358. לאחר כמה אלפי שנים של שחיתות, האדם הפך קהה חושים ורפה שכל; הוא הפך לשד שמתנגד לאל, עד כדי כך שמרדנותו של האדם כלפי האל תועדה בספרי ההיסטוריה, ואפילו האדם עצמו אינו מסוגל לתת דין וחשבון מלא על התנהגותו המרדנית – כי האדם הושחת עמוקות בידי השטן, והשטן הוליך אותו שולל עד כדי כך שהוא אינו יודע לאן לפנות. גם כיום, האדם עדיין בוגד באל: כשהאדם רואה את האל, הוא בוגד בו, וכשהוא אינו יכול לראות את האל, גם אז הוא בוגד בו. ישנם אפילו כאלה שעדיין בוגדים באל לאחר שחזו בקללותיו ובזעמו. ולכן אני אומר שהגיונו של האדם איבד את תפקודו המקורי, וגם מצפונו של האדם איבד את תפקודו המקורי. האדם שאני רואה הוא חיה בלבוש אדם, הוא נחש ארסי, ולא משנה כמה מעורר רחמים הוא מנסה להיראות בעיניי, לעולם לא ארחם עליו, כי האדם אינו תופס את ההבדל בין שחור ולבן, את ההבדל בין אמת לאי-אמת. הגיונו של האדם קהה כל כך, ובכל זאת הוא רוצה לזכות בברכות; אנושיותו שפלה כל כך, ובכל זאת הוא רוצה למלוך וליטול ריבונות. עם היגיון שכזה, מלך של מי הוא יוכל להיות? איך יוכל לשבת על כס המלכות עם אנושיות כזו? באמת אין לו בושה! הוא יצור יהיר ועלוב! לאלה מכם שרוצים לזכות בברכות, אני מציע שתמצאו קודם מראה ותביטו בהשתקפותכם המכוערת – האם יש לך את מה שדרוש כדי להיות מלך? האם יש לך פנים של מי שיכול לזכות בברכות? בצביונך לא חל ולו השינוי הקל ביותר, ולא יישמת שום אמת, ובכל זאת אתה עדיין מייחל למחר נפלא. אתה משלה את עצמך! האדם, שנולד בארץ כה טמאה, נדבק במידה חמורה מהחברה, ספג את ההתניות של המוסר הפיאודלי, וקיבל את החינוך של "מוסדות להשכלה גבוהה". המחשבה הנחשלת, המוסר המושחת, השקפת החיים השפלה, הפילוסופיה הבזויה להתנהלות בעולם, הקיום חסר הערך לחלוטין, והמנהגים והחיים היומיומיים השפלים – כל הדברים האלה מסתננים בצורה חמורה ללבו של האדם, ופוגעים ותוקפים בחומרה את מצפונו. כתוצאה מכך, האדם מתרחק מהאל יותר ויותר, ומתנגד לו יותר ויותר. צביונו של האדם נעשה אכזרי יותר מיום ליום, ואין ולו אדם אחד שמוכן לוותר על דבר מה למען האל, ולו אדם אחד שמוכן להתמסר לאל מרצון, וקל וחומר שאין ולו אדם אחד שמוכן לחפש את הופעת האל. במקום זאת, האדם רודף אחר תענוגות כאוות נפשו תחת השפעתו של השטן, ומשחית את בשרו בבוץ ללא מעצורים. לאלה החיים באופל אין רצון ליישם את האמת בפועל גם כשהם שומעים אותה, והם אינם נוטים לחפש גם כשהם רואים שהאל כבר הופיע. איך ייתכן שלאנושות כה מושחתת יהיה סיכוי כלשהו לישועה? איך ייתכן שאנושות כה מנוונת תחיה באור?

