310. עבודתו של אלוהים עצמו כרוכה בעבודתה של האנושות כולה והיא גם מייצגת את העבודה של התקופה כולה. כלומר, עבודתו של אלוהים מייצגת את הדינמיקה ואת המגמה של כל עבודתה של רוח הקודש, ואילו עבודתם של השליחים באה בעקבות עבודתו של אלוהים עצמו ומגיעה בעקבות התקופה, לא מובילה אותה ולא מייצגת את מגמות עבודתה של רוח הקודש בתקופה כולה. הם עושים רק את העבודה שהאדם אמור לעשות, שאין לכך כל קשר לעבודת הניהול. העבודה שאלוהים עושה בעצמו היא פרויקט במסגרת עבודת הניהול. עבודתו של האדם היא רק החובה שבני האדם שעדיין נעשה בהם שימוש ממלאים ואין לה קשר לעבודת הניהול. למרות העובדה ששתיהן הן עבודתה של רוח הקודש, בגלל זהויות שונות וייצוגים שונים של העבודה, יש הבדלים ברורים ומהותיים בין עבודתו של אלוהים לבין עבודתו של האדם. יתרה מזאת, היקף העבודה שעושה רוח הקודש משתנה על מושאים בעלי זהויות שונות. אלה הם העקרונות וההיקף של עבודתה של רוח הקודש.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עבודת האל ועבודת האדם

311. עבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם פותחת תקופה חדשה ואלה שימשיכו את עבודתו הם אלה שאלוהים ישתמש בהם. העבודה שיבצעו בני אדם כלולה כולה בכהונתו של האל בהתגלמותו כבשר והיא לא מסוגלת לחרוג מההיקף הזה. אם האל בהתגלמותו כבשר ודם לא היה מגיע כדי לבצע את עבודתו, האדם לא היה מסוגל להביא את העידן הישן לסיומו ולא היה מסוגל להכריז על בואה של תקופה חדשה. העבודה שמבצע האדם שייכת בסך הכול לטווח חובתו שניתן להגשמה אנושית והיא אינה מייצגת את עבודתו של אלוהים. רק האל בהתגלמותו כבשר ודם מסוגל לבוא ולהשלים את העבודה שעליו לבצע ואיש מלבדו אינו מסוגל לבצע עבודה זאת מטעמו. כמובן, שאני מדבר על דברים שנוגעים לעבודת ההתגלמות.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, האנושות המושחתת זקוקה יותר לישועת האל בהתגלמותו כבשר ודם

312. לא ניתן לומר את דבר האל כדבר האדם, וקל וחומר שלא ניתן לומר את דבר האדם כדבר האל. אדם המשמש את אלוהים הוא לא התגלמותו של אלוהים כבשר ודם, והתגלמותו של אלוהים כבשר ודם היא לא אדם המשמש את אלוהים. יש הבדל מהותי בין השניים. אולי לאחר קריאת הדברים האלה לא תכירו בכך שהם דברי האל, ותקבלו אותם רק כדברי אדם שזכה להפוך לנאור. אם כך, הבורות עיוורה אתכם. איך ייתכן שדברי האל יכולים להיות זהים לדבריו של אדם נאור? דברי האל בהתגלמותו כבשר ודם פותחים עידן חדש, מכוונים את האנושות כולה, מגלים תעלומות ומראים לאדם את הכיוון קדימה בעידן חדש. הנאורות שהאדם זוכה בה היא רק הנחיות פשוטות לנוהג או ידע. היא לא יכולה לכוון את האנושות כולה לעידן חדש או לגלות התעלומה של אלוהים עצמו. אחרי הכל, אלוהים הוא אלוהים והאדם הוא אדם. לאלוהים יש המהות של אלוהים ולאדם יש המהות של אדם. אם האדם רואה בדברים שאלוהים אומר נאורות של רוח הקודש ותו לא, ומתייחס אל דברי השליחים והנביאים כדברים שאלוהים ביטא באופן אישי, האדם טועה. כך או כך, אסור לכם לבלבל בין דברים נכונים ללא נכונים, להתייחס לדברים רמים כנחותים או לקרוא לדברים עמוקים רדודים. כך או כך, אסור לכם לסתור במכוון את מה שאתם יודעים שהוא אמת. כל מי שמאמין שיש אלוהים צריך לחשוב על בעיות מזווית הראייה הנכונה, ועליו לקבל את עבודתו החדשה של אלוהים כברוא אל. אחרת, אלוהים ייפטר ממנו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, הקדמה

313. מטרת העבודה שמבצע האדם שאלוהים משתמש בו היא לשתף פעולה עם העבודה של המשיח או של רוח הקודש. אלוהים מרומם את האדם הזה מקרב כל בני האדם, הוא נועד להוביל את כל אנשיו הנבחרים של האל, ואלוהים מרומם אותו גם כדי לעשות את עבודת שיתוף הפעולה האנושי. באמצעות אדם כזה, שמסוגל לעשות את שיתוף הפעולה האנושי, ניתן להשיג דרישות רבות יותר מאלה שאלוהים מציב בפני האדם וחלק גדול יותר מהעבודה שרוח הקודש חייבת לעשות בקרב בני האדם. אפשר לנסח זאת גם אחרת: כוונתו של אלוהים כאשר הוא משתמש באדם זה היא שכל חסידי האל ייטיבו להבין את רצונו של אלוהים, ושהם יוכלו לעמוד בדרישות רבות יותר שאלוהים מציב בפניהם. מאחר שבני האדם אינם מסוגלים להבין ישירות את דברי האל או את רצונו, אלוהים רומם אדם שמשמש אותו לביצוע עבודה כזו. ניתן לתאר את האדם הזה שמשמש את אלוהים גם כמדיום, שדרכו אלוהים מנחה את בני האדם, וכ"מתרגם", שמתקשר בין אלוהים לבין בני האדם. לפיכך, אדם כזה שונה מכל בני האדם שעובדים בביתו של אלוהים או מהשליחים שלו. כמוהם, אפשר לומר שהוא משרת את אלוהים, אך מהות עבודתו והרקע לשימוש שאלוהים עושה בו שונים מאוד מאלה של עובדים ושליחים אחרים. אלוהים מרומם את האדם שהוא משתמש בו מבחינת מהות העבודה של אותו אדם והרקע של השימוש בו, ואלוהים מכין אותו לעבודת האל, ואדם זה משתף פעולה בעבודה של אלוהים עצמו. איש לא יוכל אי פעם לעשות עבודה זו במקומו – זהו שיתוף פעולה אנושי חיוני, לצד העבודה האלוהית. לעומת זאת, העבודה שמבצעים עובדים או שליחים אחרים היא רק ההעברה והיישום של ההיבטים הרבים של ההסדרים עבור הכנסיות במהלך כל תקופה, או שזו עבודה של אספקת חיים פשוטה כלשהי לשם קיומם של חיי הכנסייה. אלוהים אינו ממנה את העובדים והשליחים האלה, ועל אחת כמה וכמה שלא ניתן לכנותם ככאלה שרוח הקודש משתמשת בהם. הם נבחרים מקרב הכנסיות, ולאחר שהם הוכשרו וטופחו במשך פרק זמן מסוים, הכשירים נשמרים, ואילו הבלתי כשירים מוחזרים למקום מוצאם. מאחר שאנשים אלה נבחרים מקרב הכנסיות, מקצתם חושפים את פרצופם האמיתי לאחר שהם הופכים למנהיגים, ומקצתם אף עושים מעשים רעים רבים ומסולקים בסופו של דבר. לעומת זאת, האדם שאלוהים משתמש בו הוא אדם שאלוהים הכין אותו ואשר ניחן באיכות מסוימת ובאנושיות. רוח הקודש הכינה אותו והפכה אותו למושלם מראש, והיא מובילה אותו לחלוטין, מכוונת אותו ופוקדת עליו, בייחוד בכל הנוגע לעבודתו. כתוצאה מכך, אין כל סטייה בנתיב של הובלת אנשיו הנבחרים של האל, מכיוון שאין ספק שאלוהים נושא באחריות על עבודתו שלו, ואלוהים עושה את עבודתו שלו בכל עת.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, בנוגע לשימושו של אלוהים באדם

314. אילו אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם היה עושה רק את העבודה האלוהית ולא היו בני אדם כלבבו שיעבדו בתיאום איתו, אזי האדם לא יכול היה להבין את רצון האל או ליצור קשר עם אלוהים. אלוהים חייב להשתמש בבני אדם רגילים כלבבו כדי להשלים את העבודה הזו, כדי להשגיח על הכנסיות ולרעות אותן וכדי להגיע לרמה שהתהליכים הקוגניטיביים של האדם ומוחו של האדם מסוגלים לדמיין. במילים אחרות, אלוהים משתמש בבני אדם ספורים כלבבו כדי "לתרגם" את העבודה שהוא עושה באלוהות שלו כדי שאפשר יהיה לפתוח אותה, להמיר את השפה האלוהית לשפה אנושית, כך שכל בני האדם יוכלו לתפוס ולהבין אותה. אילולא אלוהים היה עושה כך, איש לא היה מבין את שפתו האלוהית, מכיוון שאחרי הכול, מעטים הם בני האדם כלבבו של אלוהים ויכולת ההבנה של האדם מועטה. זו הסיבה שאלוהים בוחר בשיטה הזו רק כשהוא עובד בהתגלמותו כבשר ודם. אילו הייתה רק עבודה אלוהית, לא הייתה לאדם דרך להכיר את אלוהים או להיות בקשר עמו, מכיוון שהאדם אינו מבין את שפתו של אלוהים. האדם מסוגל להבין את השפה הזו רק באמצעות בני אדם כלבבו של אלוהים שמבהירים את דבריו. עם זאת, אילו היו רק בני אדם כאלה העובדים באנושיות, היה ניתן רק לשמר את חייו הרגילים של האדם. לא היה ניתן לשנות את טבעו של האדם. לא הייתה לעבודתו של אלוהים התחלה חדשה. היו רק השירים הישנים, רק הדברים הנדושים. רק באמצעות פעולתו של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם, אשר אומר כל מה שצריך להיאמר ועושה כל מה שצריך להיעשות בתקופת התגלמותו, שאחריה בני האדם עובדים וחווים חוויות בהתאם לדבריו – רק כך יוכל טבע חייהם להשתנות ורק כך הם יוכלו לזרום עם הזמן. מי שעובד באלוהות מייצג את אלוהים, בעוד מי שעובד באנושיות נמנה על בני האדם שאלוהים משתמש בהם. כלומר, אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם שונה מהותית מבני האדם שאלוהים משתמש בהם. אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם יכול לעשות את העבודה האלוהית ואילו בני האדם שאלוהים משתמש בהם אינם יכולים לעשות זאת. בתחילת כל עידן, רוח האל מדברת באופן אישי ופותחת את התקופה החדשה כדי להביא את האדם להתחלה חדשה. כשרוח האל מסיימת את דבריה, הדבר מסמל שעבודתו של אלוהים באלוהות שלו הושלמה. לאחר מכן, כל בני האדם הולכים בעקבות אלה שאלוהים משתמש בהם כדי להיווכח בחוויית החיים שלהם. באופן דומה, זה גם השלב שבו אלוהים מביא את האדם אל העידן החדש ומעניק לבני האדם התחלה חדשה. בזאת מסתיימת עבודתו של אלוהים כבשר ודם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, ההבדל המהותי בין אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם לבין בני האדם שאלוהים משתמש בהם

