ובכל זאת אתם ממשיכים להצהיר שתקדישו את חייכם לעבודת המשיח, ואתם חוזרים שוב ושוב על האמיתות שאמר המשיח לפני זמן רב. זו ה"אמונה" שלכם. זו ה"אמונה ללא דופי" שלכם. מלכתחילה הצבתי לאדם רף גבוה מאוד. אם הנאמנות שלכם באה עם כוונות ותנאים, אני מעדיף שלא לקבל נאמנות מעושה כזאת, מפני שאני מתעב את כל מי שמרמה אותי בכוונותיו וסוחט אותי בהצבת תנאים. אני רוצה שהאדם יהיה נאמן אליי בלבד, ושיעשה הכל למען המילה האחת וכדי להוכיח את המילה האחת: אמונה. אני בז לדברי החנופה שלכם, שמטרתם לשמח אותי. אני תמיד נוהג בכם בכנות גמורה ולכן אני רוצה שגם אתם תתייחסו אליי באמונה אמיתית. כשמדובר באמונה, רבים סבורים שהם הולכים בעקבות אלוהים מפני שהם מאמינים. אחרת הם לא היו יכולים לשאת סבל כה רב. לכן אני שואל אתכם: מדוע אינכם יראים את אלוהים, על אף שאתם מאמינים בקיומו? מדוע אינכם מפחדים מאלוהים, אם אתם מאמינים בקיומו? כיוון שאתם מקבלים את העובדה שהמשיח הוא התגלמות האל כבשר ודם, מדוע אתם כה מזלזלים בו ונוהגים בו בחוסר כבוד? מדוע אתם מותחים עליו ביקורת בגלוי? מדוע אתם תמיד מתעקשים לדעת איפה הוא נמצא? מדוע אתם לא מתמסרים להסדריו? מדוע אתם לא פועלים כדבריו? מדוע אתם סוחטים וגוזלים ממנו את מנחותיו? מדוע אתם מדברים בשם המשיח? מדוע אתם פוסקים אם עבודתו ודבריו נכונים או לא? איך אתם מעזים לחלל את קדושתו מאחורי גבו? האם מדברים כאלה בנויה אמונתכם?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, האם אתם מאמינים באלוהים באמת?

85. אם אתם משתמשים ברעיונות משלכם כדי למדוד ולתחום את אלוהים, כאילו אלוהים היה פסל חימר שאינו משתנה, ואם אתם תוחמים את אלוהים לחלוטין בפרמטרים של כתבי הקודש ומכילים אותו בתוך טווח עבודה מצומצם, הרי שהדבר מוכיח שגיניתם את אלוהים. מאחר שבעידן התנ"ך, היהודים התייחסו לאלוהים כאל אליל בעל תבנית קבועה שאותה החזיקו בלבם, כאילו שאלוהים יכול להיקרא רק המשיח ורק מי שמכונה המשיח הוא אלוהים, ומאחר שהאנושות שירתה את אלוהים ועבדה אותו כאילו היה פסל חימר (חסר חיים), הם צלבו את ישוע של אותה תקופה וגזרו עליו מיתה – כך ישוע החף מכל אשמה נדון למוות. אלוהים היה חף מפשע, אך האדם לא חס עליו והתעקש לדון אותו למוות, וכך ישוע נצלב. האדם תמיד מאמין שאלוהים לא משתנה והוא מגדיר אותו על פי מקור אחד בלבד, כתבי הקודש, כאילו שהאדם מבין באופן מושלם את ניהולו של אלוהים, כאילו שכל מעשיו של אלוהים נתונים בכף ידו של האדם. בני האדם מגוחכים באופן קיצוני, יהירים באופן קיצוני ונוטים להגזים. אין זה משנה עד כמה אתם מכיר את אלוהים, אני בכל זאת אומר שאינכם מכירים את אלוהים, שאתם מתנגדים חריפים לאלוהים ושאתם מגַנים את אלוהים, משום שאתם חסרי כל יכולת להישמע לעבודתו של אלוהים וללכת בנתיב של אלה שאלוהים הפך למושלמים. מדוע אלוהים אף פעם אינו מרוצה ממעשיו של האדם? מכיוון שהאדם אינו מכיר את אלוהים, מכיוון שיש לו יותר מדי רעיונות ומשום שהידע שלו בנוגע לאלוהים אינו תואם בשום צורה את המציאות, אלא חוזר, תחת זאת, באופן מונוטוני על אותו נושא ללא שינוי ומשתמש באותה גישה בכל מצב. לפיכך, לאחר שאלוהים ירד ארצה כיום, האדם שוב צולב את אלוהים. האנושות האכזרית! המזימות והתחבולות, הגזלה והמחטפים ההדדיים, המאבק על מוניטין ועושר, הטבח ההדדי – מתי זה ייגמר? למרות שאלוהים השמיע מאות אלפי מילים, איש לא התעשת. בני האדם פועלים למען משפחותיהם, למען בניהם ובנותיהם, למען הקריירות שלהם, למען סיכוייהם העתידיים, מעמדם, יהירותם וכספם, למען מזון, בגדים ולמען מנעמי הבשר. אך האם יש מישהו שמעשיו הם באמת למען אלוהים? גם בקרב אלה שמעשיהם הם למען אלוהים, רק מתי מעט מכירים את אלוהים. כמה אנשים אינם פועלים מתוך האינטרסים שלהם עצמם? כמה אינם מדכאים או מנדים אחרים כדי להגן על המעמד שלהם? כך נגזר על אלוהים גזר דין מוות בעל כורחו פעמים אין ספור ושופטים ברבריים רבים מספור גזרו את דינו של אלוהים ושוב צלבו אותו. כמה בני אדם יכולים להיקרא צדיקים משום שהם באמת ובתמים פועלים למען אלוהים?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, הרשעים לבטח ייענשו

86. בני אדם רבים מתנגדים לאלוהים ומפריעים לעבודתה של רוח הקודש מפני שהם לא מכירים את עבודתו העשירה ומגוונת של אלוהים, ויתרה מכך, הם עושים זאת מפני שיש להם רק קמצוץ של ידע ודוקטרינה המאפשרים להעריך את עבודתה של רוח הקודש. האין זה כך? על אף שחוויותיהם של בני אדם כאלה הן שטחיות, הם יהירים ומפונקים באופיים והם בזים לעבודתה של רוח הקודש, מתעלמים מהדיסציפלינות של רוח הקודש ויתרה מזאת, הם משתמשים בטיעונים הישנים והשוליים שלהם כדי "לאמת" את עבודתה של רוח הקודש. הם גם מעמידים פנים ומאמינים לגמרי בהשכלתם ולמדנותם ומשוכנעים שהם מסוגלים לנסוע ברחבי העולם. בני אדם כאלה הם אלה שרוח הקודש מתעבת ודוחה, הלא כן? הם יסולקו לפני העידן החדש, הלא כן? בני האדם המתייצבים בפני אלוהים ומתנגדים לו בגלוי הם נבלים בורים ובעלי ידע לקוי, אשר בסך הכול מנסים להוכיח עד כמה הם מבריקים, הלא כן? הם מנסים לעורר מהומה ב"אקדמיה" העולמית כשבידם רק ידע זעום על כתבי הקודש; הם מנסים להפוך את כיוון עבודתה של רוח הקודש ומשתדלים לגרום לה לסוב סביב הלך המחשבה שלהם עצמם, בזמן שהם יכולים ללמד בני אדם רק דוקטרינה שטחית. הם קצרי ראייה ובכל זאת מנסים לראות במבט חטוף אחד 6,000 שנים של עבודת האל. לבני האדם האלה אין שום היגיון שראוי לדבר עליו! למעשה, ככל שבן אדם מכיר את אלוהים יותר טוב, כך הוא פחות ממהר למתוח ביקורת על עבודתו. יתר על כן, בן אדם כזה ממעט לדבר על הכרתו את עבודת האל כיום, אך הוא הביקורת שלו לא נחפזת. ככל שבני אדם מכירים פחות את אלוהים, כך הם יותר יהירים ובעלי ביטחון עצמי מופרז יותר וכך הם מצהירים יותר הצהרות מיותרות על הווייתו של אלוהים. עם זאת, הם מדברים רק על תיאוריה ולא מציעים ראיות ממשיות. בני אדם כאלה הם חסרי כל ערך. בני אדם שרואים בעבודתה של רוח הקודש משחק הם קלי דעת! בני אדם שלא נזהרים כשהם נתקלים בעבודה החדשה של רוח הקודש, שמדברים ללא הרף, שממהרים למתוח ביקורת, שמשלחים רסן מהמזג הטבעי שלהם להתכחש לנכונותה של עבודתה של רוח הקודש וכן מעליבים אותה ומחללים את קדושתה – בני אדם כה גסי רוח אינם מבינים כהוא זה את עבודתה של רוח הקודש, הלא כן? יתרה מזאת, האין הם אנשים יהירים, גאוותנים מאוד מטבעם ובלתי ניתנים לשליטה? אפילו אם יום יבוא ובני האדם האלה יקבלו את עבודתה החדשה של רוח הקודש, אלוהים עדיין לא יסבול אותם. לא רק שהם מזלזלים במי שעובד עבור אלוהים, אלא שהם גם מנאצים את אלוהים עצמו. בני אדם נואשים כאלה לא יזכו למחילה, לא בעידן הזה ולא בעידן הבא, והם ירקבו בגיהינום לנצח נצחים! בני אדם גסי רוח ומפונקים כאלה מעמידים פנים שהם מאמינים באלוהים וככל שהם כאלה, כך סביר יותר שהם פוגעים בצווים המנהליים של אלוהים. כל בני האדם היהירים האלה שהם חסרי מעצורים מיסודם ומעולם לא נשמעו לאיש צועדים בנתיב הזה, הלא כן? הם מתנגדים לאלוהים כל יום ביומו, מתנגדים לאלוהים, לאלוהים שהוא תמיד חדש ולעולם אינו ישן, הלא כן?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, הכרת שלושת השלבים של עבודת האל היא הנתיב להכרת האל

87. דעו לכם שאתם מתנגדים לעבודתו של אלוהים או משתמשים בתפיסות שלכם עצמכם כדי למדוד את העבודה של ימינו משום שאתם לא מכירים את עקרונות עבודתו של אלוהים ומשום שאתם לא מתייחסים במספיק רצינות לעבודתה של רוח הקודש. התנגדותכם לאלוהים והפרעתכם לעבודתה של רוח הקודש נובעות מתפיסותיכם ומהיהירות הטבעית שלכם. הן לא נגרמות מכך שעבודתו של אלוהים מוטעית אלא משום שאתם יותר מדי מרדנים מטבעכם. לאחר שבני אדם מסוימים מוצאים את אמונתם באלוהים, הם אפילו לא יכולים לומר בוודאות מהיכן הגיע האדם, אך הם מעזים לשאת בפומבי נאומים שבהם הם אומדים את הדברים הטובים והרעים בעבודתה של רוח הקודש. והם אפילו מתחצפים, מעבירים ביקורת ומטיפים לשליחים שמחזיקים בעבודתה החדשה של רוח הקודש. אנושיותם נחותה מדי ואין להם אפילו טיפה אחת של היגיון. יבוא יום שבו עבודתה של רוח הקודש תדחה בני אדם כאלה והם יישרפו באש הגיהינום, הלא כן? הם לא מכירים את עבודת האל, אך במקום זאת הם מבקרים את עבודתו וגם מנסים להורות לאלוהים איך לעבוד. איך ייתכן שבני אדם חסרי היגיון כאלה יכירו את אלוהים? האדם מתחיל להכיר את אלוהים במהלך התהליך שבו הוא מחפש אותו וחווה אותו. הוא לא מתחיל להכיר את אלוהים באמצעות הנאורות של רוח הקודש בכך שהוא מבקר את אלוהים מתוך גחמה. ככל שבני אדם מכירים את אלוהים באופן יותר מדויק, כך הם פחות מתנגדים אליו. בניגוד לכך, ככל שבני אדם פחות מכירים את אלוהים, כך סביר יותר שהם יתנגדו אליו. תפיסותיכם, טבעכם הישן והאנושיות, האופי וההשקפה המוסרית שלכם הם ה"הון" שבאמצעותו אתם מתנגדים לאלוהים, וככל שהמוסר שלכם מושחת יותר, תכונותיכם דוחות ואנושיותכם שפלה, כך אתם יותר אויבים של אלוהים. מי שמחזיק בתפיסות חזקות וניחן בטבע יהיר עוין את אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם אפילו יותר, ובני אדם כאלה הם צוררי המשיח. אם תפיסותיכם לא יתוקנו, הן תמיד יהיו נגד אלוהים, לעולם לא תוכלו להיות תואמים לאלוהים ותמיד תהיו נפרדים ממנו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, הכרת שלושת השלבים של עבודת האל היא הנתיב להכרת האל

88. כל מי שלא מבין את התכלית של עבודתו של אלוהים הוא אדם שמתנגד לאלוהים, וגרוע ממנו הוא אדם המודע לתכליתה של עבודתו של אלוהים אך לא שואף לְרַצות את אלוהים. יש אנשים שקוראים את כתבי הקודש בכנסיות גדולות ומדקלמים אותם כל היום, אך אף אחד מהם לא מבין את תכליתה של עבודתו של אלוהים. אף אחד מהם לא מסוגל להכיר את אלוהים. יתרה מזאת, אף אחד מהם לא תואם את לבו של אלוהים. הם כולם בני אדם חסרי תועלת ונתעבים, שכל אחד מהם מתייהר לרצות לחנך את אלוהים. על אף שהם מנופפים בשמו של אלוהים, הם מתנגדים אליו בכוונה תחילה. על אף שהם מתקראים מאמינים באלוהים, הם בני האדם שאוכלים ושותים את דמו של האדם. בני אדם כאלה הם שטנים שטורפים את נשמתו של האדם, שדים ראשיים שמפריעים בכוונה לבני האדם שמנסים לעלות על דרך הישר, ואבני נגף שמכשילות בדרכם את בני האדם שמחפשים את אלוהים. על אף שבשרם "איתן", כיצד יוכלו חסידיהם לדעת שהם צוררי משיח שמובילים את האדם בדרכים המנוגדות לאלוהים? כיצד הם יוכלו לדעת שהם שטנים חיים שמחפשים במיוחד נשמות לטרוף? בני האדם שמכבדים את עצמם יותר מאשר הם מכבדים את אלוהים הם בני האדם העלובים ביותר, ואילו בני האדם שחושבים עצמם לנחותים הם המכובדים ביותר. ובני האדם שחושבים שהם מכירים את עבודתו של אלוהים ומכריזים לזולת מהי עבודתו של אלוהים בקול תרועה רמה בעוד עיניהם נשואות אליו, הם בני האדם הבורים ביותר. בני אדם כאלה לא מעידים על אלוהים, והם יהירים ושחצנים. בני האדם שמאמינים שהם לא מספיק מכירים את אלוהים למרות הניסיון הממשי שלהם והאופן הממשי שבו הם מכירים את אלוהים, הם בני האדם שאלוהים אוהב יותר מכל. אלה הם בני האדם שנושאים את העדות האמיתית, ואלה בני האדם שאלוהים באמת מסוגל להפוך למושלמים. בני האדם שלא מבינים את רצון האל הם מתנגדים של אלוהים. בני האדם שמבינים את רצון האל אך לא מנהיגים את האמת הם מתנגדים של אלוהים. בני האדם שאוכלים ושותים את דברי האל, אך מתנגדים למהותם של דברי האל הם מתנגדים של אלוהים. בני האדם שמחזיקים בתפיסות לגבי האל בהתגלמותו כבשר ודם ואשר מורדים בו במכוון הם מתנגדים של אלוהים. בני האדם שמותחים ביקורת על אלוהים הם מתנגדים של אלוהים. כל מי שלא מסוגל להכיר את אלוהים ולשאת עליו עדות הוא מתנגד של אלוהים. לכן, שמעו את דברי התוכחה שלי: אם אתם באמת מאמינים מספיק כדי לצעוד בדרך הזו, המשיכו לפסוע בה. אם אתם לא מסוגלים להימנע מהתנגדות לאלוהים, מוטב שתסתלקו לפני שיהיה מאוחר מדי. אחרת, זה סימן רע מאוד, משום שאופייכם מושחת מדי. אין בכם שמץ של נאמנות או ציות, או לב הצמא לצדק ולאמת. ואין בלבכם גם שמץ של אהבה לאלוהים. אפשר לומר שמצבכם בפני אלוהים הוא בוקה ומבולקה. אתם לא מסוגלים להקפיד על הדברים שאתם צריכים להקפיד עליהם או לומר את הדברים שאתם צריכים לומר. אתם לא מסוגלים להנהיג את מה שאתם צריכים להנהיג, ואתם לא מסוגלים לבצע את התפקיד שאתם צריכים לבצע. אין לכם הנאמנות, המצפון, הציות או הנחישות שצריכים להיות לכם. לא סבלתם את הייסורים שאתם צריכים לסבול, ולא האמנתם כפי שאתם צריכים להאמין. אתם לגמרי חסרי ערך. האם יש לכם מספיק כבוד עצמי כדי להמשיך לחיות? אני מפציר בכם שמוטב שתעצמו עיניים ותיכנעו למנוחת עולמים. כך תחסכו מאלוהים את הדאגה לכם ואת העמידה בסבל למענכם. אתם מאמינים באלוהים, אך אתם לא מכירים את רצונו. אתם אוכלים ושותים את דברי האל, אך אתם לא מסוגלים לעמוד בדרישותיו של אלוהים. אתם מאמינים באלוהים, אבל אתם לא מכירים אותו, ואתם חיים כאילו אין לכם שום מטרה. אין לכם ערכים ואין לכם תכלית. אתם חיים כבני אדם, אך אין לכם מצפון, יושר או אפילו קמצוץ של אמינות. איך תוכלו להיחשב לבני אדם? אתם מאמינים באלוהים, אך אתם מרמים אותו. יתרה מזאת, אתם לוקחים את כספו של אלוהים ואוכלים את הזבחים שלו, אולם בסופו של דבר, אתם לא מתחשבים כלל ברגשותיו של אלוהים או ואין לכם נקיפות מצפון על כך. אתם לא יכולים לעמוד אפילו בדרישות הפשוטות ביותר של אלוהים. לכן, איך תוכלו להיחשב לבני אדם? האוכל שאתם אוכלים והאוויר שאתם נושמים מגיעים מאלוהים. אתם נהנים מחסדו, אך בסופו של דבר, אתם לא מכירים את אלוהים כהוא זה. נהפוך הוא, הפכתם ללא-יוצלחים שמתנגדים לאלוהים. אתם חיות עלובות יותר מכלבים, הלא כן? האם יש בעל חיים יותר זדוני מכם?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, כל מי שלא מכיר את אלוהים מתנגד לאלוהים

89. הבעיה החמורה ביותר הנוגעת לאדם היא העובדה שהוא אוהב רק דברים שהוא לא יכול לראות ושהוא לא יכול לגעת בהם, דברים מסתוריים ופלאיים ביותר, שהוא לא יכול לתאר ושבן תמותה לא יכול להשיג. ככל שדברים אלה פחות מציאותיים, כך האדם מקדיש זמן רב יותר לניתוחם, וכך הוא עוסק בהשגתם ללא פשרות ומנסה לזכות בהם. ככל שהדברים האלה פחות מציאותיים, כך האדם בוחן ומנתח אותם בדקדקנות רבה יותר, ואף מגדיל לעשות ומגבש רעיונות מקיפים משלו לגביהם. מנגד, ככל שהדברים יותר מציאותיים, כך האדם נוטה יותר לבטלם – הוא בז להם ומזלזל בהם עוד יותר. האין זה בדיוק אותו יחס שאתם מפגינים כלפי העבודה המציאותית שאני עושה כיום? ככל שדברים שכאלה יותר מציאותיים, כך אתם יותר משוחדים נגדם. אתם לא מקדישים זמן כדי לבחון אותם, אלא פשוט מתעלמים מהם. אתם בזים לדרישות המציאותיות והלא-מחמירות האלה. אתם אף מטפחים שפע של תפיסות בנוגע לאל הזה, שהוא אמיתי מאוד, ואתם פשוט לא מסוגלים לקבל את היותו מציאותי ורגיל. כיוון שכך, האין אמונתכם מעורפלת? יש לכם אמונה בלתי מעורערת באל המעורפל של ימים עברו, ואין לכם כל עניין באל האמיתי של הימים האלה. האם הדבר אינו נובע מכך שהאל של אתמול והאל של היום שייכים לשני עידנים שונים? האם הדבר אינו נובע גם מכך שאלוהים של אתמול הוא האל הנשגב של השמיים, בעוד שאלוהים של היום הוא אדם זעיר שנמצא על פני הארץ? יתר על כן, האם הדבר אינו נובע מכך שהאל שהאדם עובד הוא פרי תפיסתו של האדם, בעוד שאלוהים של היום הוא בשר ודם וארצי? בסופו של דבר, האם הדבר לא נובע מכך שאלוהים של היום אמיתי מדי ולכן האדם לא עוסק בו? זאת משום שהדבר שאלוהים של היום מבקש מהאדם הוא בדיוק הדבר שהאדם מסרב לעשות, ואשר גורם לו לבושה. האין זה מקשה על האדם? האין זה חושף את הצלקות שלו? כך, אנשים רבים אינם עוסקים באל האמיתי, המעשי, ולכן הם הופכים לאויבים של האל בהתגלמותו כבשר ודם, כלומר לצוררי משיח. האין זו עובדה ברורה מאליה? בעבר, בטרם התגלם האל כבשר ודם, יכולתם להיות דמות דתית או מאמין אדוק. לאחר שהאל התגלם כבשר ודם, רבים מן המאמינים האדוקים האלה הפכו בלא-יודעין לצוררי משיח. האם אתם יודעים מה מתחולל כאן? באמונתכם באל, אתם לא מתרכזים במציאות או עוסקים באמת, אלא דבקים בשקר – האין זה המקור הברור ביותר לעוינות שלכם כלפי האל המתגלם כבשר ודם?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, רק מי שמכיר את אלוהים ואת עבודתו יכול לְרַצות את אלוהים

