מאת שוּ הוּי, סין

בעבר, ביחסים שלי עם שכניי, שמתי לב שאחת מהן דיברה בצורה מאוד ישירה. בכל פעם שהיא ראתה מישהו עושה משהו לא בסדר, היא הייתה מצביעה על כך ישירות, וכתוצאה מכך, היא פגעה לעיתים קרובות באנשים. השכנים האחרים דיברו עליה מאחורי גבה ואמרו, "איך מישהי שנראית כל כך חכמה יכולה לעשות דברים כל כך טיפשיים?" עם הזמן, אם השכנים היו רואים אותה מתקרבת אליהם בשעה שהם מדברים ביניהם, הם היו מתפזרים. בהדרגה, היא הפכה להיות מבודדת. הדברים האלה השפיעו עליי עמוקות, ולכן החלטתי שבעתיד, באינטראקציה שלי עם אחרים, אסור לי להיות גלוית לב כמוה, אחרת אנשים יסלדו ממני. כמו שאומרים הפתגמים, "המעוניין בחברויות ארוכות וטובות לא ידבר על מגרעותיהם של חבריו הטובים", וגם "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם". כשאתה מבחין בבעיות של אנשים אחרים, מספיק שאתה מודע להן בלבך – אתה לא צריך להצביע עליהן בפניהם. אם תעשה זאת, אתה עלול להלבין את פניהם ולפגוע בהם. לכן, בכל פעם שהבחנתי בבעיות של אנשים אחרים, לא התייחסתי אליהן ישירות. השכנים סביבי שמחו כולם להתרועע איתי, והיו מוכנים לדבר איתי על כל נושא. הם גם שיבחו אותי על כך שאני אהודה ושקל לשהות בחברתי. לאחר שהתחלתי להאמין באל, ניהלתי את יחסיי עם אחיי ואחיותיי באותו אופן. אם הבחנתי בבעיות שלהם או בגילויי שחיתות, לא הייתי מוכנה להצביע עליהן ולחשוף אותן. האמנתי שאם אעשה זאת זה יביך אותם, בסך הכול אחשוף את חסרונותיהם, ובכך אפגע בהם. רק לאחר שחוויתי דברים מסוימים, הבנתי שחיים המבוססים על פילוסופיות כאלה להתנהלות בעולם הם חיים שמנוגדים לאמת.

באמצע ספטמבר 2023, הלכתי לכנסייה כדי לשרת כמנהיגה. היו כמה אחים ואחיות שדיווחו שלאחות ג'או ג'ן, שהטיפה את הבשורה, היה צביון גאוותני. היא דיברה בלי להתחשב ברגשות של אחרים, והם הרגישו מעט מוגבלים בסביבתה. הם ביקשו ממני לשתף עם ג'או ג'ן ולנתח את בעיותיה, כדי לעזור לה להבין את עצמה. חשבתי לעצמי, "אני חייבת לעזור ולנתח את הבעיות שלה. אחרת, היא תמשיך לדבר ולפעול על בסיס הצביון הגאוותני שלה. לא רק שהיא תמשיך להגביל את אחיי ואחיותיי, אלא שגם העבודה תיפגע." אבל אז חשבתי, "אני חדשה בכנסייה הזו ואני לא מכירה את ג'או ג'ן. האם זה לא יביך אותה אם אחשוף ואנתח אותה ברגע שאגיע? איך זה ישפיע על יחסינו בעתיד?" אחרי שהרהרתי בכך, עדיין לא ידעתי מה לעשות, אבל בסוף, הלכתי בחוסר רצון לראות את ג'או ג'ן. כשראיתי אותה, לא הצלחתי להוציא מילה מהפה, ועבר זמן רב לפני שיכולתי לומר משהו. חשבתי על כך שבעתיד אצטרך להיות בסביבתה לעיתים קרובות. אם אפגע בה, האם לא אסבך את עצמי בצרות? החלטתי לנתח ולחשוף את בעיותיה מאוחר יותר. לכן, רק נתתי לה תזכורת מעורפלת להיזהר באופן דיבורה בעתיד, ולא להביע אי שביעות רצון בפניה, מכיוון שזה נוטה להגביל אנשים. ג'או ג'ן שמעה זאת ואמרה, "אני אדם ישיר, לא הייתה לי כוונה רעה. אשים לב בעתיד." בדרך הביתה, חשבתי על כך שלג'או ג'ן