315. אפילו אדם שרוח הקודש משתמשת בו אינו יכול לייצג את אלוהים עצמו. לא זו בלבד שאדם זה אינו יכול לייצג את אלוהים, אלא אף עבודתו אינה יכולה לייצג את אלוהים באופן ישיר. במילים אחרות, לא ניתן לשלב באופן ישיר את ניסיונו של האדם בניהולו של אלוהים, וניסיון זה אינו יכול לייצג את ניהולו של אלוהים. כל העבודה שאלוהים עצמו עושה היא העבודה שבכוונתו לעשות בתוכנית הניהול שלו עצמו, והיא נוגעת לניהול הרחב. העבודה שהאדם עושה מורכבת מהתוצר של ניסיונו האישי. היא מורכבת ממציאת נתיב התנסות חדש, מעבר לזה שבו הלכו קודמיו, ומהובלת אחיו ואחיותיו בהנחיית רוח הקודש. בני האדם האלה מספקים את ניסיונם האישי או את כתביהם הרוחניים של אנשי רוח. על אף שהם משמשים את רוח הקודש, עבודתם של בני אדם כאלה אינה קשורה לעבודת הניהול הגדולה בתוכנית בת ששת אלפי השנים. רוח הקודש רק מרוממת אותם בתקופות שונות כדי שהם יובילו בני אדם בתוך הזרם של רוח הקודש עד שהם יסיימו למלא את תפקידם או שחייהם יגיעו לקצם. מטרת העבודה שהם עושים היא רק להכין דרך מתאימה לאלוהים עצמו או להמשיך פריט מסוים בניהולו של אלוהים עצמו על פני האדמה. בני אדם כאלה לכשעצמם אינם מסוגלים לעשות את עבודת הניהול הגדולה יותר של אלוהים, וגם אינם יכולים לפלס דרכי מוצא חדשות. לא כל שכן, הם אינם מסוגלים להשלים את כל עבודתו של אלוהים מהעידן הקודם. לפיכך העבודה שהם עושים מייצגת רק יציר נברא שממלא את תפקידו ואשר אינו יכול לייצג את אלוהים עצמו שמבצע את כהונתו. זאת משום שהעבודה שהם עושים אינה דומה לזו שעושה אלוהים עצמו. האדם אינו יכול לעשות במקום אלוהים את העבודה שמבשרת על עידן חדש. אף אחד מלבד אלוהים עצמו אינו יכול לעשות אותה. כל העבודה שהאדם עושה היא מילוי חובתו כיציר נברא, והיא נעשית כשרוח הקודש מרגשת אותו או הופכת אותו לנאור. ההנחיה שבני אדם כאלה מספקים נוגעת אך ורק לשאלות כיצד יש לנהוג בחיי היום-יום של האדם וכיצד על האדם לפעול בהרמוניה עם רצון האל. עבודתו של אדם אינה כרוכה בניהול של אלוהים ואינה מייצגת את עבודתה של רוח הקודש. לדוגמה, העבודה של העד לי ושל השומר ני נועדה להוביל את הדרך. בין שהדרך חדשה או ישנה, העבודה התבססה על העיקרון של היצמדות לספרי הקודש. עבודתם הייתה הקמת כנסיות, בין שהכנסיות המקומיות שופצו או נבנו. העבודה שהם עשו המשיכה את העבודה שישוע ושליחיו לא סיימו או חדלו לפתח בעידן החסד. עבודתם שיחזרה את מה שישוע דרש בעבודתו מאותה תקופה מהדורות שיבואו אחריו, כגון כיסוי ראש, הטבלה, בציעת לחם ושתיית יין. אפשר לומר שעבודתם הייתה להיצמד לספרי הקודש ולחפש נתיבים מתוך ספרי הקודש. הם לא ביצעו שום התקדמות חדשה. ...מכיוון שעבודתם של בני האדם שרוח הקודש משתמשת בהם אינה דומה לעבודה שעושה אלוהים עצמו, יש שוני הן בזהותם והן בנושאים שלמענם הם פועלים. הסיבה לכך היא שהעבודה שבכוונתה של רוח הקודש לעשות היא שונה, ולכן היא מעניקה זהויות ומעמדות שונים לכל העושים את העבודה. בני האדם שמשמשים את רוח הקודש יכולים גם כן לעשות עבודה חדשה מסוימת ויכולים לבטל עבודה מסוימת שנעשתה בעידן הקודם, אך עבודתם אינה יכולה לבטא את טבעו ורצונו של אלוהים בעידן החדש. הם עובדים רק כדי לבטל את עבודת העידן הקודם ולא כדי לעשות את העבודה החדשה ולייצג ישירות את טבעו של אלוהים עצמו. לפיכך, אין זה משנה כמה נהגים מיושנים הם מבטלים או כמה נהגים חדשים הם מציגים, הם עדיין מייצגים את האדם ואת היצירים הנבראים. אולם כשאלוהים עצמו מבצע עבודה, הוא אינו מכריז בגלוי על ביטול נהגים מהעידן הישן או על התחלת עידן חדש. הוא ישיר ובלתי אמצעי בעבודתו. הוא גלוי בביצוע העבודה שבכוונתו לבצע. כלומר, הוא מבטא ישירות את העבודה שהוא חולל, עושה באופן ישיר את עבודתו כפי שהתכוון לעשותה במקור ומבטא את הווייתו ואת טבעו. בעיני האדם, טבעו וכן עבודתו של אלוהים אינם דומים לאלה של עידני העבר. אולם מנקודת המבט של אלוהים עצמו, זה רק המשך ופיתוח נוסף של עבודתו. כשאלוהים עצמו עובד, הוא מבטא את דברו ומביא ישירות את העבודה החדשה. לעומת זאת, כשהאדם עובד, הוא עושה זאת באמצעות עיון ולימוד או שזהו המשך של ידע ושיטתיות של נוהג שנוסדו על גבי עבודתם של אחרים. כלומר, מהות העבודה שהאדם עושה היא לשמור על הסדר שנקבע ו"לצעוד בנתיבים ישנים בנעליים חדשות". פירוש הדבר הוא שאפילו הנתיב שבו הולכים בני האדם שמשמשים את רוח הקודש מושתת על הנתיב שפילס אלוהים עצמו. לכן, בסיכומו של דבר, האדם הוא עדיין אדם, ואלוהים הוא עדיין אלוהים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, תעלומת ההתגלמות (1)

316. במהלך עידן החסד, ישוע אמר כמה דברים וביצע שלב אחד של עבודה. היה לכל אלה הקשר, והם היו ראויים למצביהם של בני האדם באותה עת. ישוע דיבר ועבד בהתאם להקשר של אותה עת. הוא גם נשא כמה נבואות. הוא התנבא שרוח האמת תבוא במהלך אחרית הימים, ושבמהלכם היא תבצע שלב של עבודה. כלומר, הוא לא הבין דבר מלבד העבודה שהוא עצמו צריך היה לעשות במהלך העידן ההוא. במילים אחרות, היו גבולות לעבודה שהביא אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. לפיכך, הוא עשה רק את העבודה של העידן ההוא, והוא לא עשה אף עבודה אחרת שלא הייתה קשורה אליו. באותה עת, ישוע לא עבד לפי תחושות או חזיונות, אלא בהתאם לזמן ולהקשר. איש לא הוביל אותו או כיוון אותו. כלל עבודתו הייתה מהותו, העבודה שהייתה צריכה להתבצע בידי רוח האל בהתגלמותה כבשר ודם. זו הייתה כלל העבודה שהובילה ההתגלמות. ישוע עבד רק על פי מה שהוא עצמו ראה ושמע. במילים אחרות, רוח האל עבדה באופן ישיר. לא היה צורך בשליחים שיופיעו בפני ישוע ויעניקו לו חלומות, או שאור גדול יאיר עליו ויאפשר לו לראות. הוא עבד בחופשיות וללא מעצורים, וזה היה משום שעבודתו לא התבססה על רגשות. במילים אחרות, כשהוא עבד, הוא לא גישש וניחש, אלא עשה דברים בקלות, ועבד ודיבר לפי ההשקפות שלו עצמו ומה שהוא ראה במו עיניו, וסיפק הזנה מיידית לכל אחד מתלמידיו שהיו חסידיו. זה ההבדל בין עבודתו של אלוהים ועבודתם של בני האדם: כשבני האדם עובדים, הם מחפשים ומגששים סביב, ותמיד מחקים את התשתית שהניחו אחרים ומהרהרים לפיה כדי להשיג היווכחות עמוקה יותר. עבודתו של אלוהים היא אספקת מה שאלוהים הינו. הוא עושה את העבודה שהוא עצמו צריך לעשות, ולא מקיים את הכנסייה באמצעות ידע מעבודתו של אף אדם. במקום זאת, הוא עושה את העבודה הנוכחית לפי מצביהם של בני האדם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, נוהג (5)