שינוי צביונו של האדם מתחיל בהכרת מהותו, ודרך שינויים במחשבתו, בטבעו ובהשקפתו המנטלית – דרך שינויים יסודיים. רק כך יושגו שינויים אמיתיים בצביונו של האדם. הסיבה השורשית להופעת צביונות מושחתים באדם נובעת מהולכת השולל, ההשחתה והארס של השטן. האדם כבול ונשלט בידי השטן, והוא סובל מהנזק החמור שהשטן הסב למחשבתו, למוסריותו, לתובנתו ולהגיונו. בדיוק משום שהדברים היסודיים של האדם הושחתו בידי השטן, והם שונים לחלוטין מהאופן שבו האל ברא אותם במקור, האדם מתנגד לאל ואינו יכול לקבל את האמת. לפיכך, שינויים בצביונו של האדם צריכים להתחיל בשינויים במחשבתו, בתובנתו ובהגיונו, שישנו את הידע שלו אודות האל ואת הכרתו את האמת. אלה שנולדו בארץ המושחתת ביותר מכולן בורים עוד יותר באשר למהותו של האל, או למשמעות האמונה באל. ככל שבני האדם מושחתים יותר, כך הם יודעים פחות על קיומו של האל, והגיונם ותובנתם ירודים יותר. מקור התנגדותו ומרדנותו של האדם כלפי האל הוא השחתתו בידי השטן. בגלל השחתתו של השטן, מצפונו של האדם קהה; הוא לא מוסרי, מחשבותיו מנוונות, והשקפתו המנטלית נחשלת. לפני שהושחת בידי השטן, האדם התמסר לאל באופן טבעי והתמסר לדבריו לאחר ששמע אותם. הוא היה באופן טבעי בעל היגיון ומצפון בריאים, ובעל אנושיות רגילה. לאחר שהאדם הושחת בידי השטן, הגיונו, מצפונו ואנושיותו המקוריים קהו ונפגמו בידי השטן. כך, הוא איבד את התמסרותו ואהבתו כלפי האל. הגיונו של האדם הפך חריג, צביונו הפך לצביון של חיה, ומרדנותו כלפי האל מעצימה ומחמירה יותר ויותר. אך האדם עדיין אינו יודע זאת ואינו מבין זאת, והוא רק מתנגד ומורד בהתמדה. גילויי צביונו של האדם הם ביטויים של הגיונו, תובנתו ומצפונו; מכיוון שהגיונו ותובנתו אינם בריאים, ומצפונו קהה ביותר, צביונו הוא צביון של מרדנות כלפי האל. אם הגיונו ותובנתו של האדם אינם יכולים להשתנות, אין כלל מקום לדבר על שינוי בצביון, וכל שכן על התאמה לכוונות האל. אם הגיונו של האדם אינו בריא, הוא אינו יכול לשרת את האל ואינו ראוי לשימושו של האל. "היגיון רגיל" פירושו התמסרות ונאמנות לאל, כמיהה לאל, מוחלטות כלפי האל, ואחיזה במצפון כלפי האל. פירושו להיות מאוחד בלב ובנפש עם האל, ולא להתנגד לאל בכוונה. היגיון חריג אינו כזה. מאז שהושחת האדם בידי השטן, הוא פיתח תפיסות לגבי האל, ואין לו נאמנות לאל או כמיהה אליו, וקל וחומר שאין לו מצפון כלפי האל. האדם מתנגד לאל בכוונה ושופט אותו, ויתרה מכך, הוא מטיח בו עלבונות מאחורי גבו. האדם שופט את האל מאחורי גבו, ביודעו בבירור שהוא האל; אין לאדם כל כוונה שהיא להתמסר לאל, והוא רק ממשיך להציב לו דרישות ובקשות. בני אדם כאלה – בני אדם בעלי היגיון חריג – אינם מסוגלים להכיר בהתנהגותם הבזויה או להתחרט על מעשי המרדנות שלהם. אם בני אדם מסוגלים להכיר את עצמם, הרי שהם השיבו לעצמם מעט מהגיונם; ככל שאנשים מורדים יותר באל ועם זאת אינם מסוגלים להכיר את עצמם, כך הגיונם לקוי יותר.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שצביונו אינו משתנה הוא אויב האל

359. לפני שאנשים מתנסים בעבודת האל ומבינים את האמת, אופיו של השטן נוטל פיקוד ושולט בהם מבפנים. אילו דברים ספציפיים נכללים באופי זה? לדוגמה, מדוע אתה אנוכי? מדוע עליך להגן על עמדתך? מדוע רגשותיך כה עזים? מדוע אתה נהנה מהדברים הלא צודקים האלה? מדוע אתה אוהב את הדברים הרעים האלה? מהו הבסיס לחיבתך כלפי הדברים האלה? מאין באים הדברים האלה? מדוע אתה שמח כל כך להשלים עמם? כעת כולכם מבינים כי הסיבה לכך היא בעיקר הרעל של השטן שנמצא בתוך האדם. מהו, אם כן, רעל השטן, כיצד הוא בא לידי ביטוי? לדוגמה, אם תשאל "כיצד בני אדם צריכים לחיות? לשם מה עליהם לחיות?" אנשים ישיבו: "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון". המשפט האחד הזה מבטא את שורש הבעיה: הפילוסופיה וההיגיון של השטן הפכו להיות חייהם של בני האדם. יהא אשר יהא מה שבני האדם מחפשים, הם עושים זאת רק למען עצמם. לכן הם חיים רקלמען עצמם. "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון" – זוהי פילוסופיית החיים של האדם שאף מייצגת את האופי האנושי. דברים אלה הפכו זה מכבר לאופייה של האנושות המושחתת ולמראה האמיתי של אופייה השטני של האנושות המושחתת. אופי שטני זה הפך זה מכבר לבסיס קיומה של האנושות המושחתת. זה כמה אלפי שנים האנושות המושחתת חיה על-פי הארס של השטן, עד לימינו אלה. כל שהשטן עושה הוא עושה למען התאבון, השאיפות והכוונות שלו. כוונתו היא להתעלות מעל אלוהים, להתנער ממנו ולהשתלט על כל הדברים שהוא יצר. זוהי כיום מידת ההשחתה של בני האדם בידי השטן: לכולם יש אופי שטני, הם כולם מנסים להתכחש לאלוהים ולהתנגד לו, הם רוצים לשלוט בגורלם שלהם ולנסות להתנגד לתזמוריו והסדריו של האל. השאיפות והתאבון שלהם זהים לאלו של השטן. לכן, אופיו של האדם הוא למעשה אופיו של השטן. מעשים, סיסמאות ופתגמים רבים של בני האדם מייצגים את אופי האדם ומשקפים את מהות השחיתות האנושית. אנשים בוחרים בדברים שמועדפים עליהם והדברים הללו מייצגים כולם את הטבע והחיפוש של בני האדם. בכל מילה שאדם אומר ובכל מה שהוא עושה, לא משנה תחת איזה מסווה, אין ביכולתו להסוות את אופיו. לדוגמה, הפרושים נשאו בדרך כלל דרשות שנשמעו די נחמדות, אך כשהם שמעו על הדרשות והאמיתות שישוע ביטא, במקום לקבלן, הם גינו אותן. זה חשף את מהות אופיים של הפרושים והראה שהם שונאים את האמת ומואסים בה. יש אנשים שמתנסחים בצורה יפה ומיטיבים להסוות את עצמם, אבל אחרי שאנשים אחרים מבלים זמן מה בחברתם, הם מגלים שאופיים ערמומי ונכלולי ביותר. אם מבלים בחברתם זמן רב, מגלים שהם חושפים את אופיים האמיתי. בסוף, כל מי שמבלה זמן בחברתם מסיק את המסקנה הבאה: הם אף פעם לא מבטאים מילה אחת של אמת והם שקרנים. הצהרה זו מבהירה היטב את אופיים של אנשים אלה ומהווה הדוגמה וההוכחה הטובה ביותר למהות אופיים. פילוסופיית החיים שלהם היא לא לספר לאיש את האמת ולא לבטוח באיש. אופיו השטני של האדם כולל פילוסופיות ורעלים שטניים רבים. לפעמים אתה עצמך אינך מודע להם ולא מבין אותם. למרות זאת, כל רגע בחייך מבוסס על הדברים הללו. יתרה מכך, אתה חושב שהדברים האלה נכונים והגיוניים ושאין בהם שום טעות. די בכך כדי להראות שפילוסופיות השטן הפכו להיות לאופיים של האנשים, שמנהלים את חייהם על פיהן, בחושבם שזו מהווה דרך חיים טובה והם אינם חשים שום צורך להכות על חטא. לכן, הם חושפים כל העת את אופיים השטני וחיים כל העת על פי פילוסופיות השטן. אופיו של השטן מקביל לחיי האנושות ולמהות אופיה של האנושות.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד לצעוד בדרכו של פטרוס

360. כיצד תבינו את טבעם של בני אדם? הדבר החשוב ביותר הוא להבחין בדבר מנקודת הראות של השקפת העולם שלהם, השקפתם על החיים וערכיהם. האנשים השייכים לשטן חיים כולם למען עצמם. השקפתם על החיים ועקרונות היסוד שלהם מגיעים בעיקר מאמירות של השטן, כגון: "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון", "האדם ימות למען עושר, כפי שהציפורים מתות בשביל מזון" ואמרות מופרכות נוספות כגון אלה. כל אותם דברים של אותם מלכי שדים, אנשים בעלי שם ופילוסופים הפכו ליסוד חייהם של אותם אנשים. בייחוד, רוב דבריו של קונפוציוס, שהסינים מפרסמים כ"חכם", הפכו ליסוד חייהם של בני האדם. קיימים גם הפתגמים הידועים של הבודהיזם והטאואיזם והאמרות הקלאסיות מפי אנשי שם המצוטטות לעיתים קרובות; כל אלה הם