האל בהתגלמותו כבשר ודם סובל בשם האדם בתמורה לייעודו היפה של האדם בעתיד. שלב העבודה אותה ביצע ישוע היה להיצלב בצלם בשר החטא, להיות קורבן החטא, לגאול את האנושות כולה, ולהניח את היסוד להיווכחות האדם בייעוד היפה. הוא נצלב, נשא את חטאו של האדם, וגאל את האנושות מחטא. במילים אחרות, הוא היה הוכחה לכך שמוחלים לאדם על חטאיו ושהוא מסוגל לבוא לפני האל; הוא היה קלף מיקוח בקרב עם השטן. כעת, משהגיעה אחרית הימים, האל מייחל להשלים את עבודתו, לסיים את העידן הזה, ולהוביל את הנותרים אל ייעוד יפה. האל התגלם כבשר ודם פעם נוספת, ובעודו כובש, שופט ומטהר את האדם, הוא סובל בשם האדם, ומציע זאת כהוכחה וכעובדה לכך שהאדם פטור מכל כאב שהוא; כלומר, האל נושא את עדותו-שלו, והוא משתמש בהוכחה הזאת, בעדות הזאת, על מנת להביס את השטן, להמיט בושה על השדים, וכן כתמורה לייעודו היפה של האדם.

יש שאומרים, "עבודת הגוף בהתגלמותו כבשר ודם היא עדיין עבודת האל. לא הגוף מבצע את העבודה, כי אם רוח האל ששולטת בו מבפנים". האם זה נכון? לא. קודם נאמר שהתגלמות האל כבשר ודם המבצעת שלב בעבודת הכיבוש עושה זאת בקרב האנושיות הרגילה. למראית עין זוהי אמנם אנושיות רגילה, אך למעשה זהו האל בעצמו שעובד; כשגוף הבשר הזה עובד, זהו למעשה האל בעצמו שעובד. כשמסבירים זאת לאנשים ומשתפים איתם על כך, לעתים תכופות הם מאמינים שגוף הבשר הזה הוא אך ורק כלי, קליפה חיצונית, שהוא פועל רק כשרוח האל מדברת ושולטת בו מבפנים, ושהוא לא פועל ללא השליטה הזו. הגוף אומר מה שהרוח מכווינה אותו לומר, וכשאין הכוונה שכזו, הוא אינו אומר דבר. האם זה מה שקורה? לא. כשהרוח מגולמת בבשר, הרוח והבשר הופכים אחד. פעולת הבשר משמעה פעולת הרוח, ופעולת הרוח משמעה פעולת הבשר – רק לכך ניתן לקרוא התגלמות. אחד ההסברים החזקים ביותר כיום הוא כדלהלן: כשהאל מתגלם כבשר ודם באחרית הימים, מצד אחד הוא מגיע לבצע את עבודת הכיבוש ולהביא את העידן הזה לסיומו. מצד שני, גוף הבשר שמגיע לחוות את מכאובי האדם הוא האל בעצמו שמגיע לחוות את מכאובי האדם; בשר האל והאל אחד הם. בניגוד למה שאנשים מאמינים, גוף הבשר איננו כלי, קליפה ריקה ותו לא, ואף לא ישות גשמית שניתן לשלוט בה. האל בכבודו ובעצמו מגולם בבשר הזה. בעבר הייתה הבנתם של אנשים שטחית מדי. כשאנשים משתפים בהתאם לתפיסות האדם, הם נוטים להפריד את הבשר מהרוח, ולחשוב על הבשר כבשר ועל הרוח כרוח. זוהי סטייה. כך גם קל לאנשים לפתח תפיסות.