90. לפני המגע עם המשיח, אתם עשויים להאמין שהטבע שלכם השתנה לחלוטין; אתם עשויים להאמין שאתם חסידים נאמנים של המשיח ושאתם ראויים ביותר לקבל את ברכתו. בנוסף, מכיוון שצעדתם בדרכים רבות, עשיתם עבודה רבה, והנבתם פירות רבים, ודאי תזכו בכתר בסופו של דבר. אולם ישנה אמת אחת שאולי אינכם יודעים. הטבע המושחת והמרדנות וההתנגדות של האדם נחשפים כאשר הוא רואה את המשיח, והמרדנות וההתנגדות הנחשפות במקרה כזה הן גלויות לגמרי ולחלוטין יותר מאשר בכל מצב אחר. עצם היותו של המשיח בר האנוש ובעל אנושיות רגילה היא הסיבה לכך שבני האדם לא מכבדים או מוקירים אותו. מכיוון שאלוהים חי כבשר ודם, מרדנות האדם יוצאת כולה לאור באופן כה גמור ובפרטי פרטים. לכן אני אומר שביאת המשיח חשפה את כל מרדנותה של האנושות ושפכה אור על אופייה של האנושות. הדבר מכונה "פיתוי טיגריס לרדת מההר" ו"פיתוי זאב לצאת מהמערה". האם אתם מעזים לומר שאתם נאמנים לאלוהים? האם אתם מעזים לומר שאתם מפגינים ציות מוחלט לאלוהים? האם אתם מעזים לומר שאתם לא מרדנים? יש שיאמרו: "בכל פעם שאלוהים מפקיד אותי בסביבה חדשה, אני תמיד מציית ללא היסוס, ויתרה מזאת, אני לא נותן מקום לאף מושג לגבי אלוהים". יש שיאמרו: "אני עושה כמיטב יכולתי כל משימה שאלוהים מטיל עליי ואני לעולם לא מתרשל". אם כן, אני שואל אתכם: האם באפשרותכם להיות תואמים למשיח כשאתם חיים במחיצתו? וכמה זמן תהיו תואמים לו? יום אחד? יומיים? שעה? שעתיים? אמונתכם אכן ראויה לשבח, אך אין לכם יציבות רבה. כשתחיו באמת עם המשיח, צדקנותכם וחשיבותכם העצמית ייחשפו לאיטן בדבריכם ובמעשיכם, וכך גם תאוותיכם היהירות ועמדתכם המרדנית וחוסר שביעות הרצון שלכם ייחשפו באופן טבעי. לבסוף, גאוותנותכם תגדל אף יותר, עד שתהיו מנוגדים למשיח באותה מידה שהמים מנוגדים לאש, ואז אופייכם יתגלה בשלמותו. באותו הזמן, לא ניתן יהיה להסתיר עוד את תפיסותיכם, תלונותיכם גם הן יתבטאו מעצמן, ואנושיותכם הנלוזה תתגלה במלואה. עם זאת, אפילו אז, אתם ממשיכים להתכחש למרד שלכם עצמכם, ובמקום זאת, אתם מאמינים שהאדם מתקשה לקבל משיח שכזה, שהוא מחמיר מדי עם האדם, ושאתם הייתם נשמעים לו לחלוטין אילו הוא היה משיח נדיב יותר. אתם מאמינים שתמיד יש סיבה מוצדקת למרדנות שלכם, ושאתם מתמרדים נגד המשיח רק לאחר שהוא דחק אתכם לנקודה מסוימת. מעולם לא שקלתם את האפשרות שאינכם מתייחסים אל המשיח כאל אלוהים, ושאין בכוונתכם להישמע לו כלל. במקום זאת, אתם ממשיכים להתעקש שהמשיח עובד בהתאם לרצונכם, וברגע שיש דבר אחד שבו הוא לא עושה זאת, אתם סבורים שהוא לא אלוהים, כי אם אדם. האם אין רבים בקרבכם שהתמודדו איתו כך? במי אתם מאמינים, אחרי הכל? ואיך תחפשו זאת?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, מי שלא תואם למשיח בוודאי מתנגד לאלוהים

91. אתם תמיד שואפים לראות את המשיח, אך אני מפציר בכם שלא לרומם את עצמכם כל כך. כולם יכולים לראות את המשיח, אך אני טוען שאיש לא כשיר לראותו. מכיוון שאופיו של האדם מלא רוע, גאוותנות ומרד, כשתראו את המשיח, אופייכם יהרוס אתכם וידון אתכם למוות. קשרכם עם אח (או אחות) עשוי שלא לגלות רבות עליכם, אך הדבר אינו פשוט כל כך כאשר אתם בקשר עם המשיח. בכל עת, תפיסותיכם עלולות להשתרש, גאוותנותכם עלולה ללבלב ומרדנותכם עלולה להניב פרי. כיצד תוכלו להיות כשירים לקשר עם המשיח עם אנושיות שכזו? האם אתם מסוגלים באמת להתייחס אליו כאל אלוהים בכל רגע של כל יום? האם באמת תהיה לכם המציאות של ציות לאלוהים? אתם עובדים את האל הנשגב שבלבכם כיהוה, אך מתייחסים אל המשיח הגלוי לעין כאל אדם. ההיגיון שלכם נחות מדי ואנושיותכם עלובה מדי! אין ביכולתכם להתייחס אל המשיח לנצח כאל אלוהים. רק מדי פעם, כשמתחשק לכם, אתם מושכים אותו אליכם ועובדים אותו כאלוהים. לכן אני אומר שאתם לא ממאמיניו של אלוהים, אלא שותפים של אלו שנאבקים במשיח. אפילו בני אדם המפגינים רוחב לב כלפי אחרים זוכים לגמול, אך המשיח, שעובד כך בקרבכם, לא מקבל אהבה או גמול וציות מצד האדם. האין זה דבר מצער?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, מי שלא תואם למשיח בוודאי מתנגד לאלוהים

92. ייתכן שבכל שנות אמונתכם באלוהים, מעולם לא קיללתם איש ולא ביצעתם מעשה רע, אך בקשרכם עם המשיח אינכם מסוגלים לדבר אמת, לפעול ביושר או להישמע לדברי המשיח. במקרה כזה, אני אומר שאתם המרושעים והזדוניים ביותר בעולם. ייתכן שאתם ידידותיים ומסורים לקרוביכם, חבריכם, רעייתכם (או בעלכן), בניכם ובנותיכם והוריכם, ולעולם אינכם מנצלים אחרים, אך אם אינכם יכולים להיות תואמים למשיח ולחיות איתו בשלום, הרי שאפילו אם תתנו הכל כדי לסייע לשכניכם, או שטיפלתם היטב באביכם, באמכם ובבני ביתכם, אני בכל זאת אומר שאתם מרושעים וגם מלאים בתכסיסים ערמומיים. אל תחשבו שאתם תואמים למשיח רק מפני שאתם מסתדרים עם הזולת או עושים כמה מעשים טובים. האם אתם מאמינים שנדיבותכם יכולה לגנוב ברכות מהשמיים? האם אתם חושבים שכמה מעשים טובים הם תחליף לציות מצדכם? איש מכם לא יכול לקבל טיפול וגיזום, וכולם מתקשים לאמץ לחיקכם את האנושיות הרגילה של המשיח, אולם אתם תמיד טוענים לציות לאלוהים. אמונה שכזו תביא עליכם גמול הולם. חדלו משיגיון בהזיות גחמניות ומהשאיפה לראות את המשיח, שכן שיעור קומתכם כה עלוב עד כדי כך שאינכם ראויים אפילו לראותו. רק לאחר שתטהרו את כל מרדנותכם ותוכלו לחיות בשלום עם המשיח, ואז אלוהים יופיע בפניכם באופן טבעי. אם תלכו לראות את אלוהים מבלי שנגזמתם או נשפטתם, ודאי שתהיו למתנגדי האל ותעמדו בפני השמדה. אופיו של האדם מיסודו עוין את אלוהים, מפני שהשטן השחית כליל את כל בני האדם. לא תיתכן תוצאה טובה לניסיון של אדם עם אלוהים מתוך שחיתותו שלו. פעולותיו ודבריו של האדם לבטח יחשפו את השחיתות שלו. בכל צעד ושעל, ובהקשר לאלוהים, מרדנותו של האדם תתגלה בכל ההיבטים. בלא יודעין, האדם מתנגד למשיח, מוליך אותו שולל ודוחה אותו. כשזה יקרה, האדם יהיה במצב מסוכן עוד יותר. אם המצב הזה יימשך, הוא יהיה נתון לענישה.

ייתכן שיש כאלה שסבורים שאם הקשר עם אלוהים כל כך מסוכן, יהיה זה נבון לשמור מרחק מאלוהים. אם כן, במה יכולים לזכות אנשים כאלה? האם ביכולתם להיות נאמנים לאלוהים? אכן, הקשר עם אלוהים קשה מאוד, אך הדבר נובע לחלוטין מהיות האדם מושחת ולא מחוסר יכולתו של אלוהים להיות מקושר לאדם. הדבר הטוב ביותר בשבילכם יהיה להשקיע מאמץ רב יותר בהכרת העצמי. מדוע לא מצאתם חסד בעיני אלוהים? מדוע הטבע שלכם כה נתעב בעיניו? מדוע דבריכם מעוררים סלידה בעיניו? ברגע שמפגינים מעט נאמנות, אתם משבחים את עצמכם ודורשים גמול על התרומה המועטה שלכם. אתם מתנשאים על אחרים בכל עת שאתם מראים שמץ ציות, ואתם בזים לאלוהים ברגע שאתם מבצעים משימה זערורית כלשהי. אתם רוצים כסף, מתנות ומחמאות על כך שקיבלתם את אלוהים. לבכם דואב כאשר אתם נותנים מטבע או שניים; כאשר אתם נותנים עשרה, אתם רוצים ברכות ומעמד נכבד. כשמדברים או שומעים על אנושיות כשלכם, היא מעליבה ממש. האם יש משהו ראוי לשבח בדבריכם ובמעשיכם? אלו שממלאים את חובותיהם ואלו שלא; אלו שמובילים ואלו שמובלים; אלו שמקבלים את אלוהים ואלו שלא; אלו שנותנים תרומות ואלו שלא; אלו שמטיפים ואלו שמקבלים את הדברים, וכן הלאה – כל האנשים האלו משבחים את עצמם. האין הדבר נלעג בעיניכם? אתם יודעים היטב שאתם מאמינים באלוהים, ובכל זאת אינכם יכולים להיות תואמים לאלוהים. אתם יודעים היטב שאינכם ראויים כלל, ובכל זאת אתם ממשיכים להתרברב. אינכם מרגישים שההיגיון שלכם הידרדר עד למצב שבו אין לכם עוד שליטה עצמית? עם היגיון כזה, איך ייתכן שתהיו כשירים לקשר עם אלוהים? אתם חוששים על נפשכם בשלב הזה, הלא כן? טבעכם כבר הידרדר עד כדי כך שלא תוכלו להיות תואמים לאלוהים. מכיוון שכך, האין אמונתכם נלעגת? האין אמונתכם מגוחכת? איך תתמודדו עם עתידכם? איך תבחרו את הנתיב שבו תלכו?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, מי שלא תואם למשיח בוודאי מתנגד לאלוהים

93. יש אנשים שלא מרוצים מהאמת ועל אחת כמה וכמה לא מרוצים מהמשפט. במקום זאת, הם מרוצים מעוצמה ומעושר. בני אדם כאלה נחשבים לרודפי שררה. הם מחפשים אך ורק זרמים בעלי השפעה בעולם וכמרים ומורים שהוכשרו בסמינרים. אף על פי שקיבלו את דרך האמת, הם ממשיכים להיות ספקנים ואינם מסוגלים להקדיש את עצמם לחלוטין. הם מדברים על הקרבה לאלוהים, אך עיניהם מתמקדות בכמרים ובמורים הגדולים, ואת המשיח הם משליכים הצדה. לבם נוהה אחרי תהילה, הון וכבוד. הם לא מאמינים כלל שאדם כה קטן מסוגל לכבוש אנשים רבים כל כך, ושאדם כה חסר חשיבות מסוגל לעשות בני אדם למושלמים. הם לא מאמינים כלל שהאפסים האלה, החיים באבק ובין ערימות אשפה, הם העם הנבחר של אלוהים. הם מאמינים שאם בני אדם כאלה היו מושאי הישועה של אלוהים, השמיים והארץ היו מתהפכים וכולם היו צוחקים בלי סוף. הם מאמינים שאם אלוהים בחר באפסים כאלה לעשותם למושלמים, בני האדם הדגולים האלה יהפכו לאלוהים עצמו. נקודות המבט שלהם נגועות בחוסר אמונה. למעשה, לא רק שהם לא מאמינים, אלא שהם פשוט בהמות מגוחכות. זאת משום שהם מעריכים רק מעמד, יוקרה, ועוצמה. מה שהם מעריכים באמת הם קבוצות וזרמים גדולים. אין להם עניין בכל מי שהמשיח מוביל את דרכו. הם פשוט בוגדים שהפנו את גבם למשיח, לאמת ולחיים.

אתם לא מעריצים את הענווה של המשיח, אלא את אותם רועי שווא שמעמדם רם ונישא. אתם לא אוהבים את חביבותו או את חוכמתו של המשיח, אלא את אותם פוחזים המתפלשים בתועבות העולם. אתם צוחקים לנוכח כאבו של המשיח, שאין לו מקום להניח את ראשו, אך מעריצים את אנשי הגוויות האלה הצדים מנחות וחיים חיי הוללות. אתם לא מוכנים לסבול עם המשיח, אך הולכים בשמחה לזרועותיהם הפתוחות של צוררי המשיח הפזיזים, על אף שהם מספקים לכם אך ורק בשר ודם, אותיות ושליטה. למרות זאת, לבכם נמשך אליהם, אל המוניטין שלהם, אל מעמדם, אל השפעתם ואל סמכותם. אתם ממשיכים, עם זאת, להחזיק בעמדה ממנה קשה לכם לבלוע את עבודתו של המשיח ואינכם מוכנים לקבל אותה. זו הסיבה שאני אומר שחסרה לכם האמונה של הכרה במשיח. הסיבה היחידה שהלכתם בעקבותיו עד היום היא שלא הייתה לכם ברירה. בלבכם מיתמרות תמונותיהם הנשגבות; אינכם יכולים לשכוח את הדברים והמעשים שלהם, ולא את דבריהם וידיהם רבי העוצמה. בלבכם הם לעולם עליונים ומלאי גבורה. אבל לא כך נראה בעיניכם המשיח של היום. הוא לעולם חסר חשיבות בלבכם, ולעולם לא ראוי ליראה. זאת מפני שהוא יותר מדי רגיל, משום שהשפעתו מעטה מדי ומשום שכלל אינו נשגב.

בכל מקרה, אני אומר שכל מי שלא מעריך את האמת הוא חסר אמונה ובוגד באמת. המשיח לעולם לא יאשר בני אדם כאלה. האם זיהיתם כעת כמה חוסר אמונה יש בקרבכם, וכמה בגידה במשיח? אני מפציר בכם: מכיוון שבחרתם בדרך האמת, עליכם להתמסר בלב שלם – אל תפסחו על שתי הסעיפים ואל תהיו חצויים. עליכם להבין שאלוהים לא שייך לעולם או לבן אדם יחיד, אלא לכל מי שמאמין באלוהים באמת, לכל מי שעובד אותו ולכל מי שמסור ונאמן לו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, האם אתם מאמינים באלוהים באמת?

94. רבים מחסידיו של אלוהים עסוקים רק בשאלות כיצד לזכות בברכות או להימנע מאסון. ברגע שמוזכרות העבודה והניהול של אלוהים, הם משתתקים ומאבדים כל עניין. הם מאמינים שהבנת סוגיות מייגעות כאלה לא תוביל לצמיחה בחייהם ולא תביא להם כל תועלת. על כן, אף שהם שמעו על ניהולו של אלוהים, הם כמעט אינם מתייחסים לכך. הם אינם רואים בכך דבר מה יקר ערך שיש לקבלו, וקל וחומר שהם אינם מקבלים זאת כחלק מחייהם. לבני אדם כאלה יש רק מטרה פשוטה אחת בהיותם חסידים של אלוהים, ומטרה זו היא לזכות בברכות. בני אדם כאלה אינם טורחים לשים לב לכל דבר אחר שאינו קשור ישירות למטרה זו. מבחינתם, האמונה באלוהים כדי לזכות בברכות היא היעד הלגיטימי ביותר – זה ערכה של אמונתם. אם דבר מה אינו תורם למטרה זו, הוא אינו משפיע עליהם כלל. זהו מצבם של מרבית בני האדם המאמינים כיום באלוהים. המטרה והכוונה שלהם נראות לגיטימיות, מפני שבמקביל לאמונתם באלוהים, הם גם משקיעים למען אלוהים, מקדישים עצמם לאלוהים וממלאים את חובתם. הם מוותרים על נעוריהם, זונחים משפחה וקריירה ואפילו מבלים שנים בעיסוקים הרחק מביתם. למען היעד הסופי שלהם, הם משנים את האינטרסים שלהם, את השקפתם על החיים ואפילו את הכיוון שהם מחפשים, אך הם אינם יכולים לשנות את מטרת אמונתם באלוהים. הם מתרוצצים למען ניהול האידיאלים האישיים שלהם. ללא קשר לאורכה של הדרך וללא קשר לכמות הקשיים והמכשולים שהם נתקלים בהם בדרכם, הם דבקים במטרותיהם ונותרים עשויים לבלי חת מפני המוות. איזה כוח גורם להם להמשיך להקדיש כך את עצמם? האם זהו מצפונם? האם זהו אופיים הנהדר והאצילי? האם זוהי נחישותם להילחם בכוחות הרשע עד הסוף? האם זוהי אמונתם, שבה הם נושאים עדות על אלוהים מבלי לבקש כל תמורה? האם זוהי נאמנותם, שלשמה הם מוכנים לוותר על הכול כדי למלא את רצון האל? או שמא זוהי רוח מסירותם שבה הם מוותרים תמיד על דרישות אישיות ראוותניות? ככאלה שמעולם לא הכירו את עבודת הניהול של אלוהים, זה פשוט נס שהם נותנים הרבה כל כך! לעת עתה, לא נדון בשאלה כמה נתנו בני האדם האלה. לעומת זאת, בהחלט מן הראוי שננתח את התנהגותם. פרט ליתרונות הקשורים אליהם באופן הדוק, הייתכן שיש סיבות אחרות כלשהן לכך שבני האדם האלה, שלעולם אינם מבינים את אלוהים, ייתנו לו כל כך הרבה? בכך אנחנו מגלים בעיה שלא זוהתה קודם לכן: הקשר בין האדם, לבין אלוהים הוא קשר הנובע מאינטרס אישי מובהק זהו קשר בין מעניק הברכות למקבל הברכות. במילים פשוטות, זהו קשר הדומה לקשר בין עובד למעביד. העובד עובד רק כדי לקבל את הגמול שהמעביד מעניק לו. בקשר כזה, אין חיבה אלא רק עסקה. אין אהבה הדדית, אלא רק צדקה וחסד. אין הבנה, אלא רק תרעומת מודחקת ותרמית. אין אינטימיות, אלא רק תהום שלא ניתן לגשר עליה. כעת, משהדברים הגיעו למצב כזה, מי יכול לשנות את הכיוון של מגמה כזו? וכמה בני אדם מסוגלים להבין באמת עד כמה נואש הפך הקשר הזה? אני סבור שכשאנשים צוללים אל תוך השמחה שבזכייה בברכות, איש מהם אינו מסוגל לדמיין עד כמה קשר כזה עם אלוהים הוא מביך ומכוער.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, נספח 3: האדם יכול להיוושע רק תחת ניהולו של אלוהים

95. הדבר העצוב ביותר באמונה של האנושות באלוהים הוא שהאדם מקיים ניהול משל עצמו בתוך עבודתו של אלוהים ואינו מתייחס כלל לניהולו של אלוהים. הכישלון הגדול ביותר של האדם טמון באופן שבו, בד בבד עם שאיפתו להתמסר לאלוהים ולעבוד אותו, האדם בונה לעצמו את ייעודו האידיאלי וזומם כיצד יזכה בברכה הגדולה ביותר ובייעוד הטוב ביותר. גם אם בני אדם מבינים עד כמה הם מעוררי רחמים, בזויים ועלובים, כמה מהם מוכנים לזנוח את האידיאלים והתקוות שלהם? ומי מסוגל לעצור את עצמו מלכת ולהפסיק לחשוב רק על עצמו? אלוהים זקוק לאלה שישתפו איתו פעולה באופן הדוק כדי להשלים את הניהול שלו. נחוצים לו בני האדם שישמעו לו על ידי הקדשת כל שכלם וגופם לעבודת הניהול שלו. הוא אינו זקוק לבני אדם שיושיטו את ידיהם ויתחננו אליו בכל יום ועל אחת כמה וכמה הוא אינו זקוק לבני אדם שנותנים מעט ואז מצפים לקבל גמול. אלוהים מתעב את בני האדם שתורמים תרומה זניחה ולאחר מכן נחים על זרי הדפנה. הוא שונא את בני האדם בעלי המזג הקר שנוטרים טינה כלפי עבודת הניהול שלו ורק רוצים לדבר על העלייה לשמיים ועל זכייה בברכות. הוא מתעב אף יותר את בני האדם שמנצלים את ההזדמנות שהעניקה להם העבודה שהוא עושה לשם ישועת האנושות. זאת מפני שלבני האדם האלה מעולם לא היה אכפת ממה שאלוהים מעוניין להשיג ולרכוש באמצעות עבודת הניהול שלו. הם רק עסוקים בשאלה כיצד יוכלו לנצל את ההזדמנות שהעניקה להם עבודתו של אלוהים כדי לזכות בברכות. הם אדישים כלפי לבו של אלוהים, משום שכל עיסוקם הוא בסיכוייהם העתידיים ובגורלם. בני האדם שנוטרים טינה כלפי עבודת הניהול של אלוהים ושאין להם כל עניין ברצונו של אלוהים ובאופן שבו הוא מושיע את האנושות עושים רק מה שמסב להם הנאה ללא כל קשר לעבודת הניהול של אלוהים. אלוהים אינו זוכר את התנהגותם ואינו מאשר אותה, וקל וחומר שהוא אינו מביט עליה בעין יפה.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, נספח 3: האדם יכול להיוושע רק תחת ניהולו של אלוהים

96. מעשיי רבים מהחול אשר על שפת הים וחוכמתי רבה מזו של כל בני שלמה, אך בני האדם רואים בי רק רופא חסר חשיבות ומורה אלמוני לאדם. רבים מאוד מאמינים בי רק כדי שארפא אותם, רבים מאוד מאמינים בי רק כדי שאשתמש בכוחותיי לגרש רוחות טמאות מגופם, ורבים מאוד מאמינים בי רק כדי לקבל שלווה ואושר ממני. רבים מאוד מאמינים בי רק כדי לדרוש ממני יותר עושר חומרי ורבים מאוד מאמינים בי רק כדי להעביר את החיים הללו בשלום וכדי להיות בטוחים בעולם הבא. רבים מאוד מאמינים בי רק כדי להימנע מסבל הגיהינום ולקבל ברכת שמיים. רבים מאוד מאמינים בי רק לשם נוחות זמנית, אך אינם מבקשים להרוויח דבר בעולם הבא. כשהבאתי את חרוני על האדם ולקחתי את כל האושר והשלווה שהיו לו בעבר, האדם הפך ספקני. כשנתתי לאדם את סבל הגיהינום ולקחתי ממנו את ברכות השמיים, חרפת האדם הפכה לזעם. כשהאדם ביקש ממני לרפא אותו, לא שמעתי בקולו וחשתי סלידה כלפיו. האדם הלך אז ממני כדי לבקש, במקום זאת, את דרכי רפואת הרשע והכישוף. כשלקחתי מהאדם את כל אשר דרש ממני, כולם נעלמו ללא עקבות. לפיכך, אני אומר שלאדם יש אמונה בי מכיוון שאני נותן יותר מדי חסד ויש הרבה יותר מדי להרוויח.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, מה אתה יודע על אמונה?