סיכומים של הפילוסופיה של השטן ושל טבעו. הם גם ההמחשות וההסברים הטובים ביותר לטבעו של השטן. הרעלים האלה שהוחדרו ללב האדם מקורם כולם בשטן. אפילו שמץ מהם אין מקורו באלוהים. מילים שטניות כאלה גם עומדות בניגוד מוחלט לדבר האלוהים. ברור לחלוטין שאלוהים הוא המקור של המציאות של כל הדברים החיוביים ושכל הדברים השליליים שמרעילים את בני האדם מקורם בשטן. לפיכך, ניתן לזהות את טבעו של אדם ולדעת למי הוא שייך על ידי בחינת השקפתו על החיים וערכיו. השטן משחית בני אדם באמצעות החינוך ובאמצעות השפעתם של ממשלות לאומיות ושל אנשים דגולים ומפורסמים. המילים השטניות שלהם הפכו לחייהם ולטבעם של בני האדם. "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון" היא מימרה שטנית ידועה שהוחדרה בכולם והפכה לחייהם של בני האדם. קיימות אמירות נוספות דומות של פילוסופיות להתנהלות בעולם. השטן משתמש בתרבות המסורתית של כל אומה ואומה כדי לחנך, להוליך שולל ולהשחית את בני האדם וגורם לאנושות ליפול ולהיבלע בתהומות של הרס ללא תחתית, ובסופו של דבר, אלוהים משמיד את בני האדם מפני שהם משרתים את השטן ומתנגדים לאלוהים. יש אנשים שמשמשים כבעלי תפקידים ציבוריים בחברה במשך עשרות שנים. תארו לעצמכם שנשאל אותם את השאלה הזו: "הצלחת כל כך בתפקידך זה, אילו אמרות ידועות הן נר לרגליך?" הם עשויים לומר, "הדבר האחד שאני מבין הוא זה: 'הפקידים אינם מקשים על נותני-המתנות, ואלו שאינם מתחנפים אינם משיגים דבר'". זו הפילוסופיה השטנית שעליה מבוססת הקריירה שלהם. האין הדברים האלה מייצגים את טבעם את אנשים כאלה? השימוש בכל האמצעים כדי לרכוש לעצמם מעמד היה לטבע שלהם, ומשרתם כפקידים והצלחתם בקריירה שלהם הם היעדים שלהם. ישנם עדיין רעלים שטניים רבים בחייהם של בני האדם, בהתנהלותם ובהתנהגותם. לדוגמה, הפילוסופיות שלהם להתנהלות בעולם, הדרכים שבהן הם עושים דברים ועקרונות היסוד שלהם מלאים כולם ברעליו של הדרקון הגדול האדום כאש, וכל אלה נובעים מהשטן. אם כן, כל הדברים שזורמים בעצמותיהם ובדמם של בני האדם מגיעים מן השטן. לכל הפקידים ההם, לבעלי הסמכות, ולאלה שהשיגו דבר מה – יש נתיבים וסודות משלהם איך להצליח. האין סודות כאלה מהווים ייצוג מושלם של טבעם? הם עשו דברים כה גדולים בעולם, ואיש אינו יכול לזהות את המזימות והתככים שהסתתרו מאחוריהם. הדבר מוכיח עד כמה טבעם חתרני וארסי. השטן השחית את האנושות לעומק. הארס של השטן זורם בדמו של כל אדם, וניתן לומר שטבעו של האדם מושחת, מרושע, אנטגוניסטי ומתנגד לאל, גדוש בפילוסופיות וברעלים של השטן ושקוע בהם – זו הפכה להיות באופן מוחלט מהות טבעו של השטן. זו הסיבה לכך שבני האדם מתנגדים לאלוהים ומתקוממים נגד אלוהים. האדם יוכל להכיר את עצמו בקלות, אם ניתן יהיה לנתח כך את טבעו.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד להכיר את טבע האדם

361. איך תוכלו להבין את הטבע האנושי? הבנת הטבע שלכם משמעותה בעצם ניתוח הדברים ששוכנים בעמקי נשמתכם – הדברים שבתוך חייכם וכל ההיגיון והפילוסופיות של השטן שעלי פיהן חייתם – שאינם אלא חייו של השטן שעל פיהם חייתם. רק אם תחשוף את הדברים האלה, השוכנים במעמקי נפשך, תוכל להבין את טבעך שלך. כיצד ניתן לחשוף את הדברים האלה? לא ניתן לחשוף או לנתח אותם דרך נושא אחד או שניים. פעמים רבות, לאחר שתסיים לעשות דבר מה, עדיין לא תגיע להבנה. עשויות לחלוף שלוש או חמש שנים עד שתהיה מסוגל לזכות אפילו במעט תובנה והבנה. לכן, במקרים רבים עליך להרהר בעצמך וללמוד להכיר את עצמך. עליך לחפור לעומק ולנתח את עצמך בהתאם לדברי האל, כדי שתוכל לראות תוצאות כלשהן. ככל שהבנתך את האמת תלך ותעמיק, כך תכיר בהדרגה את מהות הטבע שלך דרך הרהור עצמי והיכרות עם עצמך.

