בזמן ששירתי כמנהיגה, גירשתי מהכנסייה אחות שלא הגיע לה להיות מגורשת, כשהרשעתי אותה באי-צדק בשל היותי חסרת אחריות וללא עקרונות בחובתי. כעבור זמן, האחות הורשתה לחזור לכנסייה ואילו אני נחשבתי מנהיגת שקר והודחתי מתפקידי על כך שלא עשיתי עבודה אמיתית. הכנסייה הורתה לי לקחת קצת זמן להרהר ואני הייתי מוכנה ומזומנה להגיע לכדי הבנה של עצמי דרך הרהור עצמי, ולהכות באמת על חטא. באותה תקופה, גרתי עם האחות צ'ין קן. מנהיגת כנסייה בשם לי ג'ינג הייתה מגיעה לעתים קרובות לשאול את צ'ין קן על היבטים שונים בחובתה. היא גם הייתה מספרת לצ'ין קן על מגרעות שהיא שמה לב אליהן אצל אחים ואחיות אחרים וכיצד היא גזמה אותם. בהתחלה, לא ייחסתי לכך חשיבות רבה, אבל ככל שחלף הזמן והיא המשיכה בקביעות לדבר בצורה הזו, התחלתי לחשוב: "האם את לא שופטת ומשפילה אנשים מאחורי גבם כדי להתפאר? האם באמת תוכלי להשיג תוצאות בכך שרק תגערי באחים ובאחיות כשיש להם בעיות, במקום לשתף על האמת כדי לפתור אותן?" חשבתי להעלות את זה בפני לי ג'ינג, אבל אז עלה בדעתי: "אני אמורה להיות בתקופת הרהור לאחר הדחתי – מה אם היא לא תקבל את המשוב שלי ותגיד שאני לא מתנהגת כראוי במהלך תקופת ההרהור הזו? אם ההנהגה העליונה תבחן את מצבי ולי ג'ינג תגיד שלא השתניתי, מי יודע כמה זמן ייקח עד שיקצו אותי לחובה חדשה? שכחו מזה, עדיף שלא אגיד כלום". אבל אחרי זה, עדיין הרגשתי לא בנוח. זה חוסר איכפתיות, פשוט להתעלם מהבעיה שראיתי בלי ג'ינג. בהמשך, כששמעתי את לי ג'ינג שופטת ומשפילה אחים ואחיות ושוב מתפארת, הצבעתי על כך בפניה. כלפי חוץ, נראה היה שהיא מקבלת את הביקורת שלי, אבל היא המשיכה לפעול באותה צורה. הצבעתי בפניה על העניין מספר פעמים, אך היא לא הייתה מוכנה לשנות את דרכיה. חשבתי לעצמי: "נראה שהיא מכירה בבעיה שלה, אך היא אף פעם לא משנה את התנהגותה. היא לא מקבלת את האמת. אולי אוכל לפנות אליה ואז לנתח ולשתף על חוסר היכולת שלה לקבל את האמת. זה יהיה מועיל עבורה". אבל אז חשבתי: "כבר העליתי את זה בפניה מספר פעמים. מה אם, כשאעלה את זה שוב, לא רק שהיא לא תקבל את זה, אלא גם תוקיע אותי? אני אמורה להיות עכשיו בזמן של הרהור – האם עדיין תהיה לי הזדמנות להיוושע אם אגורש? שכחו מזה, עדיף שאתנהג יפה ואשתוק".