317. עבודתו של האדם מציינת את חווייתו ואת אנושיותו. הדברים שהאדם מספק והעבודה שהוא מבצע מייצגים אותו. ראייתו של האדם, שיקוליו של האדם, ההיגיון של האדם וכן דמיונו העשיר כלולים כולם בעבודתו. חווייתו של האדם יכולה בייחוד לציין טוב יותר את עבודתו והדברים שהאדם חווה יהיו למרכיבי עבודתו. עבודתו של האדם יכולה לבטא את חווייתו. כשבני אדם מסוימים חווים דברים בצורה שלילית, מרבית השפה של השיתוף שלהם תהיה מורכבת מרכיבים שליליים. אם חווייתם חיובית לפרק זמן מסוים ובייחוד אם יש להם נתיב בהיבט החיובי, שיתופם מעודד מאוד ובני אדם יכולים לקבל מהם אספקה חיובית. אם עובד נעשה שלילי לפרק זמן מסוים, שיתופו תמיד יישא רכיבים שליליים. שיתוף כזה מדכא, ואחרים ייעשו מדוכאים באופן לא מודע בעקבות השיתוף שלו. מצבם של החסידים משתנה על פי מצבו של המנהיג. תהא מהותו הפנימית של עובד אשר תהא, זה מה שהוא מבטא ועבודתה של רוח הקודש משתנה תכופות יחד עם מצבו של האדם. אלוהים עובד על פי חווייתו של האדם והוא אינו כופה דברים על האדם, אלא בא אל האדם בדרישות על פי המסלול הרגיל של חווייתו. פירוש הדבר הוא ששיתופו של האדם נבדל מדבר האל. שיתופו של האדם מבטא את התובנות והחוויות האישיות שלו ומביע את תובנותיו וחוויותיו על בסיס עבודת האל. לאחר שאלוהים עובד או מדבר, בני האדם אחראים לגלות מה מתוך זה עליהם להנהיג או להיווכח בו ואז למסור זאת לחסידים. לפיכך, עבודתו של האדם מייצגת את היווכחותו ואת נוהגו. כמובן, עבודה זאת מתערבבת בלקחים ובחוויות אנושיים או במחשבות אנושיות מסוימות. בלי קשר לאופן שבו עובדת רוח הקודש, בין שהיא עובדת על בני אדם או על האל בהתגלמותו כבשר ודם, העובדים תמיד מבטאים את זהותם. אף על פי שרוח הקודש היא זו שעובדת, העבודה מושתתת על מהותו הטבעית של האדם, משום שרוח הקודש אינה עובדת ללא תשתית. במילים אחרות, העבודה לא מתבצעת יש מאין אלא נעשית תמיד בהתאם לנסיבות בפועל ולמצבים אמיתיים. רק כך ניתן לחולל שינוי בטבעו של האדם ורק כך ניתן לשנות את תפיסותיו הישנות ואת רעיונותיו הישנים. האדם מבטא את מה שהוא רואה וחווה ומסוגל לדמיין ואת מה שנתפס במחשבה האנושית, אפילו אם מדובר בדוקטרינות או בתפיסות. עבודת האדם אינה יכולה לחרוג מהיקפה של חוויית האדם וכך גם מה שהאדם רואה או מה שהאדם יכול לדמיין או לתפוס. בלי קשר לגודל העבודה, כל מה שאלוהים מבטא הם מהותו של אלוהים עצמו והם מחוץ להישג ידו של האדם. כלומר, הם מחוץ להישג ידה של חשיבת האדם. אלוהים מבטא את עבודתו, שהיא הנהגת האנושות כולה ואין לכך קשר לפרטי החוויה האנושית, אלא היא נוגעת לתוכנית הניהול של אלוהים. האדם מבטא את חווייתו ואילו אלוהים מבטא את הווייתו, שהיא טבעו הפנימי הקיים מחוץ להישג ידו של האדם. חווייתו של האדם היא התובנה שלו והידע שצבר בהתבסס על ביטוי האל את הווייתו. התובנה והידע האלה קרויים הווייתו של האדם ובסיס הביטוי שלהם הוא טבעו ואיכותו הפנימיים של האדם, ולכן הם קרויים הווייתו של האדם. האדם מסוגל לשתף את מה שהוא חווה ורואה. איש אינו מסוגל לשתף דברים שלא חווה, לא ראה או שנשגבים מבינתו, כלומר, דברים שאינם מצויים בתוכו. אם הדברים שהאדם מבטא אינם דברים שחווה, מדובר בדמיונו או בדוקטרינה. במילים פשוטות, אין כל מציאות בדבריו. אם מעולם לא באתם במגע עם דברים של החברה, לא תוכלו לשתף בבירור את קשרי הגומלין המורכבים של החברה. אם לא הייתה לכם משפחה אבל אחרים היו מדברים על ענייני משפחה, לא הייתם יכולים להבין את רוב דבריהם. לכן, מה שאדם משתף והעבודה שהוא עושה מייצגים את הווייתו הפנימית.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עבודת האל ועבודת האדם

318. הדיבור שלי מייצג את הווייתי, אך מה שאני אומר הוא מחוץ להישג ידו של האדם. מה שאני אומר אינו הדבר שהאדם חווה וגם אינו דבר שהאדם יכול לראות. הוא גם לא דבר שהאדם יכול לגעת בו, אבל הוא מי שאני. יש כאלה שרק מכירים בכך שאני משתף את מה שחוויתי, אבל לא מבינים שזהו ביטוי ישיר של רוח האל. כמובן שמה שאני אומר הוא מה שחוויתי. אני הוא זה שמבצע את עבודת הניהול למעלה מששת אלפים שנה. חוויתי הכול מראשית בריאת האנושות ועד היום. איך ייתכן שלא אוכל לדון בכך? בכל הנוגע לאופיו של האדם, ראיתי אותו בבירור, צפיתי בו מזמן. איך ייתכן שלא אוכל לדבר על כך בבירור? מכיוון שראיתי בבירור את מהותו של האדם, אני כשיר לייסר את האדם ולשפוט אותו, מפני שכל בני האדם באו ממני, אך הושחתו בידי השטן. כמובן שאני כשיר גם להעריך את העבודה שעשיתי. גם אם לא התגלמותי כבשר ודם היא שמבצעת את העבודה הזאת, זהו הביטוי הישיר של רוח האל וזה מה ששייך לי ומה שאני. לפיכך, אני כשיר לבטא זאת ולבצע את העבודה שעליי לבצע. הדברים שהאדם אומר הם הדברים שהוא חווה. אלה הדברים שהוא ראה, הדברים שדעתו יכולה להבין ושחושיו יכולים לאתר. אלה הדברים שהאדם יכול לשתף. הדברים שאומר האל בהתגלמותו כבשר ודם הם הביטוי הישיר של רוח האל והם מבטאים את העבודה שביצעה רוח האל ואשר הבשר לא חווה או ראה, אך הם עדיין מבטאים את הווייתו של אלוהים, משום שמהותו של הבשר היא רוח האל, והיא מבטאת את עבודתה של רוח האל. זו עבודה שרוח האל כבר ביצעה, אף שהיא מחוץ להישג ידו של הבשר. לאחר ההתגלמות, באמצעות הביטוי של הבשר והדם, אלוהים מאפשר לבני האדם להכיר את הווייתו של אלוהים ומתיר לבני האדם לראות את טבעו של אלוהים ואת העבודה שעשה. עבודתו של האדם מבהירה טוב יותר לבני האדם במה עליהם להיווכח ומה עליהם להבין. עבודתו כוללת את הנהגת בני אדם לכדי הבנה וחוויה של האמת. עבודתו של האדם היא לתמוך בבני אדם ואילו עבודתו של אלוהים היא לפלס נתיבים חדשים ותקופות חדשות עבור האנושות ולגלות לבני אדם את מה שבני תמותה אינם יודעים ובכך לאפשר להם להכיר את טבעו של אלוהים. עבודתו של אלוהים היא להנהיג את כלל האנושות.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עבודת האל ועבודת האדם

319. כל עבודתה של רוח הקודש מתבצעת כדי להועיל לבני האדם. מטרתה לחנך את בני האדם. אין עבודה שלא מועילה לבני אדם. בלי קשר לעומקה או לשטחיותה של האמת ובלי קשר לאיכותו של מי שמקבל את האמת, כל מה שעושה רוח הקודש מועיל לבני האדם. אך עבודתה של רוח הקודש לא יכולה להיעשות ישירות – עליה להתבטא באמצעות בני האדם שמשתפים פעולה עם אלוהים. רק כך ניתן להשיג את תוצאות עבודתה של רוח הקודש. כמובן, כאשר רוח הקודש עובדת ישירות, היא אינה מוכתמת כלל, אך כאשר היא עוברת דרך האדם, היא מוכתמת מאוד וזו אינה עוד עבודתה המקורית של רוח הקודש. כיוון שכך, האמת משתנה בדרגות שונות. חסידים אינם מקבלים את הכוונה המקורית של רוח הקודש, אלא שילוב בין עבודתה של רוח הקודש לבין החוויה והידע של האדם. החלק של מה שמקבלים החסידים מעבודתה של רוח הקודש הוא נכון, ואילו החוויה והידע של האדם שהם מקבלים משתנים. עובדים בעלי נאורות והכוונה של רוח הקודש ימשיכו לחוות חוויות על סמך אותן נאורות והכוונה. בחוויות האלה משולבות דעתו של האדם וחווייתו וכן ההוויה האנושית, ואחר כך הם זוכים בידע או בתובנה שצריכים להיות להם. זו דרך הנוהג של האדם לאחר שחווה את האמת. דרך הנוהג הזו אינה תמיד זהה משום שבני אדם חווים דברים בצורה שונה והדברים שהם חווים הם שונים. כך, אותה נאורות של רוח הקודש מביאה לידע שונה ולנוהג שונה מפני שמי שזוכה בנאורות הוא אדם שונה. יש כאלה שעושים טעויות קלות במהלך הנוהל שלהם ואילו אחרים עושים טעויות משמעותיות, ויש כאלה שעושים רק טעויות. הסיבה לכך היא שלבני אדם יש יכולת הבנה שונה ומפני שאיכותם הטבעית שונה. לאנשים אחדים יש הבנה מסוג אחד לאחר ששמעו מסר ויש אנשים עם הבנה אחרת לאחר ששמעו אמת. יש כאלה שחורגים מעט ואילו אחרים לא מבינים כלל את הפירוש האמיתי של האמת. לפיכך, הבנתו של האדם מכתיבה את האופן שבו הוא ינהיג אחרים. זוהי האמת לאמיתה, מפני שעבודתו של האדם היא רק ביטוי של הווייתו. בני האדם שמונהגים בידי אלה שמבינים את האמת כראוי יזכו גם הם להבין את האמת כראוי. אפילו אם יש בני אדם שהבנתם שגויה, הם מעטים מאוד ולא כל בני האדם ישגו. אם האדם שוגה בהבנתו את האמת, חסידיו ישגו ללא ספק גם כן ואנשים אלה ישגו במלוא מובן המילה. רמת הבנת האמת של החסידים תלויה במידה רבה בעובדים. כמובן שהאמת מאלוהים נכונה וחסרת שגיאות והיא ודאית לחלוטין. עם זאת, העובדים אינם צודקים לחלוטין ואי-אפשר לומר שהם מהימנים לגמרי. אם לעובדים ישנה דרך מאוד מעשית להנהיג את האמת, אזי גם לחסידים תהיה דרך להנהיג. אם לעובדים אין דרך להנהיג את האמת אלא רק דוקטרינה, אזי לחסידים לא תהיה מציאות כלל. איכותם ואופיים של החסידים קבועים מלידה ואינם קשורים לעובדים, אך המידה שבה חסידים מבינים את האמת ומכירים את אלוהים תלויה בעובדים (זה המצב רק עבור אנשים מסוימים). אופיו של עובד יהיה גם אופיים של החסידים שהוא מנהיגם. העובד מבטא את הווייתו שלו, ללא סייגים. הדרישות שהוא מציב לחסידיו הן הדברים שהוא עצמו מוכן או יכול להשיג. רוב העובדים משתמשים במעשים שלהם כבסיס לדרישות מחסידיהם, אף על פי שהחסידים אינם מסוגלים כלל להשיג הרבה מאוד מתוך זה והדברים שבני האדם אינם יכולים להשיג הופכים למכשול בדרך להיווכחותם.