נוסף לכך, היום אנשים מוכרחים להבין את הדבר הבא: האל אמנם התגלם כבשר ודם על מנת לחוות את מכאובי האדם, אבל הכאב והתחלואים אותם סבלה ההתגלמות אינם דברים שעליו לסבול. יש אנשים שמאמינים שהכאב הזה בלתי נמנע משום שהוא עשוי בשר רגיל ונורמלי, משום שאין הוא ישות על-טבעית אלא אדם רגיל. הם חושבים שעליו לסבול את כאבי הראש ואת תלאותיו של האדם, שצריך להיות לו חם כשחם לבני האדם, וכשקר בחוץ עליו לסבול מהקור ככל האחרים. אם כך אתה חושב, אתה תופס את גוף הבשר הרגיל והנורמלי הזה בדיוק כמו כל אחד אחר, ללא שום הבדל. אך העובדה היא שיש משמעות לתלאות שסובל הגוף הזה. אנשים מוכרחים לסבול מחלות אנושיות רגילות או תלאות אחרות; תלאות אלה הן מנת חלקה של האנושות המושחתת – זהו החוק הרגיל. אך לשם מה סובל האל בהתגלמותו כבשר ודם את התלאות האלה? האם צליבתו במסמרים של ישוע הייתה אמורה לקרות לו? ישוע היה ההתגלמות כבשר ודם, הוא היה נקי מחטא, ועל פי חוקי התקופה, על פי מעשיו בעת ההיא, הוא לא היה אמור להיצלב – אם כך, מדוע הוא נצלב? הדבר נעשה על מנת לגאול את האנושות כולה. התלאות אותן סבלה ההתגלמות הנוכחית, הרדיפות אותן הוא ספג – האם הכול קרה במקרה, או שמא האל סידר זאת בכוונה? לא היו אלה סידור מכוון, או יד המקרה; במקום זאת, הכול התנהל על פי חוקים רגילים. מדוע אני אומר זאת? משום שהאל התערה בקרב בני האדם, העניק לעצמו את החופש לפעול כך, ובמהלך העבודה הזאת, הוא סבל כאב בדיוק כמו בני האדם. לו האל היה מסדר כאב בכוונה, הוא היה סובל במשך ימים ספורים בלבד; רוב הזמן, הוא לא היה סובל כלל. לכן, הסבל אותו חווה האל בקרב בני האדם במהלך עבודתו לא היה סידור מכוון, אך התלאות אותן סבל גם לא היו יד המקרה; במקום זאת, הוא חווה את הסבל שקיים בקרב בני האדם, הוא התערה בקרבם, סבל כמותם וזכה ליחס שווה להם, ללא יוצא מן הכלל. האם ישוע לא נרדף בדיוק כפי שאתם נרדפים? האם ישוע לא ניצוד כפי שאתם ניצודים? מחלות מענות אנשים; האם ישוע סובל מהן פחות? הוא איננו פטור. האם לא קל להבין זאת? ישנם גם כאלה המאמינים שהאל מוכרח לסבול לאחר שהגיע לעבוד במדינת התנין הגדול האדום כאש – אבל גם זה שגוי, הלא כן? בעבור האל, העניין כאן אינו אם הוא אמור או לא אמור לסבול. האל בכבודו ובעצמו משלם את מחיר הסבל בקרב בני האדם כדי שאנשים לא יסבלו עוד, ואז הוא מוביל את האדם אל הייעוד היפה, ומותיר את השטן משוכנע לחלוטין. בעבור האל, חיוני שיסבול את המכאובים האלה. אלמלא היה רוצה לסבול אותם בשלב זה של העבודה, לו היה מבקש להבין את מכאובי האדם ותו לא, ומשתמש בממלאי מקום מקרב השליחים והאנשים שבשימוש רוח הקודש, שהיו מדווחים לאל בהמשך על הכאבים שסבלו – או אם היה משתמש במספר אנשים מיוחדים לשאת עדות, וגורם להם לסבול את הכאב הנורא ביותר בקרב בני האדם – ואז, אם הם היו מסוגלים לסבול את הכאב הזה ולשאת את העדות הזאת, השטן בעצמו היה משתכנע לחלוטין, ובתמורה למעשיהם, אנשים אלה לא היו צריכים לסבול בעתיד. האם יכול היה האל לעשות זאת? הוא יכול היה, אבל רק האל בכבודו ובעצמו מבצע את עבודת האל עצמו. תהיה עדותם של אנשים נשגבת ככל שתהיה, לשטן היא איננה ברורה, והוא יאמר, "משום שהתגלמת כבשר ודם, למה שלא תחווה את מכאובי האדם על בשרך?" רוצה לומר, אם האל לא היה עובד כך, לא הייתה עוצמה בעדות שכזאת. האל בכבודו ובעצמו מוכרח לבצע את עבודתו האישית, כי רק אז היא תהיה מעשית. ומשלב זה של העבודה אותה ביצע האל ניכר גם שיש משמעות לכל אחד ממעשיו של האל, ולכל הכאב אותו סבלה ההתגלמות, שהוא אינו עושה שום דבר באקראי, ושאין הוא מבצע עבודה שאין בה תועלת. הגעת ההתגלמות לעבוד ולחוות את מכאובי האדם אינה נתונה לבחירה כי אם דבר נחוץ ביותר: היא נחוצה ביותר לאנושות ולייעודה העתידי של האנושות; ביצועה וההשקעה בה הם למען הושעת האדם, זכייה באדם והבאת האדם אל הייעוד היפה.