אין שום הבנה לגבי צביונה המושחת, וחשתי נקיפות מצפון בליבי. אבל אז חשבתי, "הצבעתי בפניה על כמה בעיות. אם אגלה בעתיד שהיא שוב חושפת צביון גאוותני, אוכל לשתף איתה ולחשוף אותה אז." זמן קצר לאחר מכן, דיקנית ההשקיה דיווחה שוואנג הונג, ראש צוות ההשקיה, השתמשה מספר פעמים בסיכונים סביבתיים כתירוץ כדי להימנע מביצוע חובתה ומהשתתפות בכינוסים, והזניחה את שתי הקבוצות שהיא הייתה אחראית עליהן. לאחר שהבנתי את המצב, גיליתי שהיא פחדה להיאסר ולהיכלא. היא חיה בפחד ותמיד חשדה שמישהו עוקב אחריה. שיתפו איתה בכמה הזדמנויות, אבל היא לא זכתה בהבנה כלשהי, ולכן דיקנית ההשקיה רצתה שאני אשתף איתה. ידעתי שעליי למצוא את וואנג הונג כדי לשתף איתה בהקדם האפשרי, אבל אז חשבתי, "וואנג הונג ואני עוד לא נפגשנו. אם אחשוף את בעיותיה ברגע שאגיע, האם היא תחשוב שאיני מבינה אותה? מה אם אפגע בה? אני חדשה בכנסייה הזו. אם אתחיל לנתח בעיות ולחשוף אנשים ברגע שאגיע, ואפגע בכולם, אז כולם יתנגדו לי ויבודדו אותי. ואז יהיה לי קשה לבצע את עבודת ההנהגה בעתיד. עדיף שאחכה עד שאתמצא בכל היבטי העבודה של הכנסייה." לכן, לא הלכתי לדבר עם וואנג הונג, אלא ביקשתי מדיקנית ההשקיה לשתף איתה במקומי. אולם, השיתוף שלה עדיין לא הניב שום תוצאות. באופן הזה, הבעיה של וואנג הונג נדחתה שוב ושוב, ובסופו של דבר היא לא השתתפה בכינוסים ולא ביצעה את חובתה במשך יותר מחודש. חודשיים לאחר מכן, המנהיגים הבכירים כתבו למנהיגים כדי לשאול אותנו עד כמה אנו מבצעים את חובותינו, והאם אנו עוזרים מיידית לאחים ולאחיות ומתקנים אותם כשאנו מוצאים אצלם סטיות, בעיות או מצבים מושחתים. המכתב ציטט קטע מדברי האל בנוגע לאחריותם של מנהיגים ועובדים, קטע שנגע לליבי. חשבתי על כך שכשהגעתי לראשונה לכנסייה הזו ואחיי ואחיותיי דיווחו לי על הבעיה של ג'או ג'ן, כל שעשיתי היה לשוחח בקצרה עם ג'או ג'ן על הבעיה שלה, ולא ניתחתי את המהות וההשלכות של ההתנהגות שלה, שנבעו מהצביון הגאוותני שלה. כתוצאה מכך, לג'או ג'ן לא הייתה שום הבנה עצמית, והצביון הגאוותני שלה לא השתנה כלל. בנוסף, וואנג הונג חיה כל הזמן בחשש, לא השתתפה בכינוסים ולא ביצעה את חובתה. למרות זאת, לא שיתפתי איתה ולא עזרתי לה. כמנהיגה בכנסייה, אם אני מבחינה בבעיה אצל אח או אחות ולא מצביעה עליה, לא עוזרת ולא ממלאת את אחריותי – האם אין פירוש הדבר שלא עשיתי עבודה אמיתית? כשחשבתי על כך, הרגשתי אשמה ואי-נוחות. לאחר מכן, מצאתי את ג'או ג'ן וחשפתי וניתחתי את הביטויים, המהות וההשלכות של התנהגותה שנבעו מצביון גאוותני. לאחר שהקשיבה לי, היא השיגה הבנה מסוימת לגבי עצמה והייתה מוכנה להשתנות. לאחר מכן, הלכתי לפגוש את וואנג הונג יחד עם דיקנית ההשקיה. שיתפנו וניתחנו את בעיותיה, תוך שילוב דברי האל, והיא הבינה את צביונה המושחת, האנוכי והבזוי. מאוחר יותר, היא חזרה לבצע את חובתה. אחרי השיתוף, כשראיתי שלא פגעתי בהן כפי שדמיינתי, אלא להפך, עזרתי להן, התחרטתי שלא שיתפתי עימן קודם.

