מי שכן בביתי? מי עמד למעני? מי סבל בעבורי? מי נדר את דברו לפניי? מי נהה אחריי אל ההווה ועם זאת לא הפך לאדיש? מדוע כל בני האדם קרים וחסרי רגש? מדוע נטש אותי המין האנושי? מדוע האנושות סולדת ממני? מדוע אין חום בעולם האנושי? בציון טעמתי את החום שבשמיים, ובציון נהניתי מהברכה שבשמיים. שוב חייתי בקרב האנושות, טעמתי את מרירות העולם האנושי, וראיתי במו עיניי את כל המצבים אשר קיימים בקרב בני האדם. בלא יודעין, האדם השתנה כפי שאני "השתניתי", ורק כך הוא הגיע עד הלום. אינני דורש שהאדם יעשה דבר למעני, וגם לא שיוסיף דבר למעני. אני רק רוצה שהוא יפעל בהתאם לתוכניתי, לא ימרוד בי או יהיה לי לאות קלון, אלא יישא לי עדות מהדהדת. בקרב בני האדם היו כאלה שנשאו לי עדות טובה והאדירו את שמי, אך כיצד יכולים נוהגיו או התנהלותו של האדם להשביע את רצון לבי? כיצד ייתכן שיהיה תואם ללבי או ישביע את רצון כוונותיי? ההרים והמים על פני הארץ, והפרחים, הדשאים והעצים על פני הארץ, כולם מבטאים את מעשה ידיי, כולם קיימים למען שמי. אך מדוע האדם אינו יכול לעמוד ברף דרישותיי? האם ייתכן שהדבר נובע משפלותו הנתעבת? האם ייתכן שהוא נובע מכך שרוממתי אותו? האם ייתכן שאני אכזרי מדי כלפיו? מדוע האדם תמיד חושש מדרישותיי? היום, בקרב המוני העם במלכות, מדוע אתם רק מקשיבים לקולי אך אינכם חפצים לראות את פניי? מדוע אתם רק מסתכלים על דבריי מבלי להתאימם לרוחי? מדוע אתם מפרידים אותי כך, לשמיים ולארץ? האם ייתכן שכאשר אני בארץ אני שונה מכפי שאני בשמיים? האם ייתכן שכאשר אני בשמיים אינני יכול לרדת אל הארץ? האם ייתכן שכאשר אני בארץ אינני ראוי לעלות השמיימה? דומה כאילו בהיותי על פני הארץ, אני יצור נחות, כאילו בהיותי בשמיים, אני ישות נעלה, וכאילו בין השמיים לארץ פרושה תהום שאי אפשר לגשר עליה. אך נדמה שבעולם בני האדם הם אינם יודעים דבר על מקורם של הדברים הללו, אלא תמיד פועלים נגדי, כאילו לדבריי יש רק צליל ואין משמעות. כל בני האדם משקיעים מאמצים בדבריי, ומקיימים חקירות משל עצמם באשר לחזותי החיצונית, אבל כולם נכשלים ומאמציהם לא נושאים פרי, ובמקום זאת דבריי מכים אותם ארצה, ואין הם מעזים לקום שוב.

כאשר אני מעמיד בניסיון את אמונתם של בני האדם, אין ולו אדם אחד שנושא עדות אמת, אין ולו אחד שמסוגל להקריב את כל כולו; תחת זאת, האדם ממשיך להסתתר ומסרב להיפתח, כאילו אני עתיד לחמוס את לבו. אפילו איוב מעולם לא עמד איתן באמת בעת ניסיונו, וגם לא הפיץ מתיקות בתוך הסבל. כל בני האדם מייצרים רמז קל של ירקרק בחום האביב; הם לעולם אינם נשארים ירוקים במשב הרוח הקר של החורף. בקומתו הצנומה והכחושה, האדם אינו יכול לעמוד בכוונותיי. בכל האנושות כולה, אין איש שיכול לשמש דוגמה לאחרים, מפני שכל בני האדם זהים בעיקרם ואינם שונים זה מזה, ויש מעט מאוד הבדלים ביניהם. מסיבה זו, בני האדם עדיין אינם מסוגלים לדעת את מעשיי במלואם, אפילו היום. רק כאשר ירד ייסורי על האנושות כולה, הם יתוודעו למעשיי בלא יודעין, ומבלי שאעשה דבר או אכפה דבר על איש, האדם ילמד להכיר אותי, וכך יחזה במעשיי. זוהי תוכניתי, זהו ההיבט של מעשיי שבא לידי ביטוי, וזה מה שהאדם אמור לדעת. במלכות, שלל יצירי הבריאה מתחילים להתחדש ולהשיב לעצמם את חיותם. עקב שינויים במצב הארץ, גם הגבולות בין ארץ לארץ מתחילים לזוז. ניבאתי שכאשר ארץ תיפרד מארץ, וארץ תתאחד עם ארץ, זה יהיה הזמן שבו ארסק כל מדינה לרסיסים. בעת ההיא, אחדש את הבריאה כולה ואחלק מחדש את היקום כולו, וכך אשליט סדר ביקום ואשנה את הישן לחדש – זוהי תוכניתי ואלה הם מעשיי. כאשר כל מדינה וכל אחד מאנשיי הנבחרים ישובו לפני כס מלכותי, או-אז אעניק את כל שפע השמיים לעולם האנושי, כדי שבזכותי, עולם זה יעלה על גדותיו מרוב שפע שאין שני לו. כל עוד העולם הישן קיים, אשליך את זעמי על כל מדינה ואפרסם את הצווים המנהליים המפורסמים ליקום כולו, וכל מי שיפר אותם יחווה ייסורים:

כשאני מדבר אל היקום כולו, כל בני האדם שומעים את קולי, כלומר, כל בני האדם רואים את כל המעשים שביצעתי ברחבי היקום. אלה שהולכים נגד כוונותיי, כלומר, שמתנגדים לי במעשי אנוש, ייפלו בייסוריי. אחדש את רבבות הכוכבים שבשמיים; בזכותי, השמש והירח יתחדשו, השמיים לא יהיו עוד כפי שהיו; וכל אשר על הארץ יתחדש – כל זה יתקיים בזכות דבריי. כל מדינות היקום יחולקו מחדש ויוחלפו במלכותי, כך שהמדינות על פני הארץ ייעלמו לנצח ותהיה רק המלכות הסוגדת לי; כל מדינות הארץ יושמדו ויחדלו מלהתקיים. מבין כל בני האנוש שבעולם, כל אלה השייכים לשטן יושמדו. כל הסוגדים לשטן ייפלו באש הבוערת שלי – כלומר, למעט אלה שנמצאים כעת בזרם, כולם יהפכו לאפר. כשאייסר כל עם, קהילות דתיות ישובו למלכותי במידה זו או אחרת, ומעשיי יכבשו אותן, כי הן יראו ש"הקדוש הרוכב על ענן לבן" כבר הגיע. כל בני האנוש יסווגו איש-איש לפי סוגו, וייסוריהם השונים ייקבעו בהתאם למעשיהם; כל אלה שהתנגדו לי יאבדו, ואשר לאלה שמעשיהם על פני הארץ לא היו כרוכים בי, הם ימשיכו להתקיים על פני הארץ תחת שלטון בניי ואנשיי, בגלל התנהלותם. אופיע בפני רבבות מדינות ורבבות עמים, ואביע את קולי שלי על פני הארץ, אכריז על השלמת עבודתי הכבירה, ואאפשר לכל בני האדם לראות זאת במו עיניהם.

ככל שאמירותיי מעמיקות, אני גם מתבונן במצב היקום. באמצעות דבריי, כל הדברים מתחדשים. השמיים משתנים, וכך גם הארץ. האנושות נחשפת בדמותה המקורית, ואט-אט, בני האדם מופרדים על פי סוגם, ושבים מבלי משים לחיק "משפחתם". הדבר משמח אותי מאוד. אני חופשי מהפרעות, ובאופן בלתי מורגש, עבודתי הכבירה נשלמת, וכל הדברים משתנים. כשבראתי את העולם, הפרדתי את כל הדברים איש-איש לסוגו, וסיווגתי את כל הדברים בעלי הצורה. כשסוף תוכנית הניהול שלי יתקרב, אשחזר את המצב הקודם של הבריאה; אשחזר כל דבר לאופן שבו הוא היה במקור, אשנה הכול מקצה אל קצה כך שהכול יתאים לתוכניתי. הגיעה העת! השלב האחרון בתוכניתי עומד להסתיים. הוי, עולם ישן וטמא! לבטח תיפול בדבריי! תוכניתי לבטח תהפוך אותך לאין ואפס! הוי, כל הדברים! כולם יזכו בחיים חדשים בדבריי – יהיה להם ריבון! הוי, עולם חדש, מקודש וטהור! לבטח תתחדש בקרב תפארתי! הוי, הר ציון! אל תחריש עוד – שבתי בניצחון! אני מתבונן בארץ כולה מתוך כל הדברים. בני האדם על פני הארץ החלו בחיים חדשים ויש להם תקוות חדשות. הוי, אנשיי! איך לא תשובו לחיים באורי? איך לא תקפצו משמחה תחת הדרכתי? הארצות צועקות בששון, המים שוצפים בצחוק עליז! הוי, ישראל שקמה לתחייה! איך לא תתגאי בייעוד שקבעתי לך מראש? מי בכה? מי יילל? עם ישראל הישן כבר לא קיים, ועם ישראל הנוכחי קם על רגליו בעולם, זקוף ותמיר, קם בלבה של האנושות כולה. עם ישראל הנוכחי לבטח ירכוש את בסיס הקיום באמצעות אנשיי! הו, מצרים השנואה! האם את עדיין מתנגדת לי? איך תוכלי לנצל את רחמיי ולנסות להימלט מייסוריי? איך את יכולה שלא לחיות במסגרת הייסור שלי? כל אלה שאני אוהב לבטח יתקיימו לנצח, ולבטח אייסר לנצח את כל מי שמתנגד לי. זאת משום שאני אל קנא, ואיני חס על בני אדם בקלות על כל מעשיהם. אני אבחן את העולם כולו, וכשאופיע במזרח העולם, עם צדק, מלכותיות, חרון אף וייסור, אתגלה לפני ההמונים!

29 במרץ 1992