97. אתה מקווה שאמונתך באלוהים לא תביא עליך שום אתגרים ותלאות, אף לא את הקשיים הקלושים ביותר. אתה תמיד עוסק בדברים חסרי ערך ולא מייחס שום ערך לחיים, ובמקום זאת מציב את מחשבותיך המוגזמות לפני האמת. אתה כל כך חסר ערך! אתה חי כמו חזיר – איזה הבדל יש בינך לבין חזיר או כלב? האם כל אלה שלא מנסים להשיג את האמת, ובמקום זאת אוהבים את הבשר, אינם חיות? האם כל האנשים המתים ומחוסרי הנשמה הללו אינם גוויות מהלכות? כמה דברים נאמרו לכם? האם רק עבודה מעטה נעשתה בקרבכם? כמה הענקתי לכם? אם כך, מדוע לא זכית בדבר מהללו? על מה יש לך להתלונן? האין זה נכון שלא השגת דבר משום שאתה מאוהב מדי בבשר? האם זה לא כך משום שהמחשבות שלך מוגזמות מדי? האם זה לא כך משום שאתה מאוד טיפש? אם אתה לא יכול לזכות בברכות הללו, היכול אתה להאשים את אלוהים על שלא הושיע אותך? אתה מבקש שלווה דרך אמונתך באלוהים, כדי שילדיך יהיו בריאים, כדי שלבעל תהיה עבודה טובה, כדי שהבן שלך ימצא אישה טובה, כדי שהבת שלך תמצא בעל הגון, כדי שהשוורים והסוסים שלך יחרשו את האדמה כראוי, כדי שתזכה בשנה של מזג אוויר טוב עבור יבולך. זה מה שאתה מחפש. מטרת החיפוש שלך היא כדי לחיות בנוחות בלבד, כדי שלא יקרו תאונות למשפחה שלך, כדי שהסערות יחלפו על פניך, כדי שחצץ לא יפגע בפניך, כדי שהיבולים של משפחתך לא יוצפו, כדי שלא תושפע משום אסון, כדי לחיות בחיק אלוהים, כדי לחיות בקן נעים וחמים. פחדן שכמותך שתמיד עוסק בבשר – היש לך לב, היש לך נשמה? האין אתה חיה? אני מעניק לך את הדרך האמיתית בלי לבקש דבר בתמורה, אך אתה לא מנסה ללכת בה. האם אתה אחד מאלה שמאמינים באלוהים? אני מעניק לך חיים אנושיים אמיתיים, אך אתה לא מנסה לחיות אותם. האם יש הבדל בינך לבין חזיר או כלב? חזירים לא מנסים לחיות את חיי האדם, הם לא מנסים להיטהר, והם לא מבינים מה הם החיים. מדי יום לאחר שהם אוכלים לשובעה, הם פשוט ישנים. אני נתתי לך את הדרך האמיתית, אך אתה לא קיבלת אותה: אתה חסר-כל. האם אתה מוכן להמשיך בחיים האלה, בחיים של חזיר? מה החשיבות בחייהם של אנשים כאלה? חייך נבזים ושפלים, אתה חי בקרב זוהמה ופריצות ואתה לא שואף לשום יעד – האין חייך הם החיים השפלים ביותר שיש? היש לך החוצפה להביט באלוהים? אם תמשיך לחוות בצורה זו, האין זה נכון שלא תשיג דבר? הדרך האמיתית ניתנה לך, אך חיפושך האישי הוא שיקבע אם בסוף תוכל לזכות בה או לא.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, חוויותיו של פטרוס: הידע שלו על ייסורים ומשפט

98. בחוויות חייהם של אנשים, לעתים קרובות, הם חושבים לעצמם, "ויתרתי על המשפחה והקריירה שלי למען אלוהים, ומה הוא נתן לי בתמורה? עליי לחשב ולאשר זאת – האם קיבלתי ברכות כלשהן לאחרונה? נתתי הרבה לאורך הזמן, רצתי וסבלתי הרבה – האם אלוהים גמל לי בהבטחות כלשהן? האם הוא זכר את מעשיי הטובים? מה יהיה סופי? האם אוכל לקבל את ברכותיו של אלוהים? ..." כל אדם עושה חישובים כאלה בלבו באופן מתמשך ודורש דרישות מאלוהים בהתאם למניעיו, שאיפותיו והתפיסה שלו שכל דבר הוא עסקת חליפין. כלומר, בלבו, האדם תמיד בוחן את אלוהים, תמיד מתכנן תוכניות לגבי אלוהים, תמיד משמיע טיעונים בפני אלוהים לגבי סופו האישי, ומנסה לחלץ הצהרה מפיו של אלוהים, כדי לראות האם אלוהים יוכל למלא את רצונו. באותו הזמן שהוא מחפש אחר אלוהים, האדם אינו מתייחס לאלוהים כאל אלוהים. האדם תמיד ניסה לעשות עסקאות עם אלוהים, דרש ממנו דברים ללא-הרף ואף דחק בו בכל צעד, בניסיון לקחת את כל היד כשניתנה לו רק אצבע. בו-בזמן שהוא מנסה לעשות עסקאות עם אלוהים, האדם גם מתווכח עמו. יש אפילו אנשים שכאשר פוקדים אותם ניסיונות או כשהם נקלעים לסיטואציות מסוימות, הם לעתים קרובות נעשים חלשים, פסיביים ומרושלים בעבודתם, ומלאי תלונות נגד אלוהים. מרגע שהאדם החל לראשונה להאמין באלוהים, הוא חשב את אלוהים לקרן שפע ולכלי לכל מטרה. נדמה שהוא חשב את עצמו לנושה הגדול ביותר של אלוהים, כאילו הניסיון להשיג ברכות והבטחות מאלוהים היה זכותו וחובתו הטבעיות, בעוד שבאחריותו של אלוהים להגן על האדם, לדאוג לו ולספק את צרכיו. זו ההבנה הבסיסית של "אמונה באלוהים" של כל מי שמאמין באלוהים וזו הבנתו העמוקה ביותר לגבי האמונה באלוהים. ממהות אופיו של האדם ועד לעיסוקו הסובייקטיבי, אין דבר אשר מתייחס ליראת אל. מטרת האדם באמונתו באלוהים לא יכולה הייתה להיות קשורה לעבודת אלוהים. כלומר האדם מעולם לא הביא בחשבון ולא הבין שאמונה באלוהים מצריכה יראה מאלוהים וסגידה לו. לאור התנאים האלה, מהות האדם ברורה. מהי המהות הזו? המהות היא שלבו של האדם זדוני, מסתיר בוגדנות וערמומיות, לא אוהב הוגנות וצדק ודברים חיוביים ובזוי ותאב בצע. לב האדם לא יכול להיות סגור יותר בפני אלוהים. הוא לא מסר אותו לאלוהים כלל. אלוהים מעולם לא ראה את לבו האמיתי של האדם, והאדם מעולם לא עבד אותו. בלי קשר למחיר שאלוהים משלם, לעבודה שהוא עושה ולדברים שהוא מספק לאדם, האדם נותר עיוור ואדיש לכך לחלוטין. האדם מעולם לא נתן את לבו לאלוהים – הוא רק רוצה לשמור על לבו בעצמו, לקבל החלטות בעצמו. המשמעות הסמויה כאן היא שהאדם אינו רוצה ללכת בדרך של יראת אל והישמרות מרע, או להישמע לריבונותו של אלוהים ולהסדריו וגם אינו רוצה לעבוד את אלוהים כאלוהים. זהו מצב האדם כיום.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ב'

99. בכל פעם שמוזכר יעד, אתם מתייחסים אליו ברצינות מיוחדת. כולכם רגישים במיוחד לנושא הזה. יש כאלה הלהוטים להשתחוות אפיים ארצה ולהתרפס בפני אלוהים על מנת להשיג יעד טוב. אני יכול להזדהות עם הלהיטות שלכם, שאותה אינכם צריכים לבטא במילים. אתם לא רוצים בשום אופן שיקרה אסון לבשרכם ודמכם, ומעבר לכך, אתם לא רוצים לרדת בעתיד אל בור הענישה הנצחית. אתם רק מקווים לחיות בחופש ובקלות רבים יותר. על כן, אתם חרדים במיוחד בכל פעם שמוזכר יעד, בפחד עז שאם לא תהיו מספיק קשובים, תפגעו באלוהים ותיענשו על כך. לא היססתם להתפשר למען היעד שלכם, ואפילו רבים מכם שהיו פעם נלוזים וקלי דעת הפכו פתאום לעדינים וכנים. מופע הכנות שלכם אפילו מצמרר. כך או כך, לכולכם יש לב "ישר", ומראשית ועד תכלית, נפתחתם בפניי מבלי להסתיר אף אחד מהסודות שבלבכם, בין שהם נוגעים לרגשות אשם, להונאה או למסירות. בסך הכל, "התוודיתם" בפניי באופן גלוי מאוד בנוגע לדברים האלה שבמעמקי נפשכם. כמובן, מעולם לא התחמקתי מדברים כאלה, משום שהם הפכו למוכרים היטב עבורי. אתם מעדיפים להיכנס לים האש למען יעדכם הסופי על פני אובדן שיערה אחת כדי לזכות באישורו של אלוהים. אני לא דוגמטי מדי איתכם, אלא שלבכם המסור לא כשיר בשום אופן להתמודד עם כל הדברים שאני עושה. יכול להיות שאינכם יורדים לסוף דעתי, אז אספק לכם הסבר פשוט: מה שאתם צריכים הוא לא האמת והחיים; הוא לא עקרונות להתנהל לפיהם, והוא במיוחד לא עבודתי הקפדנית. מה שאתם צריכים הוא כל רכושכם כבשר ודם – עושר, מעמד, משפחה, נישואין וכולי. אתם מתייחסים בביטול מוחלט לדבריי ולעבודתי, ולכן אני יכול לסכם את אמונתכם בשתי מילים: לב חצוי. אתם תעשו הכול כדי להשיג את הדברים שאתם מסורים אליהם לחלוטין, אך גיליתי שאינכם מוכנים לנהוג כך למען עניינים הנוגעים לאמונתכם באלוהים. במקום זאת, אתם נאמנים יחסית ורציניים יחסית. זו הסיבה לכך שאני אומר שבני האדם שליבם אינו של כנות מלאה נכשלים באמונתם באלוהים. חשבו בזהירות – האם יש ביניכם נכשלים רבים?

עליכם לדעת שההצלחה באמונה באלוהים מושגת בזכות מעשיהם של בני האדם. כשבני האדם לא מצליחים אלא נכשלים, גם זה נובע ממעשיהם, ולא מההשפעה של כל גורם אחר. אני מאמין שאתם תעשו הכול כדי לבצע דברים מסובכים שדורשים סבל רב יותר מאמונה באלוהים, ואשר אתם מתייחסים אליהם ברצינות רבה. אתם אפילו לא תהיו מוכנים לעשות שגיאות. אלה מאמצים בלתי פוסקים מהסוג שכולכם מקדישים בחייכם. אתם אפילו מסוגלים להונות אותי כבשר ודם בנסיבות שבהן לא הייתם מסוגלים להונות אף אחד מבני משפחתכם. זו התנהגותכם העקבית וזה העיקרון לפיו אתם חיים. האינכם מטפחים תדמית מטעה כדי להונות אותי למען היעד שלכם, כדי שיעדכם יהיה יפה בשלמות ויענה על כל משאלותיכם? אני מודע לכך שמסירותכם וכנותכם זמניות בלבד. השאיפות שלכם והמחיר שאתם משלמים נועדו רק למען ההווה ולא למען העתיד, הלא כן? אתם רוצים רק להשקיע מאמץ אחד אחרון כדי להשיג לבטח יעד יפהפה. המטרה שלכם היא רק לבצע עסקת חליפין. אתם לא עושים מאמץ כזה כדי שלא להיות בחוב לאמת, ואתם בהחלט לא עושים זאת כדי לגמול לי על המחיר ששילמתי. בקצרה, אתם מוכנים רק להשתמש באסטרטגיות מחוכמות כדי להשיג את רצונכם, אך אתם לא מוכנים לצאת לקרב לשם כך. האין זו משאלת לבכם הכנה? אסור לכם להסוות את עצמכם, ויתרה מזאת, אסור לכם לשבור את הראש בנוגע ליעד שלכם, עד כדי כך שלא תהיו מסוגלים לאכול או לישון. יעדכם ייקבע בסופו של דבר, הלא כן?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, שיחה בנושא היעד

100. אתם חסידים שלי מזה שנים רבות, אך מעולם לא הייתם נאמנים לי כהוא זה. במקום זאת, אתם מתרכזים בבני האדם שאתם אוהבים ובדברים שמספקים אתכם, עד כדי כך שהם מוחזקים קרוב ללבכם ולעולם אינם נשכחים בכל זמן ובכל מקום. כאשר אתם נלהבים או חדורי תשוקה לגבי דבר מה שאתם אוהבים, הדבר קורה כשאתם נשמעים לי או אפילו כשאתם מאזינים לדבריי. לכן אני אומר שאתם משתמשים בנאמנות שאני דורש מכם כדי להיות נאמנים ולהוקיר את "חיות המחמד" שלכם במקום זאת. גם אם אתם מקריבים דבר או שניים עבורי, הדבר לא מייצג את כל כולכם ולא מראה שאני הוא מי שאתם נאמנים לו באמת. אתם מתעסקים במטלות שמלהיבות אתכם: יש שנאמנים לבנים ולבנות, אחרים לבעלים, לרעיות, לעושר, לעבודה, לממונים עליהם, למעמד או לנשים. כלפי הדברים שאתם נאמנים אליהם, מעולם לא חשתם יגעים או כעוסים. במקום זאת, אתם כמהים עוד ועוד להשיג את הדברים שאתם נאמנים אליהם בכמות טובה יותר ובאיכות רבה יותר, ואתם אף פעם לא מוותרים. אני ודבריי תמיד נדחקים מאחורי הדברים שמלהיבים אתכם, ואין לכם ברירה אלא לדרג אותם במקום האחרון. יש כאלה שאפילו מותירים את המקום האחרון הזה לדברים שהם טרם גילו. הם מעולם לא שמרו אפילו שמץ ממני בלבם. אתם אולי חושבים שאני דורש מכם יותר מדי או שאני מאשים אתכם שלא בצדק, אך האם חשבתם אי-פעם על העובדה שבעודכם מבלים זמן להנאתכם בחיק משפחתכם, מעולם לא הייתם נאמנים לי ולו פעם אחת? ברגעים כאלה, האין זה מכאיב לכם? כשלבכם מלא שמחה לאחר שקיבלתם גמול על עמלכם, האם ידיכם אינן מתרפות כי לא הצטיידתם במידה מספקת של אמת? מתי בכיתם כי לא זכיתם לקבל את האישור שלי? אתם מאמצים את מוחותיכם ועושים מאמצים רבים למען בניכם ובנותיכם, אך אתם לא מסופקים. אתם עדיין מאמינים שלא הייתם חרוצים מספיק למענם, שלא הקדשתם את כל מה שיכולתם עבורם. אולם כלפיי אתם תמיד רשלנים ואדישים. אני תמיד רק בזיכרונות שלכם, אך אני לא נמצא בלבכם. אתם לעולם לא חשים במסירותי ובמאמציי עבורכם, ומעולם לא הערכתם אותם. אתם רק שוקעים בהרהור קצר ומאמינים שדי בכך. "נאמנות" כזו היא לא זו שנכספתי לו זה מכבר, אלא זה שאני מתעב מזה זמן רב.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, למי אתם נאמנים?

101. אילו הייתי מניח עכשיו כסף לפניכם ומעניק לכם את החופש לבחור – ואילו לא גיניתי אתכם על בחירתכם – רובכם היו בוחרים בכסף וזונחים את האמת. הטובים שבכם היו מוותרים על הכסף ובוחרים באי-רצון באמת, ואילו אלה שבאמצע היו תופסים את הכסף ביד אחת ואת האמת ביד השנייה. אז במקרה כזה, פרצופכם האמיתי היה מתגלה, הלא כן? בבחירה בין האמת לבין דבר כלשהו שאתם נאמנים לו, כולכם תקבלו את ההחלטה הזו, וגישתכם תישאר כשהייתה. לא כך? יש רבים בקרבכם שהיטלטלו בין טוב ורע, הלא כן? בתחרויות בין חיובי ושלילי, בין שחור ולבן, אתם ודאי מודעים לבחירות שבחרתם בין משפחה ואלוהים, בין ילדים ואלוהים, בין שלום ופילוג, בין עושר ועוני, בין מעמד גבוה ומעמד רגיל, בין קבלת תמיכה ודחייה וכן הלאה. בין משפחה שלווה לבין משפחה הרוסה, בחרתם באפשרות הראשונה ללא כל היסוס; בין עושר לבין חובה, שוב בחרתם באפשרות הראשונה, ואפילו אין בכם רצון לשוב אל החוף;^[א] בין מותרות לבין עוני, בחרתם באפשרות הראשונה; בין בנים, בנות, רעיות ובעלים לביני, בחרתם באפשרות הראשונה; ובין תפיסה לבין האמת, בחרתם שוב באפשרות הראשונה. לנוכח כל מעשיכם הרעים, איבדתי לחלוטין את אמוני בכם. אני נדהם לחלוטין מכך שלבכם כה מתנגד לריכוך. נראה ששנים רבות של מסירות ומאמץ הביאו לי רק דחייה וייאוש מצדכם, אך תקוותיי למענכם גדלות בכל יום שחולף, מפני שיומי כבר נחשף בפני כולם. עם זאת, אתם ממשיכים לחפש את הדברים החשוכים והרעים ומסרבים להרפות את אחיזתכם בהם. אם כן, מה תהיה תוצאתכם? האם אי-פעם חשבתם על כך בכובד ראש? אילו הייתם מתבקשים לבחור בשנית, מה הייתה אז עמדתכם? האם עדיין תהיה זו עמדתכם הקודמת? האם עדיין תגרמו לי אכזבה וצער מר? האם לבכם יהיה עדיין מקור החמימות הזעומה היחיד? האם עדיין תהיו חסרי מודעות בנוגע למה שעליכם לעשות כדי לנחם את לבי?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, למי אתם נאמנים?

הערות שוליים:

א. לשוב אל החוף: ניב סיני שפירושו "להפנות גב לאורחות הרעות שלכם".

102. כל יום הוא בוחן את המעשים והמחשבות של כולם ובה בעת, מעשים ומחשבות אלה בונים עתיד משל עצמם. זוהי הדרך שכל הבריות צריכות לצעוד בה וזו הדרך שמיועדת לכולם. איש לא יכול להימלט ממנה ואיש אינו יוצא מן הכלל. נשאתי אינספור דברים ומעבר לכך, עשיתי כמות אדירה של עבודה. כל יום אני מביט ורואה כיצד האדם מוציא לפועל את כל שעליו לעשות לפי אופיו הפנימי וכיצד אופי זה מתפתח. ללא יודעין, רבים כבר עלו על "דרך הישר" שאני סללתי כדי להפריד בין סוגי האדם. כבר מיקמתי כל סוג אדם בסביבה שונה, וכל אחד במקומו הביע את תכונותיו הטבעיות. איש לא יכול לחייב אותם, איש לא יכול לפתות אותם. הם חופשיים לחלוטין והדברים שהם מביעים נאמרים באופן טבעי. ישנו רק דבר אחד שמרסן אותם, ואלה הם דבריי. לפיכך, יש בני אדם שקוראים את דבריי באי-רצון רק כדי שסופם לא יהיה במיתה, אך הם אינם מיישמים את דבריי. מצד שני, יש אנשים שמתקשים לשאת את הימים מבלי שדבריי ינחו אותם ויתמכו בהם, כך שבאופן טבעי, הם תמיד מחזיקים בדבריי. עם הזמן, הם מגלים את סוד החיים האנושיים, את ייעודה של האנושות ואת הערך של היותם בני אדם. כך היא האנושות לנוכח דברי, ואני פשוט נותן לעניינים לעשות את שלהם. אני לא עושה דבר המאלץ את האדם לחיות על פי דבריי כתשתית לקיומו. כך, אלה שלעולם אין להם מצפון או שאין ערך בקיומם צופים בשקט בהתקדמות העניינים ומשליכים את דבריי הצדה ועושים כאוות נפשם. הם מתחילים לתעב את האמת וכל מה שבא ממני. זאת ועוד, הם מתעבים את השהות בביתי. אנשים אלה דרים בביתי באופן זמני לשם ייעודם וכדי להימלט מעונש, אפילו אם הם משרתים אותי. אך כוונותיהם לעולם לא משתנות, וכך גם מעשיהם. הדבר מגביר את רצונם בברכות, כדי לזכות ולו בביקור יחיד בתחומי המלכות ואז להישאר בה לעולמים – אפילו להיכנס אל שמי הנצח. ככל שהם כמהים לבואו של היום שלי במהרה, כך הם חשים שהאמת הפכה למשוכה, לאבן נגף בדרכם. הם מחכים בקוצר רוח להיכנס למלכות, ליהנות לנצח מברכות מלכות השמיים, בלי שיצטרכו לרדוף את האמת או לקבל שיפוט וייסורים, ומעל הכול, בלי שיצטרכו לדור בכניעות בביתי ולעשות כדבריי. אנשים אלה נכנסים לביתי לא על מנת לרצות לב השואף לאמת ולא על מנת לעבוד בהתאם לניהולי. הם רק מכוונים להיות אלה שלא יושמדו בעידן הבא. לכן לבם מעולם לא ידע מה היא האמת וכיצד לקבל את האמת. זו הסיבה לכך שבני האדם האלה מעולם לא נהגו לפי האמת ומעולם לא הבינו את העומק של שחיתותם, ובכל זאת שכנו בביתי כ"משרתים" עד הסוף. הם ממתינים "בסבלנות" לבוא היום שלי, והם אינם יודעים מנוח בהיותם מושלכים אנה ואנה מעצם עבודתי. לא משנה כמה הם מתאמצים ומה המחיר שהם משלמים, איש מעולם לא ראה אותם סובלים למען האמת או מקריבים דבר-מה למעני. בלבם הם קצרי רוח לקראת היום שבו אשים קץ לעידן הישן, ויתר על כן, הם ממתינים בחוסר סבלנות לדעת כמה גדולים עוצמתי וסמכותי. הדבר שמעולם לא מיהרו לעשות הוא לשנות את עצמם ולרדוף את האמת. הם אוהבים את הדברים שמאסתי בהם והם מאסו בדברים שאני אוהב. הם כמהים לדברים שאני שונא אך בו בזמן הם מפחדים לאבד את הדברים שאני מתעב. הם חיים בעולם המרושע הזה אך לעולם אינם רוחשים לו שנאה והם מפחדים פחד מוות שאני אשמיד אותו. כוונותיהם סותרות: הם אוהבים את העולם הזה שאותו אני מתעב, אך בו בזמן הם מייחלים שאשמיד את העולם הזה במהרה. כך ייחסך מהם סבל ההשמדה והם יהפכו לאדוני העידן הבא לפני שיסטו מדרך האמת. זאת מפני שהם אינם אוהבים את האמת ונמאסו עליהם כל הדברים שבאים ממני. אולי הם יהפכו ל"אנשים ממושמעים" לזמן קצר כדי לא לאבד את הברכות, אך חרדתם לברכה ופחדם מאבדון ומכניסה לאגם האש הבוערת אינם ניתנים להסתרה. ככל שיומי קרב ובא, רצונם רק גדל וגדל. וככל שהאסון גדול יותר, כך הוא עושה אותם יותר לחסרי אונים – הם אינם יודעים מה לעשות כדי לשמח אותי ולהימנע מאובדן הברכות שלהן ייחלו מזה זמן רב. מרגע שידי מתחילה בעבודתה, אנשים אלה נלהבים לפעול ולשרת כחיל חלוץ. הם רק חושבים כיצד להתייצב בראש הכוח, מתוך חשש שמא לא אבחין בהם. הם עושים ואומרים את הדברים שהם חושבים לנכונים, מבלי לדעת שמעשיהם ופעולותיהם מעולם לא היו קשורים לאמת, ושהם רק משבשים את תוכניותיי ומפריעים להן. גם אם השקיעו מאמץ עליון וגם אם כוונתם לשאת את הקשיים היא כוונת אמת, אף מעשה שלהם אינו קשור אליי, משום שמעולם לא ראיתי כי מעשיהם נובעים מכוונות טובות, ויותר מכך, מעולם לא ראיתי אותם מניחים דבר על המזבח שלי. כאלה היו מעשיהם לפניי במשך שנים כה רבות.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עליכם לשקול את מעשיכם