בהמשך, התחלתי לארח שתי אחיות, צ'ין קן ושיאה יו. בוקר אחד, שמעתי את לי ג'ינג נוזפת בהן על כך שהן איטיות מדי בביצוע עבודת טיהור הכנסייה, והיא אמרה שבשל כך המנהיגה שלה לא תעריך אותה. שתי האחיות הגיבו ואמרו: "גירוש חברת כנסייה הוא עניין גדול. עלינו לוודא את כל ההיבטים של המצב ולהבין אותם לפני שנתקדם. אם נהיה נמהרות מדי, סביר להניח שנוקיע אנשים שלא בצדק". אבל לי ג'ינג סירבה לקבל את זה ואמרה שהיא מתכננת להוקיע את האחות צ'אנג ג'ינג כאדם רע ולגרש אותה. למעשה, לצ'אנג ג'ינג היה רק צביון גאוותני – בזמן ששירתה כדיקן בשורה, היא לא יכלה לשתף על האמת כדי לפתור בעיות ותמיד גערה באנשים וגרמה להם להרגיש מוגבלים. אבל לא הייתה לה מהות של אדם רע והיא לא עמדה בתנאים לגירוש. באותו זמן, צ'ין קן ושיאה יו לא הסכימו עם לי ג'ינג וטענו שהתנהגותה של צ'אנג ג'ינג לא עמדה בסטנדרטים לגירוש. הם גם ציינו שצ'אנג ג'ינג השיגה הבנה מסוימת לגבי העבירות שלה בעבר באמצעות התבוננות עצמית. עם זאת, לא רק שלי ג'ינג התעלמה מהטיעונים שלהן, היא אף גערה בהן, ואמרה שהן מגינות על אדם רע בכך שהן לא מגרשות את צ'אנג ג'ינג ומעכבות את עבודת טיהור הכנסייה. כששמעתי את זה, חשבתי: "עבודת טיהור הכנסייה חשובה ביותר, והיא חייבת להתבצע על פי עיקרון. לי ג'ינג עושה רע בכך שהיא מוקיעה באופן שרירותי ומגרשת מישהי שאינה עומדת בדרישות לגירוש רק כדי להגן על המוניטין והמעמד שלה!" שקלתי להצביע על כך בפני לי ג'ינג, אבל אז חשבתי: "אני רק מארחת של אחיי ואחיותיי והמילים שלי לא נחשבות במיוחד. גם אם אעלה את זה בפניה, היא עלולה לא לקבל את הביקורת שלי. עדיף שלא אכנס לזה." בעקבות המחשבה הזו, בסופו של דבר פשוט סתמתי את הפה. באותו אחר הצהריים, שמעתי שלי ג'ינג שכנעה את שתי האחיות לארגן את כל המידע על צ'אנג ג'ינג כהכנה לגירושה. שתי האחיות הביעו שוב את חששותיהן שהתנהגותה של צ'אנג ג'ינג אינה עומדת בתנאים לגירוש וביקשו מלי ג'ינג לעשות עוד קצת חיפוש. אבל לי ג'ינג סירבה להקשיב ושוב הוקיעה את האחיות על כך שעיכבו את עבודת הטיהור ועל כך שהגנו על אדם רע. אחרי שהיא אמרה את זה, היא יצאה בסערה מהחדר. נזכרתי בהיסטוריה שלי של אי מילוי חובתי על פי עקרונות, ואיך שלא בצדק הוקעתי חברת כנסייה משום שלא וידאתי את פרטי הטענות לגירושה. כשהלכתי להתנצל בפני האחות שגורשה, היא אמרה לי שזה גרם לה כאב וסבל גדולים לא להיות מסוגלת להשתתף בכינוסים או לקרוא את דברי האל. זה גרם לי להרגיש חרטה ואשמה עצומים. הפגיעה שגרמתי לאחות הזו והנזק שעשיתי לחייה היו בלתי הפיכים, והחוויה הקשה כולה הותירה כתם קבוע על חיי כמאמינה. אם עניין גירוש צ'אנג ג'ינג היה נשקל על פי העקרונות, התנהגותה של צ'אנג ג'ינג לא הייתה חמורה מספיק כדי להצדיק גירוש. ובכל זאת לי ג'ינג הייתה נחושה לגרש אותה כדי להגן על המוניטין והמעמד שלה. זה היה מעשה רע! באותו לילה, התהפכתי במיטתי, לא הייתי מסוגלת לישון – המשכתי לחשוב איך כששתי האחיות שיתפו עם לי ג'ינג, היא סירבה לקבל זאת ואף הוקיעה אותן באופן שרירותי. האם היא לא השתמשה במעמדה כדי לדכא ולהגביל אותן? חשבתי שעליי לפנות ללי ג'ינג ולשתף עמה כדי להגן על עבודת הכנסייה. אבל אז חשבתי על כך שלי ג'ינג לא קיבלה את הצעותיי קודם לכן. מה אעשה אם היא תאשים אותי בעיכוב ובשיבוש עבודת הטיהור כשאעלה את הנושא שוב? כבר הודחתי בעקבות העבירות שלי ועדיין הייתי בתקופה של הרהור. מה אעשה אם אגורש מהכנסייה על בסיס ההאשמות הללו? כשזה עלה בדעתי, התחלתי להסס.