יש לדון באמיתות הקשורות בהתגלמות ממספר זוויות:

1. הצורך בגוף רגיל ונורמלי.

2. ההיבט המעשי של עבודת הגוף הרגיל והנורמלי הזה.

3. המשמעות, שהיא גם הצורך, בהתערות האל בקרב בני האדם כדי לחוות את מכאובי האדם.

מדוע מוכרח האל בכבודו ובעצמו לחוות את מכאובי האדם? האין זה בסדר אם לא יעשה זאת? יש כאן היבט נוסף של משמעות. עבודת הגוף הרגיל והנורמלי הזה יכולה לכבוש אנשים ולהביאם לידי שלמות, אך מהותם של אנשים וחוקי ההוויה של האדם משמעם שהם עדיין יחיו חיי ריקנות, כאב, ייסורים וייאוש, ושעדיין לא יעלה בידם לחמוק מתחלואיהם. לדוגמה, אהבתך לאל הגיעה לנקודה מסוימת, צברת ניסיון-מה בהבנת האל, הצביונות המושחתים שלך נפתרו, והאל אומר שהובאת לידי שלמות, ושאתה אדם שאוהב את האל. לו האל היה מושיע אנשים עד רמה כזאת ואז עוזב – אם כאן הייתה מסתיימת עבודת ההתגלמות – עדיין היו קיימים התחלואים, הריקנות, רגעי הצער וצרות הבשר של אנשים, ופירוש הדבר הוא, שטרם הסתיימה עבודת האל להושעת בני האדם. אדם מסוים אולי הובא לידי שלמות, ואולי הוא מכיר את האל, אוהב אותו וסוגד לו, אבל האם הוא מסוגל לפתור את תחלואיו ואת צרותיו? אחיזה באמת לא יכולה לפתור זאת. איש מעולם לא אמר שכעת משהוא אוחז באמת, תחלואי הבשר כבר לא פוקדים אותו או גורמים לו סבל – איש לא יכול לתקן סבל שכזה. אתה יכול רק לומר, "חיי מלאים משמעות כעת, אבל עדיין כואב לי כשאני חולה". האם זה כך? והאם הרגשה זו אמיתית? לכן, אם ההתגלמות רק הייתה מבצעת את עבודת כיבוש האדם והבאתו לידי שלמות, אם ההתגלמות רק הייתה הופכת אנשים למושלמים מבלי לפתור את הכאב שסובל בשרם, אזי כל הכאב שאנשים נתקלים בו על פני האדמה, מחלותיהם של אנשים, רגעי האושר והצער של בני האדם, ודאגותיהם הפרטניות של אנשים – אי אפשר היה לפתור את כל אלה, וגם לו אנשים היו רשאים לחיות במשך אלף או עשרת אלפים שנים על פני האדמה, עדיין אי אפשר היה לפתור ענייני לידה, זיקנה, מחלות ומוות. האל בא לחוות כאב זה של האדם; לאחר שהוא חווה זאת, הוא פותר אותו מן השורש, ולאחר מכן, ענייני לידה, זיקנה, מחלות ומוות כבר לא מטרידים את האדם. ישוע חווה מוות. ההתגלמות הזאת חווה רק את כאב החיים והמחלה (אין צורך לחוות זיקנה, ובעתיד אנשים לא יזדקנו). לאחר שיחווה את כל הכאב הזה, יבוא הקץ על מכאובי האדם. לאחר שהאל יסבול את הכאב בשם האדם, תהיה לו הוכחה חותכת שתימסר בסופו של דבר בתמורה לייעוד היפה של האנושות, ותשים קץ ללידת