103. אנשים רבים מחזיקים בדברי האל כדי לקרוא בהם מדי יום ביומו, אפילו עד כדי כך שהם משננים בעל פה את כל הפסוקים הקלאסיים כאילו היו הנכס היקר ביותר שלהם ואף מטיפים בכל מקום את דברי האל, מזינים את הזולת ומסייעים לו באמצעות דברי האל. הם חושבים שבכך הם נושאים עדות לאלוהים, נושאים עדות לדבריו, שבכך הם פוסעים בדרך של אלוהים. הם חושבים שבכך הם חיים על פי דברי האל, שבכך הם מכניסים את דברי האל אל תוך חייהם בפועל ושבכך יזכו לשבח מאלוהים, ייוושעו ויהפכו למושלמים. אולם בעודם מטיפים את דברי האל, הם לעולם לא מנהיגים את דבריו ואינם מנסים להשוות את עצמם למה שדברי האל מגלים. במקום זאת, הם משתמשים בדברי האל כדי לזכות בדרכי מרמה בהערצתו ובאמונו של הזולת, לנהל בעצמם ולמעול ולגנוב את כבודו של אלוהים. הם מקווים לשווא לנצל את ההזדמנות של הפצת דברי האל כדי לזכות בעבודתו של אלוהים ובשבחיו. שנים רבות חלפו ולא רק שאנשים אלה לא יכלו לזכות בשבחי אלוהים כשהטיפו את דבריו ולא רק שלא יכלו לגלות את הדרך שבה עליהם ללכת כשהם נושאים עדות לדברי האל ולא רק שלא סייעו לעצמם או הזינו את עצמם בעודם מסייעים לזולת ומזינים אותו באמצעות דברי האל ולא רק שלא יכלו להכיר את אלוהים או לעורר בלבם יראה אמיתית לאלוהים בעודם עושים את כל הדברים האלה – נהפוך הוא, חוסר הבנתם את אלוהים רק גדל והולך, חוסר אמונם בו מחמיר והולך והאופן שבו הם מדמיינים אותו הולך ונעשה מוגזם יותר. התיאוריות שלהם באשר לדברי האל מנחות ומזינות אותם ונדמה שהם מרגישים בבית, כאילו הם מפעילים את כישוריהם בקלות, כאילו מצאו את הייעוד בחייהם ואת שליחותם, כאילו זכו בחיים חדשים ובישועה, כאילו שבגלגול דברי האל שוב ושוב על לשונם הם זכו באמת, תפסו את כוונותיו של אלוהים וגילו את הנתיב להכיר אותו, כאילו שבעודם מטיפים את דברי האל, הם זוכים לעתים קרובות לפגוש את אלוהים פנים-אל-פנים. כמו כן, לעתים קרובות הם "מתרגשים" עד לכדי התקפי בכי ולעתים קרובות הם הולכים אחרי ה"אל" שבדברי האלוהים ונדמה שהם מנסים ללא הרף לזכות בדאגתו ובכוונתו הטובה ובה בעת לתפוס את ישועת אלוהים את האדם ואת ניהולו, להכיר את מהותו ולהבין את טבעו הצודק. על סמך יסוד זה, נדמה שהם מאמינים באמונה שלמה עוד יותר בקיומו של אלוהים, מודעים עוד יותר לרוממותו וחשים אף יותר לעומק את תפארתו ואת נשגבותו. בהיותם ספוגים בידע שטחי של דברי האל, נדמה שאמונתם גדלה, שנחישותם לעמוד בסבל התחזקה ושהכרתם את אלוהים העמיקה. הם אינם יודעים כלל שעד שיחוו באמת את דבר אלוהים, כל הידע שלהם על אלוהים ודעותיהם לגביו נובעים ממשאלותיהם המדומיינות ומניחושיהם. אמונתם לא תעמוד באף מבחן מאלוהים, רוחניותם ושיעור קומתם לכאורה פשוט לא יעמדו בניסיון או בבדיקה של אלוהים, נחרצותם אינה אלא טירה עשויה מחול והכרתם לכאורה את אלוהים היא פרי דמיונם ותו לא. למעשה, אנשים אלה, שהשקיעו לכאורה מאמץ רב בדברי האל, מעולם לא הבינו מהי אמונה אמיתית, מהו ציות אמיתי, מהי אכפתיות אמיתית או מהי ההכרה האמיתית של אלוהים. הם לוקחים תאוריה, דמיון, ידע, כישרון, מסורת, אמונות טפלות ואף את ערכי המוסר של האנושות והופכים אותם ל"הון" ול"כלי נשק" לשם אמונה באלוהים ודבקות בו ואף הופכים אותם ליסודות אמונתם באלוהים ולדבקותם בו. במקביל, הם גם לוקחים את ההון ואת כלי הנשק הללו והופכים אותם לקמעות קסם להכרת אלוהים, לעמידה מול אלוהים ולהתמודדות עם הבדיקות, הניסיונות, הייסורים והשיפוט של אלוהים. בסופו של דבר, יציר כפיהם איננו אלא מסקנות על אלוהים הספוגות בקונוטציה דתית ובאמונות טפלות פיאודליות וכל זה אינו אלא תפיסה רומנטית, גרוטסקית וחידתית. דרכם להכיר ולהגדיר את אלוהים יצוקה באותה תבנית של האנשים המאמינים רק בשמיים ממעל, או באיש הזקן שבשמיים, בעוד שממשיותו של אלוהים, מהותו, טבעו, מה שיש לו, הווייתו וכדומה – כל הדברים הקשורים באלוהים האמיתי בעצמו – הם דברים שנשגבים מבינתם, שמנוגדים לחלוטין לבינתם ואף מרוחקים ממנה כרחוק מזרח ממערב. באופן זה, על אף שהם חיים על פי האספקה וההזנה של דברי האל, הם בכל זאת אינם מסוגלים באמת לפסוע בנתיב של יראת אלוהים ולסור מרע. הסיבה האמיתית לכך היא שהם מעולם לא התוודעו לאלוהים, מעולם לא היו להם קשר או קרבה אמיתית איתו, ועל כן לא התאפשר להם להגיע לכדי הבנה הדדית עם אלוהים או לעורר בקרבם אמונה אמיתית באלוהים, דבקות בו או יראה כלפיו. הצורך להתייחס כך לדברי האל, הצורך להתייחס כך לאלוהים – השקפה וגישה אלה הן שחרצו את גורלם להעלות חרס במאמציהם, לנצח לא להיות מסוגלים לצעוד בנתיב של יראת אלוהים ולסור מרע. המטרה שאליה הם מכוונים והכיוון שבו הם צועדים מסמלים את היותם אויבי אלוהים לנצח נצחים וכי לנצח נצחים לא יוכלו לזכות בישועה.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, הקדמה

104. במסגרת שנות עבודתי הרבות, האדם קיבל רבות וויתר על רבות, אך אני עדיין אומר שהאדם לא מאמין בי באמת ובתמים. זאת מפני שהאדם רק מכיר באופן שטחי בכך שאני אלוהים, והוא לא מסכים עם האמת שבפי, ויתרה מזאת, הוא לא מנהיג את האמת שאני מבקש ממנו. במילים אחרות, האדם מכיר רק בקיומו של אלוהים, אך לא בקיומה של האמת; האדם מכיר רק בקיומו של אלוהים, אך לא בקיומם של החיים; האדם מכיר בשמו של אלוהים, אך לא במהותו. עקב לקנאותו, האדם נמאס עליי. זאת מכיוון שהאדם פשוט משתמש במילים ערבות לאוזן כדי לרמות אותי, ואף אחד לא עובד אותי בלב שלם. דיבורכם נושא עמו את פיתוי הנחש. יתרה מזאת, דיבורכם יהיר באופן קיצוני – הוא ממש הצהרה מפי הארכי-מלאך. מעבר לכך, מעשיכם מרופטים וקרועים ברמה מבישה, ורצונותיכם המוגזמים וכוונותיכם החמדניות צורמים את האוזן. כולכם הפכתם לעשים בביתי, שמהם אפטר בתיעוב. זאת מכיוון שאף אחד מכם לא אוהב את האמת – אתם רק בני אדם שחושקים בברכות, ואשר חושקים לעלות לשמיים ולראות את החיזיון המדהים של המשיח כשהוא משתמש בעוצמתו על פני האדמה. אולם האם אי-פעם חשבתם איך ייתכן בני אדם כה מושחתים כמוכם, שכלל לא יודעים מהו אלוהים, יוכלו להיות ראויים להיות חסידי אל? איך ייתכן שתוכלו לעלות לשמיים? איך ייתכן שתהיו ראויים לראות את התפארת, שחסרת תקדים בהדרה? פיכם מלא דברים של רמאות וזוהמה, של בגידה ויהירות. מעולם לא נשאתם בפניי דברי כנות וקדושה או דברים על ציות לי עקב חוויית דברי. בסופו של דבר, איזו מין אמונה יש לכם? לבכם מלא בתשוקות ובעושר, ודעתכם מלאה בדברים חומריים. מדי יום, אתם מחשבים כיצד להפיק ממני רווח, ומעריכים כמה עושר וכמה דברים חומריים הרווחתם ממני. מדי יום, אתם ממתינים לברכות נוספות שיורעפו עליכם, כדי שתוכלו להתענג אף יותר ואך טוב יותר על דברי עונג. הדבר אשר במחשבותיכם בכל רגע אינו אני ואינו האמת הנובעת ממני, אלא בעלכם (רעייתכם), בניכם, בנותיכם, או מה שאתם אוכלים או לובשים, והמחשבה כיצד תוכלו ליהנות מעונג טוב יותר ורב יותר. אפילו אם תמלאו את בטנכם עד אפס מקום, אתם לא הרבה מעבר לגוויות, הלא כן? אפילו תעטרו את דמותכם החיצונית בפאר, אתם אינכם אלא גוויות מהלכות ללא רוח חיים, הלא כן? אתם עמלים למען בטנכם עד שמאפיר שיערכם, אולם אף אחד מכם לא מוכן להקריב ולו שערת ראש אחת למען עבודתי. אתם נודדים ללא-הרף, מאמצים את גופכם ומענים את דעתכם למען בשרכם ולמען בניכם ובנותיכם, אך איש מכם לא דואג לרצוני. מה אתם עדיין מקווים להרוויח ממני?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, רבים הקרואים אך מעטים הנבחרים

105. הבעתי דברים כה רבים, וכן הבעתי את רצוני וטבעי, אך למרות זאת בני האדם עדיין אינם מסוגלים להכיר אותי ולהאמין בי. ניתן אף לומר שהם עדיין אינם מסוגלים להישמע לי. אלו החיים בכתבי הקודש, אלו החיים בתוך החוק, אלו החיים על הצלב, אלו החיים על פי הדוקטרינה, אלו החיים בתוך העבודה שאני עושה כיום – מי מהם תואם לי? אתם חושבים רק על קבלת ברכות וגמול, ומעולם לא הקדשתם מחשבה לדרך שבה תוכלו לתאום לי או איך להימנע מלהתנגד לי. אני כה מאוכזב מכם, שכן הענקתי לכם רבות אך קיבלתי מכם כה מעט בתמורה. המרמה שלכם, ההתנשאות שלכם, החמדנות שלכם, רצונותיכם המוגזמים, הבגידה שלכם, המרדנות שלכם – איך יוכלו מי מאלו לחמוק מהבחנתי? אתם מקלים בי ראש, משטים בי, מעליבים אותי, משדלים אותי, תובעים ממני דברים, סוחטים ממני קורבנות – כיצד יכול זדון שכזה לחמוק מעונשי? מעשיכם הרעים הם הוכחה לעוינותכם כלפיי, וכן הוכחה להיותכם מנוגדים לי. כל אחד מכם מאמין שהוא כה תואם לי, אך אם כך הדבר, למי מתייחסות ראיות מוצקות אלו? אתם מאמינים שהכנות והנאמנות שלכם כלפיי הן הנעלות ביותר. אתם סבורים שאתם כה טובי לב, כה מלאי חמלה, ושהקדשתם לי הרבה כל כך. אתם סבורים שעשיתם די למעני. אך האם אי-פעם היצבתם מול אמונות אלו את התנהגותכם? אני אומר שאתם מאוד גאוותנים, מאוד חמדנים ומאוד שטחיים; התחבולות שבהן אתם משטים בי מאוד מחוכמות, ובאמתחתכם שפע כוונות ושיטות בזויות. נאמנותכם דלה מדי, רצינותכם חסרת ערך, ומצפונכם נבוב עוד יותר. בלבכם זדון רב ואיש אינו פטור מכוונות הזדון שלכם, גם לא אנוכי. אתם סוגרים דלתותיכם בפניי למען ילדיכם, למען בעליכן או למען השימור העצמי שלכם. במקום לדאוג לי, אתם דואגים למשפחתכם, לילדיכם, למעמדכם, לעתידכם ולסיפוק שלכם. מתי בכלל חשבתם עלי בזמן שדיברתם או פעלתם? בימים קרים, מחשבותיכם פונות לעבר ילדיכם, בעליכן, נשותיכם או הוריכם. גם בימים חמים אין לי מקום במחשבותיכם. כשאתם ממלאים את חובתכם אתם חושבים על האינטרסים שלכם, על בטיחותכם האישית, על בני משפחתכם. איזה דבר עשיתם אי-פעם למעני? מתי בכלל חשבתם עלי? מתי התמסרתם בכל מחיר לי ולעבודתי? היכן העדות להיותכם תואמים לי? היכן הראיות לנאמנותכם לי? היכן הראיות לציותכם לי? מתי כוונותיכם לא היו למען קבלת ברכותיי? אתם משטים בי ומרמים אותי, משחקים באמת, מסתירים את קיומה של האמת ובוגדים במהותה של האמת. כיוון שאתם מתנגדים לי, מה מצפה לכם בעתיד? אתם שואפים לתאום לאל המעורפל שלכם ושואפים רק לאמונה מעורפלת, אך אינכם תואמים למשיח. האם הזדוניות שלכם לא ראויה לגמול זהה לזה שמגיע לרשעים? כשיגיע הזמן תבינו שכל מי שמנוגד למשיח אינו יכול להימלט מחרון אפי, ואף תגלו מהו סוג הגמול שיוטל על מי שמתנגד למשיח.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עליכם לחפש דרך לִתְאום למשיח

106. בחיפושכם, יש לכם יותר מדי תפיסות, תקוות ועתידים אישיים. העבודה הנוכחית נועדה לטפל ברדיפת המעמד שלכם ובתשוקותיכם המופרזות. התקוות, המעמד והתפיסות הם כולם ביטויים קלאסיים של טבע שטני. הסיבה לכך שהדברים האלה קיימים בליבם של בני האדם היא משום שרעל השטן תמיד מאכל את מחשבותיהם של בני האדם, והם לא מסוגלים להתנער מפיתויי השטן האלו. הם חיים בחטא אך לא מאמינים שזהו חטא, והם עדיין מאמינים: "אנחנו מאמינים באלוהים, ולכן הוא חייב להעניק לנו ברכות ולהסדיר הכול למעננו באופן ראוי. אנחנו מאמינים באלוהים, ולכן אנחנו בהכרח נעלים על אחרים, וצריך להיות לנו מעמד רם מזה של אחרים ועתיד טוב מזה של כל אדם אחר. מכיוון שאנחנו מאמינים באלוהים, הוא חייב לתת לנו ברכות בלתי מוגבלות. אחרת זו לא הייתה נקראת אמונה באלוהים." במשך שנים רבות, המחשבות שבני האדם הסתמכו עליהן כדי לשרוד איכלו את ליבם עד כדי כך שהם הפכו לבוגדניים, לפחדנים ולמתועבים. לא רק שאין להם כוח רצון ונחישות, אלא שהם גם הפכו לתאבי בצע, יהירים וזדוניים. אין להם שום נחישות שמתעלה מעבר לעצמם, וגם אין להם שום אומץ להתנער מכבלי ההשפעות האפלות האלה. מחשבותיהם וחייהם של בני האדם רקובים, נקודת מבטם על האמונה באלוהים עדיין מכוערת באופן בלתי נסבל, ואפילו כשהם מדברים על נקודת מבטם על האמונה באלוהים, ההאזנה לכך פשוט בלתי נסבלת. בני האדם הם כולם פחדנים, חדלי אישים, מתועבים ושבירים. הם לא נגעלים מכוחות האפלה והם לא רוחשים אהבה אל האור והאמת. במקום זאת, הם עושים כמיטב יכולתם לגרש אותם. מחשבותיכם ונקודות המבט שלכם כיום הן בדיוק כאלה, הלא כן? "מכיוון שיש לי אמונה באלוהים, עליי לקבל שפע ברכות, ויש להבטיח שמעמדי לעולם לא ירד ושהוא יהיה רם מזה של חסרי האמונה." אתם מחזיקים בנקודת מבט כזו לא במשך שנה או שנתיים בלבד אלא במשך שנים רבות. דפוסי החשיבה שלכם הם יותר מדי מהסוג של עסקאות קח-ותן. אף על פי שהגעתם לשלב הזה כיום, עדיין לא הרפיתם מהמעמד שלכם ואתם נאבקים בלי הרף לשאול אודותיו ולשמור עליו מדי יום, בפחד עמוק שמא יום אחד מעמדכם יאבד ושמכם ייהרס. בני האדם לעולם לא מניחים בצד את רצונם בנוחות. ...ככל שאתה מחפש כך יותר, כך אתה קוצר פחות תוצאות. ככל שהרצון של אדם במעמד רב יותר, כך אלוהים יטפל בו יותר. במקרה כזה, על האדם לעבור זיכוך אדיר. אדם כזה הוא יותר מדי חסר ערך! יש לטפל בו ולשפוט אותו באופן נאות כדי שהוא ירפה מדברים כאלה באופן יסודי. אם תעסוק כך עד הסוף, לא תקצור דבר. בני אדם שלא עוסקים בחיפוש חיים לא יכולים לעבור שינוי. בני אדם שלא צמאים לאמת לא יכולים לזכות באמת. אתה לא מתמקד בעיסוק בהשגת שינוי אישי ובהיווכחות, אלא תמיד מתמקד בתשוקות מופרזות ובדברים שמגבילים את אהבתך לאלוהים ומונעים מבעדך להתקרב אליו. האם הדברים האלה יכולים לחולל בך שינוי? האם הם יכולים להכניס אותך אל המלכות?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, מדוע אינך מוכן להיות ניגוד?

107. האדם חי בתוך האור, אך הוא אינו מודע לערכו הרב של האור. הוא אינו יודע את מהותו של האור ואת מקורו של האור, ויתרה מזו, הוא אינו יודע למי האור שייך. מיד לאחר שאני מעניק לאדם את האור, אני בוחן את מצבו של האדם: משום האור, כל בני האדם משתנים וגדלים, והם עזבו את החשכה. אני מביט בכל פינה בתבל ורואה שההרים נבלעים בערפל, שהמים קפאו מהקור, ושמשום בואו של האור, בני האדם מביטים למזרח בתקווה לגלות משהו יותר יקר ערך – אך האדם עדיין לא מסוגל לזהות כיוון ודאי בתוך הערפל. מפני שהעולם כולו מכוסה בערפל, כשאני מביט מתוך העננים, האדם אף פעם לא מגלה את קיומי. האדם מחפש משהו על פני האדמה; נדמה שהוא תר אחר מזון; נדמה שהוא מתכוון להמתין לבואי, אך הוא לא מכיר את יומי, וכל מה שהוא יכול לעשות הוא להביט לעתים תכופות בנצנוץ האור במזרח. מבין כל העמים, אני מחפש בני אדם שהם באמת כלבבי. אני מהלך בקרב כל העמים וחי בקרב כל העמים, אך האדם בריא ושלם על פני האדמה, ולכן איש לא באמת כלבבי. בני האדם לא יודעים איך לדאוג לרצוני, הם לא יכולים לראות את מעשיי, הם לא יכולים לנוע באור והאור לא יכול להאיר אותם. על אף שהאדם תמיד נצר את דבריי בלבו, הוא לא מסוגל לזהות את מזימותיו הערמומיות של השטן. מפני ששיעור קומתו של האדם עלוב מדי, הוא לא מסוגל לעשות כל מה שהוא רוצה. האדם מעולם לא אהב אותי בכנות. כשאני מרומם אותו, הוא מרגיש לא ראוי לכך, אך זה לא גורם לו לנסות לְרַצות אותי. הוא בסך הכל מחזיק בידו את המעמד שנתתי לו ובוחן אותו בקפידה. משום שהוא אדיש לחביבותי, הוא מתעקש במקום זאת לזלול את הברכות שמעמדו טומן בחובו. האין זה הליקוי של האדם? כשההרים זזים, האם הם יכולים לשנות את מסלולם כדי לא לפגוע במעמדכם? כשהמים זורמים, האם הם יכולים לעצור לפני מעמדו של האדם? האם מעמדו של האדם יכול להניע את השמיים והארץ לאחור? פעם הייתי רחום כלפי האדם שוב ושוב, אך איש לא הוקיר זאת או נצר זאת בלבו – הוא בסך הכל הקשיב לכך כאל סיפור או קרא זאת כרומן. האם דבריי באמת לא מרגשים את לבו של האדם? האם לאמירותיי אין כל השפעה? האם ייתכן שאיש לא מאמין בקיומי? האדם לא אוהב את עצמו – במקום זאת, הוא עושה יד אחת עם השטן כדי לתקוף אותי ומשתמש בשטן כ"נכס" כדי לשרת אותי. אני אחדור לכל מזימותיו הערמומיות של השטן ואמנע מבני האדם על פני האדמה ללכת שולל אחרי השטן, כדי שהם לא יתנגדו לי משום קיומו של השטן.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 22

