לאורך העידנים, בכל העבודה שעשיתי – כל שלב בה היה כרוך בשיטות העבודה הנאותות שלי. משום כך, אנשיי האהובים נעשו טהורים יותר ויותר ומתאימים יותר ויותר לשימוש שלי. עם זאת, מאותה סיבה, "הדבר המצער" הוא שככל ששיטות העבודה שלי מתרבות, כך מספר האנשים פוחת, דבר שגורם להם לשקוע בהרהורים עמוקים. כמובן, עבודה זו כיום אינה יוצאת מהכלל ורוב בני האדם כבר שקעו בעבר בהרהורים. על כן, משום השינויים בשיטות שלי, יש עדיין אחדים שייאלצו לפרוש. ניתן לתאר זאת כך: זה דבר שגזרתי אותו מראש, אך לא דבר שעשיתי. מאז הבריאה, בני אדם כה רבים נפלו ורבים איבדו את דרכם כתוצאה משיטות עבודתי. אולם לא אכפת לי מה בני האדם עושים, אם הם מרגישים שאינני רוחש להם חיבה או שאני אכזרי מדי. בין אם הבנתם נכונה או לא, אני נמנע מלספק הסבר. בואו נשתף קודם כול בנוגע לעניין המרכזי בדיון הזה כדי שכולם יוכלו לזכות בהבנה מעמיקה שתימנע מהם חוסר הבנה לגבי הסיבה לסבלם. לא אאלץ את בני האדם לסבול בשקט כאילמים, אלא אתאר הכול בבירור כדי שלא יתלוננו עליי. יום אחד אגרום לכולם להביע דברי שבח אמיתיים במהלך הייסורים שלהם. האם שיטה זו נעימה לכם? האם זה עומד בדרישותיהם של בני האדם?

בפתח הדבר לתקופת הייסורים, אספר קודם כול לבני האדם את המשמעות הכללית של ה"תקופה", כדי שהם לא יפגעו בי. כלומר, אערוך את ההסדרים לעבודתי שאיש לא ישנה אותם, ובשום פנים ואופן לא אוותר בקלות לכל מי שישנה אותם: אני אגנה אותו. האם תזכרו זאת? כל אלה הנם "חיסונים". בשיטות החדשות, כל בני האדם חייבים ראשית להבין שהדבר החשוב ביותר שיש להשיגו הוא הבנה של תנאי חייהם בפועל. לפני השגת הבנה עצמית מסוימת, איש לא יורשה לדבר באופן רשלני בכנסייה, ואין ספק שאטיל ייסורים על כל מי שיפעל בניגוד לכך. מהיום ואילך, כל השליחים יהיו רשומים בכנסיות וייאסר עליהם לעבור ממקום למקום כרצונם - מעשה כזה יניב פירות מועטים. נדמה היה שכולם ממלאים את חובותיהם, אך למעשה הם הוליכו אותי שולל. למרות מה שקרה, היום הכול נחלת העבר ואין להזכיר זאת שוב. מכאן ואילך, המונח "שליח" יבוטל ולא ישמש עוד לעולם, כדי שכל בני האדם יירדו מ"מעמדם" ויכירו את עצמם. זה נועד כמובן למען הישועה שלהם. "מעמד" איננו כתר, הוא בסך הכול צורת פנייה. האם אתם מבינים את כוונתי? אלה שמובילים את הכנסיות עדיין ינהלו חיי כנסייה בתוך הכנסיות שלהם, למרות שכמובן, אין זה כלל נוקשה. במידת הצורך, הם יהיו רשאים לבקר בכנסיות בתיאום עם שליחים אחרים לשעבר. הדבר החיוני ביותר הוא להגביר את השיתוף של הכנסיות, אלא אם אף חבר מקרבן אינו מנהל חיי כנסייה בפועל. אף על פי כן, עליי להדגיש שעל כולכם להיות מאוחדים בידע עצמי ובמרי כנגד התנין הגדול האדום כאש. זה רצוני. אין זה חשוב כמה בני אדם מדברים, אלא הדבר החיוני ביותר הוא שכל אנשיי יהיו מסוגלים להתאחד, כי זו הדרך היחידה לשאת עדות באמת. בעבר, כל בני האדם אמרו שהם יתחילו להכיר את עצמם, אבל אני ביטאתי אינספור מילים, וכמה הצלחתם להבין על עצמכם? ככל שמעמדו של האדם גבוה יותר, כך קשה לו יותר לשים את עצמו בצד, כך תקוותיו רבות יותר וכך הוא יסבול יותר במהלך ייסוריו. זו הישועה שלי את האנושות. האם אתם מבינים? אל תקבלו זאת כמות שזה. זה יהיה מעשה שטחי וחסר ערך. האם אתם מבינים את המשמעויות הנלוות שביסוד הדברים? אם חברים בכנסייה יהיו מסוגלים באמת להבין את עצמם, אזי זה יוכיח שבני האדם מהסוג הזה אוהבים אותי באמת. דהיינו, אם לא תבצעו לחם עם בני האדם, לא תבינו את מצוקותיהם. כיצד אתם מפרשים את הביטוי הזה? בסופו של דבר, אני אגרום לכל בני האדם להכיר את עצמם במהלך הייסורים שלהם ואגרום להם לשיר ולצחוק בזמן שזה יקרה. האם באמת תהיה לכם האמונה לְרַצות אותי? אם כן, מה עליכם לעשות בנוהגכם? מעתה והלאה, ענייניה של כל כנסייה ינוהלו בידי אנשי הכנסייה המתאימים, והשליחים רק יחיו את חיי הכנסייה. זה נקרא "לחוות את החיים". האם אתם מבינים?

