הדבר מופיע בבשר

תוכן

האמירה השלושים ושבע

לאורך העידנים, כל העבודה שעשיתי – בכל שלב בעבודה הזו – הכילה את שיטות העבודה הנאותות שלי. משום כך, אנשיי האהובים הפכו ליותר ויותר טהורים וליותר ויותר ראויים לשימוש שלי. עם זאת, מהסיבה הזו, הדבר המצער הוא שככל ששיטות העבודה שלי מתרבות, כך מספר האנשים פוחת, מה שגורם לבני האדם לשקוע בהרהורים. כמובן, עבודתי כיום לא יוצאת מהכלל, ורוב בני האדם שוב שקועים בהרהורים. על כן, משום השינויים בשיטות שלי, יש מספר מסוים של בני אדם שיפרשו. אפשר לתאר זאת כך: גזרתי זאת מראש, אך לא עשיתי זאת. מאז הבריאה ועד היום, בני אדם כה רבים נפלו, ובני אדם כה רבים איבדו את דרכם משום שיטות עבודתי. אולם לא אכפת לי מטיבם של בני האדם, מהשאלה אם הם מרגישים שאני לא רוחש להם חיבה או מהשאלה אם הם מרגישים שאני אכזרי מדי, ובין שהבנתם של בני האדם נכונה או לא, אני נמנע לספק להם הסבר. בואו נשתף קודם כל בנוגע לעניין המרכזי בדיון הזה, כדי שכולם יוכלו לזכות בהבנה יסודית ולהימנע בכך מסבל בלתי מוסבר. אני לא אאלץ את בני האדם לסבול בשקט כאילמים. במקום זאת, אני אתאר הכל בבירור כדי שבני האדם לא יתלוננו בפניי, ויום יבוא וכל בני האדם יביעו דברי שבח אמיתיים בעיצומי הייסורים. האם זה יעבוד? האם זה עומד בדרישותיהם של בני האדם?

בפתח הדבר לתקופת הייסורים, קודם כל אספר לבני האדם את המשמעות הכללית של ה"תקופה", כדי שהם לא יפגעו בי. כלומר אני אערוך את ההסדרים לעבודתי, שאותם איש לא רשאי לשנות, ובשום פנים ואופן לא אסלח לאף אדם שישנה אותם אלא אגנה אותו. האם תזכרו זאת? כל זה מהווה אזהרה מראש. בשיטות החדשות, כל בני האדם חייבים ראשית להבין שהדבר החשוב ביותר שיש להשיג הוא הבנה של תנאי חייהם בפועל. לפני השגת ההבנה הספציפית הזו, איש לא יורשה לדבר באופן רשלני בכנסייה, ואין ספק שאטיל ייסורים על מי שיפר את הכלל הזה. מהיום ואילך, כל השליחים יהיו רשומים בכנסיות וייאסר עליהם להתרוצץ לכל עבר. זה דבר שלא נשא פירות רבים. נדמה היה שהם כולם מילאו את חובותיהם, אך למעשה, הם הוליכו אותי שולל. בלי קשר לעבר, היום הכל חולף ואין להזכיר שוב את הדברים האלה. מכאן ואילך, המונח "שליח" יבוטל ולא ישמש עוד לעולם, כדי שכל בני האדם ירדו ממעמדם ויכירו את עצמם. זה נועד כמובן לישועה. "מעמד" הוא לא כתר, אלא בסך הכל תואר. האם אתם מבינים את כוונתי? בני האדם שמובילים את הכנסיות עדיין ינהלו חיי כנסייה בתוך הכנסיות שלהם, וכמובן, זה לא כלל נוקשה. במידת הצורך, הם יהיו רשאים לבקר בכנסיות בתיאום עם שליחים אחרים לשעבר. הדבר החיוני ביותר הוא שהשיתוף של הכנסיות חייב לגדול, אלא אם אף חבר בכנסיות לא חי חיי כנסייה בפועל. אף על פי כן, עליי להדגיש שעל כולכם להתאחד כדי להכיר את עצמכם ולהתמרד בתנין הגדול האדום כאש. זו כוונתי. לא חשוב כמה בני אדם מדברים, אלא שחיוני שכל אנשיי יהיו מסוגלים להתאחד – זו הדרך היחידה לשאת עדות באמת. בעבר, כולם אמרו שהם מבינים את עצמם, אבל אני ביטאתי אינספור מילים, וכמה הבנתם מעצמכם? ככל שמעמדו של האדם גבוה יותר, כך קשה לו יותר להניח את עצמו בצד. יתר על כן, ככל שתקוותיו של האדם רבות יותר, כך הוא יסבול יותר במהלך הייסורים. זו הושעתי את האנושות – האם אתם מבינים? אל תקבלו זאת בעיוורון. זה מעשה שטחי וחסר ערך. האם אתם מבינים את המשמעות שמונחת ביסוד הדברים? אם בני האדם בכנסייה מסוגלים להבין את עצמם באמת, זה מוכיח שבני האדם מהסוג הזה אוהבים אותי באמת. הדבר דומה לאמרה, "אם לא תבצעו לחם עם בני האדם, לא תבינו את מצוקותיהם". האם אתם מבינים את המילים האלה? בסופו של דבר, אני אגרום לכל בני האדם להבין את עצמם במהלך הייסורים, ואגרום להם לשיר ולצחוק במהלך הייסורים. האם באמת תהיה לכם האמונה לְרַצות אותי? אם כן, מה עליכם לעשות בנוהגכם? מעתה והלאה, ענייניה של כל כנסייה ינוהלו בידי אנשי הכנסייה עצמה, והשליחים פשוט יחיו את חיי הכנסייה. זה נקרא "לחוות את החיים". האם אתם מבינים?