108. אנשים רבים מאחורי גבי חומדים את יתרונות המעמד. הם מאביסים את עצמם במזון, הם אוהבים לישון ומסבים את כל תשומת לבם לבשרם ותמיד חוששים שאין לבשר דרך להימלט. הם אינם ממלאים את תפקידם ההולם בכנסייה. הם אוכלי חינם על חשבון הכנסייה או שהם גוערים באחיהם ובאחיותיהם תוך שימוש בדבריי, מתנשאים מעל הזולת מעמדה של סמכות. בני האדם האלה חוזרים ואומרים שהם ממלאים את רצון האל ותמיד אומרים שהם מקורבי האל – האין זה מגוחך? אם אתה מונע מהכוונות הנכונות אך אינך יכול לשרת לפי רצון האל, הרי שאתה משתטה. אולם אם הכוונות שלך אינן נכונות אך אתה בכל זאת אומר שאתה משרת את אלוהים, הרי שאתה מתנגד לאלוהים ואלוהים צריך להעניש אותך! אין לי שום אהדה לבני אדם כאלה! הם אוכלי חינם בבית האל והם תמיד חומדים את הנאות הבשר ואינם מתחשבים כלל בענייניו של אלוהים. הם תמיד מחפשים את מה שטוב להם ואינם מתייחסים לרצון האל. הם אינם מקבלים את הביקורת של רוח האל בשום דבר ממעשיהם. הם תמיד מתמרנים ומרמים את אחיהם ואחיותיהם והם דו-פרצופיים, כמו שועל בכרם הגונב ענבים ורומס את הכרם. האם ייתכן שבני אדם כאלה יהיו מקורביו של אלוהים? האם אתה כשיר לקבל את ברכות האל? אינך נושא שום עול בחייך ובכנסייה. האם אתה כשיר לקבל את המטלה שאלוהים מטיל עליך? מי יעז לסמוך על אדם כמוך? כשאתה משרת כך, האם אלוהים יעז להפקיד בידך משימה גדולה יותר? האם זה לא יגרום לעיכובים בעבודה?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, איך לשרת בהרמוניה עם רצון האל

109. רוב בני האדם אף מדברים על תנאים לשירותם את אלוהים: לא אכפת להם אם הוא אלוהים או אדם. הם רק מדברים על התנאים שלהם, ועוסקים רק בסיפוק תשוקותיהם. כשאתם מבשלים למעני, אתם דורשים דמי שירות; כשאתם עושים למעני שליחויות, אתם מבקשים שכר שליחים; כשאתם עובדים למעני אתם דורשים שכר עבודה; כשאתם מכבסים את בגדיי אתם דורשים שכר כביסה; כשאתם תורמים לכנסייה אתם דורשים החזר עלויות; כשאתם נושאים דברים אתם דורשים שכר נואמים; כשאתם מפיצים ספרים אתם דורשים דמי הפצה, וכשאתם כותבים אתם דורשים תשלום על הכתיבה. אלו שטיפלתי בהם אף דרשו ממני פיצויים, בשעה שאלו שנשלחו הביתה דורשים פיצויים על הנזק לשמם הטוב. מי שלא נשוי דורש נדוניה, או פיצוי על נעוריו האבודים. מי שהורג תרנגולת דורש דמי שחיטה; מי שמטגן מזון דורש דמי טיגון; ומי שמבשל מרק דורש תשלום גם על זה... זוהי אנושיותכם הנשגבת ורבת העוצמה ואלה הם המעשים שמכתיב מצפונכם הטוב. היכן ההיגיון שלכם? היכן האנושיות שלכם? אני רוצה לומר לכם: אם תמשיכו כך, אפסיק לעבוד בקרבכם. לא אעבוד בקרב עדר של חיות בדמות אדם; לא אסבול כך למען קבוצה כזו של בני אדם שפניהם התמימות מסתירות לבבות סוררים; לא אסבול למען להקת חיות שכזו, שאין לה ולו אפשרות קלושה לגאולה. היום שבו אפנה לכם את גבי הוא היום שבו תמותו, היום שבו יבוא עליכם החושך והיום שבו האור ינטוש אתכם. אני רוצה לומר לכם: לעולם לא אהיה נדיב כלפי קבוצה כמו שלכם, קבוצה הנחותה אפילו מחיות! יש גבולות לדבריי ולמעשיי, וכפי שהאנושיות והמצפון שלכם כיום, לא אעבוד עוד, מפני שמצפונכם יותר מדי לוקה בחסר, מפני שגרמתם לי כאב רב מדי ומפני שהתנהגותכם הנבזית מגעילה אותי מדי. לבני אדם שאנושיותם ומצפונם כל כך לוקים בחסר לעולם לא יהיה סיכוי בעת הישועה; לעולם לא אושיע בני אדם כה חסרי לב וכפויי טובה. בבוא יומי, אמטיר לנצח את להבותיי על בני המרדות שעוררו את חרון אפי העז, ואטיל את עונשי הנצחי על החיות האלה שהטיחו בי גידופים ונטשו אותי, אשרוף לנצח בלהבות זעמי את בני המרדות שאכלו וחיו יחד עמי אך לא האמינו בי אלא העליבו אותי ובגדו בי. אטיל את עונשי על כל אלו שעוררו את זעמי, אמטיר את כל חמתי על חיות אלה, שפעם רצו לעמוד לצדי כשוות לי, אך לא עבדו אותי ולא שמעו לי. המטה שבו אכה את בני האדם ייפול על החיות האלו שבעבר נהנו מיחסי הטוב שנהנו מהתעלומות שחלקתי איתם, ושניסו לקחת ממני הנאות חומריות. לא אסלח לאף אדם שינסה לתפוס את מקומי. לא אחוס על איש מאלה שמנסים לקחת ממני בכוח מזון ובגדים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, מי שטבעו אינו משתנה צורר את אלוהים

110. מה שאתם רואים היום הוא רק חרב פי החדה. עוד לא ראיתם את המטה שבידי או את האש שבה אני שורף את האדם, וזו הסיבה לכך שאתם עדיין יהירים ומשולחי רסן בפניי. זו הסיבה לכך שאתם עדיין נאבקים בי בביתי ומערערים בלשונכם האנושית על הדברים שאמרתי לכם. האדם לא מפחד ממני, ואף שהוא עדיין נוטר לי טינה עד היום, הוא בכל זאת לא מפחד ממני כלל. יש בפיכם לשון ושיניים של חוטאים. דבריכם ומעשיכם הם כמו אלה של הנחש שפיתה את חווה לחטוא. אתם דורשים זה מזה עין תחת עין ושן תחת שן, ואתם נאבקים על עמדתכם, תהילתכם ורווחיכם בפניי, אך אתם לא יודעים שאני צופה בסתר בדבריכם ובמעשיכם. עוד לפני שאתם מתייצבים בפניי, אני כבר מכיר את דעתכם ולבכם לפניי ולפנים. האדם תמיד חפץ להימלט מבין ידיי ולהימנע מתצפית עיניי, אבל אני מעולם לא נמנעתי מדבריו וממעשיו. במקום זאת, בכוונה תחילה התרתי לדברים ולמעשים הללו להגיע לעיניי, כדי שאוכל לייסר אותו על חטאיו ולשפוט אותו על מרדנותו. כך, דבריו ומעשיו הנסתרים של האדם תמיד נשארים בפני כס המשפט שלי, וכס המלכות מעולם לא עזב את האדם משום שמרדנותו רבה מדי. עבודתי היא לשרוף ולטהר את כל הדברים והמעשים של האדם שנאמרו ונעשו בפני רוחי. כך^[א], לאחר שאעזוב את פני האדמה, בני האדם יהיו עדיין מסוגל לשמור על נאמנות כלפיי, והם ימשיכו לשרת אותי כפי שעושים משרתיי הקדושים בעבודתי – כך הם יאפשרו לעבודתי על פני האדמה להימשך עד היום שבו היא תושלם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עבודת הפצת הבשורה היא גם עבודת ישועת האדם

הערות שוליים:

א. בטקסט המקורי לא מופיעות המילים "כך".

111. אני מאוד מעריך את בני האדם שלא מטפחים חשד לגבי אחרים ואוהב את אלה המקבלים את האמת ללא היסוס. לבני אדם כאלה אני דואג בקפידה, מכיוון שבעיניי הם בני אדם כנים. אם אתם מאוד ערמומיים מטבעכם, יש לכם לב זהיר וחשד לגבי כל דבר וכל אדם. לכן, אמונתכם בי בנויה על יסודות של חשד. אני לעולם לא אכיר באמונה מסוג זה, וללא אמונה אמיתית, אתם תתרחקו עוד יותר מאהבה אמיתית. אם אתם מסוגלים לפקפק באלוהים, ואם אתם עוסקים בספקולציות ביחס אליו כאוות נפשכם, אתם בהחלט בני האדם הערמומיים ביותר שיש. אתם מעלים ספקולציות שאלוהים יכול להיות כמו האדם: חוטא ללא מחילה, בעל אופי קטנוני, לא הוגן וחסר היגיון, נטול חוש צדק, הנוטה לטקטיקות זדוניות, בוגדני וערמומי, המקבל סיפוק מרוע וחושך וכיוצא בזה. הסיבה לכך שיש לאדם מחשבות כאלה היא משום שאין לו שום ידע לגבי אלוהים, הלא כן? אמונה כזו היא לא פחות מחטא! יתרה מזאת, ישנם אפילו בני אדם שמאמינים שאני שבע רצון מאלה שמתחנפים ומתרפסים בפניי, ושבני אדם שלא נוהגים כך לא יתקבלו בברכה בבית האל ואף לא יצליחו לשמור על מקומם בו. האם זה כל הידע שקיבלתם לאורך הדורות? האם זהו הדבר שרכשתם? הידע שלכם לגביי לא מסתכם באי-ההבנות הללו, אלא שהוא גם כולל את חילול רוחו של אלוהים והשמצת השמיים. זו הסיבה לכך שאני אומר שהאמונה הזו שלכם רק תגרום לכם לתעות יותר הרחק ממני ולהתנגד לי יותר. במשך שנים רבות של עבודה, ראיתם אמיתות רבות, אך האם אתם יודעים מה שמעו אוזניי? כמה מבינכם מוכנים לקבל את האמת? כולכם מאמינים שאתם מוכנים לשלם את המחיר בעבור האמת, אך כמה בני אדם באמת סבלו בעבור האמת? בלבכם יש אך ורק אי-צדק, ולכן אתם מאמינים שכולם, ללא יוצא מן הכלל, הם ערמומיים ורמאים. אתם אפילו מאמינים שאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם יהיה כאדם רגיל: ללא שמץ של טוב לב או אהבה אדיבה. יתרה מזאת, אתם מאמינים שרק לאלוהים שבשמיים יש אופי אצילי וטבע אדיב ומלא חמלה. כמו כן, אתם מאמינים שאדם קדוש כזה לא קיים, ושרק חושך ורוע מושלים על פני האדמה, וכן שאלוהים הוא רק מטרה שבני האדם תולים בה את תקוותיהם למען כל מה שטוב ויפה, ושהוא דמות אגדית שהאדם המציא. בדעתכם אתם מאמינים שאלוהים שבשמיים מאוד הגון, צודק, ודגול, ואף ראוי לעבודה ולהערצה, אך אלוהים שבארץ הוא רק תחליף לאלוהים שבשמיים או כלי בידיו. אתם סבורים שאלוהים שבארץ לא שווה-ערך לאלוהים שבשמיים, ועל אחת כמה וכמה שאין להזכירו באותה הנשימה עם אלוהים שבשמיים. כשמדובר בגדולתו וההוקרה של אלוהים, הן נתפסות כחלק מכבודו של אלוהים שבשמיים, אך כאשר מדובר באופי האדם ושחיתותו, הרי שהם נתפסים כשייכים לאלוהים שבארץ. אלוהים שבשמיים הוא נשגב לעד, ואילו אלוהים שבארץ יהיה לעד חסר חשיבות, חלש וחסר יכולת. אלוהים שבשמיים לא מונע מרגשות, אלא רק מהצדק, ואילו אלוהים שבארץ מונע רק ממניעים אנוכיים, והוא חסר כל הגינות או היגיון. באלוהים שבשמיים אין אפילו שמץ של מרמה, והוא נאמן לעד, ואילו באלוהים שבארץ תמיד יש צד של רמאות. אלוהים שבשמיים אוהב את האדם עד מאוד, ואילו אלוהים שבארץ לא דואג לאדם באופן מספק, ואפילו מזניח אותו לחלוטין. מזה זמן רב נשמר בלבכם הידע הכוזב הזה, וייתכן שהוא גם יונצח בעתיד. אתם מתייחסים לכל מעשיו של המשיח מתוך נקודת מבט של חוטאים ומעריכים את כל עבודתו, זהותו ומהותו מתוך נקודת המבט של רשעים. עשיתם טעות חמורה מאוד, טעות שקודמיכם מעולם לא עשו. כלומר אתם משרתים רק את האל הנשגב שבשמיים העוטה כתר, אך לא מייחסים כל חשיבות לאל שהוא כה חסר חשיבות בעיניכם עד שהוא בלתי נראה. זה החטא שלכם, הלא כן? זו דוגמה אופיינית לעבירה שלכם נגד טבעו של אלוהים, הלא כן? אתם עובדים את אלוהים שבשמיים. אתם מעריצים צלמים נשגבים ומערכים את בעלי הלשון הצחה. אתם מצייתים בשמחה לאל שמעניק לכם שפע, ומשתוקקים עד מאוד אל האל שיכול להגשים את כל משאלותיכם. היחיד שאתם לא עובדים אותו הוא האל שאינו נשגב. הדבר היחיד שאתם שונאים הוא קשר לאל הזה שאף אדם לא יכול להעריך. הדבר היחיד שאתם לא מוכנים לעשות הוא לשרת את האל הזה שמעולם לא נתן לכם אף פרוטה, והיחיד שאתם לא עורגים אליו הוא האל הלא נעים הזה. אל זה לא מסוגל לאפשר לכם להרחיב את האופקים שלכם או לגרום לכם להרגיש כאילו זה עתה מצאתם אוצר, ובוודאי שלא להגשים את משאלותיכם. אם כן, מדוע אתם חסידים שלו? האם בכלל חשבתם על כך? מה שאתם עושים לא רק פוגע במשיח זה, אלא חשוב מכך, הוא פוגע באלוהים שבשמיים. אני חושב שזו לא מטרת אמונתכם באלוהים!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, כיצד להכיר את אלוהים על פני האדמה

112. רבים יעדיפו דין גיהינום על פני התנהגות ודיבור כנים. אין זה פלא שיש לי יחס אחר כלפי שקרנים. כמובן, אני מבין את הקושי האדיר שלכם להיות כנים. כולכם מתוחכמים ומיומנים מאוד במדידת הזולת באמצעות הסרגל הקטנוני שלכם, מה שהופך את העבודה שלי לפשוטה הרבה יותר. מכיוון שכל אחד מכם חובק סודות בחיקו, ובכן, אני אשלח אתכם בזה אחר זה לתוך אסון, לעבור "טבילת אש", כדי שמאותו רגע והלאה תהיו מחויבים לחלוטין לאמונה בדבריי. לבסוף, אחלץ מפיכם את המילים "אלוהים הוא אל נאמן", אז תביעו רגש עז ותקוננו על ש"עָקֹב הַלֵּב". מה יהיה הלך רוחכם בשלב הזה? אני סבור שלא תיסחפו כל כך בחשיבותכם העצמית כמו עכשיו. עוד פחות מכך תהיו "עמוקים מכדי להיות מובנים" כמו עכשיו. יש כאלה שנוהגים בהגינות ובמיוחד "בנימוס" בפני אלוהים, אך הופכים למתריסים ומשולחי רסן בפני רוח הקודש. האם תמנו אדם שכזה על שורות הישרים? אם אתם צבועים ומיומנים בהתערות בחברה, אני אומר שאתם בהחלט מקלים ראש באלוהים. אם דבריכם מלאים בתירוצים והצדקות חסרות ערך, אז אני אומר שאתם ממאנים להנהיג את האמת. אם יש לכם סודות שאתם לא ששים לשתף ואם אתם לא מוכנים לחשוף את סודותיכם – כלומר את הקשיים שלכם – בפני אחרים כדי לחפש את דרך האור, אני אומר שאתם לא תקבלו את הישועה בקלות, ושאתם לא תגיחו בקלות מהחושך.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, שלוש תוכחות

113. אני מבין היטב את המרמה שקיימת בלבכם. רובכם הפכתם לחסידים שלי מתוך סקרנות והתחלתם לחפש אותי מתוך ריקנות. כשמשאלתכם השלישית מתנפצת – משאלתכם לחיים שמחים ושלווים – גם הסקרנות שלכם מתפוגגת. המרמה שקיימת בלבו של כל אחד מכם נחשפת באמצעות דבריכם ומעשיכם. למען הכנות, אתם פשוט סקרנים לגביי, אך אתם לא מפחדים ממני. אתם לא נוצרים את לשונכם, ומעבר לכך, אתם לא נוהגים בריסון בהתנהגותכם. אם כן, איזו מין אמונה יש לכם, באמת? האם היא אמיתית? אתם פשוט משתמשים בדבריי כדי להפיג את הדאגות שלכם ולהתמודד עם השעמום שלכם, כדי למלא את החללים הריקים בחייכם. מי מבינכם הנהיג את דבריי? למי יש אמונה אמיתית? אתם שוב ושוב צועקים שאלוהים הוא אל שרואה לעומק לבם של בני האדם, אך עד כמה האל שאתם צועקים עליו בלבכם תואם אותי? מאחר שאתם צועקים כך, מדוע אתם מתנהגים כך? האם ייתכן שזו האהבה שאתם רוצים לגמול לי בה? יש כמות לא מעטה של מסירות על שפתיכם, אך היכן הקורבנות שלכם ומעשיכם הטובים? אלמלא דבריכם הגיעו לאוזניי, איך ייתכן שהייתי שונא אתכם כל כך? אילו באמת הייתם מאמינים בי, איך ייתכן שהייתם נקלעים למצב כזה של מצוקה? סבר פנים מדוכא מרוח על פרצופכם כאילו אתם עומדים למשפט בשאול. אין לכם שמץ של חיוניות, ואתם מדברים בחולשה על הקול הפנימי שלכם. אתם אפילו מלאים בתלונות ובקללות. איבדתם אמונה במעשיי לפני זמן רב, ואפילו האמונה המקורית שלכם נעלמה, ולכן איך ייתכן שתוכלו להיות חסידים עד הסוף? אם כך הדבר, איך ייתכן שתזכו בישועה?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, דברים לצעירים ולזקנים

114. על אף שהאדם מאמין באלוהים, אלוהים אינו בלבו של האדם והאדם אינו יודע כיצד לאהוב את אלוהים ואינו רוצה לאהוב את אלוהים, משום שלבו לעולם אינו מתקרב לאלוהים והוא תמיד מתחמק מאלוהים. כתוצאה מכך, לבו של האדם מרוחק תמיד מאלוהים. אם כן, היכן לבו? למעשה, לבו של האדם לא הלך לשום מקום: במקום למסור את לבו לאלוהים או לחשוף אותו אליו, הוא שומר אותו לעצמו. זאת חרף העובדה שיש אנשים שמתפללים תדיר לאלוהים ואומרים, "הו, אלוהים, הבט בלבי – אתה יודע את כל מחשבותיי," ויש שאפילו נשבעים להניח לאלוהים להביט בהם, ושייענשו אם הם יפרו את שבועתם. על אף שהאדם מאפשר לאלוהים להביט אל תוך לבו, אין פירוש הדבר שהאדם מסוגל להישמע לכל התזמורים והסידורים של אלוהים, או שהוא נתן את גורלו ועתידו ואת כל כולו לשליטתו של אלוהים. לכן, יהיו אשר יהיו השבועות שאתם נשבעים לאלוהים או הדברים שאתם מצהירים בפניו, בעיני אלוהים לבכם עדיין סגור בפניו, משום שאתם מתירים לו רק להביט בלבכם, אך לא לשלוט בו. במילים אחרות, לא מסרתם את לבכם לאלוהים כלל, ואתם רק אומרים מילים יפות כדי שאלוהים ישמע. מצד שני, אתם מסתירים את כוונותיכם הערמומיות מאלוהים, יחד עם התככים, המזימות והתוכניות שלכם, ואתם אוחזים את עתידכם וגורלכם בידיכם, בפחד שאלוהים ייקח אותם מכם. לכן, אלוהים לעולם אינו חוזה בכנותו של האדם כלפיו. על אף שאלוהים צופה בעומקי לב האדם ויכול לראות מה האדם חושב ולמה הוא מייחל בלבו, ויכול לראות אילו דברים שמורים בלבו, לבו של האדם אינו שייך לאלוהים – הוא לא מסר אותו לשליטת אלוהים. כלומר לאלוהים יש הזכות לצפות, אך לא לשלוט. בהכרתו הסובייקטיבית של האדם, האדם אינו מתכוון ואינו רוצה למסור את עצמו לידי תזמורי האל. לא רק שהאדם סגר עצמו בפני אלוהים, ישנם אפילו אנשים המעלים דרכים לעטוף את לבם. הם משתמשים בדיבור חלק ובחנופה כדי ליצור מראית שווא ולרכוש את אמונו של אלוהים, והם מסתירים את פניהם האמיתיים מעיניו של אלוהים. מטרתם בכך היא למנוע מאלוהים לתפוס את טיבם האמיתי. הם אינם רוצים לתת את לבם לאלוהים, אלא לשמור אותם לעצמם. המשמעות הסמויה כאן היא שהאדם עצמו מתכנן, מחשב ומחליט את כל מה שהאדם עושה ורוצה. הוא אינו זקוק להשתתפותו או התערבותו של אלוהים, לא כל שכן לתזמוריו וסידוריו של אלוהים. לפיכך, בין אם ביחס לציווייו של אלוהים, למינויו או לדרישות של אלוהים מהאדם, החלטות האדם מבוססות על כוונותיו וענייניו שלו ועל מצבו ונסיבותיו שלו באותו הזמן. האדם תמיד משתמש בידע ובתובנות המוכרים לו ובתבונתו כדי לשפוט ולבחור את הדרך שבה ילך והוא לא מאפשר התערבות או שליטה מצד אלוהים. זהו לב האדם שאלוהים רואה.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ב'

115. בני אדם רבים רוצים לאהוב אותי באמת, אך משום שלבם אינו שלהם, אין להם שליטה על עצמם; בני אדם רבים אוהבים אותי באמת במהלך הניסיונות שלי, אך הם עדיין לא מסוגלים לתפוס שאני באמת קיים, והם סתם אוהבים אותי מתוך ריקנות ולא משום קיומי הממשי; בני אדם רבים חושפים בפניי את לבם ואז לא מתייחסים אליהם יותר והשטן חוטף את לבם בכל הזדמנות שיש לו, ולאחר מכן הם עוזבים אותי; בני אדם רבים אוהבים אותי באמת ובתמים כשאני מספק להם את דבריי, אך לא מוקירים את דבריי ברוחם, אלא משתמשים בהם כבדרך אגב כמו ברכוש ציבורי ומטילים אותם בחזרה למקום שממנו הם באו בכל זמן שמתחשק להם. האדם מחפש אותי כשהוא שרוי בכאב והוא מביט אליי במהלך הניסיונות. בעת שלווה, הוא נהנה ממני; בעת מצוקה, הוא מתכחש אליי; כשהוא עסוק הוא שוכח אותי; וכשהוא בטל הוא יוצא ידי חובה עבורי – אך איש מעולם לא אהב אותי לאורך כל חייו. אני רוצה שהאדם יהיה כן איתי: אני לא דורש שהוא ייתן לי דבר, אלא רק שכל בני האדם יתייחסו אליי ברצינות ושבמקום לשדל אותי, הם יאפשרו לי להשיב את הכנות של האדם. הנאורות שלי, ההארה שלי והמחיר של מאמציי חודרים אל כל בני האדם, אך כך גם העובדה האמיתית שכל מעשה אדם חודר אל כל בני האדם, וכך גם האופן שבו הם מוליכים אותי שולל. נדמה שמרכיבי הרמאות של האדם מלווים אותו עוד ברחם אמו, כאילו הוא ניחן בכישורים המיוחדים האלה של הולכת שולל מבטן ומלידה. יתר על כן, הוא מעולם לא גילה את סודו – איש מעולם לא גילה את המקור של כישורי הולכת השולל האלה. כתוצאה מכך, האדם חי חיי רמאות מבלי לדעת זאת, כאילו הוא סולח לעצמו וכאילו אלה הסדרי האל ולא האופן שבו הוא מוליך אותי שולל במכוון. האין זה בדיוק המקור לאופן שבו האדם מוליך אותי שולל? האין זו מזימתו הערמומית? החנופה והתחבולות של האדם מעולם לא בלבלו אותי, משום שהבנתי את מהותו זה מכבר. מי יודע כמה טומאה יש בדמו וכמה מארס השטן יש בו עד לשד עצמותיו? עם הזמן, האדם מתרגל לכך יותר ויותר, כך שהוא אדיש לסבל שהשטן גורם, ולכן אין לו עניין במציאת "אומנות הקיום הבריא."