האדם, זקנתו, מחלותיו ומותו. האין זה משמעותי? וכך, ההתגלמות חווה את מכאובי האדם, בין אם מדובר בחיים, במחלה, בקושי או בסבל, ויהיה אשר יהיה ההיבט של הכאב הזה, ההתגלמות עושה זאת בשם האדם, משמשת כסמל וכרמז לעתיד לבוא. הוא חווה את כל הכאב הזה, הוא נשא אותו בכבודו ובעצמו כדי שהאנושות לא תצטרך לסבול עוד. כאן טמונה המשמעות. כשאנשים מובאים לידי שלמות, הם מסוגלים לסגוד לאל, לאהוב אותו, ולנהוג באופן התואם את רצונו, את דבריו ואת דרישותיו, ולאחר מכן ייפתרו כל צרותיהם ומכאוביהם. זוהי משמעות סבלו של האל בשם בני האדם, וזה מאפשר לאנשים לא רק לסגוד לאל על פני האדמה, אלא גם להשתחרר מעול התחלואים האלה ומהייסורים הנלווים להם, מענייני לידה, זיקנה, מחלות ומוות, ממחזורי החיים. בכך שהוא סובל את הכאב הזה ומבין אותו במסגרת ההתגלמות הנוכחית, האל נושא את הדברים האלה בשם האדם, ומשנשא אותם, הנותרים לא יצטרכו לסבול את הכאב הזה – וזהו הרמז לעתיד לבוא. יש אנשים מגוחכים שישאלו, "אז האל עושה זאת בעצמו למען האדם?" די בכך שהאל מתגלם כבשר ודם וסובל בשם האדם – מי עוד צריך לעשות זאת? זאת משום שהאל יכול לעשות את כל הדברים בכוחות עצמו ויכול להחליף כל דבר, הוא יכול לייצג את הכול ולסמל את כל הדברים כולם, את כל מה שהוא יפה, טוב וחיובי. זאת ועוד, משחווה באופן מעשי את מכאובי האדם, הוא כשיר עוד יותר להשתמש בעדות ובהוכחה עוצמתיות אף יותר כדי לשים קץ לכל הכאב העתידי של בני האדם.

כשהעבודה של שני שלבי ההתגלמות מתבצעת בצורה שכזו, היא נשלמת ויוצרת קו ברור: מהשלב הראשון של ההתגלמות אל שלב זה של ההתגלמות, עבודת שני השלבים האלה פתרה את כל כאב ההוויה האנושית ואת סבלם הפרטני של אנשים. מדוע האל מוכרח לעשות זאת על בשרו כבשר ודם? תחילה אנשים מוכרחים להבין מהיכן נובעים מכאובי הלידה, הזיקנה, המחלות והמוות במהלך החיים ומדוע האדם סובל את הדברים הללו. הם הרי לא היו קיימים כאשר נברא האדם בראשונה, נכון? מהיכן הגיעו המכאובים הללו? לאחר שהשטן פיתה והשחית את האדם, המכאובים הללו צמחו והאדם התנוון כתוצאה מכך. מכאובי הבשר של האדם, הצרות, הריקנות וכל הדברים האומללים בעולם בני האדם – כולם הופיעו לאחר שהשטן השחית את האדם. לאחר שהאדם הושחת על ידי השטן, השטן החל לענות את האדם, וכך האדם החל להידרדר אף יותר, מחלתו החריפה, כאבו גבר, והעמיקה בו התחושה שהעולם ריק ואומלל, שבלתי אפשרי לשרוד בעולם הזה, ושהחיים בו נעשים מייאשים יותר ויותר. אם כך, השטן