לאחר מכן, הרהרתי בעצמי: איזה צביון מושחת גרם לי לחשוש מחשיפת וניתוח הבעיות של אחיי ואחיותיי? התפללתי לאל, "אלי, כשאני מוצאת בעיות אצל אחיי ואחיותיי, כמנהיגה, עליי לשתף על האמת, להצביע על הבעיות ולעזור להם. אבל פחדתי לפגוע בהם, אז לא העזתי לשתף ולחשוף את בעיותיהם. אני יודעת שזה לא היה בהתאם לכוונותיך. מי ייתן ותעניק לי נאורות ותוביל אותי להבין את עצמי וללמוד לקחים." תוך כדי חיפוש, קראתי את דברי האל: "בפילוסופיות להתנהלות בעולם יש עיקרון אשר גורס: 'שתיקה בנוגע לפגמים של חברים טובים מאפשרת חברות ארוכה וטובה'. המשמעות היא שכדי לשמר על החברות הטובה הזו, על האדם לשמור על שתיקה בנוגע לבעיות של חבריו, גם אם הוא רואה אותן בבירור. עליו לקיים את העקרונות של הימנעות מהכאת אנשים בפנים או העברת ביקורת על חסרונותיהם. על אנשים להונות זה את זה, להסתתר זה מפני זה, ולזמום זה כנגד זה. אף על פי שהם יודעים בבירור איזה סוג אדם הוא האחר, הם לא אומרים זאת בגלוי אלא משתמשים בשיטות ערמומיות כדי לשמר את הקשר ביניהם. מדוע שאדם ירצה לשמר קשרים כאלה? הדבר נוגע לחוסר רצון של אדם להקים לעצמו אויבים בחברה הזו, בקבוצה שלו, כשהמשמעות היא חשיפה תכופה של עצמו למצבים מסוכנים. מתוך ידיעה שאדם יהפוך לאויבך ויזיק לך לאחר שתעביר ביקורת על חסרונותיו או תפגע בו, ומתוך חוסר רצון להעמיד את עצמך במצב כזה, אתה משתמש בעיקרון של הפילוסופיות להתנהלות בעולם אשר קובע: 'אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם'. לאור זאת, אם שני אנשים נמצאים בקשר שכזה, האם הם נחשבים כחברי אמת? (לא.) הם לא חברי אמת, קל וחומר אנשי סוד. אם כך, באיזה סוג קשר מדובר בדיוק? האין זה קשר חברתי בסיסי? (אכן.) במסגרת קשרים חברתיים כאלה, אנשים לא יכולים לקיים שיחות מלב אל לב, וגם לא קשרים עמוקים, או לדבר על כל עניין שעולה על רוחם. הם לא יכולים לומר בקול את אשר בליבם, להביע את הבעיות שהם רואים באנשים אחרים או להשמיע דברים שייטיבו עם אנשים אחרים. במקום זאת, הם בוחרים לומר דברים חביבים, כדי לשאת חן בעיני אחרים. הם לא מעזים לומר את האמת או לדבוק בעקרונות, וכך הם מונעים מאחרים לפתח כלפיהם מחשבות עוינות. כשאין איש שמהווה איום על אדם כלשהו, האם הוא לא חי בנוחות ובשלווה באופן יחסי? האין זו מטרתם של אנשים כשהם מקדמים את האמרה 'אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקרו את החסרונות שלהם'? (אכן כן.) ברור שזו דרך הישרדות נכלולית וערמומית, שיש בה אלמנט של זהירות, אשר מטרתה היא שימור עצמי. כשאנשים חיים כך, אין להם חברי נפש או חברים קרובים