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 21

116. כל בני האדם הם יצורים ללא הכרה עצמית והם אינם מסוגלים להכיר את עצמם. למרות זאת, הם מכירים את כל האחרים כמו את כף ידם, כאילו כל מה שהאחרים עשו ואמרו "נחקר" תחילה על ידיהם, אל מול עיניהם, וזכה לאישורם לפני שבוצע. כתוצאה מכך, נדמה שהם בוחנים לחומרה את כל האחרים, לרבות את מצבם הנפשי. כל בני האדם הם כאלה. למרות שהם נכנסו כיום לעידן המלכות, אופיים נותר כשהיה. הם עדיין עושים את מה שאני עושה בנוכחותי, אך מאחורי גבי, הם מתחילים לעסוק ב"עניינים" הייחודיים שלהם. אולם אחר כך, כשהם מתייצבים בפניי, נדמה שהם בני אדם שונים לחלוטין – לכאורה, רגועים ועשויים ללא חת, פניהם שלווים ודופק לבם יציב. האין זה בדיוק הדבר שהופך את האדם לנתעב כל כך? בני אדם רבים כל כך הם לגמרי דו-פרצופיים – מציגים לי פרצוף אחד ואת השני חושפים מאחורי גבי. בני אדם רבים כל כך מתנהגים כמו שה בן יומו בפניי, אך הופכים לנמר אכזרי מאחורי גבי, ואז הופכים לציפור קטנה המתעופפת בעליזות מעל הגבעות. בני אדם רבים כל כך מפגינים תכליתיות ונחישות בפניי. בני אדם רבים כל כך באים אליי ומבקשים את דבריי בצמא ובתשוקה, אך מואסים בהם ומתכחשים להם מאחורי גבי, כאילו שאמירותיי קשות מנשוא. פעמים כה רבות, חדלתי לתלות תקווה באנושות, משום שראיתי שאויבי השחית אותה. פעמים כה רבות, ראיתי את האנושות ניגשת אליי בבכי ומבקשת מחילה, אך משום חוסר הכבוד העצמי וחוסר התקנה העיקש שלה, עצמתי את עיניי בכעס לנוכח מעשיה, אפילו כשלבה היה ישר וכוונותיה כנות. פעמים כה רבות, ראיתי את בני האדם בטוחים בעצמם דיים כדי לשתף איתי פעולה, חבוקים לכאורה בזרועותיי וחשים את חום גופי כשהם בנוכחותי. פעמים כה רבות, בראותי את התמימות, החיוניות והחביבות של אנשיי הנבחרים, איך יכולתי שלא להתענג על הדברים האלה? בני האנוש אינם יודעים ליהנות מהברכות שידיי הועידו להם, משום שהם אינם יודעים מה הפירוש האמיתי של "ברכה" ו"סבל". זו הסיבה לכך שבני האדם אינה כנים כלל בחיפוש שלהם אותי. אילו יום המחר לא התקיים, מי מבינכם הניצבים בפניי היה צחור כשלג וזך כאבן ירקן טהורה? הייתכן שאהבתכם כלפיי היא רק דבר שניתן להמירו בסעודה טעימה לחך, בחליפה אופנתית, או במשרה רמה בשכר נאה? האם ניתן להמירה באהבה של הזולת כלפיכם? הייתכן באמת שניסיונות שהאדם עובר יגרמו לו לנטוש את אהבתו כלפיי? האם סבל ותלאות יגרמו לו להתלונן על הסדריי? איש מעולם לא העריך באמת את חרב פי: האדם מכיר רק את המשמעות השטחית שלה בלי להבין באמת מה כרוך בכך. לו בני אנוש היו מסוגלים לראות באמת את חדות חרבי, הם היו נחפזים כעכברושים לחוריהם. משום קהות החושים של בני האנוש, הם אינם מבינים כלל את הפירוש האמיתי של דבריי, ולכן אין להם מושג עד כמה אמירותיי מטילות אימה, או באיזו מידה אופיים האנושי נחשף, וכמה מהשחיתות שלהם נשפטה בדברים האלה. זו הסיבה לכך שעל פי הבנתם החלקית את דבריי, רוב בני האדם אימצו לעצמם גישה פושרת.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 15

117. במהלך העידנים, רבים נפרדו מהעולם הזה באכזבה ובאי-רצון, ורבים באו לעולם הזה מלאי תקווה ואמונה. דאגתי לכך שרבים יגיעו, ושילחתי רבים. אינספור בני אדם עברו בידיי. נפשות רבות הושלכו אל השאול, רבות חיו כבשר ודם, ורבות מתו ונולדו מחדש על פני האדמה. אולם אף אחת מהן לא זכתה מעולם להזדמנות ליהנות מברכות המלכות כיום. נתתי לאדם כל כך הרבה, אך הוא זכה רק במעט, משום שהסתערות כוחותיו של השטן שללה ממנו את היכולת ליהנות מהשפע שלי. התמזל מזלו רק להביט, אך הוא מעולם לא היה מסוגל ליהנות באמת. האדם מעולם לא גילה את בית האוצר שבגופו כדי לקבל את השפע השמימי, ולכן הוא איבד את הברכות שהענקתי לו. רוחו של האדם היא בדיוק החלק שלו שמחבר אותו לרוחי, הלא כן? מדוע האדם מעולם לא בא איתי במגע ברוחו? מדוע הוא מתקרב אליי כבשר ודם, אך הוא לא מסוגל לעשות זאת ברוח? האם פניי האמיתיים הם פניי כבשר ודם? מדוע האדם לא מכיר את מהותי? האם באמת לא היה ברוחו של האדם שום שמץ משלי? האם נעלמתי לחלוטין מרוחו של האדם? אם האדם לא ייכנס למישור הרוחני, איך הוא יוכל לתפוס את כוונותיי? האם יש משהו בעיני האדם שיוכל לחדור ישירות למישור הרוחני? פעמים רבות, קראתי לאדם ברוחי, אך האדם מתנהג כאילו דקרתי אותו – הוא מתבונן בי מרחוק בפחד עז שאוביל אותו לעולם אחר. פעמים רבות, בחנתי את רוחו של האדם, אך עדיין אין לא שום מושג והוא מפחד מאוד שאכנס לביתו ואנצל את ההזדמנות כדי לגזול ממנו את כל רכושו. לכן הוא סוגר את הדלת בעדי, ואני נותר מול אותה דלת קרה ואטומה. פעמים רבות, האדם נפל ואני הצלתי אותו, אך לאחר שהוא מתעורר, הוא מיד עוזב אותי ומעיף בי מבט זהיר, מבלי שאהבתי נגעה ללבו. מעולם לא חיממתי את לבו של האדם. האדם הוא בעל חיים חסר רגש, בעל דם קר. על אף שהחיבוק שלי מחמם אותו, הוא מעולם לא ריגש אותו במיוחד. האדם הוא כמו ברברי השוכן בהרים. הוא מעולם לא הוקיר את האופן שבו אני מטפח את האנושות. הוא לא מוכן להתקרב אליי ומעדיף להתגורר בין ההרים; אף על פי שהחיים שם הם בצל איום של חיות פרא, הוא עדיין לא מוכן למצוא בי מקלט. אני לא כופה דבר על אף אדם: אני רק עושה את עבודתי. יום יבוא שבו האדם ישחה אליי באוקיינוס רב-העוצמה, כדי ליהנות מכל השפע שעל פני האדמה ולהותיר מאחור את סכנת הטביעה בים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 20

118. אמונתכם יפה מאוד. אתם אומרים שאתם מוכנים להקדיש את חייכם לעבודתי – ושאתם מוכנים להקריב אותם למענה – אך הטבע שלכם לא השתנה במיוחד. אלה היו רק מילים יהירות, ואילו המעשים שלכם בפועל אומללים ביותר. נדמה שלשונו ושפתיו של האדם נמצאים בשמיים אך רגליו נמצאות הרחק למטה בארץ, ולכן דבריו ומעשיו וכן המוניטין שלו עדיין שרויים במצב מזעזע. המוניטין שלכם נהרס, התנהלותכם מבישה, אופן הדיבור שלכם עלוב, חייכם מתועבים, ואפילו כל האנושיות שלכם הידרדרה לכדי עליבות גסה. אתם צרי אופקים כלפי הבריות, ואתם עומדים על המקח על כל דבר קטן. אתם רבים על המוניטין והמעמד שלכם עצמכם, אפילו עד כדי כך שאתם מוכנים לרדת לגיהינום, אל אגם האש. די במילים ובמעשים שלכם בהווה כדי שאוכל להכריע שאתם חוטאים. די בגישתכם לעבודתי כדי שאוכל להכריע שאתם רשעים, ודי בטבע שלכם כדי לומר שאתם נפשות מטונפות מלאות בתועבות. די בביטויים שלכם ובמה שאתם מגלים כדי לקבוע שאתם בני אדם ששתו לרוויה מדמן של רוחות טמאות. כשמדובר על כניסה למלכות, אתם לא מסגירים את רגשותיכם. האם אתם סבורים שדי במצבכם הנוכחי כדי שתוכלו להיכנס בשערי מלכות השמיים? האם אתם סבורים שתוכלו לזכות להיכנס לארץ הקודש של עבודתי ודבריי מבלי שאבחן קודם לכן את דבריכם ומעשיכם? מי מסוגל לשטות בי בהצלחה? איך ייתכן שההתנהגויות המתועבות והעלובות שלכם יחמקו ממבטי? אני הכרעתי שחייכם הם חיים של שתיית דמן של הרוחות הטמאות ואכילת בשרן, מפני שאתם מחקים אותן בפניי מדי יום. ההתנהגות שלכם בפניי הייתה רעה במיוחד, ולכן איך ייתכן שלא אגעל? יש בדבריכם מן הסיאוב של רוחות טמאות: אתם מוליכים שולל, מסתירים ומתחנפים בדיוק כמו אלה שמבצעים מעשי כישוף, כמו אלה שמוליכים שולל ושותים את דמם של הרשעים. כל הביטויים של האנושות מאוד מרושעים, ולכן איך ייתכן שכל בני האדם ייכנסו לארץ הקודש שבה מצויים הצדיקים? האם אתם חושבים שהתנהגותכם המתועבת יכולה לבדל אתכם כקדושים בשונה מהרשעים? לשונכם דמוית הנחש תהרוס בסופו של דבר את בשרכם שמשמיד ומבצע תועבות, והידיים שלכם שמכוסות בדמן של רוחות טמאות יגררו את נשמתכם בסופו של דבר לגיהינום. אם כן, מדוע אתם לא ממהרים לנצל את ההזדמנות הזו לטהר את ידיכם שמכוסות בזוהמה? ומדוע אתם לא מנצלים את ההזדמנות הזו כדי לכרות את לשונכם שאומרת דברי רשע? האם ייתכן שאתם מוכנים לסבול באש הגיהינום למען ידיכם, לשונכם ושפתיכם? אני משגיח על לבם של בני האדם בשתי עיניי, מפני שזמן רב לפני שבראתי את האנושות, תפסתי את לבם בתוך ידיי. לפני זמן רב, ראיתי מבעד ללבו של האדם, ולכן איך ייתכן שהמחשבות שעל לבו של האדם יימלטו ממבטי? ואיך ייתכן שהאדם יספיק להימלט מהאש שרוחי תצית?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, האופי שלכם כה עלוב!

119. השפתיים שלכם אדיבות יותר מיונים, אך לבכם זדוני יותר מהנחש הקדמון. השפתיים שלכם יפהפיות כנשות לבנון, אך לבכם אינו אדיב משלהן, ובהחלט לא ניתן להשוות אותו ליופיין של נשות כנען. לבכם כה בוגדני! מה שאני מתעב הוא רק השפתיים של הרשעים והלב של הרשעים. הדרישות שאני מציב לבני האדם לא רמות מאלה שהצבתי לקדושים. העניין הוא רק שאני חש תיעוב כלפי המעשים הרעים של הרשעים, ואני מקווה שהרשעים יהיו מסוגלים להשליך מעליהם את הטינופת שלהם ולהימלט ממצבם הנוכחי, כדי שהם יוכלו להיבדל מהרשעים ולחיות עם הצדיקים ולהיות קדושים ביחד איתם. אתם נמצאים באותן נסיבות שאני מצוי בהן, אך אתם מכוסים בזוהמה, אתם לא ניחנים אפילו במקצת בצלם האנוש שנברא בראשית, ומשום שמדי יום אתם מחקים את צלמן של הרוחות הטמאות ועושים את מה שהן עושות ואומרים את מה שהן אומרות, כל חלק מכם ואפילו לשונכם והשפתיים שלכם רוויים במימיהם המעופשים. המצב חמור עד כדי כך שאתם מכוסים כולכם בכתמים האלה, ואין אפילו חלק אחד שיכול לשמש לעבודתי. זה כל כך שובר לב! אתם חיים בעולם כזה של סוסים ובקר, ואף על פי כן אתם לא מודאגים. אתם מלאים באושר וחיים בחופשיות ובקלות. אתם שוחים סביב במים המעופשים האלה, אך למעשה אינכם מבינים שנקלעתם לנסיבות כאלה. בכל יום אתם מתרועעים עם רוחות טמאות ומתעסקים ב"צואה". חייכם גסים מאוד, אך אתם לא מודעים לכך שאתם בשום אופן לא מתקיימים בעולם האנושי, ושאינכם שולטים בעצמכם. האם אינכם יודעים שהרוחות הרעות רמסו זה מכבר את חייכם, ושהמים המעופשים העכירו את האופי שלכם? האם אתם חושבים שאתם חיים בגן העדן הארצי, ושאתם מאושרים? האם אינכם יודעים שחייתם את חייכם לצד רוחות טמאות, ושחייתם עם כל מה שהן הכינו לכם? איך ייתכן שתהיה לדרך החיים שלכם איזושהי משמעות? איך ייתכן שיהיה לחייכם איזשהו ערך? עד היום, אתם מתרוצצים סביב למען הוריכם, הורים של רוחות טמאות. אולם אתם לא יודעים שאלה שמפילים אתכם בפח הם הורי הרוחות הטמאות האלה, שהולידו וגידלו אתכם. יתר על כן, אתם לא מודעים לכך שהם למעשה הורישו לכם את הטינופת שלכם. כל מה שאתם יודעים הוא שהם יכולים להסב לכם "הנאה", שהם לא ממיטים עליכם ייסורים, שהם לא שופטים אתכם, ושהם בפרט לא מקללים אתכם. הם מעולם לא התפרצו עליכם בזעם, אלא מתייחסים אליכם בחביבות ובאדיבות. דבריהם מזינים את לבכם ושובים אתכם, כך שאתם מאבדים את הצפון, ומבלי לשים לב, אתם נשאבים פנימה ואתם מוכנים לשמש לתועלתם, ולהיות כלים למטרותיהם ומשרתים. אין לכם תלונות כלל, ואתם מוכנים לעבוד עבורם כמו כלבים, כמו סוסים – הם מוליכים אתכם שולל. זו הסיבה לכך שאתם לא מגיבים כלל לעבודה שאני עושה. אין זה פלא שאתם תמיד רוצים להימלט בסתר מידיי, ואין זה פלא שאתם תמיד רוצים להשתמש במילות חנופה כדי ליהנות מחסדיי במרמה. מתברר שכבר הייתה לכם תוכנית אחרת, הסדר אחר. אתם יכולים לראות מעט מהמעשים שלי כאל הכול-יכול, אך אתם לא מכירים כהוא זה את המשפט והייסורים שלי. אין לכם מושג מתי הייסורים שלי החלו. אתם רק יודעים כיצד לרמות אותי, אך אתם לא יודעים שלא אסבול כל ביזוי מצד האדם. מאחר שכבר גמרתם בדעתכם לשרת אותי, לא ארפה מכם. אני אל קנאי ואני אל שקנאי לאנושות. מאחר שכבר שמתם את דברכם על המזבח, לא אהיה סובלני להתרוצצותכם לנגד עיניי, ולא אהיה סובלני כלפיכם אם תשרתו שני אדונים. האם חשבתם שתוכלו לאהוב אחר אחרי ששמתם את דברכם על המזבח שלי ולנגד עיניי? איך ייתכן שארשה לבני האדם לשטות בי כך? האם חשבתם שתוכלו לנדור נדרים ולהישבע לי בלשונכם כלאחר יד? איך ייתכן שנשבעתם בכס המלכות שלי, אני הנשגב מכול? האם חשבתם שהשבועות שלכם כבר עברו מהעולם? אני אומר לכם, גם אם בשרכם יעבור מהעולם, השבועות שלכם אינן יכולות להיעלם. בסופו של דבר, אני אגנה אתכם על סמך השבועות שלכם. אולם אתם חושבים שאתם יכולים להציב את דבריכם בפניי כדי להתמודד איתי ושלבכם יכול לשרת רוחות טמאות ורוחות רעות. איך ייתכן שחמת אפי תהיה סובלנית לבני האדם דמויי הכלבים ודמויי החזירים שמרמים אותי? אני חייב להוציא לפועל את צווי הניהול שלי, ולשחרר מידי הרוחות הטמאות את כל בני האדם ה"אדוקים" והמלאים בעצמם שמאמינים בי כדי "לשרת" אותי באופן ממושמע, כדי להיות לי לשוורים, כדי להיות לי לסוסים וכדי להיות נתונים לרחמי השחיטה שלי. אני אגרום לכם לאמץ מחדש את המסירות שהייתה לכם בעבר ולשרת אותי שוב. אני לא אהיה סובלני כלפי אף ברוא שירמה אותי. האם אתם חושבים שתוכלו להציב לי דרישות ולשקר בפניי בהפקרות? האם אתם חושבים שלא שמעתי ולא ראיתי בעבר את דבריכם או מעשיכם? איך ייתכן שלא אראה את דבריכם ואת מעשיכם? איך ייתכן שארשה לבני האדם לרמות אותי כך?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, האופי שלכם כה עלוב!

120. אני חי ביניכם ומתרועע איתכם מזה כמה אביבים וסתווים, אני חי בקרבכם ואיתכם מזה זמן רב. כמה מהתנהגותכם הבזויה חמקה מעיניי? דבריכם הכנים בהחלט מהדהדים באוזניי. מיליונים על מיליונים של שאיפותיכם הונחו על המזבח שלי – הן רבות מספור. אולם באשר למסירות וההשקעה שלכם, אינכם נותנים דבר. אין אפילו טיפה קטנה של כנות על המזבח שלי. איפה הפירות שהניבה אמונתכם בי? קיבלתם ממני חסד עד-אין-קץ, וראיתם אינסוף תעלומות מהשמיים. אפילו הראיתי לכם את להבות השמיים, אך לא הייתי מוכן לשרוף אתכם. כמה נתתם לי בתמורה? כמה אתם מוכנים לתת לי? בעודכם אוחזים במזון שנתתי לכם, אתם פונים ומציעים לי אותו, ואפילו אומרים שזה דבר שקיבלתם בתמורה על זיעת אפכם בביצוע עבודה קשה, ושאתם נותנים לי את כל שיש לכם. איך ייתכן שאתם לא יודעים שה"תרומות" שאתם מציעים לי הן דברים שגנבתם מהמזבח שלי? וכעת אתם מציעים אותם לי – אתם מרמים אותי, הלא כן? איך ייתכן שאתם לא יודעים שמה שאני נהנה ממנו היום הוא כל המנחות שעל המזבח שלי, ולא מה שהרווחתם בתמורה לעבודה הקשה ואז הצעתם לי? אתם למעשה מעזים לרמות אותי כך, ולכן איך ייתכן שאמחל לכם? איך ייתכן שאשא זאת עוד? נתתי לכם הכל. פתחתי הכל בפניכם, מילאתי את הצרכים שלכם ופקחתי את עיניכם, אך אתם מרמים אותי כך ומתעלמים ממצפונכם. הענקתי לכם הכל בחוסר אנוכיות, כך שאפילו שתסבלו, תזכו ממני בכל מה שהבאתי מהשמיים. אולם אין לכם שום מסירות כלל, ואפילו אם יש לכם תרומה זעירה, אתם "מתחשבנים" איתי לאחר מכן. תרומתכם לא תהיה שווה דבר בסופו של דבר, הלא כן? מה שנתתם לי הוא אך ורק גרגיר חול אחד, אבל מה שביקשתי מכם הוא טון זהב. אתם מתנהגים בחוסר היגיון, הלא כן? אני עובד בקרבכם. אין שום זכר למעשר שאני אמור לקבל, ועל אחת כמה וכמה אין זכר לקורבנות נוספים. יתרה מזאת, המעשר שמפרישים בני האדם יראי האל נחטף בידי הרשעים. כולכם ברחתם ממני, הלא כן? כולכם עוינים כלפיי, הלא כן? כולכם משמידים את המזבח שלי, הלא כן? איך ייתכן שאנשים כאלה ייחשבו לאוצרות בעיניי? בני אדם כאלה הם חזירים וכלבים שאני מתעב, הלא כן? איך ייתכן שאתייחס למעשיכם הרעים כאל אוצר?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, האופי שלכם כה עלוב!