לפני שהייסורים יחולו באופן רשמי על האנושות, ראשית אעשה את "העבודה של קבלת הפנים" על בני האדם, כדי שבסופו של דבר, כולם ירַצו אותי. אפילו אלה שיפרשו חייבים לסבול ולסיים את עדותם לפני עזיבתם. אחרת, לא אוותר להם בקלות. זה מראה את הטבע שלי של חוסר סובלנות לנוכח העבירות של בני האדם וכן את הטבע שלי של הגשמת דבריי. בכך אגשים את הבטחתי ש"אני מתכוון לדבריי, דבריי יתגשמו, ומעשיי יתקיימו לעולמים". כשהמילים האלו בוקעות מפי, גם רוחי מתחילה בעבודתה. מי יעז לשחק מרצונו ב"צעצועים" שהוא אוחז בידיו? על כולם לקבל את הייסורים שאני מטיל בכבוד ובציות. מי יכול להימלט מהם? האם ייתכן שיש דרך אחרת מדרכי? היום התרתי לך להימצא על פני האדמה ואתה עולז. מחר אתיר לך לעלות לשמיים ואתה תהלל אותי. ביום שלאחר מכן אוריד אותך אל מתחת לאדמה, שם תחווה ייסורים. האין כל אלה דרישות של עבודתי? מי אינו סובל מביש מזל ומקבל ברכות למען דרישותיי? הייתכן שאתם היוצאים מהכלל? כאנשיי על פני האדמה, מה עליכם לעשות למען דרישותיי ולמען רצוני? הייתכן שתהללו את שמי הקדוש בפיכם, אך תתעבו אותי בלבכם? עשיית עבודתי למעני וריצוי לבי, כמו גם הבנת עצמכם והתמרדות כנגד התנין הגדול האדום כאש – אלה אינן משימות קלות ועליכם לשלם את המחיר בעבורן. כשאני אומר "מחיר", למה לדעתכם אני מתכוון? לא אדון בכך כעת ולא אתן תשובות ישירות לבני האדם. במקום זאת, אאפשר להם להרהר בכך בעצמם, ולאחר מכן להשיב לשאלותיי באופן מעשי באמצעות מעשיהם והתנהגותם. האם אתם מסוגלים לעשות זאת?

27 באפריל, 1992