כדי להבין את טבעך שלך, עליך לזכות בהבנה של טבע זה דרך מספר דברים. ראשית, צריך להיות לך ברור מה אתה אוהב. הכוונה אינה לדברים שאתה אוהב לאכול או ללבוש, אלא לסוג הדברים שאתה נהנה מהם, הדברים שאתה מתקנא בהם, הדברים שאתה מעריץ, הדברים שאתה שואף אליהם, הדברים שאתם שם אליהם לב, סוגי בני האדם שאתה נהנה לבוא איתם במגע, סוגי דברים שאתה אוהב לעשות וסוגי בני האדם שאתה מעריך וסוגד להם בלבך. למשל, רוב בני האדם אוהבים אנשים שמעמדם נחשב, אנשים אלגנטיים בדיבורם ובהתנהגותם או אנשים שאומרים דברי חנופה רהוטים, או אנשים שמעמידים פנים. זה באשר לדברים שעמם אנשים אוהבים לבוא במגע. באשר לדברים שבני האדם נהנים מהם, עם אלה נמנים הנכונות לעשות דברים שקל לעשות, הנכונות לעשות בהנאה דברים שאחרים חושבים שהם טובים ודברים שאחרים ישבחו ויחמיאו עליהם. בטבעם של בני האדם, יש מאפיין משותף של הדברים שהם מחבבים. כלומר, הם אוהבים אנשים, אירועים ודברים שאחרים מתקנאים בהם משום המראה החיצוני שלהם, הם אוהבים אנשים, אירועים ודברים שנראים יפים ויוקרתיים מאוד, והם אוהבים אנשים, אירועים ודברים שגורמים לאחרים להעריץ אותם. הדברים האלה שחביבים על בני האדם הם נהדרים, מנקרי עיניים, מדהימים וגדולים. כל בני האדם מעריצים דברים כאלה. ניתן לראות ששום אמת לא מצויה ברשותם של בני האדם, ושהם נעדרים צלם של בני אנוש אמיתיים. אין שום שמץ של חשיבות בהערצת הדברים האלה, אך בני האדם אוהבים אותם בכל זאת. בעיני אנשים שאינם מאמינים באלוהים, הדברים האלה שאנשים אוהבים נראים טובים במיוחד, והם כולם דברים שאנשים נכונים במיוחד לחתור אליהם... הדברים שאליהם אנשים חותרים ומשתוקקים משתייכים לעניינים חומריים, לעתים קרובות הם שייכים לשטן ולשדים, הם מעוררים תיעוב באל ואין בהם שמץ של אמת. הדברים שאליהם אנשים נוטים להשתוקק מאפשרים לחשוף את מהות הטבע שלהם. העדפותיהם של אנשים ניכרות בדרך שבה הם מתלבשים. יש כאלה שמוכנים ללבוש בגדים צבעוניים, שמושכים תשומת לב, או בגדים מוזרים. הם מוכנים לענוד תכשיטים שאיש לא ענד לפניהם והם אוהבים דברים שיכולים למשוך את המין הנגדי. עצם העובדה שהם לובשים בגדים ועונדים פריטים מעיד על ההעדפה שיש להם כלפי דברים אלה בחייהם ובעומק לבם. הדברים האלה אינם מכובדים ואינם הגונים. הם אינם דברים שאליהם צריך אדם רגיל לחתור. בעצם החיבה שלהם כלפי דברים אלה יש חוסר צדיקות. ההשקפה שלהם זהה להשקפתם של אנשים חומריים. אי אפשר לראות אפילו חלק אחד של השקפה זו שעולה בקנה אחד עם האמת. לכן, הדברים שאתה אוהב, שבהם אתה מתמקד, שלהם אתה סוגד, שבהם אתה מקנא ושאודותיהם אתה חושב בתוך לבך מדי יום מייצגים כולם את הטבע שלך. ההעדפה שלך לדברים חומריים אלה היא הוכחה מספקת לכך שטבעך נוטה לחוסר צדיקות ובמקרים חמורים, לכך שהטבע שלך מרושע וחשוך מרפא. עליך לנתח את הטבע שלך באופן הבא: בדוק מהם הדברים שאתה אוהב ומהם הדברים שאתה זונח בחייך. ייתכן שאתה טוב לאנשים מסוימים במשך זמן מה, אבל אין הדבר מוכיח שאתה אוהב אותם. הדברים שאתה אוהב באמת הם בדיוק הדברים שבטבע שלך; גם אם כל עצמותיך היו נשברות היית נהנה מהם ולעולם לא היית מסוגל לזנוח אותם. לא קל לשנות זאת.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, מה עליכם לדעת על שינוי צביונכם