ישנן הרבה פחות חריגות בעבודתו של מי שעבר גיזום, טיפול, משפט וייסורים והביטוי של עבודתו הרבה יותר מדויק. מי שמסתמך בעבודתו על טבעיותו עושה טעויות משמעותיות למדי. עבודתם של בני אדם שלא הפכו למושלמים מבטאת יותר מדי מהטבעיות שלהם, וזהו מכשול משמעותי בפני עבודתה של רוח הקודש. יהיה שיעור קומתו של האדם טוב ככל שיהיה, הוא חייב גם כן לעבור גיזום, טיפול ומשפט בטרם יוכל לבצע את העבודה שאלוהים הטיל עליו. אם הוא לא יעבור משפט כזה, גם אם עבודתו תיעשה היטב, היא לא תוכל לעלות בקנה אחד עם עקרונות האמת ותהיה תמיד רק תוצר של הטבעיות והטוב האנושי שלהם. עבודתם של אלה שעברו גיזום, טיפול ומשפט מדויקת הרבה יותר מעבודתו של מי שלא נגזם, טופל ונשפט. מי שלא עבר משפט מבטא רק את הבשר והדם האנושיים ואת המחשבות האנושיות, יחד עם הרבה בינה אנושית וכישרונות אנושיים מולדים. זהו לא ביטוי מדויק של עבודת האל מצד האדם. בני אדם שיצעדו בעקבות אנשים כאלה יעשו זאת משום איכותם המולדת. משום שאדם כזה מבטא יותר מדי מהתובנות ומהחוויות של האדם, שהן כמעט מנותקות מכוונתו המקורית של אלוהים ויותר מדי חורגות ממנה, עבודתו של אדם כזה לא יכולה להביא בני אדם בפני אלוהים, אלא רק להביאם בפני האדם. לכן, מי שלא עבר שיפוט וייסורים אינו כשיר לבצע את העבודה שאלוהים הטיל עליו. ...אם בן אדם לא הפך למושלם וטבעו המושחת לא נגזם ולא טופל, יהיה פער רחב בין מה שהוא מבטא לבין האמת. בדברים שהוא יבטא יתערבבו דברים מעורפלים, כגון דמיונו וחווייתו החד-צדדית. יתרה מזאת, בלי קשר לאופן שבו הוא עובד, בני האדם מרגישים שאין מטרה כללית ואמת המתאימות להיווכחותם של כל בני האדם. רוב הדברים שנדרשים מבני האדם הם מעבר ליכולתם, כאילו היו דגים מחוץ למים. כך עובד הרצון האנושי. טבעו המושחת של האדם, מחשבותיו ותפיסותיו מחלחלים לכל חלקי גופו. האדם לא נולד עם אינסטינקט להנהיג את האמת וגם אין לו אינסטינקט להבין את האמת. כשמביאים בחשבון גם את טבעו המושחת של האדם, כשאדם טבעי כזה עובד, האין זה גורם להפרעה? אך לבן אדם שהפך למושלם יש חוויה של האמת שבני האדם צריכים להבינה וידיעה של טבעם המושחת, כך שהדברים המעורפלים והבלתי מציאותיים בעבודתו פוחתים בהדרגה. ההכתמה האנושית פוחתת ועבודתו ושירותו של האדם מתקרבים יותר לסטנדרטים הנדרשים על-ידי אלוהים. באופן זה, עבודתו נוכחת במציאות האמת וגם נעשית מציאותית יותר. בפרט, המחשבות בדעתו של האדם חוסמות את עבודתה של רוח הקודש. לאדם יש דמיון עשיר והיגיון סביר והתנסות ארוכה בהתמודדות עם דברים. אם היבטים אלה של האדם לא עוברים גיזום ותיקון, הם כולם מכשולים בפני העבודה. לפיכך עבודתו של אדם לא יכולה להשיג את הרמה המדויקת ביותר, בייחוד עבודתם של בני אדם שלא הפכו למושלמים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עבודת האל ועבודת האדם

320. עבודתו של האדם נותרת בטווח והיא מוגבלת. בן אדם אחד מסוגל לעשות רק עבודה של שלב מסוים ואינו מסוגל לבצע את עבודת התקופה כולה – אחרת הוא ינהיג אנשים לתוך כללים. עבודתו של אדם יכולה לחול על פרק זמן מסוים או על שלב מסוים. זאת משום שיש טווח לחווייתו של אדם. לא ניתן להשוות את עבודתו של אדם לעבודתו של אלוהים. דרכי הנוהג של אדם וידיעתו את האמת חלים כולם על טווח מסוים. אי-אפשר לומר שהנתיב שבו צועד האדם הוא לחלוטין רצונה של רוח הקודש, שכן רוח הקודש יכולה רק להפוך אדם לנאור, אך לא למלא אותו לגמרי. הדברים שהאדם יכול לחוות נמצאים כולם בטווח האנושיות הרגילה ואינם יכולים לחרוג מטווח המחשבות שבדעת אנושית רגילה. כל מי שמסוגל להביא לידי ביטוי את מציאות האמת חווה בטווח הזה. כשהוא חווה את האמת, זו תמיד חוויה של חיים אנושיים רגילים עם נאורות מרוח הקודש. זו לא חוויה החורגת מחיים אנושיים רגילים. הוא חווה את האמת בזכות הנאורות שרוח הקודש העניקה לו על בסיס חייו האנושיים. יתרה מזאת, האמת הזו שונה מאדם לאדם ועומקה קשור למצבו של האדם. ניתן רק לומר שהנתיב שבו הוא צועד הוא חייו האנושיים הרגילים של אדם העוסק בחיפוש האמת וניתן לכנותו הנתיב שבו צועד אדם רגיל שרוח הקודש הפכה אותו לנאור. אי-אפשר לומר שהנתיב שבו הוא צועד הוא הנתיב שבה צועדת רוח הקודש. בחוויה האנושית הרגילה, מפני שבני האדם שמחפשים את האמת אינם זהים זה לזה, עבודתה של רוח הקודש גם היא אינה זהה. בנוסף, משום שהסביבות שבני האדם חווים וטווחי החוויה שלהם אינם זהים ובגלל הערבוב בין דעתם לבין מחשבותיהם, חווייתם מהולה במידות שונות. כל אדם מבין אמת על פי מצבו האישי השונה. הבנתו את המשמעות האמיתית של האמת אינה מלאה, משום שהוא מבין רק היבט אחד או רק היבטים ספורים של האמת. טווח האמת שהאדם חווה משתנה מאדם לאדם בהתאם למצבו של כל אדם. כך, הידע על אותה אמת שמביעים אנשים שונים אינו זהה. כלומר, תמיד יש מגבלות לחווייתו של אדם והיא לא יכולה לייצג באופן מלא את רצונה של רוח הקודש ולא ניתן להתייחס לעבודתו של האדם כאל עבודתו של אלוהים, אפילו אם מה שאדם מבטא קרוב מאוד לרצונו של אלוהים ואפילו אם חווייתו של אדם קרובה מאוד לעבודת ההפיכה למושלמים שרוח הקודש מבצעת. האדם יכול להיות רק משרתו של אלוהים ולעשות את העבודה שאלוהים מפקיד בידיו. האדם יכול רק לבטא את הידע בשל הנאורות שמעניקה לו רוח הקודש והאמיתות שקיבל מחוויותיו האישיות. האדם אינו כשיר לתנאים הדרושים כדי לשמש כשופרה של רוח הקודש ואינו נהנה מהם. הוא אינו רשאי לומר שעבודתו היא העבודה של אלוהים. האדם כפוף לעקרונות העבודה של בני האדם ולכל אדם יש חוויות שונות וכל אדם נמצא במצב שונה. עבודתו של האדם כוללת את כל החוויות הנובעות מהנאורות שמעניקה רוח הקודש. החוויות האלה יכולות לייצג רק את הווייתו של האדם והן לא מייצגות את הווייתו של אלוהים או את רצונה של רוח הקודש. לפיכך, אי-אפשר לומר שהנתיב שבו פוסע האדם הוא הנתיב שבו צועדת רוח הקודש, משום שעבודתו של האדם לא יכולה לייצג את עבודת האל ועבודתו של האדם וחווייתו הן לא רצונה המלא של רוח הקודש. עבודתו של האדם עלולה להפוך לכפופה לכללים ושיטת עבודתו מוגבלת לטווח מצומצם ואינה יכולה להוביל בני אדם לדרך חופשית. רוב החסידים חיים בתוך טווח מצומצם וגם אופן חווייתם מוגבל בטווח מצומצם. חווייתו של האדם תמיד מוגבלת וגם שיטת עבודתו מוגבלת לסוגים ספורים ולא ניתן להשוות אותה לעבודתה של רוח הקודש או לעבודתו של אלוהים עצמו. זאת משום שבסופו של דבר, חווייתו של האדם מוגבלת. בלי קשר לאופן שבו מבצע האל את עבודתו, היא לא מוגבלת לכללים. בלי קשר לאופן שבו היא מתבצעת, היא לא מוגבלת לשיטה אחת. עבודתו של אלוהים לא כפופה לכללים כלשהם, אלא משוחררת וחופשיה. בלי קשר לכמות הזמן שהאדם מקדיש להיות חסיד אל, הוא לא יוכל לזקק חוקים כלשהם שינחו את דרכי עבודתו של אלוהים. אף שעבודת האל כפופה לעקרונות, היא תמיד מתבצעת בדרכים חדשות ותמיד יש בה התפתחויות חדשות מחוץ להישג ידו של האדם. בפרק זמן אחד יכולים להיות לאלוהים סוגים שונים של עבודה ודרכים שונות להנהיג בני אדם ובכך יש לבני האדם תמיד היווכחות חדשה ושינויים. אינך יכול להבחין בחוקי עבודתו של אלוהים מפני שהוא תמיד עובד בדרכים חדשות ורק כך חסידי האל אינם כבולים לכללים. עבודת האל עצמו תמיד נמנעת מתפיסותיהם של בני האדם וסותרת אותן. רק חסיד אל שעוסק בחיפוש האל בלב שלם יכול לזכות בשינוי בטבעו ולחיות חיים חופשיים שאינם משועבדים לכללים כלשהם או מוגבלים בתפיסות דתיות כלשהן. עבודת האדם מציבה לו דרישות על סמך החוויה שלו ועל סמך מה שהוא עצמו מסוגל להשיג. הרף של הדרישות האלה מוגבל לטווח מסוים ושיטות הנוהג גם הן מוגבלות מאוד. לכן חסידים חיים באופן לא מודע בתחומי הטווח המוגבל הזה. בחלוף הזמן, הדברים האלה הופכים לכללים ולטקסים. אם בן אדם שאלוהים לא הפך למושלם באופן אישי ושאלוהים לא שפט הוא זה שמנהיג את העבודה של תקופה אחת, כל חסידיו יהפכו לאנשי דת ולמומחים בהתנגדות לאלוהים. לפיכך, אם אדם מסוים הוא מנהיג כשיר, עליו להיות אדם שנשפט ושקיבל עליו להפוך למושלם. מי שלא נשפט, גם אם עבודתה של רוח הקודש בידיו, מביע אך ורק דברים מעורפלים ולא מציאותיים. עם הזמן, הוא יוביל בני אדם לכללים מעורפלים ועל-טבעיים. העבודה שאלוהים מבצע לא עולה בקנה אחד עם בשרו ודמו של האדם. היא לא עולה בקנה אחד עם מחשבותיו של האדם אלא סותרת את תפיסותיו. היא לא מוכתמת בגוונים דתיים מעורפלים. תוצאותיה של עבודת האל מצויות מחוץ להישג ידו של מי שאלוהים לא הפך למושלם ונשגבות מבינתו של האדם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עבודת האל ועבודת האדם