אחר כך, באתי לפני האל כדי לחפש ולהתפלל וקראתי את הקטע הבא מדברו: "כולכם אמרתם שאתם מתחשבים בעול של אלוהים ושתגנו על העדות בכנסייה, אולם מי מכם באמת התחשב בעול של אלוהים? שאלו את עצמכם: האם אתם מגלים התחשבות בעול של אלוהים? האם אתם יכולים לנהוג בצדיקות למען אלוהים? האם אתם יכולים לקום על רגליכם ולדבר בעבורי? האם אתם יכולים להנהיג את האמת בעיקשות? האם אתם נועזים מספיק כדי להיאבק בכל מעשיו של השטן? האם תהיו מסוגלים להניח בצד את הרגשות שלכם ולחשוף את השטן למען האמת שלי? האם אתם יכולים לאפשר את השבעת רצוני בכם? האם הקדשתם את לבכם ברגע המכריע ביותר? האם אתם נוהים אחר רצוני?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 13). השיפוט בדברי האל מילא אותי בושה ורציתי להסתיר את פני. לאחר שהדיחו אותי, המשכתי לומר שאני רוצה להרהר בעצמי ולהכות על חטא, אבל שום דבר בהתנהגותי לא הראה הכאה על חטא. הייתי מודעת היטב לכך שלי ג'ינג הולכת נגד העקרונות בעבודת הטיהור כדי לשמור על מעמדה ועל המוניטין שלה, ושהיא תפגע בהיווכחות בחיים של האחים והאחיות ובעבודת הכנסייה. אבל דאגתי שאם אשתף איתה היא תסרב לקבל זאת, ושהיא תאשים אותי בעיכוב ובשיבוש עבודת הטיהור של הכנסייה ותגרש אותי. כדי להגן על עצמי, לא העזתי להגיד דבר בעוד שראיתי בבירור שקיימת בעיה. היה חסר לי לחלוטין חוש צדק. הבנתי שאם לי ג'ינג באמת תגרש את צ'אנג ג'ינג, לא רק שהיא תפגע בצ'אנג ג'ינג, היא גם תשאיר על עצמה כתם של עבירה. ידעתי שאני חייבת להפסיק להיות אדם שמחפש לרצות אנשים. עכשיו, משראיתי שלי ג'ינג נמצאת באותו נתיב המוביל לכישלון שבו אני הלכתי בעבר, היה עליי להצביע על הבעיה שלה על מנת שהיא תהיה מודעת עד כמה חמורות יהיו ההשלכות של מעשיה. לאחר מכן, נפגשתי עם לי ג'ינג ושיתפתי איתה על החוויה שלי, בה האשמתי מישהי שלא בצדק כיוון שביצעתי גירוש לא על בסיס העקרונות. אבל לי ג'ינג סרבה לקבל את מה שאמרתי ואף אמרה לי שאני צריכה להתעסק רק באירוח אחים ואחיות ולא להתערב בעבודת הטיהור מכיוון שעדיין הייתי בתקופת הרהור לאחר שהדיחו אותי. הייתי קצת המומה כשהיא אמרה את זה וחשבתי: "האם אני עוברת את הגבול? אם אעלה את זה מולה שוב, האם היא תסלוד ממני עוד יותר? אם באמת אעליב אותה, האם היא תנסה להקשות עליי את החיים? אבל מהות התנהגותה של לי ג'ינג חמורה באמת, וזה יהיה מסוכן מאוד עבורה להמשיך כך!" כשהבנתי זאת, התפללתי לאל וביקשתי ממנו שינחה אותי בעניין הזה.