362. המפתח להשגת שינוי בטבעכם הוא שעליכם להכיר את אופייכם, וזה חייב להתרחש בהתאם לגילויים מאלוהים. רק דרך דבר האל יכולים בני האדם לגלות את אופיים הדוחה, לזהות באופיים את הרעלים השונים של השטן, להבין שהם טיפשים ובורים ולזהות את הרכיבים החלשים והשליליים באופיים. לאחר שתדעו את הדברים האלה על בורים, ותהיו מסוגלים באמת לשנוא את עצמכם ולזנוח את הבשר, להוציא לפועל את דבר האל, לרדוף את האמת בעת מילוי חובותיכם, לשנות את הטבע שלכם ולהפוך לאנשים שאוהבים את האל באמת ובתמים, אתם תעלו על נתיבו של פטרוס. ללא חסדו של אלוהים וללא הנאורות וההכוונה שמעניקה רוח הקודש, קשה לצעוד בנתיב הזה, מפני שבני האדם אינם ניחנים באמת, ואינם מסוגלים לבגוד בעצמם. הבסיס להליכה בנתיב ההבאה לידי שלמות של פטרוס הוא בעיקר היכולת להיות נחוש ובעל אמונה ולהסתמך על אלוהים. בנוסף לכך, עליך להישמע לעבודתה של רוח הקודש, ובכל עניין ועניין, אל לך לפעול ללא דברי האל. אלו הם ההיבטים העיקריים שאותם אין להפר. הכרה עצמית באמצעות התנסות בלבד היא עניין מאתגר ביותר. ללא עבודתה של רוח הקודש אין בכך כל תועלת. כדי לצעוד בנתיבו של פטרוס, עליך להתמקד בידיעת עצמך ובהתמרת טבעך.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

363. מצד אחד, במהלך הניסיונות של האל, האדם לומד להכיר את הפגמים שלו ורואה עד כמה הוא חסר משמעות, בזוי ועלוב – שאין לו דבר ושהוא לא כלום. מצד שני, במהלך הניסיונות האל מכין סביבות שונות למען האדם כדי שבתוכן הוא יהיה מסוגל לחוות טוב יותר את החביבות של האל. אף על פי שהכאב עצום, ולעיתים קשה מנשוא – ואפילו מגיע לרמה של יגון משתק – לאחר שהאדם חווה אותו, הוא מבין עד כמה חביבה עבודתו של האל בו, ורק על היסוד הזה נולדת באדם אהבה אמיתית לאל. כיום, האדם רואה שעם החסד, האהבה והרחמים של האל לבדם, האדם אינו מסוגל להכיר את עצמו באמת, ועל אחת כמה וכמה שהוא אינו מסוגל להכיר את מהותו שלו. רק באמצעות זיכוך ומשפט של האל גם יחד, ובמהלך תהליך הזיכוך עצמו, האדם יכול להכיר את הפגמים שלו ולדעת שאין לו דבר.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, רק על ידי חוויית ניסיונות כאובים תוכלו להכיר את חביבותו של האל

364. המפתח להתבוננות והכרה עצמית הוא זה: ככל שאתה יותר מרגיש שנחלת הצלחה בתחומים מסוימים, או שעשית את הדבר הנכון, וככל שאתה חושב שביכולתך לספק את רצון האל או שאתה מסוגל להתגאות בתחומים מסוימים, כך יותר כדאי לך להכיר את עצמך בתחומים האלה וכך יותר כדאי להעמיק לחקור אותם כדי לגלות אילו טומאות עדיין קיימות בך, כמו גם לגלות אילו גורמים בתוכך אינם מסוגלים לספק את רצון האל. בואו ניקח את פאולוס בתור דוגמה. פאולוס ניחן בידע רב. הוא סבל רבות במהלך הטפותיו וזכה להערצתם של רבים. כתוצאה מכך, לאחר שהשלים עבודה רבה, הוא הניח שכתר יישמר בצד עבורו. זה גרם לו לסטות יותר ויותר לדרך הלא נכונה, עד שלבסוף, אלוהים הענישו. אך אם הוא היה אז מתבונן בעצמו ומנתח את מעשיו, אופן מחשבתו היה משתנה. במילים אחרות, פאולוס לא התמקד בחיפוש אחר האמת שבדברי ישוע אדוננו. הוא האמין רק בדמיונותיו ובתפיסותיו שלו. הוא חשב שאם רק יעשה מעשים טובים ויפגין התנהגות טובה, אלוהים ישבח ויתגמל אותו. אך בסוף, דמיונותיו ותפיסותיו שלו עיוורו