שלהם הם יכולים לומר את כל אשר על ליבם. בין אנשים יש אך ורק זהירות הדדית, ניצול הדדי ומזימות הדדיות, כשכל אדם לוקח ממערכת היחסים את מה שהוא צריך. האין זה כך? בבסיס, המטרה של 'אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם' היא להימנע מפגיעה באחרים ומיצירת אויבים, להגן על עצמך על ידי כך שאינך פוגע באיש. זו טכניקה ושיטה שאדם מאמץ כדי למנוע מעצמו פגיעה" (הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, מהי המשמעות של חתירה אל האמת (8)). מחשיפת דברי האל הבנתי שאם אדם חי לפי פילוסופיית ההתנהלות בעולם של "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם", הוא רק הופך להיות ערמומי ובוגדני יותר ויותר. הוא מאבד את היכולת לומר למישהו אחר את אשר באמת על לבו, לא מעז לומר דברים גם כשהם מועילים לאדם האחר, ולא מסוגל להושיט עזרה אמיתית. זו הדרך שבה כופרים מתנהלים בעולם. כל השנים האלה, חייתי לפי הפילוסופיה של השטן להתנהלות בעולם. התייחסתי לפתגם "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם" כדרך ההישרדות שלי. האמנתי שכשאני מבחינה בבעיות או בחסרונות של אדם אחר, מספיק רק להזכיר זאת בטקט, ושאני לא צריכה לחשוף או לנתח אותו, אחרת אפגע בו, אצור לי אויב ואגרום נזק לעצמי. כשראיתי שמשהו לא בסדר אצל מישהו משכניי, מעולם לא אמרתי כלום, מחשש לפגוע בשכניי ולהיות מבודדת כתוצאה מכך. לאחר שהתחלתי להאמין באל, המשכתי לחיות לפי תפיסה זו. כמנהיגת כנסייה, כשראיתי שחיתות כלשהי נחשפת על ידי אחיי ואחיותיי, היה עליי לעזור להם מתוך אהבה ולהצביע על בעיותיהם. זו האחריות שהייתי צריכה למלא, אבל לא עשיתי שום עבודה אמיתית כלל. כשאחיי ואחיותיי דיווחו על הבעיה של ג'או ג'ן, הייתי מודעת היטב לכך שאם לא אשתף איתה ואנתח את הבעיה שלה, ואעזור לה להבין את עצמה ולהשתנות, היא תגביל אחים ואחיות רבים עוד יותר ותשבש את העבודה. אולם, פחדתי שאעליב אותה ושיחסיי איתה בעתיד ייפגעו, מה שיקשה עליי לבצע את עבודת ההנהגה. לכן, רק הזכרתי זאת בקצרה. כתוצאה מכך, לג'או ג'ן לא הייתה שום הבנה לגבי הצביון הגאוותני שלה והיא לא השתנתה כלל. אותו הדבר היה נכון לגבי וואנג הונג. ראיתי בבירור שוואנג הונג חיה בפחדנות ובחשש, ולא השתתפה בכינוסים ולא ביצעה את חובתה, מה שעיכב את העבודה. אולם, חשבתי שאם אחשוף ואנתח את בעיותיה בפעם הראשונה שניפגש, היא תאמר שאני לא מגלה הבנה. מה אעשה אם אפגע בה? לכן, לא רציתי לחשוף את בעיותיה או להצביע עליהן, ואפילו העברתי את הנושא לדיקנית ההשקיה כדי שהיא תפתור אותו. השתמשתי בפילוסופיות שטניות כדי לשמר