יומיים לאחר מכן, לי ג'ינג הגיעה לביתנו, לקחה אותי הצידה ושאלה אותי מה דעתי על תוכניתה להדיח את צ'ין קן בגלל שהיא נתנה לרגשותיה להכתיב איך היא מבצעת את חובתה ובגלל שהיא מעכבת את עבודת הטיהור. אמרתי: "צ'ין קן נושאת עול גדול בחובתה והיא התמודדה עם המקרה של צ'אנג ג'ינג על פי עיקרון. אני לא רואה איך היא מעכבת את עבודת הטיהור." אבל לי ג'ינג התעקשה שצ'אנג ג'ינג היא אדם רע ושיש לגרשה. היא גם טענה שהסיבה שלא הייתה התקדמות בעבודת הטיהור היא משום שצ'ין קן הגנה על צ'אנג ג'ינג. הייתי די המומה כששמעתי אותה אומרת את זה – צ'ין קן פעלה על פי עקרונות בכך שהתנגדה לגירושה של צ'אנג ג'ינג. איך לי ג'ינג יכלה להדיח אותה בצורה כל כך שרירותית? מיהרתי להשיב: "אנחנו לא יכולות לגרש או להדיח אנשים באופן שרירותי, ולא להתייחס ברצינות לחייהם של אחינו ואחיותינו רק בגלל שאנחנו רוצות להגן על המוניטין והמעמד שלנו! לי יש עכשיו עבירה רשומה בגלל שלא מילאתי את חובתי על פי עקרונות – בבקשה אל תלכי באותו נתיב המוביל לכישלון כפי שאני עשיתי! עלינו למלא את חובותינו בהתאם לעקרונות." לי ג'ינג ענתה בכעס: "ובכן, כבר קיבלתי את ההחלטה להדיח את צ'ין קן, שום דבר שתגידי לא ישנה את דעתי." כששמעתי את זה, הרגשתי כעס וחוסר אונים. חשבתי: "אני לא יכולה להרשות לעצמי לפגוע בך, אז אני פשוט אצטרך לשתוק. בכל מקרה, אמרתי לך את דעתי וזה כבר תלוי בך אם תקבלי אותה או לא". אחרי זה, פשוט שתקתי. בסופו של דבר, לי ג'ינג עדיין הדיחה את צ'ין קן והקצתה אותי למיקום מרוחק כדי לבצע את חובתי. היא טענה שהמעבר היה למען ביטחוני האישי – היא אמרה שהמפלגה הקומוניסטית של סין הגבירה את קמפיין הדיכוי והמעצרים שלה ובהתחשב בכך שהייתי בעבר מנהיגה וידעתי הרבה על הכנסייה, עדיף שלא אצור קשר ישיר עם אחים ואחיות. היא גם אמרה לי שמעתה והלאה, כל מכתב שאשלח או יישלח אליי יצטרך לעבור דרכה. לפני שהספקתי אפילו לענות, היא קטעה אותי ואמרה, "יש לי עניינים אחרים לטפל בהם עכשיו", והתרחקה במהירות על אופניה. עמדתי בפתח ביתי, צופה בה רוכבת משם כשדמעות זולגות על פניי. חשבתי: "אז עכשיו את מגבילה אותי ומנסה לשלוט בי?" ככל שחשבתי על זה יותר, כך הרגשתי חנוקה יותר. חשבתי על התנהגותה של לי ג'ינג באותה תקופה: כשהצעתי לה הצעה, היא סירבה לקבל אותה ואף איימה עליי, ואמרה שעליי להתעסק רק באירוח של אחים ואחיות ולא לעבור גבול. ואז, מתוך דאגה שמעשיה הרעים יתגלו, היא שלחה אותי למיקום מרוחק ולא נתנה לי ליצור קשר עם האחים והאחיות האחרים, בתירוץ שהיא רק מנסה להגן עליי. היא הייתה כל כך אפלה וערמומית! כדי לשמור על מעמדה ועל המוניטין שלה, היא דיכאה והוקיע כל מי שלא ציית להוראותיה, והלכה לפי כלל השטן, האומר: "המציית לי ישגשג והמתנגד לי יגווע". האם היא לא פעלה כמו צורר משיח? ידעתי שאני לא יכולה להמשיך להתפשר, ושאני צריכה לדווח על לי ג'ינג ולחשוף את מעשיה הרעים. הבעיה הייתה שכל דבר שאכתוב יצטרך לעבור דרכה. אם היא תגלה שכתבתי מכתב בו דיווחתי עליה, קיימת אפשרות שהיא תדכא אותי עוד יותר. אם היא תמציא נגדי האשמה ותגרש אותי מהכנסייה, איזה סיכוי יהיה לי להיוושע? כשזה עלה בדעתי, נרתעתי שוב והרגשתי מיוסרת במידה שלא תתואר.