המיט על האדם את המכאובים האלה, זאת לאחר שהשחית את האדם והאדם התנוון. על מנת שיוכל להשיב את בני האדם מידי השטן ולהעניק להם ייעוד יפה, האל נדרש לחוות בכבודו ובעצמו את המכאובים האלה. גם אם אנשים הם נקיים מחטא, עדיין ישנם דברים שמכאיבים להם, השטן עדיין שולט בהם, הוא עדיין יכול לתמרן אותם ולגרום להם לסבל ולייסורים קשים מנשוא. ולכן, עצם כך שההתגלמות כבשר ודם חווה על בשרה את המכאובים האלה, משיבה אנשים ממלתעות השטן, ומונעת מהם לסבול מכאובים נוספים – האין זה משמעותי עד מאוד? כשישוע בא לבצע את עבודת הגאולה, על פניו נראה היה שהוא לא מציית לחוק ולתקנות, אך למעשה, בכך הוא קיים את החוק, הביא לסיומו של עידן החוק ולתחילתו של עידן החסד, והעניק לבני האדם חמלה ורחמים, ולאחר מכן, כשישוע נצלב, בכך נמחלו לאדם כל חטאיו. ישוע השתמש בדמו היקר כדי להעניק לאדם את הזכות לשוב לפני כס המלכות של האל. אפשר לומר שהוא השתמש בהוכחה ובעובדת הצליבה כדי לגאול את האדם. חטאיו של האדם אמנם נמחלו על ידי האל, אך השטן השחית את האדם באופן כה עמוק שלא חל שינוי בטבעו החוטא, והוא המשיך לחטוא ולהתריס כנגד האל. זוהי עובדה שאין עליה עוררין, ולכן האל התגלם כבשר ודם בפעם השנייה לשם עבודת טיהור האדם מטבעו המושחת, הווה אומר, הוא שופט ומייסר את האדם על מנת לטהרו מצביונו המושחת. בפעם הראשונה שהאל התגלם כבשר ודם, הוא נצלב על חטאי האדם, הוא גאל את האנושות והאדם שב לפני האל. בפעם השנייה שהאל התגלם כבשר ודם, הוא בא לכבוש את האדם, ועל ידי כך להושיע אותו. רבים אמנם קיבלו את עבודת האל, והם אוכלים ושותים את דברי האל לעתים תכופות, אך הם עדיין לא יודעים דבר באשר לאל, הם אינם יודעים היכן הוא, הם לא היו מזהים אותו גם אם היה ממש לנגד עיניהם, והם אף נוטים לפתח תפיסות ואי הבנות באשר לאל, ולעתים הם רואים דברים בצורה העוינת את האל. מדוע זה כך? משום שהם לא מבינים את האמת, והם אינם מכירים את האל באמת. כשאנשים מכירים את האל, הם שמחים לסבול ולחיות למענו, אך השטן עדיין שולט בחולשות בתוכם, השטן עדיין מסוגל לגרום להם סבל, רוחות רעות עדיין יכולות לפעול וליצור הפרעות פנימיות, להפנט אותם, להוציא אותם מדעתם, לתעתע בהם או להפוך אותם מופרעים לחלוטין. במחשבותיהם ובתודעתם של אנשים יש דברים שמועדים לשליטה ולתמרון של השטן. לכן, לפעמים אתה חולה או טרוד, לעתים אתה חש שהעולם כה קודר, או שהחיים חסרי תוחלת, ויש אפילו פעמים שאתה מחפש את המוות ורוצה לשלוח