321. קל מאוד לאדם לבצע עבודה במחשבתו. למשל, כמרים ומנהיגים בעולם הדתי נשענים על כישרונותיהם ועל משרותיהם בביצוע עבודתם. אנשים שיצעדו בעקבותיהם במשך זמן רב יידבקו בכישרונותיהם ויושפעו ממהותם במידה מסוימת. הם מתמקדים בכישרונות, ביכולות ובידע של בני אדם והם קשובים לדברים על-טבעיים מסוימים ולדוקטרינות עמוקות רבות שאינן מציאותיות (הדוקטרינות המעמיקות האלה כמובן אינן ניתנות להשגה). הם לא מתמקדים בשינויים בטבעם של בני האדם, אלא בהכשרתם להטיף ולעבוד ובשיפור הידע של בני האדם והדוקטרינות הדתיות הרבות שלהם. הם לא מתמקדים במידה שבה טבעם של בני האדם משתנה או במידה שבה בני האדם מבינים את האמת. הם לא עוסקים במהותם של בני האדם, קל וחומר שהם לא מנסים להכיר את המצבים הרגילים והחריגים של בני האדם. הם לא סותרים את תפיסותיהם של בני האדם או חושפים אותן, קל וחומר שהם לא גוזמים את בני האדם בשל פגמיהם או שחיתותם. רוב חסידיהם משרתים תוך שימוש בכישרונותיהם, והם מציגים רק תפיסות דתיות ותיאוריות תיאולוגיות שאין להן נגיעה למציאות ושאינן מסוגלות להעניק חיים לבני אדם. למעשה, מהות עבודתם היא טיפוח כישרונות, טיפוח אדם חסר כול לכדי בוגר סמינר כישרוני, שלאחר מכן ייצא לעבוד ולהנהיג. האם אתה מסוגל להבחין בחוקים כלשהם בששת אלפי שנות העבודה של האל? בעבודה שמבצע האדם ישנם כללים ומגבלות רבים והמוח האנושי דוגמטי מדי. לכן מה שהאדם מבטא הוא ידע מסוים ותובנות מסוימות במסגרת חוויותיו. האדם לא מסוגל לבטא דבר פרט לכך. חוויותיו של האדם או הידע שלו לא נובעים מכישרונותיו המולדים או מהאינסטינקטים שלו. הם נובעים מהכוונת האל ומהרעייה הישירה של האל. לאדם יש רק את היכולת לקבל ישירות את הרעייה הזו אך לא היכולת להביע ישירות מהי האלוהות. האדם לא מסוגל להיות המקור, אלא רק כלי הקיבול המקבל מים מהמקור. זהו האינסטינקט האנושי, היכולת שצריכה להיות לאדם בהיותו בן אנוש. אם האדם מאבד את היכולת לקבל את דבר האל ואת האינסטינקט האנושי, אדם זה מאבד גם את הדבר היקר ביותר ומאבד את חובתו של אדם שנברא. אם לבן אדם אין כל ידע או חוויה באשר לדבר האל או לעבודתו, אדם זה מאבד את חובתו – את החובה המוטלת עליו כיציר נברא – ומאבד את כבודו כיציר נברא. האינסטינקט של אלוהים הוא לבטא את מהותה של האלוהות, בין כבשר ודם ובין כרוח האל באופן ישיר – זו כהונתו של אלוהים. האדם מבטא את החוויות או הידע שלו עצמו (כלומר מבטא את מהותו) במהלך עבודת האל או לאחריה. זהו האינסטינקט של האדם וחובתו של האדם וזה מה שעליו להשיג. אף על פי שהבעתו של האדם פחותה לאין שיעור ממה שמביע אלוהים ואף על פי שההתבטאות של האדם מוגבלת בכללים רבים, על האדם למלא את החובה שעליו למלא ולעשות את שעליו לעשות. האדם צריך לעשות את כל מה שבן אנוש מסוגל לעשות כדי למלא את חובתו ללא כל סייג.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עבודת האל ועבודת האדם

322. יש כאלה שישאלו, "מה ההבדל בין העבודה שעושה אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם לבין עבודתם של הנביאים והשליחים מימים עברו? גם דוד כונה בשם אדון, וגם ישוע. על אף שהעבודה שעשו הייתה שונה, כינו אותם בשם זהה. אמרו לי: מדוע לא הייתה זהותם זהה? יוחנן ראה חזון שנבע גם הוא מרוח הקודש, והוא הצליח לומר את הדברים שרוח הקודש התכוונה לומר. מדוע זהותו של יוחנן הייתה שונה מזו של ישוע?" הדברים שישוע אמר הצליחו לייצג את אלוהים באופן מלא והם ייצגו באופן מלא את עבודתו של אלוהים. מה שיוחנן ראה היה חזון, והוא לא היה מסוגל לייצג באופן מלא את עבודתו של אלוהים. מדוע יוחנן, פטרוס ופאולוס אמרו דברים כה רבים, כשם שעשה ישוע, אך לא הייתה להם זהות זהה לזו של ישוע? הסיבה העיקרית לכך היא שהעבודה שעשו הייתה שונה. ישוע ייצג את רוח האל והוא היה רוח האל העובדת ישירות. הוא עשה את עבודת העידן החדש, את העבודה שאיש לא עשה לפניו. הוא פילס דרך חדשה, והוא ייצג את יהוה ואת אלוהים עצמו. לעומת זאת, פטרוס, פאולוס ודוד, יהיה כינוים אשר יהיה, ייצגו רק את זהותו של ברוא אל, והם היו שליחים של ישוע או יהוה. על כן, בלי קשר לשאלות כמה עבודה הם עשו וכמה גדולים היו הנסים שהם עשו, הם היו בכל זאת רק ברואי האל שלא מסוגלים לייצג את רוח האל. הם עבדו בשם אלוהים או לאחר שאלוהים שלח אותם. יתרה מזאת, הם עבדו בעידנים שישוע ויהוה פתחו, והם לא עשו כל עבודה אחרת. אחרי הכול, הם היו רק ברואי האל.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, בנוגע לתארים וזהות