במשך כמה ימים לאחר מכן, אינטראקציות קודמות שהיו לי עם לי ג'ינג המשיכו לרוץ בראשי ולא הייתי במצב רוח לבצע את חובתי. בסופו של דבר, לילה אחד החלטתי לכתוב מכתב המדווח על לי ג'ינג, אבל בזמן שכתבתי, התחלתי לחשוב: "אם אדווח עליה, האם האחים והאחיות האחרים יחשבו שאני לא מתנהגת כראוי במהלך תקופת ההרהור שלי? כשצ'ין קן הודחה, אני לא זוכרת ששמעתי שהיא דיווחה על לי ג'ינג. האם זה ייראה כאילו אני מנסה להתפאר אם אדווח עליה? בהתחלה, הצעתי ללי ג'ינג כמה הצעות ועכשיו אני מדווחת עליה. אם היא תדע על כך, האם היא תחשוב שאני פשוט לא יכולה להניח לבעיה הזו שאני רואה בה?" מחקתי את המכתב אחרי שהבנתי את כל זה, אבל הרגשתי אשמה למדי על כך שעשיתי זאת. בהתחשב באופן שבו לי ג'ינג דיכאה אותי, אם לא אדווח עליה, מי יודע את מי עוד היא תדכא בעתיד. בקושי ישנתי באותו לילה. באתי בפני האל בתפילה, ואמרתי: "אלוהים, אני רוצה לדווח על לי ג'ינג, אבל אני חוששת שהיא תדכא אותי עוד יותר כשהיא תגלה. אלוהים, אני לא יודעת איך אני אעבור את המצב הזה, אנא הנחה אותי."

בהמשך, נתקלתי בקטע הבא מדברי האל: "אתם חייבים להיווכח באופן חיובי, ולהיות פעילים ולא פסיביים. שום אדם, שום דבר ושום מצב לא יערערו אתכם, ואסור לכם להניח לדבריו של אף אדם להשפיע עליכם. חייב להיות לכם טבע יציב, ויאמרו אחרים אשר יאמרו, אתם תנהיגו מייד את האמת שבה היכרתם. דבריי חייבים תמיד לעבוד בתוככם, בלי קשר למה שניצב בפניכם. אתם חייבים להיות מסוגלים לעמוד איתן בעדותכם עליי ולגלות התחשבות לעול שלי. אסור לכם להסכים עם אחרים בעיוורון מבלי דעה משל עצמכם. במקום זאת, אתם חייבים להיות לעמוד בזקיפות ובאומץ ולהתנגד לדברים שלא תואמים לאמת. אם אתם יודעים בבירור שמשהו שגוי, אך אין לכם את האומץ לחשוף זאת, הרי שאתם לא מנהיגים את האמת. אתם רוצים לומר שמשהו אינו כשורה, אך איננכם מעזים לומר זאת בגלוי, אז אתם מתמהמהים כה וכה ואז משנים את הנושא. השטן מצוי בתוככם והוא עוצר בעדכם וגורם לכם לדבר ללא כל השפעה ולא להתמיד עד הסוף – אתם עדיין נושאים פחד בלבכם והאין זה משום שלבכם עדיין מלא במחשבות מהשטן?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 12). דרך דברי האל, למדתי שהאל אוהב את אלה שמגינים על עבודת הכנסייה. כשהם רואים מישהו מפר את העקרונות ופוגע באינטרסים של הכנסייה, הם מסוגלים ליישם בפועל את האמת כדי להגן על עבודת הכנסייה. לעומת זאת, האל נגעל מאלה שמסכימים בעיוורון עם אחרים ורק פועלים באנוכיות וצורה מתועבת כדי להגן על האינטרסים שלהם. הם נשארים אדישים כשהם עדים לפגיעה בעבודת הכנסייה. כשהרהרתי בהתנהגותי באותה תקופה, הבנתי שלמרות שידעתי שזה לא ראוי מצד לי ג'ינג לשפוט אחרים באופן שרירותי מאחורי גבם ולהתפאר, אני דאגתי שאם אמשיך להביע את דעתי, אעליב אותה. לכן, כדי להגן על האינטרסים שלי, המעטתי בחשיבות הנושא כשהעליתי אותו בפניה. כדי לשמור על המוניטין והמעמד שלה, לי ג'ינג התעקשה לתייג את צ'אנג ג'ינג כאדם רע ולגרש אותה, היא האשימה את צ'ין קן ושיאה יו בעיכוב עבודת הטיהור וגירשה את צ'ין קן. ידעתי שההתנהגויות הללו הפרו את העקרונות, שהיא עושה רע ומתנגדת לאל. אבל דאגתי שאם אחשוף בצורה ישירה את מהות מעשיה, היא תעשה לי חיים קשים, ותגרש אותי על בסיס הטענה שאני מעכבת ומשבשת את עבודת הטיהור של הכנסייה. אז פשוט נתתי לה כמה עצות ועודדתי אותה לשנות את התנהגותה, מה שאפשר לה להמשיך את קמפיין מעשי הרוע עזי המצח שלה. מתוך דאגה שאדווח על מעשיה, לי ג׳ינג בודדה אותי ולא נתנה לי להיות באינטראקציה עם אחים ואחיות אחרים. יכולתי לראות בבירור שהיא מנסה להסתיר את מעשיה הרעים. הייתי צריכה לקום ולדווח עליה, אבל פחדתי להעליב אותה ואפילו לא היה לי האומץ לכתוב מכתב המדווח עליה. חייתי חיים מבישים, והייתי פחדנית שלא העזה ליישם בפועל את האמת. לא התחשבתי בעבודת הכנסייה, ולא הראיתי שום אכפתיות לנזק האפשרי שנגרם לחייהם של האחים והאחיות. לא היה לי שמץ של חוש צדק והייתי באמת אנוכית ומתועבת!