לפני שהייסורים יתחילו באופן רשמי באנושות, ראשית אעשה את "העבודה של קבלת הפנים" על בני האדם, כדי שבסופו של דבר, הם יוכלו לְרַצות אותי. אפילו בני האדם שיפרשו חייבים לסבול ולסיים את עדותם לפני עזיבתם. אחרת, לא אסלח להם. זה מפגין את הטבע שלי של חוסר סובלנות לנוכח עבירותיהם של בני האדם ואת הטבע שלי של השלמת מה שאני אומר. על ידי כך, הדבר מגשים את הדברים שאמרתי, "אני מתכוון למה שאני אומר, כוונתי תושג, ומה שיושג יתקיים לעולמים." כשהמילים יוצאות מפי, רוחי מתחילה בעבודתה. מי יעז לשחק ברצון ב"צעצוע" שבידיו? בני האדם חייבים לקבל את הייסורים שאני מטיל בכבוד ובציות, ומי יכול להימלט מהם? האם ייתכן שיש דרך אחרת מלבדי? היום, אפשרתי לכם לחיות בארץ, ואתם מריעים. מחר, אאפשר לכם לעלות לשמיים, ואתם תהללו אותי. מחרתיים, אוריד אתכם אל מתחת לאדמה, שם תחוו ייסורים. האין כל אלה דרישות של עבודתי? מי לא סובל מביש מזל, ומי לא מקבל ברכות למען דרישותיי? האם ייתכן שיהיה מקרה יוצא מהכלל? כאנשיי על פני האדמה, מה עליכם לעשות למען דרישותיי ולמען רצוני? האם ייתכן שתהללו את שמי הקדוש בפיכם, אך תתעבו אותי בלבכם? עשיית עבודתי למעני, ריצוי לבי וכן הבנת עצמכם והובלת מרד נגד התנין הגדול האדום כאש אינן משימות קלות לביצוע, ועליהם לשלם את המחיר כדי לבצע אותן. כשאני אומר "מחיר", מה אתם מבינים מכך? לא אדון בכך כעת, משום שאני לא נותן תשובות ישירות לבני האדם. במקום זאת, אני מאפשר לכולם להרהר בכך בעצמם, ולאחר מכן, להשתמש במעשיהם ובהתנהגותם כדי לענות בפועל על השאלות שלי. האם אתם מסוגלים לעשות זאת?

27 באפריל, 1992