יד בנפשך. הווה אומר, השטן ממיט עליך את המכאובים האלה, והם החולשה האנושית של בני האדם. השטן עדיין יכול לעשות שימוש בדברים שאותם השחית ושאותם רמס; כך הוא מגדיש את הסאה. ולכן, האל התגלם כבשר ודם פעם נוספת באחרית הימים כדי לבצע את עבודת השיפוט, ובד בבד עם עבודת הכיבוש, הוא סובל במקום האדם ומשלם את מחיר הסבל על בשרו; זה המחיר שעליו לשלם על מנת להכיר בכאב ובחולשה האנושית של האדם ולפתור אותם. לאחר שישלם את המחיר על סבלו בקרב בני האדם ובעצם כך ישיב את האדם, לשטן כבר לא תהיה אחיזה באדם, והאדם ישוב אל האל לחלוטין, ורק אז הוא ישתייך לאל לחלוטין! מדוע אתה מסוגל לחיות למען האל ולסגוד לאל, אבל אתה לא בהכרח שייך לאל לחלוטין? רוחות רעות עדיין יכולות לנצל את נקודות התורפה שלך, להשתעשע בך ולנצל אותך, כי אנשים טיפשים מדי. יש אנשים שלא יודעים להבדיל בין הכוונה של רוח הקודש לבין הפרעה של רוח רעה. הם אפילו אינם יודעים להבדיל בין עבודת רוח הקודש לעבודת רוחות רעות. האין זו חולשה אנושית? כשרוחות רעות עובדות, הן מנצלות כל פרצה שהיא. הן עלולות לדבר בתוכך או ללחוש באוזנך, או שהן עלולות להעבירך על דעתך או לשבש את מחשבותיך, לגרום לכך שלא תבחין במגע רוח הקודש או למנוע ממך לחוש בו, ואז הן יתחילו להטריד אותך, להשליט אי סדר במחשבותיך ולגרום לך לצאת מדעתך, אפילו לגרום לנשמתך לצאת מגופך. זה מה שמעוללות רוחות רעות לבני אדם, ונשקפת להם סכנה גדולה אם לא יוכלו לזהות את מהות עבודתן. בימנו, האל נושא בכאב הזה למען בני האדם, וברגע שלבני האדם יהיה ייעוד יפה, לא זו בלבד שהם יחיו למען האל, הם כבר לא ישתייכו לשטן וכבר לא יהיה בהם דבר שיאפשר לשטן להפעיל מכבש לחצים כדי להשתמש בו לטובתו; מחשבותיו, רוחו, נשמתו וגופו של האדם יהיו שייכים כולם לאל. כיום, לבך אולי מופנה כלפי האל, אבל עדיין יש מקרים שבהם השטן מנצל אותך ואין לך שליטה על כך, ולכן, כשאנשים זוכים באמת, הם מסוגלים להתמסר לאל לחלוטין ולסגוד לו, אבל זה בלתי אפשרי בעבורם להשתחרר לגמרי מהפרעותיו של השטן, ובלתי אפשרי אף יותר להיות נטולי תחלואים, כי השטן דרך על גופם ועל נפשם של בני האדם. נשמותיהם של אנשים הן מקום מטונף, המקום בו שכן השטן, והמקום אותו השטן מנצל. השטן עדיין מסוגל להפריע ולשלוט, ליצור אי בהירות במוחך, למנוע ממך להיות מסוגל להבחין באמת. ולכן, התגלמות האל כבשר ודם כדי לחוות את מכאובי האדם ולסבול בשם האדם אינה נתונה לבחירה, אלא דבר נחוץ ביותר!