את ליבו והסוו את שחיתותו, שהיא האמת. אולם, האנשים לא הצליחו להבחין בכך, ולא היה להם כל ידע בעניינים אלו, אז לפני שאלוהים חשף זאת, הם תמיד החשיבו את פאולוס כרף שאליו יש לשאוף, כדוגמה שעל פיה יש לחיות, והחשיבו אותו כאליל נערץ שכמותו השתוקקו להיות. המקרה של פאולוס משמש תמרור אזהרה לאנשיו הנבחרים של האל. בעיקר כשאנו, הנוהים אחר האל, עלולים לסבול ולשלם את המחיר במהלך מילוי חובותינו ובשירותנו את האל, אנו חשים שאנו נאמנים לאל ואוהבים אותו, וברגעים כאלו עלינו להתבונן בעצמנו ולהבין את עצמנו עוד יותר בנוגע לנתיב שבו אנו פוסעים. זהו הרי דבר הכרחי ביותר. מפני שאם תחשוב שמה שבעיניך הוא טוב הוא גם הדבר הנכון, לא תטיל בכך ספק, לא תהרהר בכך ולא תנתח האם יש בכך חלק כלשהו שמתנגד לאלוהים. לדוגמה, ישנם אנשים שרואים עצמם כטובי לב עד מאוד. הם אף פעם לא שונאים אחרים או פוגעים באחרים, הם תמיד יושיטו יד לכל אח או אחות שמשפחתם זקוקה לעזרה, כי הם יודעים שאחרת לא יימצא פתרון לבעייתם. הם ניחנים בהרבה רצון טוב, ועושים ככל יכולתם כדי לעזור לכל מי שרק יוכלו. אך עם זאת, הם אף פעם לא מתמקדים ביישום האמת בפועל ואין בהם היווכחות בחיים. למה גורם כל הרצון הזה לעזור? הם משהים את חייהם שלהם, אך עדיין די מרוצים מעצמם וחשים סיפוק רב מכל מה שעשו. יתרה מכך, הם מתגאים בכך מאוד ומאמינים שאין בכל מה שעשו משהו שמנוגד לאמת, שמעשיהם יספקו לבטח את רצון האל ושאמונתם באל כנה היא. מבחינתם, טוב לבם הטבעי הוא דבר שיש לנצל וברגע שהם עושים זאת, הם מקבלים כמובן מאליו שזו האמת. אך במציאות, כל מעשיהם הם רק מעשיהם הטובים של בני אנוש. הם לא מיישמים בפועל את האמת כלל וכלל, כי כל מה שהם עושים נעשה בפני האדם ולא בפני האל. והם עוד פחות מכך מיישמים בפועל בהתאם לדרישות האל ובהתאם לאמת. לכן, כל מעשיהם הם לשווא. דבר ממה שהם עושים אינו בבחינת יישום בפועל של האמת או של דברי האל, שלא לדבר על הישמעות לרצונו. במקום זאת, הם עושים שימוש בטוב לב אנושי ובהתנהגות טובה כדי לעזור לאחרים. לסיכום, הם לא מחפשים את רצון האל בכל מעשיהם ולא נוהגים בהתאם לדרישותיו. אלוהים לא משבח התנהגות כזו של בני אדם. מבחינת אלוהים, זוהי התנהגות שיש לגנותה והיא אינה ראויה לכך שיזכור אותה.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק זיהוין של השקפות פסולות מאפשר שינוי אמיתי

365. רוב בני האדם בימינו מכירים את עצמם בצורה שטחית מאוד. הם כלל אינם מכירים בבהירות את מרכיבי אופיים. הם מכירים רק כמה ממצבי השחיתות אותם חשפו, את נטיותיהם הטבעיות, או כמה מהליקויים שלהם, ולכן הם סבורים שהם מכירים את עצמם. אם, בנוסף לכך, הם מצייתים לכללים מסוימים, מוודאים שאינם שוגים בתחומים מסוימים ומצליחים שלא לבצע עבירות מסוימות, אז הם מחשיבים את עצמם כניחנים במציאות במסגרת אמונתם באלוהים ומניחים שהם ייוושעו. אין זה אלא דמיון אנושי בלבד. אם אתה תואם לסטנדרטים אלה, האם תוכל באמת להימנע מביצוע עבירות כלשהן? האם השגת שינוי של ממש בטבעך? האם תחיה באמת כבן אנוש? האם באמת תוכל להשביע את רצון האל בדרך זו? אין כל ספק שהתשובה היא לא. אמונה באלוהים עובדת רק כאשר האדם מציב לעצמו סטנדרטים גבוהים וכאשר הוא זוכה באמת ועובר שינוי כלשהו בטבע חייו. לפני הכול נדרשת לשם כך מסירות