121. יש דרכים רבות שנשגבות מתפיסתכם, ודברים רבים שעליהם אינכם יודעים דבר. אתם כל כך בורים; אני מכיר היטב את שיעור קומתכם ואת החסרונות שלכם. לפיכך, על אף שיש מילים רבות שלא תהיו מסוגלים להבין, אני בכל זאת רוצה לומר לכם את כל האמיתות האלה שמעולם לא הפנמתם. זאת משום שאני מודאג תמיד שבגלל שיעור הקומה הנוכחי שלכם, לא תוכלו לעמוד איתן בעדות שאתם נושאים עליי. אני לא ממעיט בערככם. אתם כולכם חיות שלא עברו את ההכשרה הרשמית שלי, ובאמת איני מסוגל כלל לראות כמה תהילה טמונה בכם. על אף שהשקעתי מאמצים אדירים בעבודתי עליכם, נדמה שכמעט אין בכם יסודות חיוביים, ואילו את היסודות השליליים ניתן לספור על עשר אצבעות והם משמשים רק כעדויות המביישות את השטן. כמעט כל מה שיש בכם חוץ מזה הוא הרעל של השטן. אתם נראים לי כבני אדם שכבר לא יוכלו לזכות בישועה. לכן, כפי שהדברים נראים כעת, אני מביט בהתנהגויותיכם השונות ואני סוף-סוף יודע מה שיעור הקומה האמיתי שלכם. זו הסיבה שאני תמיד דואג לכם: אם האדם היה מנהל את חייו בכוחות עצמו, האם הוא היה במצב טוב יותר מאשר מצבו הנוכחי? האם אתם לא מודאגים משיעור קומתכם הבוסרי? האם באמת תוכלו להיות כמו עם ישראל הנבחר, ולהיות נאמנים לי ורק לי בכל מצב? התכונות שאתם מדגימים הן לא השובבות של ילדים שהתרחקו מהשגחת הוריהם, אלא החייתיות שמתפרצת כשבעלי חיים נמצאים מחוץ להישג שוטו של אדונם. עליכם להכיר את אופייכם, שהוא גם החולשה המשותפת שלכם והמחלה המשותפת שלכם. לכן אני רק מפציר בכם היום לעמוד איתן בעדות שאתם נושאים עליי. אל תתנו למחלה הישנה שלכם להתעורר שוב בשום אופן. הדבר החשוב ביותר הוא לשאת עדות. זה לב לבה של עבודתי. עליכם לקבל את דבריי בדיוק כפי שמרים קיבלה את התגלותו של יהוה כשהוא בא אליה בחלום: קודם להאמין בי ואז להישמע לי. רק זה נחשב לטוהרה. זאת מכיוון שאתם אלה ששומעים את דבריי יותר מכל, ואלה שאני מברך יותר מכל. נתתי לכם את כל נכסיי יקרי הערך והרעפתי עליכם הכול ממש, ועדיין יש הבדל כה גדול בין מעמדכם ומעמדם של בני ישראל; אתם רחוקים זה מזה כמרחק מזרח ומערב. אולם בהשוואה אליהם, קיבלתם הרבה יותר. בעוד שהם ממתינים נואשות שאופיע בפניהם, אתם מבלים איתי ימים נעימים וחולקים איתי את עושרי. לנוכח הבדל זה, מה נותן לכם את הזכות לצווח ולהתווכח איתי ולדרוש חלקים מנכסיי? האם לא קיבלתם הרבה? אני נותן לכם כל כך הרבה, אך מה שאתם נותנים לי בתמורה הוא רק עצבות וחרדה קורעות לב ותרעומת ואי שביעות רצון בלתי נלאות. אתם כה דוחים, אך אתם גם מעוררי רחמים. לפיכך, אין לי ברירה אלא לבלוע את התרעומת שלי ולהביע את ההתנגדויות שלי בפניכם שוב ושוב. לאורך אלפי שנות עבודה, מעולם לא הבעתי התנגדות כלשהי בפני האנושות, מפני שגיליתי שלאורך התפתחותה של האנושות, רק ההונאות ביניכם הן הדברים המפורסמים ביותר. הן כמו ירושות יקרות שהורישו לכם האבות הקדמונים העתיקים והמפורסמים שלכם. כמה שאני שונא את החזירים והכלבים התת-אנושיים האלה. אתם יותר מדי חסרי מצפון! האופי שלכם שפל מדי! לבכם קשה מדי! אילו לקחתי את המילים האלה שלי ואת העבודה הזו שלי לעם ישראל, הייתי זוכה בתהילה כבר מזמן. אך לא כך ביניכם. ביניכם יש רק הזנחה אכזרית, אדישות ותירוצים. אתם יותר מדי חסרי רגש, וחסרי ערך לחלוטין!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עד כמה אתם מבינים את אלוהים?

122. חשבו על העבר: מתי היה מבטי זועם, וקולי חמור כלפיכם? מתי נהגתי בכם בקטנוניות? מתי נזפתי בכם באופן לא סביר? מתי נזפתי בכם פנים אל פנים? האם לא למען עבודתי אני קורא לאבי לשמור עליכם מכל פיתוי? מדוע אתם מתייחסים אליי כך? האם ניצלתי אי-פעם את סמכותי כדי להכות את בשרכם? מדוע אתם גומלים לי כך? לאחר שנשפתם לעברי חום וקור, אתם לא חמים ולא קרים, ואחר כך אתם מנסים לשדל אותי ומסתירים ממני דברים, ופיותיכם מלאים ברוק של חוטאים. האם אתם חושבים שלשונותיכם יכולות לרמות את רוחי? האם אתם חושבים שלשונותיכם יכולות לחמוק מחרון אפי? האם אתם חושבים שלשונותיכם יכולות לשפוט את מעשיי, מעשי יהוה, ככל שיחפצו? האם אני האל שהאדם שופט? האם אוכל להניח לשרץ קטן לחלל כך את קדושתי? כיצד אוכל להניח שבנים מרדניים כאלה בקרב ברכותיי הנצחיות? דבריכם ומעשיכם חשפו אתכם מזמן וגזרו את דינכם. כאשר מתחתי את השמיים ובראתי את כל הדברים, לא הנחתי לשום ברייה להשתתף כרצונה, ועל אחת כמה וכמה לא הנחתי ליצור כלשהו להפריע לעבודתי ולניהולי כרצונו. לא הייתי סובלני כלפי אדם או חפץ כלשהו. כיצד אוכל לחוס על מי שנוהג בי באכזריות ובחוסר אנושיות? כיצד אוכל לסלוח למי שמורד בדבריי? כיצד אוכל לחוס על מי שממרה את פי? האם גורלו של האדם לא בידיי, ידי הכל-יכול? כיצד אוכל לראות ברשעותכם ובמרדנותכם דבר קדוש? כיצד יוכלו חטאיכם לטמא את קדושתי? אני לא מתלכלך מטומאתם של הרשעים, ואני לא נהנה ממנחותיהם של הרשעים. אילו הייתם נאמנים לי, ליהוה, האם הייתם יכולים לקחת לעצמכם את הקורבנות שעל המזבח שלי? האם הייתם יכולים לחלל את שמי הקדוש בלשונכם הארסית? האם הייתם יכולים למרוד כך בדבריי? האם הייתם יכולים להתייחס לכבודי ולשמי הקדוש כאל כלי לשירות השטן, המזיק? חיי ניתנו להנאתם של הקדושים. כיצד אוכל להניח לכם לשחק בחיי ככל שתחפצו ולהשתמש בהם כבכלי לסכסוך ביניכם לבין עצמכם? כיצד אתם יכולים להיות כה חסרי לב וכה סוטים מדרך הטוב, באופן שבו אתם נוהגים כלפיי? האם אתם לא יודעים שכבר כתבתי את מעשיכם הרעים בדברי החיים האלו? כיצד תוכלו להימלט מיום חרון אפי כשאייסר את מצרים? איך אני יכול להרשות לכם להתנגד לי ולהתריס כנגדי כך, פעם אחר פעם? אני אומר לכם בפשטות, כשיבוא היום, ייסוריכם יהיו יותר קשים מנשוא מייסוריה של מצרים! כיצד תוכלו להימלט מיום חרון אפי?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אף אדם העשוי בשר ודם אינו יכול להימלט מיום חרון אפי

123. האדם לא מצליח לזכות באלוהים לא משום שיש לאלוהים רגש, ולא משום שאלוהים לא מוכן שהאדם יזכה בו, אלא משום שהאדם לא רוצה לזכות באלוהים, ומשום שהאדם לא מחפש את אלוהים בדחיפות. כיצד יכול אלוהים לקלל את אחד מאלה שמחפשים את אלוהים באמת? כיצד יכול אלוהים לקלל אדם בעל היגיון יציב ומצפון רגיש? כיצד יכול אדם העובד ומשרת את אלוהים באמת להישרף באש חרון אפו? כיצד יכול אדם השמח להישמע לאלוהים להיות מגורש מבית אלוהים? כיצד יכול אלוהים להעניש אדם שאוהב את אלוהים עד כלות? כיצד יכול אדם השמח לעזוב הכל למען אלוהים להישאר בלא כלום? האדם לא מוכן ללכת אחר אלוהים, לא מוכן להשקיע את רכושו למען אלוהים ולא מוכן להקדיש את חייו לאלוהים. במקום זאת הוא אומר שאלוהים הרחיק לכת, ושדברים רבים מדי הקשורים לאלוהים לא עולים בקנה אחד עם תפיסותיו של האדם. עם אנושיות כזו, אפילו אם הייתם נדיבים במאמציכם, בכל זאת לא הייתם יכולים לזכות באישורו של אלוהים, ואתם הרי גם לא מחפשים את אלוהים. האם אתם לא יודעים שאתם הסחורה הפגומה של האנושות? האם אתם לא יודעים שאין אנושיות נחותה מאנושיותכם? האם אתם לא יודעים כיצד אחרים מכנים אתכם לשם כבוד? אלו שאוהבים את אלוהים באמת מכנים אתכם אבי הזאב, אם הזאב, בן הזאב, נכד הזאב – אתם צאצאיו של הזאב, אנשי הזאב, ועליכם לדעת את זהותכם ולא לשכוח אותה לעולם. אל תחשבו שאתם איזושהי דמות נעלה: אתם הקבוצה האכזרית ביותר של בני אדם חסרי אנושיות בקרב האנושות. האם אתם לא יודעים את כל זה? האם אתם יודעים איזה סיכון לקחתי על עצמי כדי לעבוד בקרבכם? אם ההיגיון שלכם לא יוכל לשוב להיות רגיל ואם מצפונכם לא יוכל לעבוד באופן רגיל, אזי לעולם לא תהיו תסירו מעליכם את הכינוי "זאב," לעולם לא תימלטו מיום הקללה, לעולם לא תימלטו מיום עונשכם. נולדתם נחותים, חסרי ערך. אתם באופייכם להקת זאבים רעבים, ערמת פסולת וגרוטאות, ושלא כמוכם, אני לא עובד עליכם כדי לזכות בטובות הנאה, אלא משום הצורך בעבודה. אם תמשיכו להתמרד כך, אפסיק לעבוד, ולעולם לא אעבוד עליכם שוב. נהפוך הוא – אעביר את עבודתי לקבוצה אחרת המוצאת חן בעיני, וכך אעזוב אתכם לנצח, מפני שאני לא מוכן להביט במי שצורר אותי. אם כך, האם אתם רוצים להיות תואמים לי או לצרור אותי?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, מי שטבעו אינו משתנה צורר את אלוהים

124. בהליכתכם בנתיב של ימינו, מהו סוג החיפוש הראוי ביותר לעסוק בו? בעיסוקכם בחיפוש, כמו איזה מין אדם עליכם לראות את עצמכם? עליכם לדעת כיצד עליכם להתמודד עם כל דבר שעולה בגורלכם כיום, בין אם אלו ניסיונות או קשיים, או ייסורים קשים וקללות. לנוכח כל הדברים האלה, עליכם לשקול זאת בזהירות בכל מקרה ומקרה. מדוע אני אומר זאת? אני אומר זאת מפני שהניסיונות הפוקדים אתכם כיום הם, אחרי הכול, ניסיונות קצרים, החוזרים ונשנים. ייתכן שאינכם תופסים אותם כמכבידים במיוחד מבחינה מנטלית, ולכן אתם מזלזלים בהם ואינכם מתייחסים אליהם כנכסים בעלי ערך בדרך ההתפתחות שלכם. אתם כל כך רשלנים! עד כדי כך שאתם רואים את הנכס יקר הערך הזה כמו היה ענן חולף אל מול עיניכם; אינכם מוקירים את המהלומות הכואבות שמומטרות עליכם שוב ושוב – מהלומות שהן קצרות ונדמות לכם כקלות – אלא מביטים בהן בזלזול, לא מחשיבים אותן, מתייחסים אליהן כאל נקישות אקראיות בלבד. מה רבה יהירותכם! אתם מתייחסים בזלזול מתנשא להתקפות עזות אלו, הדומות לסערות הפוקדות אתכם שוב ושוב; לפעמים אתם אפילו מחייכים חיוך צונן, שבו אתם מגלים את חוסר האכפתיות שלכם – כי מעולם לא תמהתם מדוע אתם ממשיכים לסבול מאירועי "ביש מזל" כאלו. האם אני כל-כך לא הוגן לאדם? האם אני מוצא בכם פגמים? גם אם הבעיות עם הלך הנפש שלכם אינן חמורות במידה שתיארתי, כבר זמן רב אתם יוצרים, באמצעות קור הרוח המוחצן שלכם, דימוי מושלם של עולמכם הפנימי. אין צורך שאומר לכם, שהדברים היחידים החבויים בעמקי לבכם הם עלבון דוחה ועקבות מטושטשים של עצבות, שלאחרים קשה להבחין בהם. משום שאתם מרגישים שאין זה הוגן שסבלתם ניסיונות כאלה, אתם מקללים; הניסיונות גורמים לכם לחוש את חורבן העולם, וכתוצאה מכך אוחזת בכם מרה שחורה. במקום לראות את המהלומות החוזרות ונשנות הללו ואת הטלת המשמעת כהגנה הטובה ביותר, אתם רואים אותן כטרדנות חסרת טעם של השמיים, או כעונש שאתם ראויים לו. מה גדולה בורותכם! ללא רחמים אתם כולאים את תקופות החסד בחשכה; שוב ושוב אתם תופסים ניסיונות מופלאים והטלת משמעת כהתקפות אויב. אינכם יודעים כיצד להסתגל לסביבתכם ועל אחת כמה וכמה אינכם מוכנים לנסות לעשות זאת, כיוון שאינכם מוכנים ללמוד דבר מהייסורים החוזרים ונשנים, ולדעתכם האכזריים. אינכם מנסים כלל לחפש או לחקור; אתם פשוט משלימים עם גורלכם והולכים לאשר יישא אתכם. הייסורים הפראיים, כפי שהם נראים לכם, לא משנים את לבכם ולא כובשים את לבכם; הם רק דוקרים את לבכם. לתפיסתכם, "הייסורים האכזריים" האלו אינם אלא אויביכם בחיים הללו וכך לא זכיתם בכלום. מה רבה צדקנותכם! רק לעתים נדירות אתם מאמינים שאתם סובלים ניסיונות כאלה בשל נבזותכם; לעומת זאת, אתם מתייחסים לעצמכם כאל חסרי מזל, ואומרים שאני תמיד מוצא בכם פגמים. ועתה כשהדברים הגיעו לידי כך, כמה אתם באמת יודעים על דבריי ומעשיי? אל תחשבו שאתם עילויים מלידה, נמוכים רק מעט מהשמיים אבל גבוהים בהרבה מפני האדמה. אתם רחוקים מלהיות פקחים יותר מאחרים ואפשר אפילו לומר שאתם יותר מטופשים מכל אדם בעל תבונה על פני האדמה, כיוון שאתם כל-כך מעריכים את עצמכם, ולעולם לא לוקים ברגש נחיתות, כאילו שאתם תופסים כל פרט זעיר במעשיי. למעשה, אתם בני אדם חסרי תבונה באופן בסיסי, כיוון שאין לכם מושג מה אני מתכוון לעשות, ועל אחת כמה וכמה אינכם מודעים למעשיי כיום. לכן אני אומר שאינכם שווים אפילו לאיכר זקן העובד את אדמתו, איכר שאין לו מושג קל שבקלים לגבי חיי האדם, ועם זאת הוא שם את כל יהבו על ברכות השמיים כאשר הוא עובד את אדמתו. אינכם מקדישים אפילו שנייה לחשוב על חייכם, אינכם יודעים דבר על מוניטין ועל אחת כמה וכמה אין לכם שמץ של ידיעה עצמית. אתם כל-כך "מעל כל זה"!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אלו שאינם לומדים ונותרים בורים: האינם בהמות?

125. יש בהם שמתקשטים מאוד, אבל רק באופן שטחי: האחיות מתקשטות כפרחים מלאי חן והאחים מתלבשים כנסיכים או כגברברים צעירים ועשירים. כל דאגתם נתונה לדברים חיצוניים, כמו מאכליהם ולבושם. בתוכם, הם חסרי כול ואין להם אפילו שמץ של ידע אודות האל. איזו משמעות יכולה להיות לכך? יש גם כאלה שמתלבשים כמו קבצנים חסרי כול – הם באמת נראים כמו עבדים ממזרח אסיה! האם באמת אינכם מבינים את בקשתי מכם? שתפו ביניכם: במה באמת זכיתם? כל השנים האלו אתם מאמינים באלוהים, ורק זו התנובה שקצרתם – האינכם נבוכים? האינכם מתביישים? כל השנים האלו אתם מבקשים את דרך האמת, ולמרות זאת שיעור קומתכם כיום אינו עולה על זה של זרזיר! ראו את הגבירות הצעירות שביניכם, יפות כמו ציור בבגדיכן ובאיפור שלכן, משוות את עצמכן זו לזו – מה אתן משוות? את תענוגותיכן? את דרישותיכן? האם אתן חושבות שבאתי כדי לגייס דוגמניות? אין לכן בושה! איפה החיים שלכן? האין זה נכון שאתן רק מבקשות את התשוקות המופרזות שלכן? את מחשיבה את עצמך ליפה כל כך, אבל למרות שאת עוטה בגדי פאר, האם אינך אלא תולעת מתפתלת שנולדה בערימת גללים? כיום, שפר מזלך ואת נהנית מברכות שמימיות אלו, לא בגלל פנייך היפים, אלא בגלל שאלוהים מרומם אותך באופן יוצא דופן. האם עדיין לא ברור לך מאין באת? כאשר מוזכרים החיים, את סוכרת את פיך ואינך אומרת דבר, אילמת כמו פסל, אך עדיין את מעזה בחוצפתך להתלבש בבגדי פאר! ואת עדיין נוטה לשים סומק על פנייך ולפדר אותם! וראו את הגנדרנים שביניכם, גברים סוררים המבלים את זמנם בשוטטות חסרת תוחלת, חסרי משמעת, כשהבעה זחוחה על פניהם. האם כך אמור בן אדם להתנהג? אל מה מופנית תשומת הלב של כל אחד ואחת מכם כל היום? האם אתם יודעים במי אתם תלויים כדי שיזין אתכם? ראה את בגדיך, ראה את שקצרת בידיך, טפח על בטנך – מה הרווחת ממחיר הדם והזיעה ששילמת במשך כל שנות אמונתך? אתה עדיין חושב לנסוע לטיולים, עדיין חושב איך לקשט את בשרך המצחין – עיסוקים חסרי ערך! אתה מתבקש להיות אדם רגיל, אבל כעת לא רק שאינך רגיל, אתה סוטה. איך יש לאדם כמוך החוצפה לבוא לפניי? עם אנושיות כזו, כשאתה מפגין את קסמיך ומציג לראווה את בשרך, חי תמיד בתוך תשוקות הבשר – האם אינך צאצא של שדים מזוהמים ושל רוחות רעות? לא ארשה לשד מטונף כזה להמשיך לשרוד עוד זמן רב! אל תניח שאיני יודע מה אתה חושב בלבך. אתה יכול אולי לרסן את תאוותך ואת בשרך, אבל איך לא אדע את המחשבות המקננות בלבך? איך לא אדע את כל תאוות עיניך? גבירות צעירות, האם אינכן מייפות את עצמכן כדי להציג לראווה את בשרכן? מה תועלת יביאו לכן הגברים? האם הם באמת יכולים להושיע אתכן מים הסבל? ובנוגע לגנדרנים שביניכם, כולם מתלבשים כדי להראות כג'נטלמנים מכובדים, אבל האין זו תחבולה שמטרתה למשוך תשומת לב ליפי תוארכם? למען מי אתם עושים זאת? מה תועלת יביאו לכם הנשים? האם אינן מקור חטאכם? דברים רבים אמרתי לכם, גברים ונשים, אך אתם צייתם רק למעטים מתוכם. אוזניכם קשות שמיעה, עיניכם קהו מראות ולבותיכם התקשחו עד כדי כך שאין בגופכם דבר מלבד תשוקה, תשוקה שאתם לכודים בה ללא יכולת להיחלץ ממנה. מי רוצה להתקרב אל תולעים שכמותכם המתפלשות בטינופת ובזוהמה? אל תשכחו שאינכם אלא אלה שהרמתי מאשפתות ושבמקור לא הייתה בכם אנושיות רגילה. כל שאני מבקש מכם הוא אנושיות רגילה, שבמקור לא הייתה בכם, לא שתציגו לראווה את תשוקתכם או שתתנו דרור לבשרכם הרקוב, שאוּלף במשך שנים כה רבות בידי השטן. כאשר אתם מתלבשים בצורה כזו, האינכם פוחדים שתיפלו עמוק עוד יותר למלכודת? האינכם יודעים שמקורכם בחטא? האינכם יודעים שגופכם מלא וגדוש בתשוקה, עד כדי כך שהיא נוטפת מבגדיכם וחושפת את מצבכם כשדים מכוערים ומטונפים להחריד? האין זה נכון שאתם יודעים זאת טוב יותר מכל אדם? לבותיכם, עיניכם, שפתותיכם – האם הם לא טומאו כולם על-ידי שדים מטונפים? האם חלקים אלו שלכם אינם מטונפים? האם אתם סבורים שכל עוד אינכם עושים דבר, אתם הקדושים מכולם? האם אתם סבורים שבגדי פאר יכולים להסתיר את נשמותיכם השפלות? זה לא יילך! אני מציע לכם להיות יותר מציאותיים: אל תהיו נוכלים ומזויפים ואל תציגו לראווה את עצמכם. אתם מנופפים בתשוקתכם זה לזה, אבל כל שתקבלו בתמורה הוא סבל ללא קץ ותוכחה חסרת פשרות! לשם מה אתם מפלרטטים זה עם זה ומשחקים משחקי אהבים? האם זו מידת ההגינות ומידת היושרה שלכם? אני מתעב את אלו מביניכם שעוסקים ברפואת אליל ובכשפים. אני מתעב את הגברים והנשים הצעירים ביניכם שאוהבים את בשרם. מוטב שתרסנו את עצמכם, מפני שכעת נדרש מכם להיות בעלי אנושיות רגילה, ואינכם רשאים להציג לראווה את תשוקתכם – ולמרות זאת אתם מנצלים כל הזדמנות שנקרית בדרככם, כי בשרכם שופע ותשוקתכם גדולה!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, נוהג (7)