323. בעידן החסד ישוע דיבר גם מילים רבות ועשה עבודה רבה. במה הוא היה שונה מישעיהו? במה הוא היה שונה מדניאל? האם הוא היה נביא? מדוע נאמר שהוא המשיח? מהם ההבדלים ביניהם? כולם היו גברים שדיברו מילים, ודבריהם נראו לאדם פחות או יותר זהים. כולם דיברו מילים ועשו עבודה. נביאי הברית הישנה דיברו נבואות וישוע יכול היה לעשות זאת גם כן. מדוע זה כך? ההבחנה כאן מבוססת על אופי העבודה. על מנת להבין עניין זה, אל תשקול את האופי של הבשר וגם אל תשקול את העומק או השטחיות של דבריהם. עליך תמיד לשקול תחילה את עבודתם ואת ההשפעות שעבודתם משיגה באדם. הנבואות שדיברו הנביאים באותה תקופה לא סיפקו את חיי האדם, וההשראות שקיבלו ישעיהו ודניאל ודומיהם היו נבואות בלבד ולא דרך החיים. אלמלא ההתגלות הישירה של יהוה, איש מהם לא היה יכול לעשות את העבודה ההיא, שאינה אפשרית עבור בני תמותה. גם ישוע דיבר מילים רבות, אבל מילים אלו היו דרך החיים שממנה האדם היה יכול למצוא דרך ליישם בפועל. כלומר, ראשית, ישוע היה מסוגל לספק את חיי האדם, שכן ישוע הוא החיים. שנית, הוא היה מסוגל להפוך על פניהן את הסטיות של האדם. שלישית, עבודתו יכלה להמשיך את עבודתו של יהוה על מנת להמשיך את העידן. רביעית, הוא היה מסוגל להבין את הצרכים שבתוך האדם ולהבין מה חסר לאדם. חמישית, הוא היה מסוגל לפתוח עידן חדש ולסיים את הישן. לכן ישוע נקרא אלוהים והמשיח. הוא שונה לא רק מישעיהו, אלא גם מכל שאר הנביאים. קחו את ישעיהו כהשוואה לעבודת הנביאים. ראשית, הוא לא היה מסוגל לספק את חיי האדם. שנית, הוא לא היה מסוגל לפתוח עידן חדש. הוא פעל תחת הנהגתו של יהוה ולא כדי לפתוח עידן חדש. שלישית, הדברים שהוא דיבר היו נשגבים מבינתו. הוא קיבל גילויים ישירות מרוח האל והאחרים לא הבינו אותם, אפילו כשהאזינו להם. די בכמה דברים אלה כדי להוכיח שדבריו היו נבואות ותו לא, לא יותר מאשר היבט אחד של עבודה שנעשה במקום יהוה. אולם, הוא לא היה מסוגל לייצג לחלוטין את יהוה. הוא היה משרתו של יהוה, מכשיר בעבודתו של יהוה. הוא עשה עבודה רק בעידן החוק ובמסגרת עבודתו של יהוה. הוא לא עבד מעבר לעידן החוק. לעומת זאת, עבודתו של ישוע שונה. הוא התעלה מעבר למסגרת עבודתו של יהוה. הוא עבד כאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם ועבר צליבה על מנת לגאול את האנושות כולה. כלומר, הוא עשה עבודה חדשה מחוץ לעבודה שעשה יהוה. זו הייתה תחילתו של עידן חדש. בנוסף, ישוע היה מסוגל לדבר על מה שהאדם לא היה יכול להשיג. עבודתו הייתה בתוך הניהול של אלוהים וכללה את האנושות כולה. הוא לא עבד רק על בני אדם אחדים ועבודתו גם לא נועדה להוביל מספר מוגבל של בני אדם. באשר לאופן שבו אלוהים התגלם כאדם, כיצד רוח האל העניקה גילויים באותה תקופה וכיצד רוח האל נחה על האדם כדי לעשות עבודה – אלה עניינים שהאדם אינו יכול לראותם או לגעת בהם. אין זה אפשרי כלל שהאמיתות הללו יהוו הוכחה לכך שהוא אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. לפיכך, ניתן לבצע אבחנות רק מתוך דבריו ועבודתו של האל המוחשיים לאדם. רק זה אמיתי. זאת משום שענייני הרוח אינם גלויים לעיניך ורק אלוהים עצמו מבין אותם לאשורם, ואפילו התגלמותו של אלוהים כבשר ודם אינה יודעת הכול. אתה רק יכול לאמת אם הוא אלוהים על-פי העבודה שהוא עשה. מעבודתו של אלוהים ניתן לראות, ראשית, שהוא מסוגל לפתוח עידן חדש. שנית, שאלוהים מסוגל לספק את חיי האדם ולהראות לאדם את הדרך לצעוד בה. די בכך כדי לקבוע שהוא אלוהים עצמו. העבודה שהוא עושה יכולה, לכל הפחות, לייצג באופן מלא את רוח האל, ומעבודה כזו ניתן לראות שרוח האל שורה בו. מכיוון שהעבודה שנעשתה על ידי אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם הייתה בעיקר להתחיל עידן חדש, להוביל עבודה חדשה ולפתוח תחום חדש, די באלה כדי לקבוע שהוא אלוהים עצמו. לפיכך, זה מה שמבדיל בינו לבין ישעיהו, דניאל ושאר הנביאים הגדולים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, ההבדל בין כהונת האל בהתגלמותו כבשר ודם לבין חובתו של האדם

324. בעידן החסד, יוחנן סלל את הדרך לישוע. יוחנן לא היה יכול לעשות את עבודתו של אלוהים עצמו ורק מילא את חובתו של אדם. על אף שיוחנן היה מבשרו של אדוננו, הוא לא היה יכול לייצג את אלוהים. הוא היה רק אדם שרוח הקודש השתמשה בו. לאחר הטבלת ישוע, "רוח הקודש ירדה עליו בדמות גשמית כיונה". לאחר מכן הוא החל בעבודתו, כלומר, החל לבצע את כהונת המשיח. זו הסיבה לכך שהוא אימץ את זהותו של אלוהים, מכיוון שהוא נבע מאלוהים. אין זה משנה מה היה מצב אמונתו קודם לכן – אולי היא הייתה חלשה לעתים או חזקה לעתים – כל זה היה שייך לחייו האנושיים הרגילים, לפני שהוא ביצע את כהונתו. לאחר שהוא הוטבל (נמשח), מיד היו עימו עוצמתו ותהילתו של אלוהים, ולכן הוא החל לבצע את כהונתו. הוא היה יכול לבצע אותות ומופתים ולעשות ניסים, היו לו עוצמה וסמכות, מכיוון שהוא עבד ישירות מטעם אלוהים עצמו. הוא עשה את עבודתה של רוח הקודש במקומה וביטא את קולה של רוח הקודש. אין בכך ספק. אין על כך עוררין. רוח הקודש השתמשה ביוחנן. הוא לא היה יכול לייצג את אלוהים והוא לא היה מסוגל לייצג את אלוהים. אילו רצה לעשות זאת, רוח הקודש לא הייתה מתירה זאת, מכיוון שהוא לא היה יכול לעשות את העבודה שאלוהים עצמו התכוון לבצע. אולי היה בו הרבה מרצון האדם או שהיה דבר מה סוטה בו. הוא לא היה יכול בשום אופן לייצג ישירות את אלוהים. שגיאותיו ומעשיו האבסורדיים ייצגו רק אותו עצמו, אך עבודתו ייצגה את רוח הקודש. עם זאת, אי אפשר לומר שכל כולו ייצג את אלוהים. האם הסטייה והטעויות שלו יכלו גם הן לייצג את אלוהים? טעות בייצוג האדם היא דבר רגיל, אך סטייה בייצוג האל היא המטת חרפה על אלוהים, הלא כן? היה זה חילול קודש כנגד רוח הקודש, הלא כן? רוח הקודש אינה מאפשרת בקלות לאדם לעמוד במקום אלוהים, גם אם אחרים מרוממים אותו. אם הוא איננו אלוהים, הוא לא יוכל להישאר עומד בסוף. רוח הקודש אינה מאפשרת לאדם לייצג את אלוהים כאוות נפשו! לדוגמה, רוח הקודש נשאה עדות על יוחנן ואף חשפה שהוא האיש שיסלול את הדרך לישוע, אך העבודה שרוח הקודש עשתה בו הייתה מדודה היטב. כל מה שיוחנן התבקש לעשות הוא להיות סולל הדרך לישוע, להכין לו את הדרך. במילים אחרות, רוח הקודש תמכה בעבודתו רק בסלילת הדרך ואפשרה לו לעשות את העבודה הזו בלבד, ולא הותר לו לעשות עבודה אחרת. יוחנן ייצג את אליהו, הוא ייצג נביא שסלל את הדרך. רוח הקודש תמכה בכך. כל עוד עבודתו הייתה סלילת הדרך, רוח הקודש תמכה בו. אולם לו הוא היה טוען שהוא אלוהים עצמו שבא לסיים את עבודת הגאולה, היה על רוח הקודש להטיל עליו משמעת. תהיה עבודתו של יוחנן חשובה ככל שתהיה, ולמרות שרוח הקודש תמכה בה, עבודתו נותרה בגבולות מסוימים. בהנחה שרוח הקודש אכן תמכה בעבודתו, העוצמה שניתנה לו באותה עת הייתה מוגבלת לסלילת הדרך. הוא לא היה יכול לעשות כל עבודה אחרת, משום שהוא היה רק יוחנן שסלל את הדרך, ולא ישוע. לפיכך, עדותה של רוח הקודש היא המפתח, אך לעבודה שרוח הקודש מתירה לאדם לעשות יש חשיבות מכרעת עוד יותר. באותה עת, נישאו עדויות רבות על יוחנן, הלא כן? עבודתו גם הייתה אדירה, הלא כן? אולם העבודה שהוא עשה לא הייתה יכולה להתעלות על זו של ישוע, מכיוון שהוא היה רק אדם שרוח הקודש השתמשה בו, והוא לא היה יכול לייצג את אלוהים באופן ישיר. לכן, העבודה שהוא עשה הייתה מוגבלת. אחרי שהוא סיים את העבודה של סלילת הדרך, רוח הקודש לא המשיכה לתמוך בעדות שלו, לא באה בעקבותיו שום עבודה חדשה, והוא עזב כשהחלה עבודתו של אלוהים עצמו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, תעלומת ההתגלמות (1)