להכרת העצמי. אם בני האדם יכירו את עצמם באופן שטחי מדי, הם לא יוכלו לפתור בעיות בשום אופן, וטבע החיים שלהם פשוט לא ישתנה. בני אדם צריכים להכיר את עצמם ברמה מעמיקה, ופירוש הדבר הוא להכיר את אופיים: אילו רכיבים כלולים באופי הזה, כיצד הם הופיעו ומה מקורם. יתר על כן, האם אתה מסוגל באמת לשנוא את הדברים האלה? האם חזית בנשמה המכוערת שלך ובאופייך הרשע? אם תהיה מסוגל באמת לראות את האמת לגבי עצמך, אתה תתעב את עצמך. כשתתעב את עצמך ואז תנהיג את דבר האל, תהיה מסוגל לזנוח את הבשר, ויהיה לך הכוח להוציא את האמת לפועל ללא מאמץ. מדוע בני אדם רבים דבקים בהעדפות הגשמיות שלהם? מפני שהם מחשיבים את עצמם לטובים למדי, הם גם חשים שמעשיהם נכונים ומוצדקים, שאין בהם פגמים, ושהם אפילו שהם צודקים לגמרי. לפיכך, הם פועלים בהנחה שהצדק לצדם. כשאדם מבין מהו אופיו האמיתי – עד כמה האופי שלו מכוער, בזוי ומעורר רחמים – הוא לא גאה בעצמו במיוחד, היהירות העזה שלו מתפוגגת, והוא לא שבע רצון מעצמו באותה מידה כפי שהיה קודם לכן. אדם כזה מרגיש, "עליי להיות ישר ועם רגליים על הקרקע בעודי מיישם בפועל כמה מדברי האל. אחרת, לא אעמוד ברף של בן אנוש, ואתבייש לחיות בנוכחותו של אלוהים." הוא באמת רואה את עצמו כזניח וכחסר כל משמעות. כעת קל עבורו יותר להוציא את האמת לפועל, והוא נראה דומה לאופן שבו שבו בן אנוש אמור להיראות. רק כשבני אדם מתעבים את עצמם באמת, הם מסוגלים לזנוח את הבשר. אם הם לא יתעבו את עצמם, הם לא יוכלו לעשות זאת. תיעוב עצמי אמיתית אינו דבר של מה בכך. עליו לכלול מספר דברים: ראשית, על האדם להכיר את אופיו שלו. שנית, עליו לראות את עצמו כנזקק ועלוב, לראות את עצמו כקטן עד מאוד וחסר כל חשיבות, ולראות בבירור את נשמתו העלובה והמלוכלכת. כשהאדם מבין לחלוטין מהו באמת, כשהוא משיג את התוצאה הזו, הוא זוכה באמת ובתמים בהכרה עצמית, וכעת אפשר לומר שהוא מכיר את עצמו לחלוטין. רק אז האדם יכול לשנוא את עצמו באמת, עד כדי כך שהוא יקלל את עצמו, ויכול להרגיש שהשטן השחית אותו עד היסוד כך שהוא אפילו איבד צלם אנוש. ואז, כשיום יבוא ואותו אדם יהיה בסכנת מוות, הוא יחשוב, "זה העונש הצודק מאלוהים. אלוהים בהחלט צודק. עליי למות באמת!" בשלב הזה האדם כבר לא יתלונן, ולבטח לא יאשים את אלוהים, אלא רק ירגיש שהוא נזקק ועלוב למדי, ומטונף ומושחת עד מאוד, ולכן אלוהים צריך לנדות ולהרוס אותו, ושנשמה כמו שלו לא ראויה לחיות על פני האדמה. לפיכך, האדם הזה לא יתלונן על אלוהים או יתנגד לו, וקל וחומר לא יבגוד בו. אם אדם לא מכיר את עצמו אך עדיין רואה בעצמו אדם טוב למדי, הרי שכאשר המוות יופיע על סף דלתו, הוא יחשוב, "הצלחתי כל כך באמונתי. עסקתי בחיפושים בכל מאודי! הענקתי מעצמי כל כך הרבה, סבלתי כל כך הרבה, אך בסופו של דבר, אלוהים מבקש ממני למות כעת. אני לא יודע איפה הצדק של אלוהים. מדוע הוא מבקש ממני למות? אם על אדם כמוני נגזר למות, אז מי יזכה בישועה? האם זה לא יהיה קיצה של האנושות?" ראשית, האדם הזה אוחז בתפיסות מסוימות לגבי אלוהים. שנית, הוא מתלונן ולא מפגין שום ציות שהוא. הדבר דומה להתנהגותו של פאולוס: כשהוא עמד למות, הוא לא הכיר את עצמו, וכשעונשו של אלוהים עמד בפתח, כבר היה מאוחר מדי.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'