עליכם להבין כי האל התגלם כבשר ודם פעמיים על מנת להשלים את העבודה של הושעת האנושות. לו הייתה רק ההתגלמות הראשונה, אי אפשר היה להושיע את האנושות לחלוטין, שכן בהתגלמות הראשונה התבצעה עבודת הגאולה, ובעיקר נדמה היה כי היא פותרת את בעיית המחילה על חטאי האדם והופכת את האדם לראוי לבוא לפני האל. בהתגלמות השנייה מתבצעת עבודת השיפוט על מנת לטהר את שחיתות האדם ולתקן את צביונו המושחת, אך עדיין יהיה בלתי אפשרי לפתור את בעיית ההשתייכות של האדם לאל באופן מוחלט. נוסף לכך, ההתגלמות השנייה מוכרחה להתנסות במכאובי האדם על מנת לרפא את החלק באדם אותו השחית השטן – לפתור לחלוטין מן השורש את בעיית הסבל והעינויים של האדם. אלה הם שלבי העבודה של שתי ההתגלמויות כבשר ודם. שתיהן נחוצות עד מאוד. ולכן, אל לך להקל ראש במכאובי ההתגלמות. לעתים הוא בוכה, לעתים כואב לו והוא נסער, ולעתים נדמה כי הוא חלש ומוכה יגון. אל לך להקל ראש בכל אלה, ו-ודאי שלא לפתח תפיסות בנוגע להם. אם אתה כן מפתח תפיסות בנוגע להם, אתה טיפש ומרדן להחריד. כמו כן, אל לך להאמין שזה מה שמוכרח לסבול הגוף הרגיל; זו שגיאה חמורה אף יותר, ואם אתה אומר זאת, הדבר הוא בגדר חילול האל. אנשים מוכרחים להבין שהמכאובים אותם סובלות שתי ההתגלמויות הנם חיוניים. זהו צורך חיוני לא למען האל, כי אם למען האנושות. שחיתותה של האנושות היא כה גדולה שאי אפשר לעשות זאת; על מנת שהאנושות המושחתת תיוושע לחלוטין, הדבר הזה הכרחי. עבודת האל מתבצעת כך שבני האדם יוכלו לראותה במו עיניהם. כל מעשיו נעשים בפומבי ואינם נסתרים מאיש. הוא לא סובל בסתר, לבדו, מתוך חשש שאנשים יראו אותו ויפתחו תפיסות. הוא לא מסתתר מעיני איש ואין זה משנה אם הם מאמינים בו זמן רב או מועט, אם הם מבוגרים או צעירים, או אם הם מסוגלים להבין את האמת או לא. זאת משום שזוהי הוכחה, וכל אחד יכול להוכיח שהתגלמות האל כבשר ודם סבלה כאב עז מנשוא, שהוא באמת סבל את מכאובי האנושות. הוא לא סתם סבל במשך ימים ספורים במקום שאיש אינו יודע על קיומו, אין הוא מעביר את רוב זמנו בנעימים – אין זה כך. עבודתו וסבלו של ישוע אינם נסתרים מאיש; הוא אינו חושש שתהיה חלש, שתפתח תפיסות, או שתחדל להאמין. ומה מראה העובדה שהם לא נסתרים מאיש? שיש לכך חשיבות עצומה! ההתגלמות אף פעם לא הולכת בטל. אתה רואה שלפעמים הוא אינו מדבר או משמיע קול, אך הוא עדיין עובד, בלבו הוא עדיין סובל! האם האדם מבין זאת? גם כשאנשים רואים זאת, אין הם מבינים. יש אנשים שיודעים שכיום, גופו של האל רגיל ונורמלי, אבל האם ידועה לך העבודה של הגוף הרגיל והנורמלי הזה כיום? לא. עיניך רואות רק את הקליפה החיצונית, אינך יכול לראות את המהות הפנימית. ולכן, לא משנה כמה שנים נמשכת עבודתה הרשמית של ההתגלמות, למעשה האל לא נח ולו לרגע; אף שישנם רגעים בהם הוא לא מדבר או משמיע קול, ואינו עובד בקנה מידה רחב, הוא לא חדל מעבודתו, והוא עדיין סובל בשם בני האדם. יש כאלה שבעודם מנסים לאמוד האם האל התגלם כבשר ודם והאם הוא ישוע או לא, הם בוחנים האם הוא מדבר: אם הוא לא מדבר במשך שנתיים-שלוש, אזי אין הוא האל, ואז הם ממהרים לחדול להאמין בו. אנשים כאלה מאמינים באל בגישת "חכו ותראו", ואינם מכירים אותו כלל. כיום אולי ישנם אנשים ש"מחכים ורואים", וכשהם רואים שהאל לא דיבר כבר זמן מה, הם חושבים בלבם, "האם רוחו של האל עזבה ועלתה השמיימה?" האם אין זה בסדר לחשוב כך? אל תמהר לשפוט. אם אתה מתמלא תפיסות או ספקות, התפלל לאל, חפש את האמת, קרא יותר בדברי האל, וכל הבעיות האלה ייפתרו. אל תתחום נושאים שונים בעיוורון עם "ייתכן שזה, או אולי בעצם זה" – המילים שבהן אתה משתמש, "ייתכן" ו"אולי", הן מופרכות, והן דעותיהם של שדים ושל השטן! האל אינו חדל מעבודתו ולו לרגע אחד. הוא לא נח, הוא תמיד עובד, והוא תמיד משרת את האנושות!