325. על אף שיוחנן גם אמר, "שׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה, כִּי קָרְבָה מַלְכוּת שָׁמַיִם", והטיף גם הוא את הבשורה של מלכות השמיים, עבודתו לא המשיכה להתפתח והייתה התחלה בלבד. לעומת זאת, ישוע בישר על עידן חדש והביא את העידן הישן לקצו, אך הוא גם הגשים את חוק התנ"ך. העבודה שהוא עשה הייתה אדירה מזו של יוחנן, ויותר מכך, הוא בא כדי לגאול את האנושות כולה – הוא עשה את שלב העבודה הזה, ואילו יוחנן רק הכין את הדרך. על אף שעבודתו הייתה אדירה, דבריו רבים והתלמידים שהיו לחסידיו היו רבים מאוד, עבודתו רק הביאה לאדם התחלה חדשה. האדם מעולם לא קיבל ממנו חיים, את הדרך או אמיתות עמוקות יותר, והאדם אף לא קיבל ממנו הבנה על רצונו של אלוהים. יוחנן היה נביא דגול (אליהו), אשר פרץ דרך חדשה למען עבודתו של ישוע והכין את הנבחרים. הוא היה המבשר של עידן החסד. לא ניתן להבחין בעניינים כאלה רק על ידי צפייה במראה האנושי הרגיל שלהם. דבר זה הולם אף יותר מאחר שיוחנן גם עשה עבודה רבה למדי, ויתרה מזאת, הוא נולד בעקבות הבטחה של רוח הקודש ורוח הקודש תמכה בעבודתו. מכיוון שכך, ההבחנה בין זהויותיהם כשלעצמה יכולה להיעשות רק באמצעות עבודתם, משום שהמראה החיצוני של האדם אינו חושף את מהותו, וגם אין שום דרך לאדם לדעת לבטח מהי עדותה של רוח הקודש. העבודה שעשה יוחנן והעבודה שעשה ישוע לא היו דומות והיו בעלות אופי שונה. על פי זאת ניתן לקבוע אם יוחנן היה או לא היה אלוהים. עבודתו של ישוע הייתה ליזום, להמשיך, לסכם ולהביא לידי מימוש. ישוע ביצע כל אחד מהשלבים האלה, ואילו עבודתו של יוחנן לא הייתה אלא יצירת התחלה. בתחילה, ישוע הפיץ את הבשורה והטיף לדרך ההכאה על חטא, ואחר כך הוא המשיך להטבלת האדם, לריפוי מחלות ולגירוש שדים. לבסוף, הוא גאל את האנושות מחטא והשלים את עבודתו לעידן כולו. הוא גם הלך ממקום למקום, הטיף לבני האדם והפיץ את הבשורה של מלכות השמיים. בהיבט זה, הוא ויוחנן היו דומים, כאשר ההבדל הוא שישוע בישר על עידן חדש והביא לאדם את עידן החסד. מפיו יצא הדבר אודות האופן שבו על האדם לנהוג ואודות הדרך שבה על האדם ללכת בעידן החסד, ולבסוף הוא סיים את עבודת הגאולה. יוחנן לעולם לא היה יכול לבצע את העבודה הזו. לכן, ישוע הוא זה שעשה את עבודתו של אלוהים עצמו, הוא אלוהים עצמו, והוא מייצג ישירות את אלוהים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, תעלומת ההתגלמות (1)

326. כאשר הנביאים ואותם אנשים ששימשו את רוח הקודש דיברו ועבדו, הדבר נעשה כדי למלא את חובותיו של האדם, כדי למלא את תפקידו של יציר נברא, וזו הייתה חובתו של האדם. לעומת זאת, דבריו ועבודתו של אלוהים בהתגלמותו נועדו להוציא לפועל את כהונתו. למרות שצורתו החיצונית של אלוהים הייתה כשל יציר נברא, עבודתו לא נועדה למילוי תפקידו אלא להוציא לפועל את כהונתו. המונח "חובה" מתייחס ליצירים נבראים, ואילו "כהונה" מתייחס לבשרו של אלוהים בהתגלמותו. ישנו הבדל מהותי בין שני המונחים. לא ניתן להחליף ביניהם. עבודת האדם היא רק למלא את חובתו ואילו עבודת האל היא לנהל ולהוציא לפועל את כהונתו. לכן, אף על פי ששליחים רבים שימשו את רוח הקודש ונביאים רבים נמלאו באל, עבודתם ודבריהם היו רק כדי למלא את חובתם כיצירים נבראים. הנבואות שלהם אולי חרגו מדרך החיים שאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם דיבר עליה, והאנושיות שלהם אולי אף התעלתה על זו של אלוהים בהתגלמותו, אבל הם עדיין מילאו את חובתם ולא הוציאו לפועל כהונה. חובתו של האדם מתייחסת לתפקיד של האדם. זה מה שהאדם מסוגל להשיג. לעומת זאת, הכהונה שאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם מבצע קשורה לניהול שלו, וזה דבר שהאדם אינו מסוגל להשיגו. בין אם אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם מדבר, עובד או מחולל מופתים, הוא עושה עבודה גדולה במסגרת הניהול שלו, ועבודה כזו לא יכולה להיעשות במקומו על ידי האדם. עבודת האדם היא רק למלא את חובתו כיציר נברא בשלב נתון של עבודת הניהול של אלוהים. ללא הניהול של אלוהים, דהיינו, אילו כהונתו של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם הייתה אובדת, אזי חובתו של היציר הנברא הייתה אובדת גם כן. עבודתו של אלוהים בביצוע כהונתו היא לנהל את האדם, ואילו מילוי חובתו של האדם הוא מילוי מחויבות שלו לעמידה בדרישות של הבורא ובשום אופן לא ניתן להתייחס לכך כאל הוצאה לפועל של כהונה. עבור מהותו האינהרנטית של אלוהים – עבור רוחו – עבודת האל היא הניהול שלו. אולם עבור אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם, אשר לובש צורה חיצונית של יציר נברא, עבודתו היא הוצאה לפועל של כהונתו. כל עבודה שהיא שאלוהים עושה נועדה להוציא לפועל את כהונתו. האדם יכול רק לעשות כמיטב יכולתו במסגרת הניהול של אלוהים ובהדרכתו של אלוהים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, ההבדל בין כהונת האל בהתגלמותו כבשר ודם לבין חובתו של האדם

327. ככלות הכול, עבודתו של אלוהים שונה מעבודתו של האדם, ולכן איך ייתכן שההתבטאויות של אלוהים זהות להתבטאויות שלהם? אלוהים ניחן בטבע המסוים שלו, ואילו לאדם יש חובות שעליו למלא. טבעו של אלוהים מתבטא בעבודתו, ואילו חובתו של האדם מתגלמת בחוויותיו של האדם ומתבטאת בעיסוקיו של האדם. לפיכך, ניתן לדעת באמצעות העבודה המתבצעת, האם מדובר בהתבטאות של אלוהים או של האדם. אלוהים עצמו אינו צריך להסביר זאת, והאדם אינו נדרש לשאוף לשאת עדות. יתר על כן, אלוהים עצמו אינו צריך לדכא אף אדם. כל זה הוא גילוי טבעי. אין זה משהו שנכפה על האדם או משהו שהאדם יכול להתערב בו. ניתן לזהות את חובתו של האדם על-פי החוויות שלו, והוא אינו נדרש לבצע עבודה ניסיונית נוספת. כל מהותו של האדם יכולה להתגלות כאשר הוא ממלא את חובתו, ואילו אלוהים יכול לבטא את טבעו הפנימי בעת ביצוע עבודתו שלו. אם מדובר בעבודתו של האדם, אזי לא ניתן להסוות אותה. אם מדובר בעבודתו של אלוהים, הרי שעל אחת כמה וכמה איש אינו יכול להסוות את טבעו של אלוהים, ועוד פחות מכך לשלוט בו. אי-אפשר לומר על שום אדם שהוא אלוהים, ועבודתו ודבריו אינם יכולים להיתפס כקדושים או כלא ניתנים לשינוי. ניתן לומר שאלוהים אנושי מפני שהוא עטה בשר ודם, אך לא ניתן להתייחס אל עבודתו כאל עבודה של בן אדם או חובה של בן אדם. יתרה מזאת, לא ניתן להקביל בין אמירותיו של אלוהים למכתביו של פאולוס, ולא ניתן לייחס מידה שווה למשפט ולייסורים של אלוהים ולדברי ההדרכה של האדם. לפיכך, ישנם עקרונות להבחנה בין עבודתו של אלוהים לעבודתו של האדם. הן מובחנות לפי מהותן ולא לפי היקף העבודה או היעילות הזמנית של העבודה. רוב האנשים עושים טעויות עקרוניות בנושא זה. זאת משום שהאדם מתבונן בחיצוניות שביכולתו להשיג, ואילו אלוהים מתבונן במהות, שלא ניתן לראותה בעין פיסית של בן אדם. אם תתייחסו לדברי האל ולעבודתו כאל חובתו של אדם ממוצע ותתייחסו לעבודתו רחבת ההיקף של האדם כאל עבודתו של אלוהים העוטה בשר ודם ולא כאל החובה שהאדם ממלא, הרי שאתם טועים באופן עקרוני, הלא כן? ניתן לכתוב בקלות מכתבים וביוגרפיות של בני אדם, אולם רק על בסיס עבודתה של רוח הקודש. לעומת זאת, האדם אינו יכול להפיק בקלות את אמירותיו של אלוהים, והחוכמה והחשיבה האנושיות אינן יכולות ליצור אותן. יתרה מזאת, בני האדם אינם יכולים לחקור אותן ולהסבירן באופן יסודי. אם אין לכם כל תגובה לעניינים העקרוניים האלה, הדבר מוכיח שאמונתכם אינה אמיתית ביותר ואינה מדויקת ביותר. ניתן רק לומר שאמונתכם מעורפלת מאוד, ואף מבולבלת וחסרת עקרונות. גם אם אינכם מבינים את העניינים המהותיים הבסיסיים ביותר של אלוהים והאדם, האין אמונה כזו נטולת כל חדות עין?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, איזו גישה צריכה להיות לכם כלפי שלוש עשרה האיגרות?