בעודי ממשיכה לחפש, נתקלתי בקטעים הבאים מדברי האל: "אנושיות האדם צריכה להיות מורכבת ממצפון והיגיון. אלה המרכיבים הכי בסיסיים וחשובים. לאיזה אדם אין מצפון והיגיון שמאפיינים אנושיות רגילה? ככלל, לאדם נטול צלם אנוש, לאדם בעל אנושיות נחותה. בפרט, כיצד בא לידי ביטוי אובדן צלם האנוש של אדם כזה? נסו לנתח מה מאפיין בני אדם כאלה ואילו תכונות הם מפגינים כלפי חוץ. (הם אנוכיים ונבזיים.) בני אדם אנוכיים ונבזיים פועלים כלאחר יד ולא מתערבים במה שלא נוגע להם באופן אישי. הם לא מביאים בחשבון את טובת בית האל ולא מתחשבים ברצון האל. הם אינם טורחים למלא את חובותיהם או להעיד על האל, והם אינם חשים בנטל האחריות. ...ישנם כאלה שלא נוטלים אחריות במסגרת אף חובה שהם ממלאים. הם גם לא מייד מדווחים לממונים עליהם על בעיות שהם מגלים. כאשר הם מבחינים באנשים שמפריעים לסדר התקין ומשבשים אותו, הם מעלימים עין. כאשר הם רואים אנשים רעים עושים מעשה רע, הם לא מנסים לעצור בעדם. הם לא מגוננים על טובת בית האל ולא מביאים בחשבון את חובתם ואחריותם. אנשים כאלה, בעת מילוי חובתם, לא תורמים באמת. הם טיפוסים מרצים שתאבים לנוחות. הם מדברים ופועלים רק למען היוהרה, התדמית, המעמד והטובה האישית שלהם, והם מוכנים להשקיע מזמנם וממרצם רק בדברים שמיטיבים עימם" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, מי שמוסר את ליבו לאלוהים, יכול להשיג את האמת). "לפני שאנשים מתנסים בעבודת האל ומבינים את האמת, אופיו של השטן נוטל פיקוד ושולט בהם מבפנים. אילו דברים ספציפיים נכללים באופי זה? לדוגמה, מדוע אתה אנוכי? מדוע עליך להגן על עמדתך? מדוע רגשותיך כה עזים? מדוע אתה נהנה מהדברים הלא צודקים האלה? מדוע אתה אוהב את הדברים הרעים האלה? מהו הבסיס לחיבתך כלפי הדברים האלה? מאין באים הדברים האלה? מדוע אתה שמח כל כך להשלים עמם? כעת כולכם מבינים כי הסיבה לכך היא בעיקר הרעל של השטן שנמצא בתוך האדם. מהו, אם כן, רעל השטן, כיצד הוא בא לידי ביטוי? לדוגמה, אם תשאל 'כיצד בני אדם צריכים לחיות? לשם מה עליהם לחיות?' אנשים ישיבו: 'כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון'. המשפט האחד הזה מבטא את שורש הבעיה: הפילוסופיה וההיגיון של השטן הפכו להיות חייהם של בני האדם. יהא אשר יהא מה שבני האדם מחפשים, הם עושים זאת רק למען עצמם. לכן הם חיים רקלמען עצמם. 'כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון' – זוהי פילוסופיית החיים של האדם שאף מייצגת את האופי האנושי. דברים אלה הפכו זה מכבר לאופייה של האנושות המושחתת ולמראה האמיתי של אופייה השטני של האנושות המושחתת. אופי שטני זה הפך זה מכבר לבסיס קיומה של האנושות המושחתת. זה כמה אלפי שנים האנושות המושחתת חיה על-פי הארס של השטן, עד לימינו אלה" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד לצעוד בדרכו של פטרוס). דרך הגילוי שבדברי האל, הבנתי שאני חיה על סמך רעלים שטניים כמו: "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון", "אנשים הגיוניים טובים בהגנה עצמית, ומבקשים רק להימנע מטעויות", "לפקידים מקומיים יש יותר שליטה מאשר לפקידי מדינה", ו"קבצנים לא יכולים להיות בררנים". הפכתי אנוכית וערמומית במידה שלא תתואר ותמיד חשבתי רק על האינטרסים שלי. לא העזתי לומר דבר אפילו כשראיתי מנהיגת שקר עושה רע ופוגעת באינטרסים של הכנסייה. איבדתי את מצפוני ואת ההיגיון שלי כיציר בריאה, וכלל לא הבאתי לידי ביטוי צלם אנוש אמיתי. חשבתי על לי ג'ינג שגירשה את צ'אנג ג'ינג. ידעתי שהתנהגותה של צ'אנג ג'ינג לא הייתה חמורה מספיק כדי להצדיק את גירושה ושהגירוש יגרום לה סבל רוחני ויפגע בהיווכחותה בחיים בצורה קיצונית. עם זאת, כדי להגן על האינטרסים שלי, לא מנעתי מלי ג'ינג לגרש אותה בשרירותיות. הייתי כל כך אנוכית וחסרת אנושיות! כשלי ג'ינג הדיחה את צ'ין קן, דאגתי שתשלל ממני חובתי אם אעליב את לי ג'ינג, לכן לא העזתי לקיים את העקרונות ולעצור את המעשה הרע הזה. לא ביצעתי באופן אישי את העבירות הללו, אבל אני התבוננתי באדישות בעוד לי ג'ינג עשתה רע ואפשרתי לה לשבש ולהרוס את עבודת הכנסייה ולדכא ולהעניש את אחיותיי. האם לא עמדתי בצידו של השטן ועזרתי לרשעים לבצע את מעשיהם המרושעים? שנאתי את עצמי כשהבנתי את זה. צביון האל צודק ואין לפגוע בו. הוא מתעב את אלה שחיים חיים שפלים, שדואגים רק לעצמם ולא מיישמים בפועל את האמת. אם לא אעשה לעולם את הצעד ולא אחשוף את מעשיה הרעים של לי ג'ינג אלא אתן לה להמשיך לגרום לשיבושים ולעשות רע בכנסייה, אני מחפה על מעשיה הרעים ואהיה מתועבת ובזויה בעיני האל. נתקלתי בקטע נוסף מדברי האל, האומר: "בכנסייה, עמדו איתן בעדותכם עליי, דבקו באמת – מה שנכון נכון ומה ששגוי שגוי. אל תבלבלו בין שחור ולבן. אתם תילחמו בשטן ואתם חייבים להביס אותו באופן מוחלט, כדי שהוא לא יקום שוב לעולם. אתם חייבים להקריב הכול על מנת להגן על העדות שלי. זו תהיה מטרת המעשים שלכם – אל תשכחו זאת" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 41). דברי האל נתנו לי נתיב של יישום בפועל. כשאני רואה דברים שלא עולים בקנה אחד עם העקרונות, עליי להניח בצד את האינטרסים שלי ולקיים את עקרונות האמת ולהגן על עבודת הכנסייה. זוהי האחריות שאני חייבת לעמוד בה כיציר בריאה וזהו עיקרון התנהלות שנכון לכלל המאמינים. לא יכולתי להמשיך לדאוג לגבי סיכויי וגורלי, ולחיות חיים מבישים רק כדי להגן על האינטרסים שלי. היה עליי ליישם בפועל את האמת ולהגן על עבודת הכנסייה – היה עליי לקום, לחשוף את מעשיה הרעים של לי ג'ינג ולדווח עליהם.