את יחסיי עם אנשים. כלפי חוץ, נראה היה שכולם מסתדרים היטב זה עם זה, אבל למעשה, פגעתי באחיי ובאחיותיי ועיכבתי את העבודה. אם הייתי יכולה ליישם את האמת בפועל מוקדם יותר ולחשוף ולנתח את הבעיות של ג'או ג'ן ושל וואנג הונג, הן היו מבינות את עצמן מוקדם יותר, והיה ניתן למנוע את הנזק שנגרם לעבודת הכנסייה ולהיווכחותן בחיים. ראיתי שהפתגם "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם" אינו דבר חיובי, אלא דרך חלקלקה וערמומית להתנהלות בעולם. זה מנוגד לחלוטין לאמת. לו המשכתי לחיות לפי הפילוסופיות של השטן, הייתי עושה דברים רבים שמזיקים גם לאחרים וגם לעצמי, גורמת לשיבוש והפרעה בעבודת הכנסייה ומביאה עליי את סלידתו ותיעובו של האל. ובסופו של דבר, האל היה חושף ומסלק אותי.

מאוחר יותר, קראתי עוד מדברי האל: האל הכול יכול אומר: "האם הביטוי 'למתוח ביקורת' באמרה 'אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם' הוא טוב או רע? האם יש בביטוי 'למתוח ביקורת' רובד שבו הוא מתייחס לחשיפה או לגילוי של אנשים במסגרת דברי האל? (לא.) על פי הבנתי את הביטוי 'למתוח ביקורת', כפי שהוא קיים בשפה האנושית, זו לא משמעותו. מהותו היא של צורת חשיפה שיש בה רשעות מסוימת; משמעותו היא לחשוף את הבעיות ואת החסרונות של אנשים, או דברים והתנהגויות מסוימים שאינם ידועים לאחרים, או תככים, רעיונות או השקפות שפועלים ברקע. זו המשמעות של הביטוי 'למתוח ביקורת' באמרה 'אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקר את החסרונות שלהם'. אם שני אנשים מסתדרים היטב והם חברים קרובים, ללא מחסומים ביניהם, וכל אחד מהם מקווה להועיל ולסייע לאחר, מוטב שישבו יחד ויציגו זה את בעיותיו של זה בפתיחות ובכנות. זה ראוי, וזו אינה מתיחת ביקורת על חסרונותיו של האחר. אם אתה מגלה את בעיותיו של אדם אחר, אך מבין שהוא עדיין לא מסוגל לקבל את עצתך, אז כדי להימנע מריב או מקונפליקט פשוט אל תאמר דבר. אם ברצונך לעזור לו, תוכל לשמוע את דעתו ולשאול אותו תחילה: 'אני רואה שיש לך בעיה מסוימת, ואני מקווה לייעץ לך. אני לא יודע אם תוכל לקבל זאת. אם אתה יכול, אייעץ לך. אם לא, לא אומר דבר לעת עתה'. אם הוא יאמר: 'אני בוטח בך. לא משנה מה יש לך לומר, אתה לא תעבור את הגבול; אני יכול לקבל זאת', פירושו של דבר שהרשות ניתנה לך ואתה יכול לשוחח עימו על בעיותיו, בזו אחר זו. לא רק שהוא יקבל באופן מלא את מה שיש לך לומר, אלא שהוא גם יפיק מכך תועלת, ושניכם תוכלו עדיין לקיים קשר רגיל. האין זו התנהלות של כנות הדדית? (כן.) זו השיטה הנכונה לקיום אינטראקציה עם אחרים; זו לא מתיחת