328. עליכם ללמוד כיצד להבחין בין עבודת האל לעבודת האדם. מה אתה יכול לראות בעבודתו של האדם? עבודתו של האדם כוללת רכיבים רבים מחווייתו. מה שהאדם מביע הוא מהותו. גם עבודתו של אלוהים מביעה את מהותו, אך מהותו של אלוהים שונה מזו של האדם. מהותו של האדם מייצגת את חווייתו ואת חייו (הדברים שאדם חווה או נתקל בהם בחייו או תורות החיים שבהן הוא מחזיק) ובני אדם החיים בסביבות שונות מביעים ישויות שונות. ניתן לראות אם יש לך חוויות מהחברה וכיצד אתה חי וחווה בפועל במשפחתך על פי הדברים שאתה מביע. לעומת זאת, לא ניתן לראות מתוך עבודתו של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם אם יש לו חוויות חברתיות. אלוהים מודע היטב למהותו של האדם והוא יכול לחשוף כל מיני נוהגים הנוגעים לכל מיני בני אדם. הוא אפילו טוב יותר בחשיפת טבע מושחת והתנהגות מרדנית של בני האדם. הוא לא חי בקרב בני האדם הארציים, אבל הוא מודע לאופיים של בני התמותה ולכל שחיתויותיהם של בני האדם הארציים. זו ההוויה של אלוהים. אף שאלוהים אינו מתעסק בעולם, הוא מכיר את הכללים לעיסוק בעולם משום שהוא מבין לגמרי את האופי האנושי. הוא יודע על עבודתה של רוח האל, שעין האדם לא תראה ואוזנו לא תשמע, הן בהווה והן בעבר. בכך כלולה חוכמה שאינה תורת חיים ופלאים שהאדם מתקשה לרדת לעומקם. זו ההוויה של אלוהים, הגלויה לבני האדם אך גם נסתרת מהם. הוא אינו מביע את ההוויה של בן אדם יוצא מגדר הרגיל, אלא את התכונות וההוויה הפנימיות של רוח האל. אלוהים אינו נוסע ברחבי העולם אבל הוא יודע עליו הכול. הוא יוצר קשר עם "דמויי-האדם" הנעדרים כל ידע או תובנה, אך הוא מביע דברים המתעלים על ידע ועל דבריהם של בני אדם דגולים. הוא חי בקרב קבוצה של בני אדם אטומים וקהי חושים, חסרי אנושיות שאינם מבינים את המוסכמות ואת חיי האנושות. עם זאת, הוא יכול לבקש מהאנושות להביא לידי ביטוי את האנושות הרגילה, ובו בזמן לחשוף את האנושיות השפלה והנמוכה של האנושות. כל אלה הם הווייתו, המרוממת יותר מזו של כל בשר ודם. אין לאלוהים צורך לחוות חיי חברה מסובכים, מגושמים ובזויים כדי לבצע את העבודה שעליו לבצע ולחשוף באופן מוחלט את מהותה של האנושות המושחתת. חיי החברה הבזויים אינם מחנכים את בשרו ודמו. עבודתו ודבריו רק חושפים את מרדנותו של האדם ואינם מספקים לאדם את החוויה והלקחים הנחוצים כדי להתמודד עם העולם. אלוהים לא צריך לחקור את החברה או את משפחתו של האדם, כשהוא מעניק לאדם חיים. חשיפתו של האדם ושיפוטו אינם מהווים ביטוי לחוויות הבשר של אלוהים. זו החשיפה של רשעותו של האדם לאחר שהכיר זה מכבר את מרדנותו של האדם ותיעב את שחיתותה של האנושות. העבודה שאלוהים מבצע נעשית רק כדי לגלות לאדם את טבעו של האל ולבטא את הווייתו. רק אלוהים יכול לעשות את העבודה הזאת. אין זה דבר שאדם בשר ודם מסוגל לבצעו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עבודת האל ועבודת האדם

329. אלוהים מתגלם כבשר ודם אך ורק כדי להנחות את העידן ולהתחיל עבודה חדשה. עליכם להבין נקודה זו. הדבר שונה מאוד מתפקודו של האדם, ואין להזכיר את שני הדברים בנשימה אחת. האדם זקוק לתקופה ארוכה של טיפוח והבאה לידי שלמות לפני שניתן להשתמש בו לביצוע עבודה, ויש צורך באנושיות בסדר גודל גדול במיוחד. לא זו בלבד שעל האדם להיות מסוגל לקיים את האנושיות הרגילה שלו, אלא עליו גם להבין עוד רבים מהעקרונות וכללי ההתנהגות כלפי אחרים, ויתרה מכך, עליו להתחייב ללמוד עוד על החוכמה והמוסר של האדם. זה מה שהאדם צריך להצטייד בו. אולם לא כך הדבר במקרה של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם, מכיוון שעבודתו אינה מייצגת את האדם או את עבודתו של האדם, אלא היא ביטוי ישיר של הווייתו ויישום ישיר של העבודה שעליו לעשות. (כמובן, עבודתו מתבצעת במועד המתאים, לא באופן אקראי ובחוסר שימת לב, והיא מתחילה כשמגיעה העת לממש את כהונתו.) הוא אינו לוקח חלק בחיי האדם או בעבודתו, כלומר אנושיותו אינה מצוידת באף אחד מאלה (אך הדבר אינו משפיע על עבודתו). הוא מממש את כהונתו רק כשמגיעה העת לעשות זאת. יהא מעמדו אשר יהא, הוא פשוט ממשיך הלאה בעבודה שעליו לעשות. עבודתו אינה מושפעת כלל ועיקר ממה שהאדם יודע עליו ומהדעות של האדם לגביו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, תעלומת ההתגלמות (3)

330. העבודה שמבצע אלוהים לא מייצגת את חוויית הבשר והדם שלו. העבודה שמבצע האדם מייצגת את חווייתו שלו. כולם מדברים על חווייתם האישית. אלוהים יכול לבטא את האמת ישירות ואילו האדם יכול רק לבטא את החוויה המקבילה לחוויית האמת שלו. לעבודתו של אלוהים אין כללים והיא אינה כפופה לאילוצי זמן או למגבלות גיאוגרפיות. אלוהים יכול לבטא את מהותו בכל עת ובכל מקום. אלוהים עובד כראות עיניו. עבודתו של האדם כפופה לתנאים ולהקשר. בלעדיהם, הוא לא יהיה מסוגל לעבוד ולהביע את הכרתו את אלוהים או את חווייתו את האמת. על מנת לדעת אם דבר מסוים הוא עבודתו של אלוהים עצמו או עבודתו של אדם עליכם רק להשוות את ההבדלים ביניהם. אם אין עבודה שאלוהים עשה בעצמו אלא רק עבודה של האדם, פשוט תדע שתורתם של בני האדם היא נעלה מעבר ליכולתו של כל אחד אחר. נימת הדיבור שלהם, העקרונות שלפיהם הם מטפלים בעניינים או אורח עבודתם היציב והמנוסה הם מעבר להישג ידם של אחרים. כולכם מעריצים אנשים כאלה שאיכותם טובה והידע שלהם נשגב, אבל אינך מסוגל לראות מתוך עבודתו של אלוהים ומתוך דבריו עד כמה נעלה אנושיותו. במקום זאת, אלוהים הוא רגיל וכשהוא עובד, הוא רגיל ואמיתי, אבל הוא גם לא ניתן להערכה מדויקת על ידי בני תמותה, ולכן בני האדם רוחשים כלפיו יראה כלשהי. ייתכן שחווייתו של בן אדם מסוים בעבודתו מתקדמת במיוחד או שדמיונו וההיגיון שלו מתקדמים במיוחד ואנושיותו טובה במיוחד – תכונות כאלה יכולות אמנם לזכות בהערצתם של בני אדם, אך הן לא יעוררו בהם מורא ופחד. כל בני האדם מעריצים את מי שמסוגל לעבוד היטב, את מי שניחן בחוויה עמוקה במיוחד ויכול להנהיג את האמת, אבל אנשים כאלה לא יכולים לעולם לעורר מורא – רק הערצה וקנאה. עם זאת, בני אדם שחוו את עבודתו של אלוהים לא מעריצים את אלוהים, אלא מרגישים שעבודתו נמצאת מעבר להישג ידו של האדם, שהיא נשגבה מבינתם ושהיא רעננה ונפלאה. כשבני אדם חווים את עבודתו של אלוהים, הדבר הראשון שהם יודעים לגביו הוא שהוא נשגב מבינתם, חכם ונפלא. הם יראים אותו באופן לא מודע וחשים את המסתורין בעבודה שהוא עושה, שהיא נשגבה מהבינה האנושית. בני אדם רק מעוניינים להיות מסוגלים לעמוד בדרישותיו ולהשביע את רצונותיו. הם לא שואפים להתעלות עליו, משום שהעבודה שאלוהים מבצע חורגת מגבולות חשיבתו ודמיונו של האדם, והאדם לא יכול לבצע אותה במקומו. אפילו האדם עצמו לא מכיר את מגרעותיו שלו, ואילו אלוהים עיצב נתיב חדש ובא כדי להכניס את האדם לעולם חדש ויפה יותר וכך האנושות תזכה להתקדמות חדשה ולהתחלה חדשה. מה שבני אדם חשים כלפי אלוהים אינו הערצה, או ליתר דיוק, אינו הערצה בלבד. חווייתם העמוקה ביותר היא מורא ואהבה וההרגשה שאלוהים אכן נפלא. הוא עושה עבודה שהאדם לא יכול לעשות ואומר דברים שהאדם לא יכול לומר. לבני אדם שחוו את עבודתו של אלוהים תמיד יש הרגשה שלא ניתן לתארה. בני אדם בעלי ניסיון מעמיק מספיק מסוגלים להבין את האהבה לאלוהים במיוחד. הם מסוגלים להרגיש את חביבותו, שעבודתו כה חכמה ונפלאה, ובכך נוצרת בקרבם עוצמה אינסופית. לא מדובר בפחד או באהבה וכבוד המתעוררים לפרקים, אלא בתחושה עמוקה של חמלתו של אלוהים ושל סובלנותו כלפי האדם. עם זאת, בני אדם שחוו את הייסורים והשיפוט בידי אלוהים חשים את רוממותו ואת העובדה שהוא אינו סובל שום עבירה. אפילו בני אדם שחוו חלק ניכר מעבודתו של אלוהים לא מסוגלים לתפוס אותו. כל בני האדם היראים אותו באמת יודעים שעבודתו לא עולה בקנה אחד עם תפיסותיהם של בני האדם, אלא תמיד סותרת אותן. אלוהים לא זקוק להערצתם המלאה של בני אדם או להתמסרותם למראית עין, אלא עליהם להגיע ליראה אמיתית ולהתמסרות אמיתית. בחלק כה גדול מעבודתו, כל מי שיש לו חוויה אמיתית חש כלפי אלוהים יראה, הנעלית על הערצה. בני אדם ראו את טבעו של אלוהים עקב עבודת הייסורים והשיפוט שלו, ולפיכך הם יראים אותו בלבם. אלוהים נועד לעורר יראה וציות, משום שהווייתו וטבעו אינם זהים לאלה של יציר נברא, אלא מתעלים על הווייתו וטבעו של יציר נברא. אלוהים מתקיים בפני עצמו ונצחי. אלוהים הוא יציר שלא נברא ורק הוא ראוי ליראה ולציות; האדם אינו כשיר לכך.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עבודת האל ועבודת האדם