מוכרחים להבין את מהותו של ישוע על כל היבטיה. איך תוכל להכיר את מהותו של ישוע? הדבר החשוב ביותר הוא, שעליך להכיר את כל העבודה אותה מבצע גוף הבשר שלו. אם אתה מאמין רק שהרוח פועלת, אך לא הגוף, שהגוף נשלט על ידי הרוח ותו לא, זוהי שגיאה! מדוע נאמר כי הסבל, הצליבה, כיבוש האנושות כולה וחוויית סבלה של האנושות הם עבודה אותה מבצע ישוע? משום שהאל התגלם כאדם והוא עובד בקרבו. הרוח והגוף עובדים בד בבד; זה לא כפי שאנשים מתארים לעצמם, שהגוף לא מדבר והרוח מאלצת אותו לדבר – זה לא מה שקורה. במקום זאת, יש חירות עצומה: הרוח והגוף עושים את אותו הדבר; כשהגוף רואה עניין שכמעט ונשלם, גם הרוח רואה אותו כך. הם פועלים בו זמנית. יהיה גם שגוי לומר שהגוף משתלט. לו הגוף היה "משתלט", מה היה פירוש הדבר? יש לכך הקשר: כשהאל מתגלם כאדם, כל מה שהאדם רואה הוא פעולה של הגוף, ושהגוף משתלט בעת ההתגלמות. בכל מקרה, הרוח והגוף פועלים בו זמנית. אף פעם לא יקרה מצב בו הרוח מאלצת את הגוף לדבר, אך הגוף איננו מוכן, או שהגוף רוצה לדבר אך הרוח לא מספקת לו את המילים. זה לא יקרה לעולם. אם אנשים מאמינים בכך, אזי הם שוגים – ומתנהגים בצורה מגוחכת. הרוח והגוף אחד הם. הרוח מגולמת בגוף, אז איך קורה שהרוח רוצה לדבר, אך הגוף איננו מדבר? או שהגוף רוצה לדבר, אך הרוח לא מספקת לו את המילים? לא יכול להיות דבר כזה. התגלמות האל כבשר ודם היא התגלמות הרוח בגוף. כשהגוף עובד, הוא יכול לדבר בכל זמן או מקום שהוא, וזה שונה לחלוטין מהעבודה שרוח הקודש מבצעת באופן אישי. רק רוח הקודש המגולמת בבשר היא ההתגלמות, ואין כל שאלה לגבי עזיבתה של רוח הקודש. כשרוח הקודש עובדת בתוך אנשים, זהו עניין של בחירה ושל הקשר. כשאנשים לא חותרים אל האמת, כשהם פועלים על דעת עצמם, רוח הקודש עוזבת אותם, והם יחושו בכך. הבנתם של אנשים תמיד מעוותת. הם חושבים שכאשר עבודת האל מגיעה לשלב זה, נגמרות לו המילים, ושאינו יכול לדבר גם אם הוא רוצה בכך. האם זה כך? האל יכול לדבר בכל זמן שהוא, הרוח והגוף מעולם לא נפרדו זה מזה. לא משנה איזו עבודה או איזה היבט של האמת באים לידי ביטוי, לא משנה מאיזה צד בוחנים זאת, זוהי התגלמות הרוח בגוף, האל התגלם כאדם, כלומר, לצד הכאב שספג הגוף, גם הרוח חוותה על בשרה את מכאובי האדם. אסור בתכלית האיסור לדבר על הגוף ועל הרוח כעל ישויות נפרדות. אמת ההתגלמות היא העמוקה מכולן, ודורשת שיהיו לאנשים עשר או עשרים שנות ניסיון, או אפילו חיים שלמים של ניסיון, לפני שיוכלו להכירה באמת ובתמים.

אביב, 1997