ביקורת על חסרונות של אחרים" (הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, מהי המשמעות של חתירה אל האמת (8)). מדברי האל הבנתי את מהות חשיפת חסרונותיו של אחר, ומהות ההצבעה על בעיות ועזרה בצורה הראויה. חשיפת חסרונותיו של אדם מהווה התקפה בזדון, שבה משתמשים בכוונה תחילה בחסרונותיו, בענייניו הפרטיים ואפילו בדברים הכי רגישים שבחייו כדי לחשוף אותו. זה רק מביך את האדם האחר, וגורם לו רק נזק. בבית האל, לעומת זאת, כשאנו רואים את אחינו ואחיותינו נחשפים בצביונותיהם המושחתים או פועלים בניגוד לעקרונות, אנו חושפים, מנתחים ומצביעים על בעיותיהם בהתאם לדברי האל, ועוזרים להם להבין את צביונם המושחת. זה מסייע להיווכחותם בחיים. ניתוח וחשיפה מסוג זה אינם מהווים חשיפת חסרונות, אלא עזרה מתוך אהבה. כשטיפלתי בבעיה של ג'או ג'ן, וחשפתי וניתחתי את צביונה הגאוותני לאור דברי האל, עזרתי לה להרהר בבעיותיה ולהכיר אותן כדי שתוכל להשתנות, להשיג היווכחות בחיים ולשתף פעולה בהרמוניה עם אחיה ואחיותיה כדי לבצע את חובתה היטב. זה היה דבר מועיל עבורה. מלבד זאת, כששיתפתי עם וואנג הונג וניתחתי את הבעיה שלה, שהייתה אנוכיותה ורצונה לדאוג לעצמה בלבד, המטרה הייתה לעזור לה להשיג הבנה לגבי מהות טבעה האנוכי והבזוי, כדי שתוכל להכות על חטא, להשתנות ולבצע את חובתה. בכך גם עזרתי לוואנג הונג. חשיפה וניתוח מסוג זה עולים בקנה אחד עם עקרונות-האמת והם דבר חיובי; זו לא חשיפת חסרונות. כדי להבחין בין חשיפת חסרונות לבין הדרכה ועזרה ראויות, צריך להסתכל בעיקר על הכוונה ועל נקודת המוצא. בנוסף, תמיד חששתי שחשיפת וניתוח בעיות של אחרים יפגעו בהם ויגרמו להם להתייחס אליי כאויבת, מה שיקשה על עבודת ההנהגה שלי. לכן, דאגתי כל הזמן לשמור על יחסים טובים עם אחרים. למעשה, בית האל שונה מחברת בני האדם הרגילה. בבית האל, האמת היא השולטת. כדי לבצע את חובתך היטב, עליך לפעול על פי עקרונות-האמת, ואין זה נכון שאפשר לבצע את העבודה היטב רק אם שומרים על יחסים טובים עם אחרים. הבנתי שהרעיונות שלי היו מעוותים מדי ולא תאמו את האמת כלל.

המשכתי לחפש: איזה סוג של צביון מושחת גרם לי לא להעז לחשוף את בעיותיהם של אחרים? קראתי את דברי האל: "אנושיות האדם צריכה להיות מורכבת ממצפון והיגיון. אלה המרכיבים הכי בסיסיים וחשובים. לאיזה אדם אין מצפון והיגיון שמאפיינים אנושיות רגילה? ככלל, לאדם נטול צלם אנוש, לאדם בעל אנושיות נחותה. בפרט, כיצד בא לידי ביטוי אובדן צלם האנוש של אדם כזה? נסו לנתח מה מאפיין בני אדם כאלה ואילו תכונות הם מפגינים כלפי חוץ. (הם אנוכיים ונבזיים.) בני