התחלתי לבצע את עבודתי בקרב בני האדם ולאפשר להם לחיות באותו זרם שבו אני נמצא. כשאשלים את עבודתי, עדיין אהיה בקרב האנושות, מכיוון שהם מושאי הניהול בתוכנית הניהול הכוללת שלי ואני רוצה שהם יהפכו לאדוני הכול. לפיכך, אני ממשיך לצעוד בקרב האנושות. כאשר האנושות ואנוכי נכנסים לתקופה הנוכחית, אני חש בנוח למדי, משום שקצב ההתקדמות של עבודתי הואץ. כיצד יוכלו בני האדם לעמוד בקצב? עשיתי עבודה כה רבה על בני האדם קהי החושים ורפי השכל, אך הם לא זכו כמעט בדבר משום שהם אינם מוקירים אותי. שכנתי כבר בקרב כל בני האדם והתבוננתי בכל מהלכיהם, היכן שהיו, הן מעל הקרקע והן מתחתיה. כל מי שמסווג כ"בן אנוש" מתנגד לי, כאילו ש"התנגדות לי" היא חלק מתפקידו של האדם, כאילו שאי-ביצוע העבודה הזאת יהפוך אותם ליתומים נוודים שאיש לא אימץ אותם. עם זאת, אינני גוזר את דינם של בני האדם באופן שרירותי על סמך מעשיהם והתנהגותם. במקום זאת, אני תומך בהם ונותן להם אספקה בהתאם לשיעור קומתם. מאחר שבני האדם הם השחקנים הראשיים בתוכנית הניהול הכוללת שלי, אני מקדיש הנחייה רבה יותר לאלה שתפקידם להיות "בני אנוש", כדי שהם ימלאו תפקיד זה בלב שלם וכמיטב יכולתם, וכדי שהמחזה הזה שאני מביים יהפוך להצלחה אדירה. זו בקשתי מהאנושות. לולא התפללתי למען האנושות, האם היא הייתה מסוגלת לגלם את תפקידה? האם היה זה כך שאני יכול להשיג את מה שבני האדם מבקשים ממני, ואילו הם אינם יכולים לבצע את מה שאני מבקש מהם? אפשר לומר שאינני משתמש בעוצמתי כדי לדכא את האנושות. תחת זאת, זו בקשתי הסופית, ואני מפציר בהם בכנות וביושר. האם הם באמת אינם מסוגלים להיענות לבקשתי? הענקתי דברים רבים לבני האדם זה שנים רבות, אך לא קיבלתי דבר בתמורה. מי אי-פעם נתן לי דבר מה? האם הדם, היזע והדמעות שלי צריכים להיות כמו הערפילים שמעל ההרים? פעמים רבות הענקתי לבני האדם "חיסונים" ואמרתי להם שדרישותיי מהם אינן קפדניות. אם כן, מדוע בני האדם תמיד מתחמקים ממני? האם משום שאנהג בהם כמו באפרוחים שמומתים ברגע שהם נתפסים? האם אני עד כדי כך אכזרי וחסר אנושיות? בני האנוש תמיד מודדים אותי לפי התפיסות שלהם. האם אני, כפי שאני בתפיסות שלהם, זהה למי שאני בשמיים? אינני מתייחס לתפיסותיהם של בני האדם כאל מושאי הנאה עבורי. במקום זאת, אני רואה את לבם כראוי להערכה. עם זאת, בהחלט מאסתי במצפון שלהם, משום שבעיניהם, לי אין מצפון. לפיכך, גיבשתי דעות נוספות בנושא המצפון שלהם. עם זאת, אני מסרב למתוח ביקורת ישירה על מצפונם. במקום זאת, אני ממשיך להנחות אותם בסבלנות ובשיטתיות. אחרי הכול, בני האנוש חלשים ואינם מסוגלים לבצע אף עבודה.