לאחר מכן, הרהרתי מדוע אני ממשיכה לדאוג מכך שדיווח על לי ג'ינג ישפיע על סיכויי וגורלי. הבנתי שאני מחזיקה בכמה רעיונות מופרכים. חשבתי שמכיוון שאני עדיין בתקופה של הרהור לאחר שהדיחו אותי, אם אעלה נושא בפני מנהיגה, אנשים יחשבו שאני לא מתנהגת כיאה למי שנמצאת בתקופת התבוננות. חשבתי שאני רק מארחת, ושחסרים לי עמדה ומעמד ושדבריי נושאים משקל מועט, לכן לא העזתי להתעמת עם לי ג'ינג כשראיתי אותה מגרשת ומדיחה אנשים באופן שרירותי. חשבתי שמכיוון שלי ג'ינג היא מנהיגה, אם אעליב אותה, היא תקשה עליי ולא אוכל למלא את חובתי. חשבתי גם שאם אגורש, אאבד לחלוטין כל סיכוי להיוושע. האמנתי בשוגג שגורלי היה בידיה של לי ג'ינג ושזה היה לחלוטין תלוי בה אם אוכל להמשיך למלא את חובתי ולהיוושע. לא האמנתי שבית האל נשלט על ידי האל והאמת. רעיון מסוג כזה הוא חילול שם האל וחוסר הבנה של האל. גורלי נמצא בידי האל ולאף אדם אין מילה בדבר, קל וחומר שאף מנהיג לא יכול להחליט עליו. בעבר, צוררי משיח שחצנים ועריצים עשו רע וגרמו לשיבושים בכנסייה, חלקם השתלטו על הכנסייה וניסו להקים ממלכות עצמאיות משלהם, אך בסופו של דבר כולם גורשו. בית האל נשלט על ידי האמת ועל ידי רוח הקודש. שום אדם רע או צורר משיח לא יכולים להשיג אחיזה בכנסייה וכולם בסופו של דבר נחשפים ומסולקים על ידי האל. גם אם הייתי מדוכאת, נענשת, או אפילו מגורשת על כך שחשפתי מנהיגת שקר ודיווחתי עליה, זה יהיה זמני בלבד ואין זה אומר שלעולם לא אוושע. כחברה בכנסייה, לא משנה איזו חובה מילאתי, אם ביצעתי עבירות, או אם הודחתי בעבר, אם ראיתי מנהיג שקר או צורר משיח עושים רע, משבשים את עבודת הכנסייה או מדכאים את אנשיו הנבחרים של האל, היה עליי לקום, לדווח על התנהגות שכזו ולחשוף אותה. זו הייתה אחריותי וחובתי.

בזמן שחשבתי מה עליי לכתוב בדיווח שלי, נתקלתי בשיאה יו. כשדמעות בעיניה, היא סיפרה לי שהציעה כמה הצעות ללי ג'ינג לאחר שראתה שהיא לא פעלה על פי העקרונות בעבודת הטיהור של הכנסייה. היא אמרה שלי ג'ינג סירבה לקבל את עצתה והדיחה אותה. סיפורה מלא הדמעות של שיאה יו הבהיר לי עוד יותר שכשמנהיגי שקר וצוררי משיח מפעילים כוח בכנסייה, זה לא רק מזיק לאחים ולאחיות, זה גם מוביל לשיבוש ולהפרעה של עבודת הכנסייה. אם לא אחשוף את לי ג'ינג ואדווח עליה בהקדם האפשרי, זה רק יוביל לנזק גדול עוד יותר לעבודת הכנסייה. החלטתי לכתוב מכתב החושף את מעשיה הרעים של לי ג'ינג באותו הלילה ממש ולבקש מכמה אחים ואחיות להעביר אותו למנהיגים הבכירים. להפתעתי, חזרתי הביתה ומצאתי הודעה מהמנהיגים הבכירים שהזמינה אותי להיפגש איתם. ידעתי שהאל פתח בפניי נתיב. כשנפגשנו, הצגתי בפניהם את כל מעשיה הרעים של לי ג'ינג. הם אמרו שקיבלו לאחרונה מספר הודעות שדיווחו על לי ג'ינג והם יטפלו בעניין בהקדם האפשרי בהתאם לעקרונות לאחר שיבדקו את ההאשמות ויאמתו אותן. כששמעתי זאת, הרגשתי שמחה שסוף סוף הצלחתי ליישם בפועל מעט מהאמת ושהלב שלי סוף סוף שוחרר מדיכוי.

כעבור מספר ימים, קיבלתי הודעה מהמנהיגים הבכירים ובה נאמר כי לאחר חקירה, לי ג'ינג התגלתה כמנהיגת שקר ההולכת בנתיב של צורר משיח. טבע העניין היה חמור למדי, ולכן הם התחילו בהדחתה. אם היא לא תכה על חטא, היא תטופל כצוררת משיח. כששמעתי זאת, הרגשתי באמת שהמשיח והאמת הם אלה השולטים בבית האל. אין לאף אדם את המילה האחרונה בענייני הכנסייה ושום עושה רע לא יכול לתפוס מקום בבית האל. כמו כן הבנתי שרק על ידי יישום בפועל של האמת והגנה על עבודת הכנסייה אנו נמצאים בהתאמה עם כוונות האל. תודה לאל!