אדם אנוכיים ונבזיים פועלים כלאחר יד ולא מתערבים במה שלא נוגע להם באופן אישי. הם לא מביאים בחשבון את טובת בית האל ולא מתחשבים ברצון האל. הם אינם טורחים למלא את חובותיהם או להעיד על האל, והם אינם חשים בנטל האחריות... האם לטיפוסים מהסוג הזה יש מצפון והיגיון? (לא.) האם טיפוס חסר מצפון והיגיון שמתנהג כך מרגיש צורך להכות על חטא? טיפוסים כאלה לא מרגישים צורך להכות על חטא. מצפונם חסר תכלית. הם מעולם לא נתקפו ייסורי מצפון. לפיכך, האם הם יכולים להרגיש את התוכחה או המשמעת של רוח הקודש? לא" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, אדם יכול להשיג את האמת על ידי כך שימסור את ליבו לאל). לאחר שקראתי את דברי האל, הרגשתי דקירה בליבי; הרגשתי אשמה ואי-נוחות על מה שעשיתי. אנשים עם מצפון ואנושיות נושאים עול בחובותיהם ויש להם חוש אחריות, הם מתחשבים באינטרסים של הכנסייה בכל עת וחושפים ומנתחים אנשים שעושים דברים שמשבשים את עבודת הכנסייה ומפריעים לה. לעומת זאת, הדבר הראשון שאנשים חסרי אנושיות חושבים עליו הוא הפחד שלהם לפגוע באנשים וליצור אויבים. הם מגנים רק על האינטרסים שלהם וכל הזמן מנסים לרצות אחרים, ולא מגנים כלל על האינטרסים של הכנסייה. כשהרהרתי בעצמי, ראיתי שאני בדיוק אותו סוג של אדם אנוכי ובזוי הניחן באותה אנושיות ירודה שהאל חשף. הייתי מודעת בבירור לכך שג'או ג'ן הגבילה את אחיי ואחיותיי, ושהדבר כבר השפיע על עבודת הכנסייה ועל ההיווכחות בחיים של אחיי ואחיותיי. כמו כן, וואנג הונג השתמשה בסיכונים לביטחונה כתירוץ לנטוש את חובותיה. כמנהיגת כנסייה, הייתי צריכה לשתף איתן ולנתח את הבעיות האלה בהקדם האפשרי, כדי שהן יוכלו להבין את הנזק וההשלכות של המשך התנהגות כזו, לשנות את מצבן בזמן, ולבצע את חובתן היטב. אולם, פחדתי שאם אפגע בהן, הן יתרעמו עליי ויבודדו אותי, אז לא שיתפתי איתן. בכל עת, הגנתי על האינטרסים שלי, וחשבתי רק איך לשמור על יחסים טובים עם אנשים ואיך להשאיר עליהם רושם טוב. לא התחשבתי כלל באינטרסים של הכנסייה, וגם לא לקחתי בחשבון אפשרות של פגיעה בחייהם של אחיי ואחיותיי. הייתי כל כך אנוכית ובזויה, ולא היה לי שמץ של חוש צדק! לא ביצעתי כלל את חובתי. עשיתי רע והתנגדתי לאל! אם לא אכה על חטא ואשתנה, בסופו של דבר אביא לכך שהאל יסלוד ממני, יתעב אותי ואז יסלק אותי. כשהבנתי זאת, התחרטתי על מעשיי. חשתי שאני חייבת חובה לאל, והרגשתי שאכזבתי את אחיי ואחיותיי. התפללתי לאל, "אלי, אני מוכנה להכות על חטא ולהפוך לאדם בעל אנושיות וחוש צדק. אני רוצה להתחשב בעתיד בכוונותיך ולהגן על האינטרסים של הכנסייה."