היום נכנסתי באופן רשמי למישור הייסורים האינסופיים, ואני נהנה ממנו לצד האנושות. בידי, אני גם מחלק פקודות, ותחת פיקודי, האנושות מתנהגת יפה. איש אינו מעז להתנגד לי. כולם נמצאים תחת הכוונתי ומבצעים את העבודה שהקציתי להם, מפני שזה ה"תפקיד" שלהם. בין כל הדברים שבשמיים ותחת השמיים, מי אינו נשמע לתוכניותיי? מי לא נמצא בהישג ידי? מי אינו מבטא דברי הלל ושבח לדבריי ולעבודתי? בני האדם מעריצים את מעשיי ואת פעולותיי, ולכן הם מקדישים את עצמם לזרם של תוכניתי, משום כל צעד ושעל שלי. מי יכול להתנתק מכך? מי יכול להתחמק מהעבודה שהסדרתי? הצו המנהלי שלי אוכף על בני האדם להישאר. בלעדיו, כולם היו מתחמקים מ"החזית" והופכים ל"עריקים". מי אינו מפחד מהמוות? האם בני האדם באמת מוכנים להקריב את עצמם? אינני מאלץ אף אחד, משום שזה מכבר זכיתי בהבנה מעמיקה של האופי האנושי. לפיכך, תמיד לקחתי על עצמי פרויקטים שבני האדם מעולם לא עשו בעבר. משום שאיש אינו יכול לבצע את עבודתי, עליתי לשדה הקרב בעצמי כדי להיאבק לחיים ולמוות עם השטן. כיום, השטן משתולל באופן קיצוני. מדוע אינני מנצל את ההזדמנות הזו כדי להדגים את המיקוד של עבודתי ולחשוף את עוצמתי? כפי שאמרתי בעבר, אני משתמש בתחבולה של השטן כניגוד שלי. האין זו ההזדמנות הטובה ביותר? רק עכשיו אני חושף חיוך מלא סיפוק, משום שהשגתי את מטרתי. לא אתרוצץ עוד ואבקש את "עזרתם" של בני האנוש. הפסקתי להיחפז אנה ואנה, וכבר אינני חי חיים של נווד. מעתה והלאה, אחיה בשלווה. גם בני האנוש יהיו בריאים ושלמים, משום שיומי הגיע. על פני האדמה, חייתי חיים מלאי עיסוקים של בני אדם, חיים שנדמה שכללו אי צדק רב. בעיניהם של בני האנוש, חלקתי איתם את השמחות והצער שלהם, כמו גם את המצוקות שחוו. כמו בני האנוש, גם אני חייתי על פני האדמה ותחת כיפת השמיים. לכן, הם תמיד ראו בי יציר נברא. מכיוון שבני האנוש לא ראו אותי בשמיים, הם מעולם לא השקיעו בי מאמץ רב. עם זאת, בהתחשב במצב הנוכחי, אין לבני האדם ברירה אלא להודות בכך שאני האדון לגורלם והדובר הנושא דברים מהעננים. לכן, בני האנוש השתחוו אפיים ארצה לפניי באקט של עבודת האל. האין זו הוכחה לשובי כמנצח? האין זה ביטוי של ניצחוני על פני כל הכוחות העוינים? לכל בני האדם היו תחושות מוקדמות שהעולם מגיע לקצו ושהאנושות תעבור טיהור נרחב. עם זאת, למען האמת, הם אינם יכולים לבצע באופן מודע את מה שאני מבקש מהם, ולכן אין להם ברירה אלא להתייפח תחת הייסורים שאני מטיל. מה אפשר לעשות? מי אמר לבני האדם האלה להיות מרדניים? מי אמר להם להיכנס לעידן האחרון? מדוע הם נולדו לאנושות באחרית הימים? אני הסדרתי ותכננתי כל דבר ודבר באופן אישי. מי יכול להתלונן?