126. אלו שחושבים רק על בשרם ונהנים מנוחות, אלו שנראים כמאמינים אבל אינם מאמינים באמת, אלו שעוסקים ברפואת אליל ובכשפים, המופקרים, המרופטים והבלויים, אלו שגונבים את הקורבנות והרכוש של יהוה, אלו שאוהבים שוחד, אלו שחולמים לריק על עלייתם לשמיים, אלו שהם יהירים וגאוותנים ומבקשים רק פרסום וממון לעצמם, אלו שמפזרים מילים חצופות, אלו שכופרים באלוהים עצמו, אלו שאינם עושים דבר אבל מבקרים את אלוהים עצמו ומשמיצים אותו, אלו שיוצרים חבורות ומבקשים עצמאות, אלו שמרוממים את עצמם מעל אלוהים, אותם גברים ונשים צעירים ובני גיל העמידה וזקנים, קלי דעת השקועים בפריצות, אותם גברים ונשים שנהנים מפרסום וממון אישי ורודפים אחר מעמד אישי בין אחרים, ואותם בני אדם חסרי חרטה הלכודים בחטא – האין כולם מעבר לאפשרות של ישועה? פריצות, חטא, תרופות אליל, כשפים, ניבולי פה ודיבור מלא חוצפה משתוללים בכם ללא מעצורים, בעוד שהאמת ודברי החיים נרמסים על ידיכם ושפת הקודש מחוללת בקרבכם. גויים שכמוכם, מלאים בטינופת ובמרדנות! מה יהיה סופכם? איך יש לאלו שאוהבים את הבשר, שמבצעים כישופים של הבשר וששקועים בחטא הפריצות את החוצפה להמשיך לחיות? האינכם יודעים שאנשים כמוכם הם תולעים שאין להן ישועה? איזו זכות יש לכם להעמיד דרישות? עד כה, לא התחולל שמץ של שינוי באלו שאינם אוהבים את האמת ואוהבים רק את הבשר – איך יכולים בני אדם כאלה להיוושע? אלו שאינם אוהבים את דרך החיים, שאינם מרוממים את אלוהים ונושאים לו עדות, שמתחבלים תחבולות למען מעמדם, שמהללים את עצמם – האם אינם כפי שהיו, אפילו כיום? מה הטעם להושיע אותם? יכולתך להיוושע אינה תלויה בוותק שלך או במספר שנות עבודתך, ועוד פחות מכך במספר ההמלצות שצברת. היא תלויה בשאלה, אם החיפוש שלך נשא פרי. עליך לדעת שאלו שאלוהים מושיע הם ה"עצים" נושאי הפרי, לא העצים שלמרות היותם עשירי עַלְוָה ועתירי פרחים אינם נושאים פרי. גם אם בילית שנים רבים בשיטוט ברחובות, מה חשיבות יש לדבר? איפה היא עדותך? יראת האל שלך קטנה בהרבה מאהבתך את עצמך ואת תשוקותיך מלאות התאווה – האין אדם כמוך מְנוּוָן? איך יכול אדם כזה להיות דוגמה ומודל לישועה? אופייך חסר תקנה, מרדנותך גדולה מדי, ואין לך סיכוי לישועה! אנשים כאלו יסולקו, הלא כן? האם מועד סיום עבודתי לא יהיה גם מועד הגעתו של יומך האחרון? עשיתי כה הרבה עבודה ואמרתי דברים כה רבים בקרבכם – כמה מהם נכנסו באמת לאוזניכם? לכמה מהם צייתם אי פעם? כאשר עבודתי תסתיים, זה יהיה המועד שבו תפסיק להתנגד לי, שבו תפסיק לצאת נגדי. בזמן שאני עובד, אתם מתנגדים לי ללא הפסק ולעולם אינכם מצייתים לדבריי. אני עושה את עבודתי ואתם עושים את ה"עבודה" שלכם ומקימים את הממלכה הקטנה שלכם. אינכם אלא להקת שועלים וכלבים, שעושים הכול כדי להתנגד לי! אתם מנסים כל הזמן לאמץ לחיקכם את אלו שמציעים לכם את אהבתם המלאה – היכן היראה שלכם? כל מעשיכם מלאים מרמה! אין בכם צייתנות או יראה, וכל מעשיכם מלאים מרמה וכפירה! האם אנשים כאלו יכולים להיוושע? גברים שטופי זימה ומושחתים מינית מנסים תמיד למשוך אליהם פרוצות מתגנדרות להנאתם. בהחלט לא אושיע שדים מושחתים מינית כאלו. אני שונא אתכם, שדים מטונפים, ותאוותנותכם וגנדרנותכם יובילו אתכם לגיהינום. מה יש לכם לומר להגנתכם? אתם דוחים, שדים מטונפים ורוחות רעות שכמוכם! אתם מגעילים! איך יכול זבל כזה להיוושע? האם יכולים אלו הלכודים בחטא להיוושע? כיום, האמת הזו, הדרך הזו והחיים האלו לא מושכים אתכם. לעומת זאת, אתם נמשכים לחטאים, לממון, למעמד, לפרסום ולרווח, להנאות הבשר, ליפי תוארם של הגברים ולקסמי הנשים. מה מכשיר אתכם להיכנס למלכותי? צלמכם גדול אפילו יותר מזה של אלוהים, מעמדכם גבוה אפילו יותר מזה של אלוהים, ויוקרתכם בקרב בני האדם גדולה אף יותר – הפכתם למושא הערצתם של בני האדם. האם לא הפכתם למלאך הראשי? כאשר יתגלה סופם של בני האדם, שהיא גם העת בה תתקרב עבודת הישועה אל סופה, רבים מכם יהיו גופות שלא ניתן להושיען ושיש לסלקן.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, נוהג (7)

127. בני האנוש הם חדלי אישים חסרי ערך, משום שהם לא נוצרים את עצמם בלבם. אם הם אפילו לא אוהבים את עצמם אלא רומסים את עצמם, האין זה מוכיח את חוסר הערך שלהם? האנושות היא כמו אישה לא מוסרית שמשחקת עם עצמה משחקים ואשר נותנת ברצון לאחרים לחלל אותה. אפילו כך, בני האדם עדיין לא יודעים כמה הם עלובים. הם מוצאים עונג בעבודה למען אחרים, או בדיבור עם אחרים, ונותנים לאחרים לשלוט בהם. האין זו בדיוק הטינופת של האנושות? על אף שלא חוויתי חיים בקרב האנושות, ולא חוויתי באמת את החיים האנושיים, הגעתי להבנה ברורה מאוד של כל מהלך, כל פעולה, כל מילה וכל מעשה שבני האדם עושים. אני אפילו מסוגל לחשוף את בני האדם לבושתם העמוקה ביותר, עד כדי כך שלא יעזו עוד להראות את התכסיסנות שלהם ולהיכנע לתאוותם. כמו חלזונות שנסוגים אל הקונכיות שלהם, הם כבר לא מעזים לחשוף את מצבם המכוער. משום שבני האדם לא מכירים את עצמם, הפגם הגדול ביותר שלהם הוא נכונותם להציג לאחרים את קסמם, להפגין את ארשת פניהם המכוערת. זה דבר שאלוהים מתעב יותר מכל. זה כך משום שהקשרים בין בני אדם אינם טבעיים ומשום שחסרים קשרים בין-אישיים רגילים בין בני אדם, על אחת כמה וכמה קשרים רגילים עם אלוהים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, פירושים של מסתרי דברי האל לתבל כולה, פרק 14

128. לפני שאנשים מתנסים בעבודת האל וזוכים באמת, אופיו של השטן נוטל פיקוד ושולט בהם מבפנים. אילו דברים ספציפיים נכללים באופי זה? לדוגמה, מדוע אתה אנוכי? מדוע עליך להגן על עמדתך? מדוע רגשותיך כה עזים? מדוע אתה נהנה מהדברים הלא צודקים האלה? מדוע אתה אוהב את הדברים הרעים האלה? מהו הבסיס לחיבתך כלפי הדברים האלה? מאין באים הדברים האלה? מדוע אתה שמח כל כך להשלים עמם? כעת כולכם מבינים כי הסיבה לכך היא בעיקר הרעל של השטן שנמצא בתוככם. מהו, אם כן, רעל השטן, כיצד הוא בא לידי ביטוי? לדוגמה, אם תשאל "כיצד בני אדם צריכים לחיות? לשם מה עליהם לחיות?" אנשים ישיבו: "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון". המשפט האחד הזה מבטא את שורש הבעיה: הפילוסופיה של השטן הפכה להיות חייהם של בני האדם. יהא אשר יהא מה שבני האדם מחפשים, הם עושים זאת רק למען עצמם. לכן הם חיים רק למען עצמם. "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון" – אלו הם החיים והפילוסופיה של האדם, וזה אף מייצג את האופי האנושי. דברים אלה הפכו זה מכבר לאופייה של האנושות המושחתת, למראה האמיתי של אופייה השטני של האנושות המושחתת, ואופי שטני זה הפך זה מכבר לבסיס קיומה של האנושות המושחתת. זה כמה אלפי שנים האנושות המושחתת חיה על-פי הארס של השטן, עד לימינו אלה. כל מה שהשטן עושה, הוא עושה למען עצמו. הוא רוצה להתעלות מעל אלוהים, להשתחרר ממנו, להחזיק בכוח בעצמו ולשלוט בכל יצירי האל. לפיכך, אופי האדם הוא אופי השטן. למעשה, חלק ניכר מהמוטו של בני אדם יכול לייצג ולשקף את אופיים. אין זה משנה עד כמה ינסו להסוות את עצמם, בכל מעשיהם ודבריהם, הם אינם יכולים להסתיר את זהותם. ישנם אלה שלעולם אינם דוברי אמת והם מוצלחים בהעמדת פנים, אולם ברגע שאנשים אחרים באים במגע איתם לזמן מה, אופיים הערמומי ושקריהם מתגלים. בסופו של דבר, האחרים מגיעים למסקנה הבאה: אדם זה לעולם אינו אומר מלת אמת אחת והנו ערמומי. קביעה זו מייצגת את אופיו של אדם כזה. היא מהווה את הדוגמה וההוכחה הטובה ביותר למהות אופיו. פילוסופיית החיים שלו היא לא לומר לאיש את האמת, וגם לא לבטוח באיש. באופיו השטני של האדם גלומה פילוסופיה שטנית רבה כזו. לעתים אתה אפילו לא מודע לכך או מבין זאת, אולם אתה מתבסס על הפילוסופיה הזאת בכל רגע בחייך. יתרה מזאת, אתה חושב שהיא נכונה מאוד, סבירה מאוד ואינה שגויה כלל וכלל. די בכך כדי להראות שהפילוסופיה של השטן הפכה לאופי של בני האדם ושהם חיים בתאימות מלאה אליה ללא שמץ של התמרדות נגדה. לפיכך, בני האדם חושפים בכל עת את אופיים השטני, והם ממשיכים לחיות על פי הפילוסופיה של השטן כל הזמן בכל היבט שהוא. אופיו של השטן הוא החיים של האנושות ואופייה של האנושות.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד לצעוד בדרכו של פטרוס

129. אופיו של האדם שונה לחלוטין מהמהות שלי. הסיבה לכך היא שאופיו המושחת של האדם נובע לגמרי מהשטן, ושהשטן עיבד והשחית את אופיו של האדם. כלומר, האדם חי תחת השפעת רשעותו וכיעורו של השטן. האדם אינו גדל בעולם של אמת או בסביבה קדושה, ועל אחת כמה וכמה הוא אינו חי באור. לפיכך, אין זה אפשרי שאופיו של האדם יכיל את האמת מרגע לידתו, ויתרה מזאת, איש אינו נולד עם מהות של יראת האל וציות לו. נהפוך הוא, בני אדם ניחנים באופי שמתנגד לאלוהים, שממרה את פיו של אלוהים ושאינו אוהב את האמת. אופי זה הוא הבעיה שעליה אני רוצה לדבר – בגידה.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, בעיה חמורה מאוד: בגידה (2)

130. התנהגות שלא יכולה להישמע לי לחלוטין היא בגידה. התנהגות שלא יכולה להיות נאמנה לי היא בגידה. כשמרמים אותי ומשתמשים בשקרים כדי להוליך אותי שולל, זו בגידה. החזקה בתפיסות רבות והפצתן לכל עבר היא בגידה. כישלון בשמירה על עדויותיי ועל האינטרסים שלי הוא בגידה. חיוך מזויף כאשר כבר עזבתם אותי בליבכם הוא בגידה. אתם תמיד מסוגלים למעשי בגידה אלו, והם גם נפוצים ביניכם. ייתכן שאיש מכם לא חושב שזו בעיה, אבל זו לא דעתי. אינני יכול להתייחס לבגידה בי כאל עניין פעוט, ובוודאי אינני יכול להתעלם מכך. אני עובד בקרבכם כעת, אך אתם עדיין מתנהגים כך. אם יום יבוא ואיש לא ידאג לכם וישגיח עליכם, האם לא תהיו הנבלים שהכריזו על עצמם כמלכים? מלכים של ממלכתם הקטנה? כאשר זה יקרה ותגרמו לאסון ענק, מי יתקן את הנזק? אתם חושבים שבגידות מסוימות הן פשוט אירועים מקריים ולא התנהגות שיטתית שלכם, ושאין צורך לדון בהן בחומרה כזו ולהביך אתכם. אם כך באמת אתם חושבים, ההיגיון שלכם לוקה בחסר. מחשבה כזו היא מופת ואב-טיפוס של מרד. אופיו של האדם הוא חייו, והוא עיקרון שעליו הוא מסתמך כדי לשרוד, והאדם לא יכול לשנות אותו. קחו את אופי הבגידה בתור דוגמה – אם אתם יכולים לעשות מעשה שהוא בגדר בגידה בקרוב משפחה או בחבר, זו הוכחה לכך שהבגידה היא חלק מהחיים והאופי שנולדתם איתם. איש לא יכול להכחיש זאת.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, בעיה חמורה מאוד: בגידה (1)

131. כל אחד יכול להשתמש במילים ובמעשים שלו כדי לייצג את פניו האמיתיים. הפנים האמיתיים האלה הם כמובן אופיו. אם אתם בני אדם שמדברים בעקיפין, יש לכם אופי פתלתל. אם אופייכם ערמומי, שיטת הפעולה שלכם חלקלקה ונכלולית, ואתם מקלים מאוד על אחרים ליפול בפח שלכם. אם אופייכם זדוני, המילים שלכם אולי נעימות לאוזן, אך מעשיכם אינם יכולים להסתיר את התחבולות הזדוניות שלכם. אם אופייכם עצל, כל דבריכם מכוונים להתחמק מאחריות על חוסר האכפתיות והעצלות שלכם, ומעשיכם יהיו איטיים וחסרי אכפתיות, ויצטיינו בהסתרת האמת. אם אופייכם אמפתי מאוד, המילים שלכם יהיו הגיוניות, וגם מעשיכם יעלו בקנה אחד עם האמת. אם אופייכם נאמן, המילים שלכם ודאי יהיו כנות, ואופן הפעולה שלכם יהיה יציב וחף מכל דבר שיגרום לאדונכם אי נוחות. אם אופייכם מלא תשוקה ותאוות בצע, הרי שלבכם יתמלא לעתים קרובות בדברים כאלה, ומבלי משים תעשו מעשים סוטים ובלתי מוסריים, שיהיה קשה לבני האדם לשכוח, ואשר אפילו יגעילו אותם. בדיוק כמו שאמרתי, אם יש לכם אופי של בגידה, בשום אופן לא תוכלו להיחלץ ממנו. אל תבטחו במזל, שאין לכם אופי של בגידה רק משום שלא גרמתם עוול לאיש. אם זה מה שאתם חושבים, הרי שאתם באמת דוחים. כל המילים שאני אומר, בכל פעם שאני מדבר, מכוונות אל כל בני האדם, ולא רק לאדם אחד או לסוג מסוים של בני אדם. עצם העובדה שלא בגדתם בי בעניין אחד לא מוכיחה שלא תוכלו לבגוד בי בכל עניין אחר. יש בני אדם, שכאשר הם מתמודדים עם מכשולים בנישואיהם, מאבדים את ביטחונם בחיפוש אחר האמת. יש בני אדם שמזניחים את חובתם להיות נאמנים לי בעת משבר משפחתי. יש בני אדם שנוטשים אותי כדי לחפש רגע של שמחה והתרגשות. יש בני אדם שמעדיפים נפילה אל תהום אפלה על פני חיים באור וזכייה בעונג עבודתה של רוח הקודש. יש בני אדם שמתעלמים מעצותיהם של חברים כדי לְרַצות את תאוות הבצע שלהם, ואינם יכולים להכיר בטעויותיהם ולחזור בהם אפילו כעת. יש בני אדם שחיים רק באופן זמני תחת שמי כדי לקבל את הגנתי, ואילו אחרים מקדישים לי רק מעט מעצמם בשל אילוץ חיצוני משום שהם דבקים בחיים ומפחדים מהמוות. האם מעשים כאלה ופעולות אחרות, שהם בלתי מוסריים ובלתי הגונים בעליל, אינם פשוט התנהגויות שבהן בני אדם בגדו בי כבר מזמן בעומק לבם, הלא כן? כמובן, אני יודע שבני האדם אינם מתכננים מראש לבגוד בי; בגידתם היא גילוי טבעי של אופיים. איש אינו רוצה לבגוד בי, ואיש אינו שמח משום שעשה דבר שהוא בגדר בגידה בי. נהפוך הוא, בני האדם רועדים מפחד, לא כן? אם כן, האם אתם חושבים כיצד תוכלו לכפר על הבגידות האלה, וכיצד תוכלו לשנות את המצב הנוכחי?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, בעיה חמורה מאוד: בגידה (1)

132. אתם הופרדתם מהבוץ, ובכל מקרה, הייתם החומר שלוקט מתוך הפסולת, מטונפים ושנואים על ידי אלוהים. הייתם שייכים לשטן ובעבר הוא רמס אתכם והכתים אתכם. זו הסיבה לכך שנאמר שהופרדתם מהבוץ ושאתם רחוקים מלהיות קדושים. תחת זאת, אתם עצמים בלתי אנושיים שהשטן שיטה בהם מזמן. זו ההערכה המתאימה ביותר עבורכם. עליכם להבין שבמקור הנכם יצירי טומאה שמצויים במים מעופשים ובבוץ, בניגוד ליצורים שרצוי ללכוד אותם, כגון דגים וחסילונים, משום שלא ניתן להפיק מכם שום הנאה. בניסוח בוטה, הנכם הבהמות השפלות ביותר במעמד הנמוך, גרועים יותר מחזירים וכלבים. למען הכנות, אין זו הגזמה או הפרזה לתאר אתכם במונחים כאלה, אלא זו דרך לפשט את העניין. תיאורכם במונחים כאלה הוא למעשה התייחסות מכובדת אליכם. די בתובנות, בדיבור ובהתנהגות שלכם כבני אדם, ובכל ההיבטים של חייכם, לרבות מעמדכם בבוץ, כדי להוכיח שזהותכם "יוצאת מגדר הרגיל".

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, מהי הזהות הטבעית של האדם ומהו ערכו?

133. האנושות אינה אלא אויבת שלי. האנושות היא השטן שמתנגד לי ומורד בי. האנושות אינה אלא התולדה של השטן שאותו קיללתי. האנושות אינה אלא צאצא הארכי-מלאך שבגד בי. האנושות אינה אלא המורשת של השטן, שאותו דחיתי לפני זמן רב ואשר מאז הוא האויב הבלתי מתפשר שלי. משום שהרקיע מעל האנושות קודר ואפל ואין בו שום ניצוץ של בהירות והעולם האנושי שרוי בעלטה מוחלטת, כזו שמי שחי בה אינו יכול לראות את ידו המושטת אל מול פניו או את השמש כשהוא מרים את ראשו. הדרך תחת רגליו בוצית ומלאת מהמורות והיא מתעקלת ומתפתלת. הארץ כולה זרועה גוויות. הפינות החשוכות מלאות בשרידי המתים ובפינות הקרות והמוצללות דחוסים המוני שדים המתגוררים שם. בנוסף, בכל מקום בעולמם של בני האדם, המוני שדים באים והולכים. צאצאיהם של בהמות שונות מכוסים בזוהמה נלחמים במאבק אכזרי שקולותיו מעוררים אימה בלב. בזמנים כאלה, בעולם כזה, וב"גן עדן ארצי" כזה, היכן נחפש את רגעי האושר שבחיים? לאן נלך למצוא את יעד החיים? האנושות, שמזמן נרמסה תחת רגלי השטן, פועלת מהרגע הראשון בצלם השטן. יתר על כן, האנושות היא התגלמות השטן ומשמשת ראיה שנושאת עדות רמה וברורה על השטן. איך ייתכן שגזע אנושי כזה, חלאות אדם מנוונות כאלה, צאצאים כאלה של משפחת האדם המושחתת יישאו עדות על אלוהים? מהיכן מגיע כבודי? היכן ניתן להתחיל לדבר על עדותי? זאת מכיוון שהאויב שניצב נגדי כבר השחית את האנושות, כבר לקח את האנושות – את האנושות שבראתי לפני זמן רב ואשר הייתה מלאה בכבודי ובביטוי שלי – והכתים אותה. הוא חטף ממני את כבודי וכל מה שהוא הטמיע באדם הוא רעל עם מנה גדושה של כיעורו של השטן ומיץ מפרי עץ הדעת.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, מה פירושו להיות אדם אמיתי

134. שנות הפעילות הרבות שלכם בפניי העניקו לי תשובה חסרת תקדים. השאלה שזו תשובתה היא: "מהי גישתו של האדם בפני האמת ובפני האל האמיתי?" המאמץ שהשקעתי באדם מוכיח את מהות אהבתי כלפי האדם, וכל המעשים של האדם בפניי הוכיחו אף הם את מהות תיעובו כלפי האמת והתנגדותו לי. אני מלא דאגה לכל חסידיי בכל רגע, אך אין רגע שבו חסידיי מסוגלים לקבל את דברי; הם אפילו אינם מסוגלים לקבל את הצעותיי. זה הדבר שמעציב אותי יותר מכול. איש מעולם לא היה מסוגל להבין אותי ומעבר לכך, איש מעולם לא היה מסוגל לקבל אותי, אפילו שגישתי כנה ודבריי עדינים. כולם מנסים לעשות את העבודה שהטלתי עליהם על פי הרעיונות שלהם; לא זו בלבד שהם אינם מחפשים את כוונותיי, הם אף לא שואלים מה אני דורש מהם. הם עדיין טוענים שהם משרתים אותי נאמנה, תוך שהם מורדים בי. רבים מאמינים שהאמיתות שהם אינם יכולים לשאת או לנהוג על פיהן אינן אמיתות כלל. בעיני בני אדם כאלה, האמיתות שלי הופכות לדבר מה שיש לדחות ולהשליך הצידה. בה בעת, אני הופך לאל שהאדם מכיר בו במילים בלבד, אך גם מאמין בו כגורם זר, שאינו האמת, הדרך או החיים. איש אינו יודע את האמת הזו: דבריי הם האמת שלא משתנה לעולם. אני מקורם של חיי האדם ואני היחיד שמכוון את האנושות. ערך דבריי ופירושם לא נקבעים על פי זיהויים או קבלתם בידי האנושות, אלא על פי עצם מהותן של מילותיי. אפילו אם אין ולו איש אחד בעולם הזה המסוגל לקבל את דבריי, ערך דבריי ועזרתם לאנושות אינם ניתנים לשיעור על ידי אף אדם. לפיכך, אל מול אנשים רבים המורדים בדבריי, מתכחשים להם או בזים להם כליל, עמדתי היא רק זו: הזמן והעובדות יהיו עדיי והם יוכיחו שדבריי הם האמת, הדרך והחיים. הם שיוכיחו שכל שאמרתי היה נכון, וכי דבריי הם מה שהאדם צריך להצטייד בו, ומעבר לכך, שהם מה שעל האדם לקבל. אאפשר לכל חסידיי לדעת את העובדה הזו: אלה שאינם מסוגלים לקבל את דבריי במלואם, אלה שאינם מסוגלים לנהוג על פי דבריי, אלה שאינם מסוגלים למצוא תכלית בדבריי ואלה שאינם מסוגלים להיוושע בזכות דבריי, הם אלה שדבריי גזרו את דינם, ויתרה מזאת, הם אלה שאיבדו את ישועתי, והמטה שלי לעולם לא ירפה מהם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עליכם לשקול את מעשיכם