באמצעות תפילה וחיפוש, מצאתי נתיב של יישום בפועל בדברי האל. האל הכול יכול אומר: "אם ברצונך לקיים קשר רגיל עם האל, לבך חייב לפנות כלפיו; על סמך יסוד זה, יהיו לך אז גם קשרים רגילים עם אנשים אחרים. אם לא יהיה לך קשר רגיל עם האל, אזי אין זה משנה מה תעשה כדי לשמר את הקשרים שלך עם אנשים אחרים, ואין זה משנה כמה קשה תעבוד וכמה מאמץ תשקיע, הכול יהיה רק פילוסופיה אנושית להתנהלות בעולם. אתה תשמר את מעמדך בקרב האנשים ותשיג מהם שבחים באמצעות נקודות מבט אנושיות ופילוסופיות אנושיות, במקום לכונן קשרים בין-אישיים רגילים על פי דבר האל. אם לא תתמקד בקשרים שלך עם אנשים אחרים, ובמקום זאת תשמור על קשר רגיל עם האל, ותהיה מוכן להעניק את לבך לאל וללמוד להתמסר לו, אזי גם קשריך עם כל האנשים יהפכו באופן טבעי לרגילים. הקשרים האלה לא יהיו מושתתים אז על הבשר, אלא על יסוד אהבת האל. כמעט שלא יהיו לך אינטראקציות גשמיות עם אנשים אחרים, אבל יהיה שיתוף ברמה רוחנית, וכן אהבה הדדית, נחמה הדדית ואספקה הדדית ביניכם. כל זה נעשה על בסיס רצון לרַצות את האל – קשרים אלה לא מתקיימים באמצעות פילוסופיות אנושיות להתנהלות בעולם, הם נוצרים באופן טבעי כאשר יש לך תחושה של עול למען האל. הם לא דורשים ממך מאמץ אנושי כלשהו, וכול שעליך לעשות הוא ליישם בפועל על-פי העקרונות של דברי האל" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, חשוב מאוד לייסד קשר רגיל עם האל). מדברי האל, הבנתי שביחסינו עם אחינו ואחיותינו, עלינו להתייחס לאחרים בהתאם לעקרונות-האמת. כשאנו מגלים שלאחינו או לאחיותינו יש צביון מושחת כלשהו, עלינו לשתף איתם ולעזור להם מתוך אהבה, כדי שיוכלו להרהר בעצמם ולהבין את עצמם ולהשיג היווכחות בחיים. אל לנו להסתמך על פילוסופיות להתנהלות בעולם כדי לשמור על יחסינו עם אחרים. לפעמים, כשאחרים לא רואים את הבעיות של עצמם, עלינו לחשוף ולנתח אותן. כל עוד הם אחים ואחיות שחותרים אל האמת, הם יוכלו להתייחס לכך נכון ולערוך שינויים לאחר מכן. אולם, אלה שאינם חותרים אל האמת יתווכחו ויתנגדו כאשר יצביעו על בעיותיהם ויחשפו אותן. זוהי חשיפה שלהם, ובמקביל, זה עוזר לנו להשיג יכולת הבחנה לגביהם. מאוחר יותר, שמתי לב שדיקנית ההשקיה לא נשאה עול בחובתה. היא גררה רגליים ביישום העבודה, ואפילו מצאה תירוצים, ואמרה שהאיכות שלה ירודה ושהיא לא מבינה את האמת. רציתי להצביע על בעיותיה כדי שהיא תישא יותר עול בחובתה, אבל אז חשבתי, "אם אחשוף ישירות את בעיותיה ואפגע בה, איך נשתף פעולה בעתיד?" כשחשבתי על כך, הרגשתי קצת מהוססת. מאוחר יותר, חשבתי על כמה מדברי האל שקראתי בעבר, והבנתי שאני שוב מנסה לשמור על יחסיי עם אחרים על ידי הסתמכות על פילוסופיות שטניות להתנהלות בעולם. לא משנה כמה אני מיטיבה לשמור על יחסיי עם אחרים, זה לא מהווה יישום בפועל של האמת, והאל לא מאשר זאת. התפללתי לאל שייתן לי את הנחישות למרוד בבשר וליישם את האמת בפועל. מאוחר יותר, הצבעתי על הבעיה של דיקנית ההשקיה, שהיא מתנהלת כלאחר יד בחובתה, ושיתפתי על המהות וההשלכות של התנהלות כלאחר יד. לאחר השיתוף שלי, היא הבינה את הבעיה שלה, והייתה מוכנה למרוד בבשרה שלה וליישם את האמת בפועל. חוויתי שכאשר מתייחסים לאנשים על פי עקרונות-האמת, מרגישים שלווה. תודה לאל!