מאז בריאת העולם, שוטטתי בקרב בני האנוש ואירחתי להם חברה בקיומם הארצי. עם זאת, בדורות העבר, מעולם לא בחרתי באף אדם. דחיתי את כולם בדבריי השקטים. זאת משום שבני האדם האלה בעבר לא שירתו אותי באופן בלעדי. לפיכך, גם אני לא אהבתי אותם באופן בלעדי. הם קיבלו את "מתנותיו" של השטן ואחר כך, הסתובבו והציעו אותן לי. האין זו השמצה שלי? כשבני האדם הציעו לי קורבנות כאלה, לא גיליתי להם את הגועל שחשתי, אלא ניסיתי לנצל את מזימתם בעצמי בכך שהוספתי את ה"מתנות" האלה לחומרי הניהול שלי. לאחר מכן, לאחר שעיבדתי אותם במכונה, נהגתי לשרוף את כל הפסולת שנבעה מכך. בעידן הנוכחי, בני האדם לא הציעו לי "מתנות" רבות, אולם אינני מוכיח אותם על כך. בני האדם האלה תמיד היו חסרי כול ומרוששים. לפיכך, מכיוון שהבנתי את המציאות של מצבם, מעולם לא הצבתי להם דרישות בלתי סבירות מאז הגיעי אל העולם האנושי. במקום זאת, לאחר שנתתי להם "חומרים", חיפשתי את "התוצר המוגמר" שרציתי, מכיוון שזה המרב שבני האדם יכולים לבצע. ביליתי שנים כה רבות במצוקה ולמדתי מה פירוש הדבר לחיות כבן אנוש, ורק אז ביטאתי דרישה ראויה. לולא חוויתי חיים אנושיים, כיצד הייתי יכול להבין את העניינים שבני האדם מתקשים לדון בהם? אף על פי כן, בני האדם אינם תופסים זאת כך. הם אומרים שאני האל הכול יכול והעל-טבעי בכבודו ובעצמו. האין זו בדיוק התפיסה שכל בני האנוש החזיקו בה משחר ההיסטוריה ואפילו עד עצם היום הזה? אמרתי שעל פני האדמה, אין אף אחד שיכול להכיר אותי באמת באופן מלא. יש לאמירה זו השלכות מסוימות. אלה אינם דברי סרק. חוויתי זאת בעצמי וראיתי זאת במו עיני ולכן אני מבין את פרטי העניין. אלמלא הייתי יורד אל עולמם של בני האדם, למי היה סיכוי להכיר אותי? מי היה יכול להאזין לדבריי באופן אישי? מי היה יכול לראות את דמותי לצדו? מאז ימי קדם, תמיד נותרתי נסתר בעננים. בשלב מוקדם חזיתי כך: "ארד אל עולמם של בני האדם באחרית הימים כדי להיות להם דוגמה ומופת". זו הסיבה לכך שהתמזל מזלם של בני האדם כיום והם מסוגלים להרחיב את האופק שלהם. האין זו נדיבות שהענקתי להם? הייתכן שהם אינם מבינים כלל את חסדי? מדוע בני האנוש כה אדישים ורפי שכל? הם הרחיקו לכת כל כך, מדוע הם עדיין לא התעוררו? אני נמצא בעולם הזה שנים רבות, אך מי מכיר אותי? אין פלא שאני מטיל ייסורים על בני האדם. נדמה שאני מתרגל את סמכותי עליהם. נדמה שהם קליעים ברובה שלי, ושברגע שאירה בו, הם כולם "יימלטו". בני האדם מדמיינים זאת כך. תמיד כיבדתי את בני האנוש. מעולם לא ניצלתי אותם באופן שרירותי או סחרתי בהם כעבדים. זאת מכיוון שאינני יכול לעזוב אותם וגם הם אינם יכולים לעזוב אותי. לפיכך, נרקם בינינו קשר של חיים ומוות. תמיד הוקרתי את האנושות. למרות שהאנושות מעולם לא הוקירה אותי, הם תמיד העריכו אותי, וזו הסיבה לכך שאני ממשיך להשקיע בהם מאמצים. אני אוהב את בני האדם כאילו היו האוצר שלי, משום שהם ה"הון" של הניהול שלי על פני האדמה. לפיכך, בשום אופן לא אסלק אותם. רצוני כלפי בני האנוש לעולם לא ישתנה. האם הם יכולים באמת לבטוח בנדר שלי? כיצד הם יכולים לְרַצות אותי? זו המשימה עבור האנושות כולה. אלה "שיעורי הבית" שאני נותן להם. אני מקווה שהם כולם יעבדו קשה וישלימו אותם.

23 באפריל, 1992